עריכת הדף "עוטה אור/שיר השירים/ב" (פסקה)

==א==
'''אני חבצלת.''' בפרשה זו תדבר הרעיה על מעלת התורה וענינה, איך הגיעו ישראל לקבלתה, ולפי שאחז"ל {{ממ|[[בבלי/ברכות/ה/א|ברכות ה.]]}} שהמתנות טובות שנתן הקב"ה לישראל אחת מהן התורה, וכולן לא נתנו אלא ע"י יסורין, הקדימה לומר אני חבצלת כו' כשושנה כמו שיבא בבאור, ענין שושנה הנזכרת בשיר הקדוש הזה כמה פעמים, להבין יסודו נקדים מאחז"ל {{ממ|[[ויקרא רבה/ל|וי"ר פ' ל']]}} תודיעני ארח חיים שובע שמחות את פניך, אמר דוד לפני הקב"ה הודיעני באיזה פילון מפולש לעוה"ב [שער גלוי וברור שאגיע בו לחיי עוה"ב] אמר הקב"ה לדוד אם חיים אתה צריך יסורין אתה צריך כדכתיב ודרך חיים תוכחות מוסר כו', ד"א שובע שמחות אלו ז' כתות של צדיקים שעתידין להקביל פני שכינה, ופניהם דומות לחמה ולבנה לרקיע ולכוכבים ולברקים ולשושנים ולמנורות בית המקדש כו', ובארנו בעה"י בהערתינו למדרש רבה כי הם ז' בחינות צדיקים כמו שהוא מתבאר שם במדרש שסיים איזה כת החביבה והנעימה שבהם, תרין אמוראין ח"א זו שבאה מכחה של תורה [היינו כדאמרינן {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/ח/ב|ב"ב ח:]]}} ורבנן מאי כצאת השמש בגבורתו, מבואר שהת"ח דומין לשמש] ואוחרנא אמר אלו סופרין ומשנים, שמלמדין תינוקות (כדאמרינן שם בב"ב ומצדיקי הרבים ככוכבים אלו מלמדי תנוקות) אמנם תואר שושנים ענינו על הצדיקים המעונים ביסורין על יד הרשעים המעיקים להם, והוא הדרך המפולש לחיי עולם כמו שנתבאר, וזה מתפרש מדחז"ל {{ממ|[[מדרש שוחר טוב/תהילים/מה|שוח"ט פ' מ"ה]]}} למנצח על שושנים לבני קרח כו' דודי ירד לגנו אלו בני קרח ולא היו נכרים כו' למה שהיו עם הקוצים כו' ובני קרח שהיו שושנים נלקטו מבין הקוצים כו' וקפץ הקב"ה והצילם כו' עש"ב, ולכך במזמורים שבתהלים שנזכר תואר שושנים בענינם מספר שם צרות ישראל ביד רשעי העולם, והם {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/ס#|שם ס']]}} למנצח על שושן כו' אמר שם על מלחמתו באדום וארם הראית עמך קשה השקיתנו יין תרעלה כו' למען יחלצון ידידיך כו' הבה לנו עזרת מצר כו' {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/סט#|שם ס"ט]]}} למנצח על שושנים שושנים הושיעני אלהים כו' רבו משערות ראשי שונאי חנם כו' כל המזמור מיוסד ע"ז עיין עליו {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/פ|שם פ']]}} למנצח אל שושנים כו' האכלתם לחם דמעה כו' תשימנו מדון לשכנינו כו' למה פרצת גדריה וארוה כל עברי דרך, יכרסמנה חזיר מיער כו' והענין מבואר בס"ד, ונקדים עוד מ"ש הרי"ף {{ממ|פ"ד דשבת}} דרך חבצלת השרון שנועצים אותה בטיט או בארץ לחה כדי שלא תתיבש, ולכן אחר שהקדימה הרעיה לדבר עם דודה על תוקף החיבה הכוללת שתי הפנות התורה והעבודה, וכי גם הצרות בגלותה ושאונם לא יכבו רשפי האהבה, ובם סוד אלוה להאיר נרה בשתי השלימות הללו, אומרת כי כן הענין מצדה, בכל מקום פזור בניה לא יאבד יפים והדרם להדבק בו ית', '''אני חבצלת השרון''' גדולה ופורחת במקום מישור, והוא מוסב על חמודיה בהיותה גדילה על מכונה בארצה בהר הכרמל והשרון, וכמו כן אני '''שושנת העמקים''' גם כשנעקרתי ממקומי אני שושנת העמקים אשר רטובה היא להעמיד יפיה כמאחז"ל {{ממ|[[בבלי/פסחים/פז/ב|פסחים פז:]]}} לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל אלא לפי שעמוקה כשאול שנא' מיד שאול אפדם, שמה תבחן באהבתה ושלימותה, גם שם [אומרת הרעיה] יעמוד הדרי וריחי לא נמר, כי אני '''שושנת העמקים''', גם שם ארטיב מעשים טובים ובנים הגונים, כי שמה הקימו השרידים אשיותיה של תורה: