עריכת הדף "משתמש:נועם/ערך/מצוות" (פסקה)

== קידושין, כ"ט א' - מ"א א' ==
<big>{{ממ|[[בבלי/קידושין/כט/א|קידושין כט.]]}} '''[[משנה/קידושין/א#ז|מתני']]''' כל מצות הבן על האב אנשים חייבין ונשים פטורות וכל מצות האב על הבן אחד אנשים ואחד נשים חייבין וכל מצות עשה שהזמן גרמא אנשים חייבין ונשים פטורות וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא אחד האנשים ואחד הנשים חייבין וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא אחד האנשים ואחד הנשים חייבין חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים.</big>

'''גמ'''' מאי כל 
מצות הבן על האב אילימא כל מצות 
דמיחייב ברא למיעבד לאבא נשים פטורות 
והתניא איש אין לי אלא איש אשה מנין 
כשהוא אומר [[תנ"ך/ויקרא/יט#ג|איש אמו ואביו תיראו]] הרי 
כאן שנים אמר רב יהודה ה"ק כל מצות הבן 
המוטלות על האב לעשות לבנו אנשים חייבין 
ונשים פטורות תנינא להא דת"ר האב חייב 
בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו 
אשה וללמדו אומנות וי"א אף להשיטו במים 
רבי יהודה אומר כל שאינו מלמד את בנו 
אומנות מלמדו ליסטות ליסטות ס"ד אלא 
כאילו מלמדו ליסטות.




למולו מנלן דכתיב 
[[תנ"ך/בראשית/כא#ד|וימל אברהם את יצחק בנו]] והיכא דלא 
מהליה אבוה מיחייבי בי דינא למימהליה 
דכתיב [[תנ"ך/בראשית/יז#י|המול לכם כל זכר]] והיכא דלא 
מהליה בי דינא מיחייב איהו למימהל נפשיה 
דכתיב [[תנ"ך/בראשית/יז#יד|וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה]] איהי מנלן דלא 
מיחייבא דכתיב [[תנ"ך/בראשית/כא#ד|כאשר צוה אותו אלהים]] אותו ולא אותה אשכחן מיד 
לדורות מנלן תנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז מיד 
ולדורות זירוז דכתיב [[תנ"ך/דברים/ג#כח|וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו]] מיד ולדורות דכתיב [[תנ"ך/במדבר/טו#כג|מן 
היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם]].




<big>לפדותו.</big>

מנלן דכתיב [[תנ"ך/שמות/לד#כ|כל בכור בניך 
תפדה]] והיכא דלא פרקיה אבוה מיחייב איהו למפרקיה דכתיב [[תנ"ך/במדבר/יח#טו|פדה תפדה]] 
ואיהי מנלן דלא מיפקדה דכתיב תיפדה תפדה כל שמצווה לפדות את עצמו 
מצווה לפדות את אחרים וכל שאינו מצווה לפדות את עצמו אינו 
מצווה לפדות אחרים ואיהי מנלן דלא מיחייבא למיפרק נפשה דכתיב 
תפדה תיפדה כל שאחרים מצווים לפדותו מצווה לפדות את עצמו 
וכל שאין אחרים מצווים לפדותו אין מצווה לפדות את עצמו ומנין שאין 
אחרים מצווין לפדותה דאמר קרא [[תנ"ך/שמות/יג#ב|כל בכור בניך תפדה]] בניך ולא בנותיך 
תנו רבנן הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו רבי יהודה אומר בנו 
קודמו שזה מצותו על אביו וזה מצות בנו עליו אמר רבי ירמיה הכל מודין 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/כט/ב|קידושין כט:]]}}
כל היכא דליכא אלא חמש סלעים הוא 
קודם לבנו מאי טעמא מצוה דגופיה עדיפא 
כי פליגי היכא דאיכא חמש משועבדים 
וחמש בני חורין ר' יהודה סבר מלוה 
דכתיב בתורה ככתובה בשטר דמיא בהני 
חמש פריק לבריה ואזיל כהן וטריף ליה 
לחמש משועבדים לדידיה ורבנן סברי מלוה 
דכתיב באורייתא לאו ככתובה בשטר דמיא 
והילכך מצוה דגופיה עדיף ת"ר לפדות את 
בנו ולעלות לרגל פודה את בנו ואחר כך 
עולה לרגל ר' יהודה אומר עולה לרגל 
ואח"כ פודה את בנו שזו מצוה עוברת וזו 
מצוה שאינה עוברת בשלמא לר' יהודה 
כדקאמר טעמא אלא רבנן מאי טעמייהו 
דאמר קרא [[תנ"ך/שמות/לד#כ|כל בכור בניך תפדה]] והדר [[תנ"ך/שמות/לד#כ|לא 
יראו פני ריקם]] ת"ר מנין שאם היו לו 
חמשה בנים מחמש נשים שחייב לפדות 
כולן ת"ל כל בכור בניך תפדה פשיטא 
בפטר רחם תלא רחמנא מהו דתימא נילף 
בכור בכור מנחלה מה להלן ראשית אונו אף 
כאן ראשית אונו קמ"ל.




<big>ללמדו תורה.</big>

מנלן דכתיב [[תנ"ך/דברים/יא#יט|ולמדתם אותם את בניכם]] 
והיכא דלא אגמריה אבוה מיחייב איהו 
למיגמר נפשיה דכתיב ולמדתם איהי מנלן 
דלא מיחייבא דכתיב ולימדתם ולמדתם 
כל שמצווה ללמוד מצווה ללמד וכל שאינו 
מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד ואיהי מנלן 
דלא מיחייבה למילף נפשה דכתיב ולימדתם 
ולמדתם כל שאחרים מצווין ללמדו מצווה ללמד את עצמו וכל שאין אחרים 
מצווין ללמדו אין מצווה ללמד את עצמו ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה 
דאמר קרא ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם ת"ר הוןא ללמוד 
ובנו ללמוד הוא קודם לבנו ר' יהודה אומר אם בנו זריז וממולח ותלמודו 
מתקיים בידו בנו קודמו כי הא דרב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב 
שדריה אבוה לקמיה דאביי כי אתא חזייה דלא הוה מיחדדין שמעתיה 
א"ל אנא עדיפא מינך תוב את דאיזיל אנא שמע אביי דקא הוה אתי 
הוה ההוא מזיק בי רבנן דאביי דכי הוו עיילי בתרין אפי' ביממא הוו 
מיתזקי אמר להו לא ליתיב ליה אינש אושפיזא אפשר דמתרחיש ניסא 
על בת בההוא בי רבנן אידמי ליה כתנינא דשבעה רישוותיה כל כריעה 
דכרע נתר חד רישיה אמר להו למחר אי לא איתרחיש ניסא סכינתין ת"ר 
ללמוד תורה ולישא אשה ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה ואם א"א לו 
בלא אשה ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה אמר רב יהודה אמר שמואל 
הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה ר' יוחנן אמר ריחיים בצוארו ויעסוק 
בתורה ולא פליגי הא לן והא להו.




משתבח ליה רב חסדא לרב הונא 
בדרב המנונא דאדם גדול הוא א"ל כשיבא לידך הביאהו לידי כי אתא 
חזייה דלא פריס סודרא א"ל מאי טעמא לא פריסת סודרא א"ל דלא נסיבנא 
אהדרינהו לאפיה מיניה א"ל חזי דלא חזית להו לאפי עד דנסבת רב 
הונא לטעמיה דאמר בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה 
בעבירה סלקא דעתך אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה אמר רבא 
וכן תנא דבי ר' ישמעאל עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי 
ישא אשה כיון שהגיע כ' ולא נשא אומר תיפח עצמותיו אמר רב חסדא 
האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארביסר 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/א|קידושין ל.]]}}
הוה אמינא לשטן גירא בעיניך א"ל רבא 
לר' נתן בר אמי אדידך על צוארי דבריך 
משיתסר ועד עשרים ותרתי ואמרי לה 
מתמני סרי עד עשרים וארבעה כתנאי 
[[תנ"ך/משלי/כב#ו|חנוך לנער על פי דרכו]] ר' יהודה ורבי 
נחמיה חד אמר משיתסר ועד עשרים 
ותרתין וחד אמר מתמני סרי ועד עשרים 
וארבעה.




