עריכת הדף "נחלת ברוך/ב" (פסקה)

==ב==

{{מרכז|'''ענף ב'''}}

'''{{עוגן|והנה2|והנה}}''' ע"פ דברינו בענף הקדום דהנאה הבאה ע"י צירוף ממשו של איסור והיתר אסור הי' נראה פשוט דהצובע בגד בצבע של איסור ובצבע של היתר לא בזה כדי לצבוע ולא בזה כדי לצבוע ונצטרפו וצבעו שאסור דהא בב"ק {{ממ|קא ע"א}} ילפינן מקרא דאסור לצבוע בקליפי ערלה ואמרינן שם דבזה חזותא מלתא היא דהנאה הנראית לעינים אסרה תורה וכיון דהכא חזותא מלתא א"כ הנהנה מצבע הוא נהנה ממשו של איסור וגבי ממשו של איסור לא מהני זוז"ג כמש"כ בענף הקדום והר"ן בע"ז {{ממ|מו ע"א}} כתב שם ז"ל כיון דגבי ערלה חזותא מילתא היא משו"ה אנו רואין הצבע כאילו ממשו של איסור מעורב בבגד עכ"ל והר"ן כתב כן משום מלתא אחריתא. מ"מ מבואר מדבריו דזה הוה ממשו של איסור כדברינו א"כ ממילא לא מהני בזה זוז"ג כמש"כ:

'''{{עוגן1|ומה"ט}}''' אני תמה על הלח"מ {{ממ|ה' מאכלות אסורות פט"ז ה"כ}} שהקשה שם על הא דתנן ערלה {{ממ|פ"ג מ"א}} בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק. והקשה הא מבשלין הסממנין במים ואח"כ צובעים א"כ הול"ל דמותר משום זוז"ג ותי' דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא אמרינן. והנה מש"כ דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא אמרינן זה יבואר לקמן דרוב ראשונים ס"ל דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות נמי מהני וכן פסק הב"י ביור"ד והבאתי שם כמה ראיות לדבריהם. גם במש"כ דכשמבשלין הצבע במים הול"ל דזה הוה זוז"ג הנה לקמן יבואר דבכה"ג לא הוה המים והבישול גורם דהתירא כיון דעיקר המראה הנראית הוא הצבע של איסור עי"ש. אך בלא"ה קשה עליו דלדברינו בצבע של איסור לא שייך כלל זוז"ג אפילו בצבע של איסור והיתר שנצטרפו וצבעו ג"כ אסור כמו שכתבתי:

'''{{עוגן|והנה3|והנה}}''' מצאתי בשו"ת הר"ן סי' ע' שנסתפק בזה אי אמרינן בצבע של איסור והיתר הא מלתא דזוז"ג מותר. ונסתפק שם עוד בנכרים הצובעים בגדים של ישראלים והנכרים נותנים יין נסך במי צבע בכדי שהצבע יקלוט יפה. דגם אי נימא דבצבע לא מהני זוז"ג מ"מ בכה"ג שהנכרים נותנים יין בתוך מי צבע בכדי שיקלוט הצבע יפה אבל מראה היין אינו ניכר אפשר לומר דמותר. וכתב ע"ז שאין לו ראי' להיתר אלא שכבר נהגו שישראלים נותנים לצבע נכרי ואין חוששין מה שהנכרים נותנים יין נסך לתוך מי הצבע:

'''{{עוגן|והנה4|והנה}}''' מה שנסתפק הר"ן במה שהנכרים נותנים יי"נ לתוך מי צבע וכתב ע"ז שאין לו ראי' להיתר אלא כבר נהגו אני אומר הנח לישראל שהם בני נביאים כי מצאתי דבר זה מבואר בתוספתא דתניא בתוספתא דמאי {{ממ|פ"ד}} הנותן צמר לצבע עכו"ם אינו חושש שמא צבעו בחומץ של יין נסך ואם בא לבית החשבון אסור. והנה מלישנא דתוספתא דתניא אינו חושש שמא צבעו ביי"נ הי' אפשר לומר לכאורה דאם הדבר ידוע אסור. אמנם ממה דמסיק בתוספתא ואם בא לבית החשבון אסור היינו דכשמשלם הישראל לא יאמר שנותן לו סכום זה עבור החומץ וסכום זה עבור הצבע דכה"ג תניא התם ברישא דתוספתא בכמה דברים א"כ מבואר דגוף הבגד מותר אע"ג דנתן חומץ של יין נסך וכן פי' המפרש שם להתוספתא הנ"ל:

'''{{עוגן1|אמנם}}''' בצבע של איסור והיתר שנצטרפו וצבעו נראה דלא מהני זוז"ג מה"ט שכתבנו אמנם הר"ן בתשובה שם מביא ראי' דבצבע של איסור והיתר נמי מהני זוז"ג מהא דאיתא בירושלמי ערלה {{ממ|פ"ג ה"א}} א"ר יוחנן סממנין בסממנין במאתים מי צבע במי צבע ברוב וכו' מאי כדון אם יש בו כדי לצבוע את רואה את ההיתר כמו שאינו והאיסור שבו כדי לאסור [פי' שאם יש בו צבע של איסור כדי לצבוע אנו רואין מי צבע של היתר כמו שאינו ואסור] ואם אין בו כדי לצבוע את רואה את ההיתר כמו שאינו והאיסור אין בו כדי לאסור [פי' שאם אין במי צבע של איסור כדי לצבוע הא אי נימא דרואין מי צבע של היתר כמו שאינו הא לא יהי' במי צבע כדי לאסור משו"ה מותר] ומדמבואר בירושלמי שאם אין במי צבע של איסור כדי לצבוע מותר הביא הר"ן ראי' דזוז"ג מותר במי צבע אמנם לא הבינותי דברי הר"ן הא בירושלמי שם קאי שנתבטל מי צבע של איסור במי צבע של היתר ברוב דהא זה קאי על דברי ר' יוחנן דאמר מי צבע במי צבע ברוב וע"ז מסיק בירושלמי דמ"מ בעינן שלא יהא במי צבע של איסור בכדי לצבוע כמו שנבאר טעמא דמלתא בענף ג' ואי נימא כהר"ן דזוז"ג מותר בצבע הול"ל דאע"ג דמי צבע של איסור הוה רוב מ"מ כיון שאין בו כדי לצבוע מותר דהא גבי שאור של תרומה וחולין שנצטרפו וחימצו דמותר משום זוז"ג לא איכפת לן דאע"ג דשאור של תרומה רבה על שאור של חולין מ"מ תניא שאם אין באיסור כדי להחמיץ מותר ואי נימא דגבי צבע זוז"ג מותר הול"ל דאפילו אי בצבע של איסור איכא רוב מ"מ אם אין בו כדי לצבוע מותר ומדבעינן בירושלמי שיתבטל ברוב א"כ לענ"ד אדרבא מוכח מהכא דבצבע לא מהני זוז"ג מה"ט שכתבנו משו"ה בעינן נמי שיתבטל מי צבע של איסור ברוב וכ"ת כיון שנתבטל ברוב א"כ מאי איכפת לן במה שיש באיסור כדי לצבוע הא כבר נתבטל ברוב וגם קשה טובא על הרמב"ם {{ממ|ה' מאכלות אסורות פט"ז ה"ך}} שהביא שם להלכה תחילת הירושלמי דמי צבע במי צבע בטל ברוב ולא הביא הא דמסקינן התם דבעינן נמי שלא יהא באיסור כדי לצבוע וצריך לברר טעמא דהירושלמי ומ"ט דהרמב"ם דדחה דבר זה מהלכה והנה הי' אפשר לומר כיון דערלה הא אינה בטלה אלא במאתים אלא דבמי צבע הקילו שיתבטל ברוב משו"ה לא הקילו אלא היכי שאין באיסור כדי לצבוע א"כ זה הוא דוקא גבי ערלה. אמנם זה לא מסתבר. וגם יהא קשה טובא על הרמב"ם מ"ט דחה זה מהלכה ובענף ג' נברר הדברים טעמא דהירושלמי דאע"ג שנתבטל מ"מ בעינן שלא יהא באיסור כדי לצבוע וגם יבורר טעמא דהרמב"ם שדחה זאת מהלכה: