עריכת הדף "ערך/תבשיל שרובו יבש" (פסקה)

== מחלוקת הפוסקים בדין תבשיל שרובו יבש ==
עיין בב"י בסי' רנ"ג בשם רי"ו שאין המאכל חשוב לח אלא כשרובו רוטב. אולם בב"י בסימן שי"ח כתב בשם הרי"ו דכל "שיש בו רוטב" חשיב לח. וכתב במנחת כהן (שער ב פ"ב) שהא דכתב הב"י בסי' רנ"ג הוי העיקר לדעתו. וכן דעת המהרש"ם [דעת תורה סי' שיח על סע' טו]. ועי' באג"מ [או"ח ח"ד סי' עד] דאולי יש להקל להחשיב תבשיל שרובו יבש כדבר יבש שהרי הפמ"ג [סי' רנג ס"ק יג וא"א ס"ק מא וסי' רנט מ"ז ס"ק ג] הביא דברי המנחת כהן{{הערה| ועיי"ש בפמ"ג דמה שנוהגים לערות מים רותחים מכלי ראשון שהיד סולדת בו בשבת על עלי התה שכבר עירו עליהם רותחים מערב שבת, היינו טעמא משום דקי"ל שאין בישול אחר בישול ביבש, ואף על פי שנשאר בהם מעט ממי הסענס, הולכים אחר הרוב, רק צריך להזהר שלא להפך את עלי התה בשבת מלמעלה למטה משום מבשל, אבל אם בישלו אותם ממש מערב שבת מותר אף להפך העלים בשבת ולערות עליהם רותחים כיון שאין בישול אחר בישול. וכן הועתק בכף החיים (סי' רנג ס"ק צא).}}. והכה"ח [סי' שיח אות סב] פסק להקל.

אבל הא"ר [סי' שיח אות יא] תמה על שיטה זו. והגר"ז [אות יא] פסק דמאכל יבש היינו שהוא יבש לגמרי בלא לחלוחית כלל. ולמעשה דעת המ"ב [שם ס"ק לב ושעה"צ אות ס] דכל שהוריקו המרק ממנו הוא בכלל יבש. ומשמע מדבריו דאפי' אם המאכל טופח חשיב יבש. וכן פסק הגריש"א [מאור השבת ח"ב סי' ז ס"ק לב ד"ה והגרי"ש]. אולם דעת הגרי"י פישר [מאור השבת שם] דלא שייך בכה"ג ההיתר דרובו יבש, כיון שלא נילוש עם הלח אלא הוא מרוכז במקום א'. ודעת הגר"ש ואזנר [מאור השבת שם], שאם הדבר לח הנמצא תוך המאפה הוא מועט חשיב לכו"ע כדבר יבש, אבל אם יש בתוכו הרבה מדבר נוזל מסתבר שדינו כדבר לח. ובדרך זה נקט הגריש"א [מאור השבת שם].

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}