עריכת הדף "עבודת המלך/עבודה זרה/ו" (פסקה)

== א ==

'''העושה אוב או ידעוני וכו' היה שוגג מביא חטאת קבועה.''' והנה דברי רבנו מפליאים וכבר עמדו עליהם בעלי תריסין דהרי בסוגיא דף ס"ה וכן בריש כריתות מבואר דבין לר' יוחנן בין לריש לקיש ליכא חטאת בידעוני, ומשו"ה מני לידעוני בסנהדרין גבי חיוב סקילה ולא מני ליה בכריתות בין ל"ו כריתות, ולא משכחת לה קרבן בידעוני אלא לר' עקיבא אליבא דר' יוחנן דלא בעי מעשה לחיוב קרבן ולרבנן דפטרי מגדף מקרבן משום שאין בו מעשה, אין בידעוני קרבן, ורבנו הרי ס"ל כרבנן בפ"א דשגגות דבעינן מעשה ויצא מגדף, ואיך חייב חטאת קבועה לידעוני, וכן תגדל התמיה דרבנו מנה להדיא ידעוני בכלל חייבי חטאת קבועה בפ"א דשגגות והוציא את המגדף מכלל זה, והוא פלא, ורבותינו ז"ל מצאו להם דרך אחד, לפי מה שדייקו בדברי רבנו בפ"א דשגגות כשמנה כל הארבעים ושלש העבירות שהיחיד מביא על שגגתן חטאת קבועה מנה ידעוני במעשה, ואלו בפט"ו מהל' סנהדרין כשמנה כל חייבי סקילה ומנה ידעוני ולא הזכיר שיהיה במעשה והלא דבר הוא, אשר על כן הוציאו מזה דרבנו כר"ל ס"ל ולא כר"י, וידעוני אינו חייב קרבן משום דלית ביה מעשה, אבל כל זה בסתם ידעוני משא"כ בידעוני שעשה מעשה חייב קרבן, ולהכי כשמנה כל חייבי קרבן והזכיר ידעוני דייק רבנו לכתוב ידעוני במעשה, משא"כ לענין חיוב סקילה, והכא על כרחך ג"כ בידעוני במעשה איירי וכמ"ש בה"ב לקמן כיצד מעשה הידעוני וכו' ומקטיר ועושה מעשים אחרים, ומ"מ לא מנה התנא בכריתות ידעוני לפי דמשכחת לה ידעוני בלי מעשה, אף שישנו גם במעשה לא מנה ליה והאריכו בזה לישב הדברים ולחזקם דלמה פסק רבנו כר"ל נגד הכלל הידוע דהלכה כר"י, והשיגו על הכ"מ שכתב דרבנו ס"ל כר"י והרי בפ"ד דשגגות כתב רבנו דאם עשה המ"ג בהעלם אחד חייב מ"ג חטאות ומנה שם בעל אוב וידעוני בשתים, והוא להדיא דלא כר' יוחנן עי' היטב בכל דבריהם, ובדרך הזה הלכו הרב לח"מ והמל"מ בפ"ד דשגגות והשער אפרים והברכת הזבח בשם הגאון הר"ר העשל ז"ל והמרכבת המשנה והמשנת חכמים ועוד.

''' ולא ''' זכיתי לעמוד בסודם, דמלבד מה דנפלנו ברבוותא, שהרי שיטת רוב הראשונים ז"ל בביאור מאי דאמרו שם בסוגיא אמר רבא שאני מגדף הואיל וישנו בלב, שפרש"י ז"ל משום שעיקר החיוב הבא עליו תלוי בלב שמתכוון לברך את השם, ותמהו עליו כמ"ש התוס' שם, וס"ל לרבותינו ז"ל דמשו"ה לא מחייב חטאת במגדף הואיל וישנו בלב כלומר מפני שפעמים הוא מגדף בלא מעשה זה של עקיצת שפתים אלא בלבו, ואף הוא חייב לשמים כאלו גידף בפיו בעקיצת שפתים מפני שעל המחשבה הוא מתחייב כדכתיב למען תפוש את בני ישראל בלבם, וכיון שאין חיוב חטאת על המגדף בלבו לפי שאינו עושה מעשה אף כשעושה מעשה ומגדף בעקיצת שפתים פטור, שאם לא כן נמצא המגדף פעמים מביא חטאת ופעמים שאינו מביא חטאת ורחמנא אמרה תורה אחת לעושה בשגגה וכאן לא יהיו שוין השוגגים שכשיעשו מעשה יהיו חייבים וכשלא יעשו מעשה יהיו פטורין, ולפיכך כל מגדף פטור מקרבן כ"כ הר"ן ז"ל בחידושיו לסנהדרין וכ"כ הרמ"ה ז"ל בנימוקיו בקצרה, ועי' להרמב"ן ז"ל הובא בשטמ"ק לב"מ בסוגיא דחסמה בקול וז"ל דכי אמרינן הואיל דוקא לענין קרבן דכתיבא עשייה ועשה מאחת מהנה להוציא דבור שאין בו מעשה לעולם דכיון דעיקר אדבור הוא דמחייבינן ליה מיעט הכתוב דבור שיש לו הקצת שפתים כדיבור שאין בו הקצת שפתים דבעינן תורה אחת לעושה בשגגה, אבל חסימה בקול לענין מלקות, כל היכא דאיכא הקצת שפתים חייב ולא עשו בו דבור שיש בו מעשה זוטא כדבור שאין בו מעשה כלל וכו' עיי"ש היטב ועוד ראשונים רבים דקיימו בשיטה זו, וא"כ איך אפשר להחליט בדעת רבנו דידעוני שיש בו מעשה חייב קרבן ושאין בו מעשה פטור מקרבן ורחמנא אמרה תורה אחת לעושה בשגגה.

''' אולם ''' אפילו אם נימא דרבנו לא ס"ל כדבריהם ואיהו מפרש שאני מגדף כפרש"י ז"ל שהבאנו, או דנימא לחלק דהכא בידעוני שאני ממגדף, דבמגדף חדא מלתא הוא שהוא מגדף לשמים אלא דמשכחת לה במעשה ומשכחת לה במחשבה בעלמא אבל עיקר הדבר חד הוא, וא"כ שפיר אמרינן בזה דמשום תורה אחת לעושה בשגגה פטור בשניהם מקרבן, משא"כ כאן בידעוני הרי דברים שונים נינהו, שני מיני ידעוני, והידעוני שהוא ע"י מעשה אינו דבר אחד עם הידעוני שבלא מעשה, לא דמי למגדף, ושפיר יש לומר דזה פטור וזה חייב קרבן, מלבד שהוא דחוק דאכתי הרי לאו אחד בידעוני בין שהוא במעשה בין שהוא בלא מעשה, ועל אחד יהיה חייב קרבן ועל השני פטור וליכא תורה אחת.

''' אבל ''' בר מן דין תמוהים לי דבריהם ז"ל מסוגיא ערוכה דהרי פריך הכא בגמ' לריש לקיש בעל אוב מאי מעשה איכא ומשני הקשת זרועותיו הוי מעשה, ופריך אפילו לרבנן והתניא אינו חייב אלא על דבר שיש בו מעשה כגון זיבוח קיטור וניסוך והשתחואה ואמר ר"ל מאן תנא השתחואה ר' עקיבא היא דאמר לא בעינן מעשה, השתא לר"ל כפיפת קומתו לרבנן לא הוי מעשה הקשת זרועותיו דבעל אוב הוי מעשה, ומשני כי קאמר ר"ל נמי אליבא דר"ע אבל לרבנן לא, ופריך אי הכי יצא מגדף ובעל אוב מיבעי ליה אלא אמר עולא במקטר לשד וכו' אלא אמר רבא במקטר לחבר ופירשו בה כל רבותינו בעל אוב דקתני בכריתות דמודו ביה רבנן בהכי עסקינן שמקטר לפני השד וכו' דהוי מעשה גמור עי' פרש"י ז"ל וכן ברמ"ה ז"ל ותרי גווני אוב נינהו חד דבעל אוב המדבר משחיו ואידך המקטר לשד לחברו, וחייביה רחמנא סקילה אתרוויהו דלגבי חיוב מיתה לא בעינן מעשה, אבל חטאת לא מחייב אלא אאוב דאית ביה מעשה כגון המקטר לשד ואוב דכריתות במקטר לשד הוא עכ"ל ואי נימא כמ"ש רבותינו ז"ל שהבאנו דגם בידעוני איכא דאית ביה מעשה ואיכא דלית ביה מעשה א"כ הדרה קושיא לר"ל דלמה לא תני במתניתין ידעוני ואף שיש ידעוני שאין בו מעשה מ"מ לתני ליה כיון דיש דאית ביה מעשה וכמו בבעל אוב דג"כ אית ביה דלית ביה מעשה ומ"מ מני ליה להך בעל אוב דאית ביה מעשה, (ואמנם דיקשה גם לרבותינו ז"ל שהבאנו לעיל דס"ל דמשום שכתבה תורה, תורה אחת לעושה בשגגה, א"כ אם פטור מקרבן בשאין בו מעשה על כרחך פטור גם בשיש בו מעשה א"כ איך יפרנסו סוגיא זו דבעל אוב, דמבואר להדיא דחייב קרבן באית ביה מעשה אף דפטור בלית ביה מעשה, אם לא דנימא כמ"ש לעיל דגם בבעל אוב תרי מילי נינהו, ואינו דומה מעשה אוב זה למעשה השני וכמ"ש לענין הידעוני וביה לא שייך תורה אחת, או שיש למצוא עוד חלוקים בזה ואכמ"ל).

''' אשר ''' על כן נראה דרבנו מפרש סוגית הגמרא באופן מרווח מאד ומתוך זה נעמוד גם על דבריו לקמן, דהנה רבנו כתב להלן כיצד מעשה האוב, זהו שהוא עומד ומקטיר קטורת ידועה וכו' וכן הלוקח גולגולת המת ומקטיר לה וכו' ואין יודע מאין לקח לו רבנו דברים אלו, ועוד יגדל הפלא שלא הזכיר רבנו הקשת זרועותיו כלל מה שנמצא בגמ' דילן וכבר עמדו לתמוה ע"ז ואין פותר, אשר על כן נראה דרבנו מפרש דהא דאמר אלא אמר עולא במקטר לשד, ומתרץ לה רבא במקטר לחבר ר"ל דזהו מעשה האוב דוקא בקטורת, וא"כ איכא מעשה הקטרת הקטורת, וזהו דמשני לריש לקיש, דבאמת הקשת זרועותיו לא הוי מעשה וכדאמר השתא כפיפת קומתו לרבנן לא הוי מעשה הקשת זרועותיו הוי מעשה, אבל ההקטרה זהו המעשה בבעל אוב ולהכי מני בעל אוב במתניתין דכריתות משום דליכא כלל בעל אוב בלי הקטרה, ובידעוני ס"ל לר"ל דידעוני אין בו מעשה, אם דס"ל דאין בו מעשה כלל, אם דס"ל דיש ידעוני שיש בו גם מעשה ומ"מ לא מני ליה בכריתות לפי שיש שאין בו מעשה.

''' ולשיטת ''' רבותינו ז"ל שהבאנו לעיל יוכל היות דגם על ידעוני שיש בו מעשה אינו חייב קרבן לריש לקיש, אבל לר' יוחנן ס"ל דגם בכל ידעוני יש בו מעשה והיינו ההקטרה כמו בבעל אוב, (או דס"ל ג"כ כר"ל דיש ידעוני במעשה ובלא מעשה אולם לפי"ז על כרחך צ"ל דעל שיש בו מעשה חייב קרבן ועל שאין בו מעשה פטור וזה יהיה נגד שיטת רבותינו ז"ל שהבאנו ויש להרחיב בזה הדבור דר' יוחנן ור"ל לטעמיהו בסוגיא דחסימה שם עי' בזה היטב ואכמ"ל) וע"פ זה דברי רבנו מאירים בכל פסקיו, דבאמת ס"ל לרבנו כר' יוחנן ופסק כאן דחייב קרבן על ידעוני וכתב מעשה ההקטרה באוב בכל גווניו ועי' בספר המצוות לרבנו ל"ת ח' שהזהירנו מעשות אוב והוא שיקטיר בקטורת ידועה ויעשה פעולות מיוחדות ויתדמה לו שמיעות דבר מתחת שחיו וכו' ולשון ספרא אוב זה פיתום המדבר משחיו, הרי להדיא שגם במדבר משחיו התנה רבנו שיקטיר קטורת והיינו לפי שאין אוב כי אם ע"י הקטרה וכן בידעוני. והזכיר רבנו בפ"א משגגות ידעוני במעשה משום דהתם עיקר הדין דחייב קרבן אשגגתו דבעי לזה מעשה לכן הזכיר שם בידעוני שהוא במעשה משא"כ לענין סקילה לא הזכיר דהרי שם אין נפק"מ בזה דגם בלא מעשה איכא חיוב סקילה.

''' וכמה ''' מאירים לפי"ז דברי רבנו בפי' המשנה דכריתות שכתב שם וז"ל ודע שאין מונין בהלכה הזאת אלא כללי הענינים ומניחים הפרטים וזהו שאמר הבא על האשה ובתה וכו' ונכלל בו אשה ובת בנה ובת בתה ואמה ואם אמה וכו', וכן העובד עכו"ם באיזה צד שיהיה מנה עבודות וכו' וכן מה שאמר והמחלל את השבת וכלל בו ל"ט כריתות וכו' ומפני הטעם הזה הספיק לו מה שאמר בעל אוב ולא אמר ידעוני, והוא ענין מה שאמר הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו אל האובות ואל הידעונים, ורישא דקרא נקיט רוצה לומר האוב הנזכר בתחלת הפסוק והוא מורה על מה שלאחריו, והוא תירוץ ר' יוחנן בגמ' והוא תמוה דהרי רבנו ס"ל דכל שאין בו מעשה לית ביה קרבן ועל כרחך צ"ל דידעוני יש בו מעשה, וגם מוכרח דאין ידעוני בלא מעשה כלל, דאל"כ הרי אפשר דהא דלא מנה ידעוני משום שיש בו גם בלא מעשה ולפי דברינו הרי מיושבים הדברים כמין חומר, דבאמת רבנו ס"ל כר' יוחנן ובין באוב ובין בידעוני איכא מעשה דהקטרה, והא דא"ל ר"י לריש לקיש מאן תנא כריתות ר' עקיבא הוא אפשר דלר"ל לטעמיה אמר כן, או דנימא דכשאמרו אלא אמר עולא במקטר לשד ר"ל דהדר ביה גם ר"י ממאי דאמר לעיל מאן תנא כריתות ר"ע הוא אלא דס"ל לר"י דבידעוני יש בו מעשה כמו באוב.

''' והמעיין ''' בפירוש המשנה לרבנו בכריתות שם יראה שיש לו שיטה אחרת בכל הסוגיא דכריתות ג"כ, דהרי לפי דבריו בפי' המשנה ס"ל לר' יוחנן ג"כ דמיתה מחלקת לענין קרבן, דהרי לפי ביאור רבנו בדברי ר' יוחנן דמה שאמר הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו ר"ל שאין מונין אלא הכללים ולא הפרטים והזכיר אוב שהוא תחלת הפסוק וכלל בו גם ידעוני כמו שנכללו ל"ט מלאכות בחילול שבת וכן כל עבודות דעכו"ם א"כ הרי הוזכר גם ידעוני במשנה, ואיך יפרנס לפי"ז הא דאמרו שם ג' ב' בהא דבעי ר' ירמיה מר' זירא ב' מיתות ולאו אחד דהוא פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש, וגם בזה דברי רבנו מתפרשין היטב ונאריך אי"ה בזה בפ"ד דשגגות דס"ל חילוק חטאות באוב וידעוני אף דס"ל כר' יוחנן יעו"ש.

''' כיצד מעשה האוב זהו שהוא עומד ומקטיר קטורת ידועה ואוחז שרביט של הדס בידו ומניפו וכו'.''' וכתב לי בן גיסי הגאון שיחי' כי בכת"י ברלין הנוסח ואוחז שרביט שלו, או הדס בידו ומניפו, והשיג עליו הראב"ד ז"ל א"א בבית הקברות עושה כן ובעור של אדם ומדבר משחיו של מת ועי' כ"מ שכתב ואיני יודע מהיכן למד הראב"ד, והדברים כפשוטם וכוונת ההשגה שהרי בעל אוב כל מעשיו עושה במת ורבנו לא הזכיר מזה כלל ורק גבי גולגולת כתב וכן הלוקח גולגולת המת, אבל באופן הראשון לא הזכיר רבנו רק זהו שהוא עומד ומקטיר קטורת ואוחז שרביט של הדס בידו, וע"ז השיג הראב"ד ז"ל דעל כרחך הוא עושה כל מעשיו אצל המת ובלא זה אינו בעל אוב, גם במדבר משחיו שהוזכר בגמ' פי' הראב"ד ז"ל שר"ל משחיו של מת וכן פרשו עוד ראשונים, אבל רבנו כאן ובספר המצוות כתב להדיא שהוא משחיו של בעל האוב וזהו כוונת ההשגה, ועי' מרכבת המשנה ח"ב שכתב ופשוט בכוונת הראב"ד דמפרש מבין אצילי ידי המת ובהכרח הוא בבית הקברות גם נראה דמפרש הא דמשני הש"ס היינו דורש אל המתים כדתניא זה המרעיב וכו' ההבדל הוא המרעיב אבל אידי ואידי בבית הקברות, והוא פשוט ונכון.