עד היכן חייב אדם ללמד את 
בנו תורה אמר רב יהודה אמר שמואל כגון 
זבולון בן דן שלימדו אבי אביו מקרא ומשנה 
ותלמוד הלכות ואגדות מיתיבי למדו מקרא 
אין מלמדו משנה ואמר רבא מקרא זו תורה 
כזבולון בן דן ולא כזבולון בן דן כזבולון בן דן 
שלמדו אבי אביו ולא כזבולון בן דן 
דאילו התם מקרא משנה ותלמוד הלכות 
ואגדות ואילו הכא מקרא לבד ואבי אביו מי 
מיחייב והתניא [[תנ"ך/דברים/יא#יט|ולמדתם אותם את בניכם]] 
ולא בני בניכם ומה אני מקיים [[תנ"ך/דברים/ד#ט|והודעתם 
לבניך ולבני בניך]] לומר לך שכל המלמד את 
בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו 
ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות הוא דאמר 
כי האי תנא דתניא ולמדתם אותם את בניכם 
אין לי אלא בניכם בני בניכם מנין ת"ל 
והודעתם לבניך ולבני בניך א"כ מה ת"ל 
בניכם בניכם ולא בנותיכם אמר ריב"ל כל 
המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב 
כאילו קבלה מהר סיני שנאמר והודעתם 
לבניך ולבני בניך וסמיך ליה [[תנ"ך/דברים/ד#י|יום אשר 
עמדת לפני ה' אלהיך בחורב]] רבי חייא בר 
אבא אשכחיה לריב"ל דשדי דיסנא ארישיה 
וקא ממטי ליה לינוקא לבי כנישתא א"ל מאי 
כולי האי א"ל מי זוטר מאי דכתיב והודעתם 
לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' 
אלהיך בחורב מכאן ואילך רבי חייא בר 
אבא לא טעים אומצא עד דמקרי לינוקא 
ומוספיה רבה בר רב הונא לא טעים אומצא 
עד דמייתי לינוקא לבית מדרשא אמר רב 
ספרא משום ר' יהושע בן חנניא מאי דכתיב [[תנ"ך/דברים/ו#ז|ושננתם לבניך]] אל תקרי 
ושננתם אלא ושלשתם לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש 
במשנה שליש בתלמוד מי יודע כמה חיי לא צריכא ליומי לפיכך נקראו 
ראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה שהיו אומרים וא"ו 
ד[[תנ"ך/ויקרא/יא#מב|גחון]] חציין של אותיות של ס"ת [[תנ"ך/ויקרא/י#טז|דרש דרש]] חציין של תיבות [[תנ"ך/ויקרא/יג#לג|והתגלח]] 
של פסוקים [[תנ"ך/תהלים/פ#יד|יכרסמנה חזיר מיער]] עי"ן דיער חציין של תהלים [[תנ"ך/תהלים/עח#לח|והוא 
רחום יכפר עון]] חציו דפסוקים בעי רב יוסף וא"ו דגחון מהאי גיסא או 
מהאי גיסא א"ל ניתי ס"ת ואימנינהו מי לא אמר רבה בר בר חנה לא זזו 
משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום א"ל אינהו בקיאי בחסירות ויתרות 
אנן לא בקיאינן בעי רב יוסף והתגלח מהאי גיסא או מהאי גיסא א"ל אביי 
פסוקי מיהא ליתו לימנוי' בפסוקי נמי לא בקיאינן דכי אתא רב אחא בר אדא 
אמר במערבא פסקי ליה להאי קרא לתלתא פסוקי [[תנ"ך/שמות/יט#ט|ויאמר ה' אל משה הנה 
אנכי בא אליך בעב הענן]] תנו רבנן חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים 
ושמונה פסוקים הוו פסוקי ס"ת יתר עליו תהלים שמונה חסר ממנו דברי הימים שמונה תנו רבנן ושננתם 
שיהו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד שנאמר 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/ב|קידושין ל:]]}}
[[תנ"ך/משלי/ז#ד|אמור לחכמה אחותי את וגו']] ואומר 
[[תנ"ך/משלי/ז#ג|קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך]] 
ואומר [[תנ"ך/תהלים/קכז#ד|כחצים ביד גבור כן בני הנעורים]] 
ואומר [[תנ"ך/תהלים/קכ#ד|חצי גבור שנונים]] ואומר [[תנ"ך/תהלים/מה#ו|חציך 
שנונים עמים תחתיך יפלו]] ואומר [[תנ"ך/תהלים/קכז#ה|אשרי 
הגבר אשר מלא את אשפתו מהם 
לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער]] 
מאי את אויבים בשער אמר רבי חייא 
בר אבא אפי' האב ובנו הרב ותלמידו 
שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים 
זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים 
אוהבים זה את זה שנאמר [[תנ"ך/במדבר/כא#יד|את והב בסופה]] 
אל תקרי בסופה אלא בסופה.




ת"ר 
[[תנ"ך/דברים/יא#יח|ושמתם]] סם תם נמשלה תורה כסם חיים 
משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה 
והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו בני כל זמן 
שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך 
ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין 
בצונן ואין אתה מתיירא ואם אתה מעבירה 
הרי היא מעלה נומי כך הקב"ה אמר להם 
לישראל בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים 
בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר [[תנ"ך/בראשית/ד#ז|הלא אם תטיב שאת]] ואם אין אתם 
עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו שנא' [[תנ"ך/בראשית/ד#ז|לפתח חטאת רובץ]] ולא עוד אלא 
שכל משאו ומתנו בך שנאמר [[תנ"ך/בראשית/ד#ז|ואליך תשוקתו]] ואם אתה רוצה אתה מושל 
בו שנאמר [[תנ"ך/בראשית/ד#ז|ואתה תמשל בו]] ת"ר קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע 
שנאמר [[תנ"ך/בראשית/ח#כא|כי יצר לב האדם רע מנעוריו]] אמר רב יצחק יצרו של אדם 
מתחדש עליו בכל יום שנאמר [[תנ"ך/בראשית/ו#ה|רק רע כל היום]] ואמר ר"ש בן לוי יצרו 
של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר [[תנ"ך/תהלים/לז#לב|צופה רשע לצדיק 
ומבקש להמיתו]] ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר [[תנ"ך/תהלים/לז#לג|אלהים לא 
יעזבנו בידו]] תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו 
לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר 
[[תנ"ך/ירמיה/כג#כט|הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע]] אם אבן הוא נימוח 
שנאמר [[תנ"ך/ישעיה/נה#א|הוי כל צמא לכו למים]] ואומר [[תנ"ך/איוב/יד#יט|אבנים שחקו מים]].




<big>להשיאו אשה.</big>

מנלן דכתיב [[תנ"ך/ירמיה/כט#ו|קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת 
בנותיכם תנו לאנשים]] בשלמא בנו בידו אלא בתו בידו היא הכי קאמר 
להו ניתן לה מידי ולבשייה ונכסייה כי היכי דקפצו עלה אינשי.




<big>ללמדו אומנות.</big>

מנלן אמר חזקיה דאמר קרא [[תנ"ך/קהלת/ט#ט|ראה חיים עם אשה אשר אהבת]] 
אם אשה ממש היא כשם שחייב להשיאו אשה כך חייב ללמדו אומנות 
אם תורה היא כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות.




<big>ויש אומרים אף להשיטו בנהר.</big>

מאי טעמא חיותיה הוא.




<big>רבי יהודה אומר כל שאינו מלמדו אומנות מלמדו ליסטות.</big>

ליסטות ס"ד אלא כאילו מלמדו ליסטות מאי בינייהו איכא בינייהו דאגמריה עיסקא.




<big>כל מצות האב על הבן וכו'.</big>

מאי כל מצות האב על הבן אילימא כל מצותא דמיחייב אבא למיעבד לבריה נשים חייבות 
והתניא האב חייב בבנו למולו ולפדותו אביו אין אמו לא אמר רב יהודה הכי קאמר כל מצות האב 
המוטלת על הבן לעשות לאביו אחד אנשים ואחד נשים חייבין תנינא להא דת"ר איש אין לי אלא איש אשה 
מנין כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים א"כ מה ת"ל איש איש סיפק בידו לעשות אשה אין סיפק בידה 
לעשות מפני שרשות אחרים עליה אמר רב אידי בר אבין אמר רב נתגרשה שניהם שוים ת"ר נאמר [[תנ"ך/שמות/כ#יב|כבד 
את אביך ואת אמך]] ונאמר [[תנ"ך/משלי/ג#ט|כבד את ה' מהונך]] השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום נאמר [[תנ"ך/ויקרא/יט#ג|איש אמו ואביו 
תיראו]] ונאמר [[תנ"ך/דברים/ו#יג|את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד]] השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום נאמר [[תנ"ך/שמות/כא#יז|מקלל 
אביו ואמו מות יומת]] ונאמר [[תנ"ך/ויקרא/כד#טו|איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו]] השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום 
אבל בהכאה ודאי אי אפשר וכן בדין ששלשתן שותפין בו ת"ר שלשה שותפין הן באדם הקב"ה ואביו 
ואמו בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני 
תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/לא/א|קידושין לא.]]}}
שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הקב"ה 
כיבוד אב לכיבוד אם וגלוי וידוע לפני מי 
שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו 
יותר מאמו מפני שמלמדו תורה לפיכך 
הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב תני 
תנא קמיה דרב נחמן בזמן שאדם מצער 
את אביו ואת אמו אמר הקב"ה יפה עשיתי 
שלא דרתי ביניהם שאלמלי דרתי ביניהם 
ציערוני אמר ר' יצחק כל העובר עבירה 
בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה שנאמר 
[[תנ"ך/ישעיה/סו#א|כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום 
רגלי]] אמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם 
שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה שנא' 
[[תנ"ך/ישעיה/ו#ג|מלא כל הארץ כבודו]] רב הונא בריה דרב 
יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש 
אמר שכינה למעלה מראשי שאל בן אלמנה 
אחת את ר' אליעזר אבא אומר השקיני מים 
ואימא אומרת השקיני מים איזה מהם קודם 
אמר ליה הנח כבוד אמך ועשה כבוד 
אביך שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך 
בא לפני רבי יהושע אמר לו כך אמר לו 
רבי נתגרשה מהו אמר ליה מבין ריסי 
עיניך ניכר שבן אלמנה אתה הטל להן מים 
בספל וקעקע להן כתרנגולין דרש עולא רבה 
אפיתחא דבי נשיאה מאי דכתיב [[תנ"ך/תהלים/קלח#ד|יודוך ה' 
כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך]] מאמר 
פיך לא נאמר אלא אמרי פיך בשעה שאמר 
הקב"ה [[תנ"ך/שמות/כ#ב|אנכי]] ו[[תנ"ך/שמות/כ#ב|לא יהיה לך]] אמרו אומות 
העולם לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר 
[[תנ"ך/שמות/כ#יא|כבד את אביך ואת אמך]] חזרו והודו 
למאמרות הראשונות רבא אמר מהכא [[תנ"ך/תהלים/קיט#קס|ראש 
דברך אמת]] ראש דברך ולא סוף דברך אלא 
מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת בעו 
מיניה מרב עולא עד היכן כיבוד אב ואם 
אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים 
אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו פעם 
אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים ריבוא 
שכר והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו אמר רב 
יהודה אמר שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר 
להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן 
נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב 
כהנא מתני בשמונים ריבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו 
ולא ציערו לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו 
נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין 
לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא וא"ר חנינא ומה מי שאינו מצווה 
ועושה כך מצווה ועושה עאכו"כ דאר"ח גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה אמר רב יוסף מריש 
ה"א מאן דהוה אמר לי הלכה כר"י דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן דהא לא מיפקידנא 
והא עבידנא השתא דשמעיתא להא דא"ר חנינא גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה אדרבה 
מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן כי אתא רב דימי אמר פעם אחת היה 
לבוש סירקון של זהב והיה יושב בין גדולי רומי ובאתה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו 
ולא הכלימה תני אבימי בריה דרבי אבהו יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו בריחים 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/לא/ב|קידושין לא:]]}}
ומביאו לחיי העולם הבא אמר רבי אבהו 
כגון אבימי ברי קיים מצות כיבוד חמשה 
בני סמכי הוה ליה לאבימי בחיי אביו וכי 
הוה אתא רבי אבהו קרי אבבא רהיט ואזיל 
ופתח ליה ואמר אין אין עד דמטאי התם יומא 
חד אמר ליה אשקיין מיא אדאייתי ליה נמנם 
גחין קאי עליה עד דאיתער איסתייעא מילתיה 
ודרש אבימי [[תנ"ך/תהלים/עט#א|מזמור לאסף]] אמר ליה רב 
יעקב בר אבוה לאביי כגון אנא דעד דאתינא 
מבי רב אבא מדלי לי כסא ואמא מזגה 
לי היכי איעביד א"ל מאמך קביל ומאבוך 
לא תקבל דכיון דבר תורה הוא חלשה 
דעתיה רבי טרפון הוה ליה ההיא אמא דכל 
אימת דהות בעיא למיסק לפוריא גחין וסליק 
לה וכל אימת דהות נחית נחתת עלויה אתא 
וקא משתבח בי מדרשא אמרי ליה עדיין לא 
הגעת לחצי כיבוד כלום זרקה ארנקי בפניך 
לים ולא הכלמתה רב יוסף כי הוה שמע 
קל כרעא דאמיה אמר איקום מקמי שכינה 
דאתיא אמר רבי יוחנן אשרי מי שלא חמאן 
רבי יוחנן כי עברתו אמו מת אביו ילדתו 
מתה אמו וכן אביי איני והאמר אביי 
אמרה לי אם ההיא מרבינתיה הואי רב 
אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה אמרה לי' 
בעינא תכשיטין עבד לה בעינא גברא 
נייעין לך בעינא גברא דשפיר כותך שבקה 
ואזל לארעא דישראל שמע דקא אזלה 
אבתריה אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר לי' 
מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ א"ל אסור 
לקראת אמא מהו א"ל איני יודע [אתרח] 
פורתא הדר אתא אמר ליה אסי נתרצית 
לצאת המקום יחזירך לשלום אתא לקמיה 
דרבי אלעזר א"ל חס ושלום דלמא מירתח 
רתח א"ל מאי אמר לך אמר ליה המקום 
יחזירך לשלום אמר ליה ואם איתא דרתח לא הוה מברך לך אדהכי והכי 
שמע לארונא דקאתי אמר אי ידעי לא נפקי ת"ר מכבדו בחייו ומכבדו 
במותו בחייו כיצד הנשמע בדבר אביו למקום לא יאמר שלחוני 
בשביל עצמי מהרוני בשביל עצמי פטרוני בשביל עצמי אלא כולהו 
בשביל אבא במותו כיצד היה אומר דבר שמועה מפיו לא יאמר כך 
אמר אבא אלא כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו והני מילי 
תוך שנים עשר חדש מכאן ואילך אומר זכרונו לברכה לחיי העולם 
הבא תנו רבנן חכם משנה שם אביו ושם רבו תורגמן אינו משנה לא 
שם אביו ולא שם רבו אבוה דמאן אילימא אבוה דמתורגמן אטו תורגמן 
לאו בר חיובא הוא אלא אמר רבא שם אביו של חכם ושם רבו של 
חכם כי הא דמר בר רב אשי כי הוה דריש בפירקא איהו אמר אבא מרי 
ואמוריה אמר הכי אמר רב אשי ת"ר איזהו מורא ואיזהו כיבוד מורא 
לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו 
כיבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא איבעיא להו 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/לב/א|קידושין לב.]]}}
משל מי רב יהודה אמר משל בן רב נתן 
בר אושעיא אמר משל אב אורו ליה רבנן 
לרב ירמיה ואמרי לה לבריה דרב ירמיה 
כמ"ד משל אב מיתיבי נאמר [[תנ"ך/שמות/כ#יא|כבד את 
אביך ואת אמך]] ונאמר [[תנ"ך/משלי/ג#ט|כבד את ה' מהונך]] 
מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס 
ואי אמרת משל אב מאי נפקא ליה מיניה 
לביטול מלאכה ת"ש ב' אחים שני שותפין 
האב ובנו הרב ותלמידו פודין זה לזה מעשר 
שני ומאכילין זה לזה מעשר עני ואי אמרת 
משל בן נמצא זה פורע חובו משל עניים 
לא צריכא להעדפה אי הכי היינו דקתני 
עלה אמר רבי יהודה תבא מאירה למי 
שמאכיל את אביו מעשר עני ואי להעדפה 
מאי נפקא מינה אפילו הכי זילא ביה מילתא 
ת"ש שאלו את ר"א עד היכן כיבוד אב 
ואם אמר להם כדי שיטול ארנקי ויזרקנו 
לים בפניו ואינו מכלימו ואי אמרת משל אב 
מאי נפקא לי' מיניה בראוי ליורשו וכי הא 
דרבה בר רב הונא דרב הונא קרע שיראי 
באנפי רבה בריה אמר איזול איחזי אי רתח 
אי לא רתח ודלמא רתח וקעבר א[[תנ"ך/ויקרא/יט#יד|לפני 
עור לא תתן מכשול]] דמחיל ליה ליקריה 
והא קעבר משום [[תנ"ך/דברים/כ#יט|בל תשחית]] דעבד ליה 
בפומבייני ודילמא משום הכי לא רתח דעבד 
ליה בשעת ריתחיה.




מתני ליה רב יחזקאל 
לרמי בריה הנשרפים בנסקלים רבי שמעון 
אומר ידונו בסקילה שהשריפה חמורה אמר 
ליה רב יהודה בריה אבא לא תיתנייא הכי 
מאי איריא שריפה חמורה תיפוק לי דרובא 
נסקלים נינהו אלא הכי איתנייא הנסקלים 
בנשרפים א"ל אי הכי אימא סיפא וחכמים 
אומרים ידונו בשריפה שהסקילה חמורה 
מאי איריא דסקילה חמורה תיפוק לי דרובא 
נשרפים נינהו א"ל התם רבנן הוא דקאמרו 
ליה לר"ש דקאמרת שריפה חמורה לא סקילה 
חמורה א"ל שמואל לרב יהודה שיננא 
לא תימא ליה לאבוך הכי דתניא הרי 
שהיה אביו עובר על דברי תורה אל יאמר 
לו אבא עברת על דברי תורה אלא אומר 
לו אבא כך כתוב בתורה כך כתוב בתורה 
צעורי קא מצער ליה אלא אומר לו אבא 
מקרא כתוב בתורה כך אלעזר בן מתיא 
אומר אבא אומר השקיני מים ומצוה לעשות 
מניח אני כבוד אבא ועושה את המצוה 
שאני ואבא חייבים במצוה איסי בן יהודה 
אומר אם אפשר למצוה ליעשות ע"י 
אחרים תיעשה על ידי אחרים וילך הוא 
בכבוד אביו אמר רב מתנה הלכה כאיסי בן יהודה א"ר יצחק בר שילא 
א"ר מתנה אמר רב חסדא האב שמחל על כבודו כבודו מחול הרב 
שמחל על כבודו אין כבודו מחול ורב יוסף אמר אפי' הרב שמחל על 
כבודו כבודו מחול שנאמר [[תנ"ך/שמות/יג#כא|ויי' הולך לפניהם יומם]] אמר רבא הכי השתא 
התם הקדוש ב"ה עלמא דיליה הוא ותורה דיליה היא מחיל ליה ליקריה 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/לב/ב|קידושין לב:]]}}
הכא תורה דיליה היא הדר אמר רבא אין 
תורה דיליה היא דכתיב [[תנ"ך/תהלים/א#ב|ובתורתו יהגה 
יומם ולילה]] איני והא רבא משקי בי הלולא 
דבריה ודל ליה כסא לרב פפא ולרב הונא 
בריה דרב יהושע וקמו מקמיה לרב מרי 
ולרב פנחס בריה דרב חסדא ולא קמו 
מקמיה איקפד ואמר הנו רבנן רבנן והנו רבנן 
לאו רבנן ותו רב פפא הוה משקי בי הלולא 
דאבא מר בריה ודלי ליה כסא לר' יצחק 
בריה דרב יהודה ולא קם מקמיה ואיקפד 
אפ"ה הידור מיעבד ליה בעו אמר רב אשי 
אפילו למ"ד הרב שמחל על כבודו כבודו 
מחול נשיא שמחל על כבודו אין כבודו 
מחול מיתיבי מעשה ברבי אליעזר ורבי 
יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין בבית 
המשתה בנו של רבן גמליאל והיה רבן 
גמליאל עומד ומשקה עליהם נתן הכוס לר' 
אליעזר ולא נטלו נתנו לר' יהושע וקיבלו 
אמר לו רבי אליעזר מה זה יהושע אנו 
יושבין ורבן גמליאל (ברבי) עומד ומשקה 
עלינו אמר ליה מצינו גדול ממנו ששמש 
(אברהם גדול ממנו ושמש) אברהם גדול 
הדור היה וכתוב בו [[תנ"ך/בראשית/יח#ח|והוא עומד עליהם]] 
ושמא תאמרו כמלאכי השרת נדמו לו לא 
נדמו לו אלא לערביים ואנו לא יהא רבן 
גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו אמר להם 
רבי צדוק עד מתי אתם מניחים כבודו של 
מקום ואתם עוסקים בכבוד הבריות הקב"ה 
משיב רוחות ומעלה נשיאים ומוריד מטר 
ומצמיח אדמה ועורך שולחן לפני כל אחד 
ואחד ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד 
ומשקה עלינו אלא אי איתמר הכי איתמר 
אמר רב אשי אפילו למ"ד נשיא שמחל על 
כבודו כבודו מחול מלך שמחל על 
כבודו אין כבודו מחול שנאמר [[תנ"ך/דברים/יז#טו|שום תשים 
עליך מלך]] שתהא אימתו עליך.




ת"ר 
[[תנ"ך/ויקרא/יט#לב|מפני שיבה תקום]] יכול אפילו מפני זקן 
אשמאי ת"ל זקן ואין זקן אלא חכם שנאמר 
[[תנ"ך/במדבר/יא#טז|אספה לי שבעים איש מזקני ישראל]] רבי יוסי 
הגלילי אומר אין זקן אלא מי שקנה חכמה 
שנאמר [[תנ"ך/משלי/ח#כב|ה' קנני ראשית דרכו]] יכול יעמוד 
מפניו ממקום רחוק ת"ל תקום והדרת לא 
אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור יכול 
יהדרנו בממון ת"ל תקום והדרת מה קימה 
שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בו 
חסרון כיס יכול יעמוד מפניו מבית הכסא ומבית המרחץ ת"ל תקום והדרת 
לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו 
ת"ל תקום ויראת דבר המסור ללב נאמר בו [[תנ"ך/ויקרא/יט#יד|ויראת מאלהיך]] רבי שמעון בן 
אלעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח ת"ל זקן ויראת איסי בן יהודה אומר מפני 
שיבה תקום אפילו כל שיבה במשמע רבי יוסי הגלילי היינו תנא קמא איכא 
בינייהו יניק וחכים ת"ק סבר יניק וחכים לא רבי יוסי הגלילי סבר אפילו יניק 
וחכים מ"ט דרבי יוסי הגלילי אמר לך אי ס"ד כדקאמר ת"ק א"כ נכתוב רחמנא 
מפני שיבה זקן תקום והדרת מ"ש דפלגינהו רחמנא למימר דהאי לאו האי והאי לאו האי ש"מ אפי' יניק וחכים 
ות"ק משום דבעי למיסמך זקן ויראת ותנא קמא מ"ט אי ס"ד כדקאמר רבי יוסי הגלילי א"כ נכתוב רחמנא 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/לג/א|קידושין לג.]]}}
מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני 
זקן ומדלא כתב הכי ש"מ חד הוא אמר 
מר יכול יהדרנו בממון ת"ל תקום והדרת 
מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור 
שאין בו חסרון כיס וקימה לית בה חסרון 
כיס מי לא עסקינן דקא נקיב מרגניתא 
אדהכי והכי קאים מקמיה ובטיל ממלאכתו 
אלא אקיש קימה להידור מה הידור שאין 
בו ביטול אף קימה שאין בה ביטול 
ואקיש נמי הידור לקימה מה קימה שאין 
בה חסרון כיס אף הידור שאין בו חסרון 
כיס מכאן אמרו אין בעלי אומניות רשאין 
לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין 
במלאכתם ולא והתנן כל בעלי אומניות 
עומדים מפניהם ושואלים בשלומם ואומרים 
להם אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום א"ר יוחנן מפניהם עומדים 
מפני תלמידי חכמים אין עומדים אמר רבי יוסי בר אבין בוא וראה 
כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי מפניהם עומדים מפני תלמידי חכמים 
אין עומדים ודלמא שאני התם דא"כ אתה מכשילן לעתיד לבא 
אמר מר יכול יעמוד מפניו מבית הכסא ומבית המרחץ ולא והא ר' חייא 
הוה יתיב בי מסחותא וחליף ואזיל רבי שמעון בר רבי ולא קם מקמיה 
ואיקפד ואתא אמר ליה לאבוה שני חומשים שניתי לו בספר תהלים ולא 
עמד מפני ותו בר קפרא ואמרי לה ר' שמואל בר ר' יוסי הוה יתיב בי 
מסחותא על ואזיל ר' שמעון בר רבי ולא קם מקמיה ואיקפד ואתא א"ל 
לאבוה שני שלישי שליש שניתי לו בתורת כהנים ולא עמד מפני ואמר 
לו שמא בהן יושב ומהרהר טעמא דבהן יושב ומהרהר הא לאו הכי לא 
לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי ה"נ מסתברא דאמר רבה בר 
בר חנה אמר ר' יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית 
הכסא דילמא לאונסיה שאני יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו אטו 
ברשיעי עסקינן אלא יכול יעצים עיניו מקמי דלימטיה זמן חיובא דכי מטא 
זמן חיובא הא לא חזי ליה דקאים מקמיה ת"ל תקום ויראת תנא איזוהי קימה 
שיש בה הידור הוי אומר זה ד' אמות אמר אביי לא אמרן אלא ברבו שאינו 
מובהק אבל ברבו המובהק מלא עיניו אביי מכי הוה חזי ליה לאודניה דחמרא 
דרב יוסף דאתי הוה קאים אביי הוה רכיב חמרא וקא מסגי אגודא דנהר 
סגיא יתיב רב משרשיא ורבנן באידך גיסא ולא קמו מקמיה אמר להו 
ולאו רב מובהק אנא אמרו ליה לאו אדעתין.




<big>ר' שמעון בן אלעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח ת"ל זקן ויראת.</big>

אמר אביי נקטינן דאי מקיף 
חיי אביי מקיף רבי זירא מקיף רבינא הוה יתיב קמיה דר' ירמיה מדיפתי 
חלף ההוא גברא קמיה ולא מיכסי רישא אמר כמה חציף הא גברא 
א"ל דלמא ממתא מחסיא ניהו דגיסי בה רבנן.




<big>איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום ואפילו כל שיבה במשמע.</big>

אמר ר' יוחנן הלכה 
כאיסי בן יהודה ר' יוחנן הוה קאי מקמי סבי דארמאי אמר כמה 
הרפתקי עדו עלייהו דהני רבא מיקם לא קאי הידור עבד להו אביי 
יהיב ידא לסבי רבא משדר שלוחיה רב נחמן משדר גוזאי אמר אי 
לאו תורה כמה נחמן בר אבא איכא בשוקא א"ר אייבו אמר ר' ינאי 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/לג/ב|קידושין לג:]]}}
אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו 
אלא שחרית וערבית כדי שלא יהיה כבודו 
מרובה מכבוד שמים מיתיבי ר' שמעון 
בן אלעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח ת"ל 
זקן ויראת ואי אמרת שחרית וערבית בלבד 
אמאי לא ניטרח חיובא הוא אלא לאו כולי 
יומא לא לעולם שחרית וערבית בלבד 
ואפ"ה כמה דאפשר ליה לא ניטרח אמר 
ר' אלעזר כל ת"ח שאין עומד מפני רבו 
נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו 
משתכח שנאמר [[תנ"ך/קהלת/ח#יג|וטוב לא יהיה לרשע 
ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני 
האלהים]] מורא זו איני יודע מהו כשהוא 
אומר [[תנ"ך/ויקרא/יט#יד|ויראת מאלהיך]] הרי מורא זו קימה 
ואימא מוראת רבית ומוראת משקלות ר' 
אלעזר פני פני גמר איבעיא להו בנו והוא 
רבו מהו לעמוד מפני אביו ת"ש דאמר 
ליה שמואל לרב יהודה שיננא קום מקמי 
אבוך שאני רב יחזקאל דבעל מעשים הוה 
דאפילו מר שמואל נמי קאים מקמיה אלא 
מאי קאמר ליה הכי קאמר ליה זימנין 
דאתי מאחורי קום את מקמיה ולא תיחוש 
ליקרא דידי איבעיא להו בנו והוא רבו מהו 
שיעמוד אביו מפניו ת"ש דאמר ר' יהושע 
בן לוי אני איני כדי לעמוד מפני בני אלא 
משום כבוד בית נשיא טעמא דאנא רביה 
הא איהו רבאי קאימנא מקמיה ה"ק אני 
איני כדי לעמוד מפני בני ואפילו הוא רבאי דהא אנא אבוה אלא משום 
כבוד בית נשיא איבעיא להו רכוב כמהלך דמי או לא אמר אביי ת"ש 
טמא יושב תחת האילן וטהור עומד טמא טמא עומד תחת האילן 
וטהור יושב טהור ואם ישב הטמא הטהור טמא וכן באבן המנוגעת ואמר 
רב נחמן בר כהן זאת אומרת רכוב כמהלך דמי ש"מ איבעיא להו מהו 
לעמוד מפני ספר תורה ר' חלקיה ור' סימון ור' אלעזר אמרי קל וחומר 
מפני לומדיה עומדים מפניה לא כל שכן ר' אלעי ור' יעקב בר זבדי 
הוו יתבי חליף ואזיל ר' שמעון בר אבא וקמו מקמיה אמר להו חדא 
דאתון חכימי ואנא חבר ועוד כלום תורה עומדת מפני לומדיה סבר לה 
כר' אלעזר דאמר ר' אלעזר אין ת"ח רשאי לעמוד מפני רבו בשעה 
שעוסק בתורה לייט עלה אביי.




[[תנ"ך/שמות/לג#ח|והביטו אחרי משה עד בואו האהלה]] ר' 
אמי ור' יצחק נפחא חד אמר לגנאי וחד אמר לשבח מאן דאמר לגנאי 
כדאיתא מ"ד לשבח אמר חזקיה אמר לי ר' חנינא בריה דר' אבהו א"ר אבהו 
א"ר אבדימי דמן חיפא חכם עובר עומד מלפניו ד' אמות וכיון שעבר ד' אמות 
יושב אב ב"ד עובר עומד מלפניו מלא עיניו וכיון שעבר ד' אמות יושב נשיא 
עובר עומד מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שישב במקומו שנאמר 
והביטו אחרי משה עד בואו האהלה.




<big>כל מצות עשה שהזמן גרמא וכו'.</big>

ת"ר איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא סוכה ולולב שופר וציצית 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/לד/א|קידושין לד.]]}}
ותפילין ואיזוהי מצות עשה שלא הזמן גרמא 
מזוזה מעקה אבידה ושילוח הקן וכללא הוא 
הרי מצה שמחה הקהל דמצות עשה 
שהזמן גרמא ונשים חייבות ותו והרי תלמוד 
תורה פריה ורביה ופדיון הבן דלאו מצות 
עשה שהזמן גרמא הוא ונשים פטורות אמר 
רבי יוחנן אין למדין מן הכללות ואפילו 
במקום שנאמר בו חוץ דתנן בכל מערבין 
ומשתתפין חוץ מן המים ומלח ותו ליכא 
והאיכא כמהין ופטריות אלא אין למדין מן 
הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ.




<big>ומצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות.</big>

מנלן 
גמר מתפילין מה תפילין נשים פטורות אף 
כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות 
ותפילין גמר לה מתלמוד תורה מה תלמוד 
תורה נשים פטורות אף תפילין נשים פטורות 
ונקיש תפילין למזוזה תפילין לתלמוד תורה 
איתקיש בין בפרשה ראשונה בין בפרשה 
שניה תפילין למזוזה בפרשה שניה לא 
איתקיש ונקיש מזוזה לתלמוד תורה לא 
סלקא דעתך דכתיב [[תנ"ך/דברים/יא#כא|למען ירבו ימיכם]] 
גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי והרי סוכה 
דמצות עשה שהזמן גרמא דכתיב [[תנ"ך/ויקרא/כג#מב|בסוכות 
תשבו שבעת ימים]] טעמא דכתב רחמנא 
האזרח להוציא את הנשים הא לאו הכי 
נשים חייבות אמר אביי איצטריך סלקא 
דעתך אמינא הואיל דכתיב בסוכות תשבו 
תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו 
אף סוכה איש ואשתו ורבא אמר 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/לד/ב|קידושין לד:]]}}
איצטריך סד"א נילף חמשה עשר חמשה 
עשר מחג המצות מה להלן נשים חייבות אף 
כאן נשים חייבות צריכא והרי ראיה דמצות 
עשה שהזמן גרמא וטעמא דכתב רחמנא 
[[תנ"ך/שמות/כג#יז|זכורך]] להוציא הנשים הא לאו הכי נשים 
חייבות איצטריך סד"א נילף ראיה ראיה 
מהקהל ואדילפינן מתפילין לפטורא נילף 
משמחה לחיובא אמר אביי אשה בעלה 
משמחה אלמנה מאי איכא למימר בשרויה 
אצלו ונילף מהקהל משום דהוה מצה והקהל 
שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים 
הבאין כאחד אין מלמדים אי הכי תפילין 
וראיה נמי שני כתובים הבאים כאחד ואין 
מלמדים צריכי דאי כתב רחמנא תפילין ולא 
כתב ראיה הוה אמינא נילף ראיה ראיה 
מהקהל ואי כתב רחמנא ראיה ולא כתב 
תפילין הוה אמינא אקיש תפילין למזוזה 
צריכא אי הכי מצה והקהל נמי צריכי למאי 
צריכי בשלמא אי כתב רחמנא הקהל ולא 
כתב מצה ה"א נילף חמשה עשר חמשה 
עשר מחג הסוכות אלא ניכתוב רחמנא 
מצה ולא בעי הקהל ואנא אמינא טפלים 
חייבים נשים לא כל שכן הילכך הוה להו ב' 
כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים הניחא 
למאן דאמר אין מלמדין אלא למאן דאמר 
מלמדין מאי איכא למימר ותו מצות עשה 
שלא הזמן גרמא נשים חייבות מנלן דיליף 
ממורא מה מורא נשים חייבות אף כל מצות 
עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות ונילף 
מתלמוד תורה משום דהוה ליה תלמוד תורה 
ופריה ורביה שני כתובים הבאים כאחד 
וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/לה/א|קידושין לה.]]}}
ולרבי יוחנן בן ברוקא דאמר על שניהם הוא 
אומר [[תנ"ך/בראשית/א#כח|ויברך אותם אלהים פרו ורבו]] מאי 
איכא למימר משום דהוה ת"ת ופדיון הבן 
שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים 
הבאים כאחד אין מלמדין ולרבי יוחנן בן 
ברוקא נמי ניהוו פריה ורביה ומורא שני 
כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין צריכי 
דאי כתב רחמנא מורא ולא כתב פריה ורביה 
הוה אמינא וכבשוה אמר רחמנא איש דדרכו 
לכבש אין אשה דאין דרכה לכבש לא ואי 
כתב פריה ורביה ולא כתב מורא ה"א איש 
דסיפק בידו לעשות אין אשה דאין סיפק בידה 
לעשות לא וכיון דאין סיפק בידה לעשות לא 
תתחייב כלל צריכא הניחא למ"ד שני 
כתובים הבאים כאחד אין מלמדין אלא למ"ד 
מלמדין מאי איכא למימר אמר רבא פפונאי 
ידעי לה לטעמא דהא מילתא ומנו רב אחא 
בר יעקב אמר קרא [[תנ"ך/שמות/יג#ט|והיה לך לאות על ידך 
ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך]] 
הוקשה כל התורה כולה לתפילין מה תפילין 
מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות אף כל מ"ע 
שהזמן גרמא נשים פטורות ומדמצות עשה 
שהזמן גרמא נשים פטורות מכלל דמ"ע שלא 
הזמן גרמא נשים חייבות הניחא למ"ד 
תפילין מ"ע שהזמן גרמא אלא למ"ד תפילין 
מ"ע שלא הזמן גרמא מאי איכא למימר 
מאן שמעת ליה דאמר תפילין מ"ע שלא 
הזמן גרמא ר' מאיר וסבר לה שני כתובים 
הבאים כאחד וכל שני כתובים הבאים כאחד 
אין מלמדין ולר' יהודה דאמר שני כתובים 
הבאים כאחד מלמדין ותפילין מ"ע שלא הזמן 
גרמא מא"ל משום דהואי מצה שמחה והקהל 
שלשה כתובים הבאים כאחד ושלשה כתובים 
הבאים כאחד אין מלמדין.




<big>וכל מצות לא תעשה וכו'.</big>

מנהני מילי אמר רב יהודה 
אמר רב וכן תנא דבי ר' ישמעאל אמר קרא 
[[תנ"ך/במדבר/ה#ו|איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם]] 
השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים 
שבתורה דבי רבי אליעזר תנא אמר קרא 
[[תנ"ך/שמות/כא#א|אשר תשים לפניהם]] השוה הכתוב אשה 
לאיש לכל דינים שבתורה דבי חזקיה תנא 
אמר קרא [[תנ"ך/שמות/כא#כט|והמית איש או אשה]] השוה הכתוב 
אשה לאיש לכל מיתות שבתורה וצריכא 
דאי אשמעינן הך קמייתא משום כפרה חס 
רחמנא עלה אבל דינין אימא איש דבר 
משא ומתן אין אשה לא ואי אשמועינן 
הא משום דחיותה היא אבל כופר אימא 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/לה/ב|קידושין לה:]]}}
איש דבר מצות אין אשה לא ואי אשמעינן 
הא משום דאיכא איבוד נשמה חס רחמנא 
עלה אבל הנך תרתי אימא לא צריכא.




<big>חוץ מבל תקיף ובל תשחית כו'.</big>

בשלמא בל 
תטמא למתים דכתיב [[תנ"ך/ויקרא/כא#א|אמור אל הכהנים בני 
אהרן]] בני אהרן ולא בנות אהרן אלא בל 
תקיף ובל תשחית מנלן דכתיב [[תנ"ך/ויקרא/יט#כז|לא תקיפו 
פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך]] כל 
שישנו בהשחתה ישנו בהקפה והני נשי 
הואיל ולא איתנהו בהשחתה ליתנהו 
בהקפה ומנלן דלא איתנהו בהשחתה איבעית 
אימא סברא דהא לא אית להו זקן ואיבעית 
אימא קרא דאמר קרא לא תקיפו פאת 
ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך מדשני 
קרא בדיבוריה דא"כ ניכתוב רחמנא פאת 
זקנכם מאי זקנך זקנך ולא זקן אשתך ולא 
והתניא זקן אשה והסריס שהעלו שער הרי 
הן כזקן לכל דבריהם מאי לאו להשחתה אמר 
אביי להשחתה לא מצית אמרת דיליף פאת 
פאת מבני אהרן מה להלן נשים פטורות אף 
כאן נשים פטורות ואי סבירא לן דכי כתב 
בני אהרן אכוליה ענינא כתיב נישתוק קרא 
מיניה ותיתי בק"ו ואנא אמינא ומה כהנים 
שריבה בהם הכתוב מצות יתירות בני אהרן 
ולא בנות אהרן ישראל לא כ"ש אי לאו ג"ש 
הוה אמינא הפסק הענין השתא נמי נימא 
הפסיק הענין ואי משום ג"ש מיבעי ליה 
לכדתניא [[תנ"ך/ויקרא/כא#ה|לא יגלחו]] יכול גילחו במספריים 
יהיה חייב ת"ל [[תנ"ך/ויקרא/יט#כז|לא תשחית]] יכול לקטו 
במלקט וברהיטני יהא חייב ת"ל לא יגלחו 
הא כיצד גילוח שיש בה השחתה הוי אומר 
זה תער א"כ ניכתוב קרא את שבזקנך מאי 
פאת זקנך ש"מ תרתי ואלא הא דתניא זקן 
האשה והסריס שהעלו שער הרי הן כזקן לכל 
דבריהם למאי הלכתא אמר מר זוטרא 
לטומאת נגעים טומאת נגעים בהדיא 
כתיבא [[תנ"ך/ויקרא/יג#כט|ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש 
או בזקן]] אלא אמר מר זוטרא לטהרת נגעים 
טהרת נגעים נמי פשיטא כיון דבת טומאה 
היא בת טהרה היא איצטריך סד"א לצדדים 
כתיב איש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן הדר אתאן לאיש 
קמ"ל איסי תני אף בל יקרחו נשים פטורות מ"ט דאיסי דדריש הכי [[תנ"ך/דברים/יד#א|בנים 
אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם 
קדוש אתה לה' אלהיך]] בנים ולא בנות לקרחה אתה אומר לקרחה או אינו 
אלא לגדידה כשהוא אומר כי עם קדוש אתה לה' אלהיך הרי גדידה 
אמור הא מה אני מקיים בנים ולא בנות לקרחה ומה ראית לרבות את 
הגדידה ולהוציא את הקרחה מרבה אני את הגדידה שישנה במקום 
השער ושלא במקום שער ומוציא אני את הקרחה שאינה אלא במקום 
שער ואימא בנים ולא בנות בין לקרחה בין לגדידה וכי כתב כי עם 
קדוש אתה לה' אלהיך בשריטה הוא דכתיב קסבר איסי שריטה וגדידה 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/לו/א|קידושין לו.]]}}
אחת היא אביי אמר היינו טעמא דאיסי דגמר 
קרחה קרחה מבני אהרן מה להלן נשים 
פטורות אף כאן נשים פטורות ואי סבירא לן 
דכי כתיב קרא בכולי עניינא הוא דכתיב 
נשתוק קרא מיניה ותיתי בק"ו ואנא אמינא 
ומה כהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות 
בני אהרן ולא בנות אהרן ישראל לא כ"ש אי 
לאו ג"ש הוה אמינא הפסיק הענין השתא נמי 
נימא הפסיק הענין ואי משום ג"ש מיבעי ליה 
לכדתניא לא יקרחו יכול אפילו קרח ארבע 
וחמש קרחות לא יהא חייב אלא אחת ת"ל 
קרחה לחייב על כל אחת ואחת בראשם 
מה ת"ל לפי שנאמר [[תנ"ך/דברים/יד#א|לא תתגודדו ולא 
תשימו קרחה בין עיניכם למת]] יכול לא יהא 
חייב אלא על בין העינים מנין לרבות כל 
הראש תלמוד לומר בראשם לחייב על הראש 
כבין העינים ואין לי אלא כהנים שריבה בהם 
הכתוב מצות יתירות ישראל מנלן נאמר כאן 
קרחה ונאמר להלן קרחה מה כאן חייב על 
כל קרחה וקרחה וחייב על הראש כבין העינים 
אף להלן חייב על כל קרחה וקרחה וחייב על 
הראש כבין העינים ומה להלן על מת אף 
כאן על מת א"כ נכתוב קרא קרח מאי קרחה 
שמעת מינה תרתי רבא אמר היינו טעמא 
דאיסי דיליף בין עיניכם מתפילין מה להלן 
נשים פטורות אף כאן נשים פטורות ורבא מאי 
טעמא לא אמר כאביי קרח קרחה לא משמע 
ליה ואביי מאי טעמא לא אמר כרבא אמר 
לך תפילין גופייהו מהכא גמר לה מה להלן 
מקום שעושים קרחה בגובהה של ראש אף 
כאן מקום הנחה בגובה הראש ובין לאביי 
ובין לרבא האי בנים אתם מאי דרשי ביה האי 
מיבעי לכדתניא בנים אתם לה' אלהיכם 
בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים 
בנים אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם 
קרוים בנים דברי ר' יהודה רבי מאיר אומר 
בין כך ובין כך אתם קרוים בנים שנאמר 
[[תנ"ך/ירמיה/ד#כב|בנים סכלים המה]] ואומר [[תנ"ך/דברים/לב#כ|בנים לא אמון בם]] ואומר [[תנ"ך/ישעיה/א#ד|זרע מרעים בנים 
משחיתים]] ואומר [[תנ"ך/הושע/ב#א|והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני 
אל חי]] מאי ואומר וכי תימא סכלי הוא דמקרי בני כי לית בהו הימנותייהו לא 
מיקרו בני ת"ש ואומר בנים לא אמון בם וכי תימא כי לית בהו הימנותא הוא 
דמיקרו בנים כי פלחו לעבודת כוכבים לא מיקרו בנים ת"ש ואומר זרע מרעים 
בנים משחיתים וכ"ת בנים משחיתים הוא דמיקרו בני מעלייא לא מיקרו ת"ש 
ואומר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי.




<big>'''[[משנה/קידושין/א#ח|מתני']]''' הסמיכות והתנופות וההגשות והקמיצות והקטרות והמליקות והקבלות והזאות נוהגים באנשים ולא בנשים חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות.</big>

'''גמ'''' סמיכות דכתיב [[תנ"ך/ויקרא/א#ב|דבר אל בני ישראל וסמך]] בני ישראל סומכים 
ואין בנות ישראל סומכות.




<big>תנופות.</big>

[[תנ"ך/ויקרא/ז#כט|דבר אל בני ישראל]] והניף בני ישראל 
מניפין ואין בנות ישראל מניפות.




<big>הגשות.</big>

דכתיב [[תנ"ך/ויקרא/ו#ז|וזאת תורת המנחה הקרב 
אותה בני אהרן]] בני אהרן ולא בנות אהרן.




<big>קמיצות.</big>

דכתיב [[תנ"ך/ויקרא/ב#ב|והביאה אל בני 
אהרן וקמץ]] בני אהרן ולא בנות אהרן.




<big>הקטרות.</big>

דכתיב [[תנ"ך/ויקרא/ג#ה|והקטירו אותו בני 
אהרן]] בני אהרן ולא בנות אהרן.




<big>המליקות.</big>

דכתיב [[תנ"ך/ויקרא/א#טו|ומלק והקטיר]] איתקש 
מליקה להקטרה.




<big>הקבלות.</big>

דכתיב [[תנ"ך/ויקרא/א#ה|והקריבו בני אהרן]] ואמר מר 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/לו/ב|קידושין לו:]]}}
והקריבו זו קבלת הדם.




<big>והזאות.</big>

הזאה 
דהיכא אי דפרה אלעזר כתוב בה אי דפנים 
[[תנ"ך/ויקרא/ד#ג|הכהן המשיח]] כתוב בה אלא הזאה דבן 
עוף דאתיא בק"ו מבן צאן ומה בן צאן שלא 
קבע לו כהן לשחיטתו קבע לו כהן להזאתו 
בן עוף שקבע לו כהן למליקתו אינו דין 
שיקבע לו להזאתו.




<big>חוץ ממנחת סוטה ונזירה.</big>

א"ל רבי אליעזר לרבי יאשיה דדריה לא 
תיתיב אכרעך עד דאמרת לי להא שמעתתא 
מנין למנחת סוטה שטעונה תנופה מנלן 
בגופה כתיב [[תנ"ך/במדבר/ה#כה|והניף את המנחה]] אלא תנופה 
בבעלים מנלן אתיא יד יד משלמים כתיב 
הכא [[תנ"ך/במדבר/ה#כה|ולקח הכהן מיד האשה]] וכתיב התם 
[[תנ"ך/ויקרא/ז#ל|ידיו תביאנה]] מה כאן כהן אף להלן כהן מה 
להלן בעלים אף כאן בעלים הא כיצד כהן 
מכניס ידו תחת יד בעלים ומניף אשכחן 
סוטה נזירה מנלן אתיא כף כף מסוטה.




<big>'''[[משנה/קידושין/א#ט|מתני']]''' כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ {{ממ|[[בבלי/קידושין/לז/א|קידושין לז.]]}} חוץ מן הערלה וכלאים ר"א אומר אף החדש.</big>

'''גמ'''' מאי תלויה ומאי שאינה תלויה אילימא תלויה דכתיב בה ביאה ושאינה תלויה דלא כתיב בה ביאה והרי תפילין ופטר חמור דכתיב בהן ביאה ונוהגין בין בארץ בין בח"ל אמר רב יהודה ה"ק כל מצוה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בח"ל חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ מנה"מ דת"ר [[תנ"ך/דברים/יב#א|אלה החוקים]] אלו המדרשות [[תנ"ך/דברים/יב#א|והמשפטים]] אלו הדינים [[תנ"ך/דברים/יב#א|אשר תשמרון]] זו משנה [[תנ"ך/דברים/יב#א|לעשות]] זו מעשה [[תנ"ך/דברים/יב#א|בארץ]] יכול כל המצות כולן לא יהו נוהגים אלא בארץ ת"ל [[תנ"ך/דברים/יב#א|כל הימים אשר אתם חיים על האדמה]] אי כל הימים יכול יהו נוהגים בין בארץ בין בח"ל ת"ל בארץ אחר שריבה הכתוב ומיעט צא ולמד ממה שאמור בענין [[תנ"ך/דברים/יב#ב|אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם וגו']] מה עבודת כוכבים מיוחדת שהיא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ אף כל שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בח"ל.




<big>חוץ מן הערלה והכלאים.</big>

איבעיא להו ר"א לקולא פליג או 
לחומרא פליג לחומרא פליג וה"ק ת"ק חוץ מן 
הערלה ומן הכלאים דהלכתא גמירי לה 
אע"ג דאיכא למימר חובת קרקע היא אבל 
חדש בארץ אין בח"ל לא מ"ט מושב לאחר 
ירושה וישיבה משמע ואתא ר"א למימר אף 
חדש נוהג בין בארץ בין בח"ל מ"ט מושב 
בכל מקום שאתם יושבים או דלמא לקולא 
פליג וה"ק ת"ק חוץ מן הערלה והכלאים 
דהלכתא גמירי לה וכ"ש חדש דמושב כ"מ 
שאתם יושבים משמע ואתא ר"א למימר 
חדש אינו נוהג אלא בארץ דמושב לאחר 
ירושה וישיבה משמע ומאי אף אקמייתא 
ת"ש דאמר אביי מאן תנא דפליג עליה דר"א 
ר' ישמעאל היא דתניא ללמדך שכל מקום 
שנאמר בו מושב אינו אלא לאחר ירושה 
וישיבה דברי רבי ישמעאל אמר לו ר"ע הרי 
שבת שנאמר בו מושבות ונוהגת בין בארץ 
בין בח"ל א"ל שבת ק"ו אתיא מה 
מצות קלות נוהגות בין בארץ בין בח"ל 
שבת חמירא לא כ"ש מדאמר אביי מאן 
תנא דפליג עליה דר"א רבי ישמעאל ש"מ 
רבי אליעזר לחומרא פליג שמע מינה מכדי 
רבי ישמעאל אהיכא קאי אנסכים בנסכים 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/לז/ב|קידושין לז:]]}}
ביאה ומושב כתיב בהו ה"ק ללמד שכל 
מקום שנאמר ביאה ומושב אינו אלא לאחר 
ירושה וישיבה דברי ר' ישמעאל אי הכי אמר 
לו ר"ע הרי שבת שנאמר בו מושבות וא"ל 
שבת ק"ו היא נימא ליה אנא ביאה ומושב 
קאמינא חדא ועוד קאמר ליה חדא דאנא 
ביאה ומושב קאמינא ועוד דקא אמרת הרי 
שבת שנאמר בו מושבות שבת ק"ו היא 
במאי קמיפלגי בקירבו נסכים במדבר קא 
מיפלגי ר' ישמעאל סבר לא קירבו נסכים 
במדבר ור"ע סבר קירבו נסכים במדבר אמר 
אביי האי תנא דבי ר' ישמעאל מפיק מאידך 
תנא דבי ר' ישמעאל דתנא דבי ר' ישמעאל 
הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט לך 
הכתוב באחד מהן לאחר ירושה וישיבה אף 
כל לאחר ירושה וישיבה ואידך משום דהוה 
מלך וביכורים שני כתובים הבאים כאחד 
וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין 
ואידך צריכי דאי כתב רחמנא מלך ולא 
כתב ביכורים הוה אמינא ביכורים דקא 
מיתהני לאלתר ואי כתב ביכורים ולא כתב 
מלך הוה אמינא מלך דדרכו לכבש לאלתר 
ואידך נכתוב רחמנא מלך ולא בעי ביכורים 
ואנא אמינא ומה מלך דלכבש לאחר ירושה 
וישיבה ביכורים לא כל שכן ואידך אי כתב 
הכי הוה אמינא מידי דהוה אחלה קמ"ל 
והשתא דאמרת חובת הגוף נוהגת בין בא"י 
בין בח"ל מושב דכתב רחמנא גבי שבת 
ל"ל איצטריך ס"ד אמינא הואיל ובענינא 
דמועדות כתיבא תיבעי קידוש כי מועדות 
קמ"ל מושב דכתב רחמנא גבי חלב ודם 
למה לי איצטריך סד"א הואיל ובענינא 
דקרבנות כתיבי בזמן דאיכא קרבן ניתסר 
חלב ודם בזמן דליכא קרבן לא קמ"ל מושב 
דכתב רחמנא גבי מצה ומרור למה לי 
איצטריך סד"א הואיל וכתיב [[תנ"ך/במדבר/ט#יא|על מצות 
ומרורים יאכלוהו]] בזמן דאיכא פסח אין 
בזמן דליכא פסח לא קמ"ל ביאה דכתב 
רחמנא גבי תפילין ופטר חמור למה לי ההוא 
מיבעי ליה לכדתנא דבי ר' ישמעאל עשה 
מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ בשלמא 
למ"ד מושב כל מקום שאתם יושבים 
משמע היינו דכתיב [[תנ"ך/יהושע/ה#יא|ויאכלו מעבור הארץ 
ממחרת הפסח]] ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול אלמא 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/לח/א|קידושין לח.]]}}
אקרוב עומר והדר אכול אלא למ"ד לאחר 
ירושה וישיבה ניכול לאלתר לא הוו צריכי 
דכתיב [[תנ"ך/שמות/טז#לה|ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה 
עד בואם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד 
בואם אל קצה ארץ כנען]] אי אפשר לומר עד 
בואם אל ארץ נושבת שכבר נאמר אל קצה 
ארץ כנען וא"א לומר אל קצה ארץ כנען 
שהרי כבר נאמר עד בואם אל ארץ נושבת 
הא כיצד בשבעה באדר מת משה ופסק 
מן מלירד והיו מסתפקין ממן שבכליהם עד 
ששה עשר בניסן תניא אידך ובני ישראל 
אכלו את המן ארבעים שנה וכי ארבעים 
שנה אכלו והלא ארבעים שנה חסר שלשים 
יום אכלו אלא לומר לך עוגות שהוציאו 
ממצרים טעמו בהם טעם מן תניא אידך 
בשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר 
נולד מנין שבשבעה באדר מת שנאמר [[תנ"ך/דברים/לד#ה|וימת 
שם משה עבד ה']] וכתיב [[תנ"ך/דברים/לד#ח|ויבכו בני ישראל 
את משה בערבות מואב שלשים יום]] וכתיב 
[[תנ"ך/יהושע/א#א|ויהי אחרי מות משה עבד ה']] וכתיב [[תנ"ך/יהושע/א#ב|משה 
עבדי מת ועתה קום עבור]] וכתיב [[תנ"ך/יהושע/א#יא|עברו 
בקרב המחנה וצוו את העם לאמר הכינו 
לכם צידה כי בעוד שלשת ימים תעברו 
את הירדן]] וכתיב [[תנ"ך/יהושע/ד#יט|והעם עלו מן הירדן בעשור 
לחדש הראשון]] צא מהן שלשים ושלשה ימים 
למפרע הא למדת שבשבעה באדר מת 
משה ומנין שבשבעה באדר נולד משה 
שנאמר [[תנ"ך/דברים/לא#ב|ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה 
אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא]] שאין 
ת"ל היום מה ת"ל היום מלמד שהקב"ה 
יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום 
ליום ומחדש לחדש שנאמר [[תנ"ך/שמות/כג#כו|את מספר 
ימיך אמלא]] תניא ר"ש בן יוחי אומר שלש 
מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ונוהגות 
בין בארץ בין בחוצה לארץ והוא הדין 
שינהגו ומה חדש שאין איסורו איסור 
עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר 
לאיסורו נוהג בין בארץ בין בח"ל כלאים שאיסורן איסור עולם ואיסורן 
איסור הנאה ואין היתר לאיסורן אינו דין שינהגו בין בארץ בין 
בח"ל והוא הדין לערלה בשתים רבי אלעזר ברבי שמעון אומר 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/לח/ב|קידושין לח:]]}}
כל מצוה שנצטוו ישראל קודם כניסתן 
לארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ 
לאחר כניסתן לארץ אינה נוהגת אלא בארץ 
חוץ מן השמטת כספים ושילוח עבדים 
שאע"פ שנצטוו עליהם לאחר כניסתן לארץ 
נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ השמטת 
כספים חובת הגוף היא לא נצרכא אלא 
לכדתניא דתניא רבי אומר [[תנ"ך/דברים/טו#ב|וזה דבר 
השמיטה שמוט]] בשתי שמיטות הכתוב מדבר 
אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים 
בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט 
כספים בזמן שאי אתה משמט קרקע אי 
אתה משמט כספים ואימא במקום שאתה 
משמט קרקע אתה משמט כספים ובמקום 
שאין אתה משמט קרקע אין אתה משמט 
כספים ת"ל [[תנ"ך/דברים/טו#ב|כי קרא שמיטה לה']] מכל מקום.




שילוח עבדים חובת הגוף היא סד"א הואיל 
וכתיב [[תנ"ך/ויקרא/כה#י|וקראתם דרור בארץ]] בארץ אין בחוצה 
לארץ לא תלמוד לומר יובל היא מכל מקום 
אם כן מה תלמוד לומר בארץ בזמן 
שהדרור נוהג בארץ נוהג בחוצה לארץ 
אין דרור נוהג בארץ אינו נוהג בחוצה לארץ 
תנן התם החדש אסור מן התורה בכל 
מקום ערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים 
מאי הלכה אמר רב יהודה אמר שמואל 
הלכתא מדינה עולא אמר רבי יוחנן הלכה 
למשה מסיני א"ל עולא לרב יהודה בשלמא 
לדידי דאמינא הלכה למשה מסיני היינו 
דשני לן בין ספק ערלה לספק כלאים 
דתנן ספק ערלה בארץ אסור בסוריא 
מותר בחוצה לארץ יורד ולוקח ובלבד 
שלא יראנו לוקט ואילו גבי כלאים 
תנן כרם הנטוע ירק וירק נמכר 
חוצה לו בארץ אסור בסוריא מותר 
בחוצה לארץ יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד אלא לדידך 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/לט/א|קידושין לט.]]}}
ניתני או זה וזה יורד ולוקח או זה וזה יורד 
ולוקט האמר ליה שמואל לרב ענן תני או 
זה וזה יורד ולוקח או זה וזה יורד ולוקט 
מר בריה דרבנא מתני ליה לקולא זה וזה 
יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד אמר 
ליה לוי לשמואל אריוך ספק לי ואנא 
איכול רב אויא ורבה בר רב חנן מספקו 
ספוקי להדדי אמרי חריפי דפומבדיתא אין 
ערלה בחוצה לארץ שלחה רב יהודה לקמיה 
דרבי יוחנן שלח ליה סתום ספיקא ואבד 
ודאה והכרז על פירותיהן שטעונים גניזה 
וכל האומר אין ערלה בח"ל לא יהא לו נין 
ונכד [[תנ"ך/מיכה/ב#ה|משליך חבל בגורל בקהל ה']] ואינהו 
כמאן סברוה כי הא דתניא רבי אלעזר בר' 
יוסי אומר משום ר' יוסי בן דורמסקה שאמר 
משום רבי יוסי הגלילי שאמר משום רבי 
יוחנן בן נורי שאמר משום ר' אליעזר 
הגדול אין ערלה בח"ל ולא והאנן תנן רבי 
אליעזר אומר אף החדש תני חדש אמר רבי 
אסי אמר ר' יוחנן ערלה בח"ל הלכה למשה 
מסיני א"ל ר' זירא לרבי אסי והתניא ספק 
ערלה בארץ אסור בסוריא מותר (בחוצה 
לארץ יורד ולוקט) אישתומם כשעה חדא 
א"ל אימא כך נאמר ספיקא מותר ודאה 
אסור אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן לוקין 
על הכלאים דבר תורה אמר ליה רבי אלעזר 
בר' יוסי והאנן תנן הכלאים מדברי 
סופרים לא קשיא כאן בכלאי הכרם כאן 
בהרכבת האילן כדשמואל דאמר שמואל 
[[תנ"ך/ויקרא/יט#יט|את חקתי תשמורו]] חוקים שחקקתי לך כבר 
[[תנ"ך/ויקרא/יט#יט|בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע]] 
מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה 
ומה בהמתך נוהג בין בארץ בין בח"ל אף 
שדך נוהג בין בארץ בין בח"ל ואלא הכתיב 
שדך ההוא למעוטי זרעים שבח"ל רב 
חנן ורב ענן הוו שקלי ואזלי באורחא חזיוהו 
לההוא גברא דקא זרע זרעים בהדי הדדי 
א"ל ניתי מר נשמתיה א"ל לא חווריתו ותו 
חזיוהו לההוא גברא דקא זרע חטי ושערי 
בי גופני א"ל ניתי מר נשמתיה א"ל לא 
צהריתו לא קיימא לן כרבי יאשיה דאמר 
עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד 
רב יוסף מערב ביזרני וזרע א"ל אביי והאנן 
תנן הכלאים מדברי סופרים א"ל לא קשיא 
כאן בכלאי הכרם כאן בכלאי זרעים כלאי 
הכרם דבארץ אסורים בהנאה בח"ל נמי 
גזרו בהו רבנן כלאי זרעים דבארץ לא 
אסירי בהנאה בח"ל נמי לא גזרו בהו 
רבנן הדר אמר רב יוסף לאו מלתא היא 
דאמרי דרב זרע גינתא דבי רב משארי משארי 
מאי טעמא לאו משום עירוב עירובי 
כלאים אמר ליה אביי בשלמא אי אשמעינן 
{{ממ|[[בבלי/קידושין/לט/ב|קידושין לט:]]}}
ארבע על ארבע רוחות הערוגה ואחת 
באמצע שפיר אלא הכא משום נוי ואי נמי 
משום טרחא דשמעא היא.




<big>'''[[משנה/קידושין/א#י|מתני']]''' כל העושה מצוה אחת, מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ. וכל שאינו עושה מצוה אחת, אין מטיבין לו ואין מאריכין לו ימיו ואינו נוחל את הארץ.</big>

'''גמ'''' ורמינהי, אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, אלו הן, כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והכנסת אורחים, והבאת שלום בין אדם לחבירו, ותלמוד תורה כנגד כולם.

אמר רב יהודה, הכי קאמר, כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו, מטיבים לו, ודומה כמי שמקיים כל התורה כולה.

מכלל דהנך אפילו בחדא נמי, אמר רב שמעיה לומר שאם היתה שקולה מכרעת.

וכל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו, מטיבין לו. ורמינהו, כל שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו ודומה כמי ששרף כל התורה כולה ולא שייר ממנה אפילו אות אחת, וכל שעונותיו מרובין מזכיותיו מטיבין לו ודומה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אות אחת ממנה. אמר אביי, מתניתין דעבדין ליה יום טב ויום ביש. רבא אמר, הא מני רבי יעקב היא דאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא.

דתניא, רבי יעקב אומר, אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה, בכיבוד אב ואם כתיב [[תנ"ך/דברים/ה#טז|למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך]], בשילוח הקן כתיב [[תנ"ך/דברים/כב#ז|למען ייטב לך והארכת ימים]] הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך.

ודלמא לאו הכי הוה, ר' יעקב מעשה חזא.

ודלמא מהרהר בעבירה הוה, מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה.

ודלמא מהרהר בעבודת כוכבים הוה וכתיב [[תנ"ך/יחזקאל/יד#ה|למען תפוש את בית ישראל בלבם]], איהו נמי הכי קאמר אי סלקא דעתך שכר מצוה בהאי עלמא אמאי לא אגין מצות עליה כי היכי דלא ליתי לידי הרהור.

והא א"ר אלעזר שלוחי מצוה אין נזוקין, התם בהליכתן שאני.

והא אמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן, סולם רעוע הוה דקביע היזיקא וכל היכא דקביע היזיקא לא סמכינן אניסא דכתיב [[תנ"ך/שמואל א/טז#ב|ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני]].

אמר רב יוסף, אילמלי דרשיה אחר להאי קרא כרבי יעקב בר ברתיה, לא חטא.

ואחר מאי הוא, איכא דאמרי כי האי גוונא חזא. ואיכא דאמרי לישנא דחוצפית המתורגמן חזא דהוה גריר ליה דבר אחר, אמר פה שהפיק מרגליות ילחך עפר. נפק, חטא.

רמי רב טובי בר רב קיסנא לרבא, תנן כל העושה מצוה אחת מטיבין לו, עשה אין, לא עשה לא. ורמינהי, ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה.

אמר ליה, התם כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה.

כי הא דרבי חנינא בר פפי, תבעתיה ההיא מטרוניתא, אמר מלתא ומלי נפשיה שיחנא וכיבא, עבדה היא מילתא ואיתסי, ערק טשא בההוא בי בני דכי הוו עיילין בתרין אפילו ביממא הוו מיתזקי, למחר אמרו ליה רבנן מאן נטרך, אמר להו שני {{ממ|[[בבלי/קידושין/מ/א|קידושין מ.]]}} נושאי קיסר שמרוני כל הלילה, אמרו ליה שמא דבר ערוה בא לידך וניצלת הימנו דתנינא כל הבא דבר ערוה לידו וניצל הימנו עושין לו נס.

[[תנ"ך/תהלים/קג#כ|גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו]], כגון רבי צדוק וחביריו.

ר' צדוק תבעתיה ההיא מטרוניתא, אמר לה חלש לי ליבאי ולא מצינא איכא מידי למיכל, אמרה ליה איכא דבר טמא, אמר לה מאי נפקא מינה דעביד הא אכול הא, שגרת תנורא קא מנחא ליה, סליק ויתיב בגויה, אמרה ליה מאי האי, אמר לה דעביד הא נפיל בהא, אמרה ליה אי ידעי כולי האי לא צערתיך.

רב כהנא הוה קמזבין דיקולי, תבעתיה ההיא מטרוניתא, אמר לה איזיל איקשיט נפשאי, סליק וקנפיל מאיגרא לארעא, אתא אליהו קבליה אמר ליה אטרחתן ארבע מאה פרסי, א"ל מי גרם לי לאו עניותא, יהב ליה שיפא דדינרי.




רמי ליה רבא לרב נחמן תנן אלו דברים שאדם עושה אותן ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא אלו הן כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם בכיבוד אב ואם כתיב [[תנ"ך/דברים/ה#טו|למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך]] בגמילות חסדים כתיב [[תנ"ך/משלי/כא#כא|רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד]] ובהבאת שלום כתיב [[תנ"ך/תהלים/לד#טו|בקש שלום ורדפהו]] וא"ר אבהו אתיא רדיפה רדיפה כתיב הכא בקש שלום ורדפהו וכתיב התם רודף צדקה וחסד בתלמוד תורה כתיב [[תנ"ך/דברים/ל#כ|כי הוא חייך ואורך ימיך]] בשילוח הקן נמי כתיב [[תנ"ך/דברים/כב#ז|למען ייטב לך והארכת ימים]] ליתני נמי הא תנא ושייר תני תנא אלו דברים ואת אמרת תנא ושייר אמר רבא רב אידי אסברא לי [[תנ"ך/ישעיה/ג#י|אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו]] וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב כיוצא בדבר אתה אומר [[תנ"ך/ישעיה/ג#יא|אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו]] וכי יש רשע רע ויש שאינו רע אלא רע לשמים ורע לבריות הוא רשע רע רע לשמים ואינו רע לבריות זהו רשע שאינו רע.




הזכות יש לה קרן ויש לה פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב וגו' עבירה יש לה קרן ואין לה פירות שנאמר אוי לרשע רע וגו' ואלא מה אני מקיים [[תנ"ך/משלי/א#לא|ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו]] עבירה שעושה פירות יש לה פירות ושאין עושה פירות אין לה פירות מחשבה טובה מצרפה למעשה שנאמר [[תנ"ך/מלאכי/ג#טז|אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו]] מאי ולחושבי שמו אמר רב אסי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה שנאמר [[תנ"ך/תהלים/סו#יח|און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה']] ואלא מה אני מקים [[תנ"ך/ירמיה/ו#יט|הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם]] מחשבה שעושה פרי הקב"ה מצרפה למעשה מחשבה שאין בה פרי אין הקב"ה מצרפה למעשה ואלא הא דכתיב [[תנ"ך/יחזקאל/יד#ה|למען תפוש את [בית] ישראל בלבם]] אמר רב אחא בר יעקב ההוא בעבודת כוכבים הוא דכתיב דאמר מר חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה עולא אמר כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא נעשית לו כהיתר אמר רבי אבהו משום רבי חנינא נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא שנאמר [[תנ"ך/יחזקאל/כ#לט|ואתם בית ישראל כה אמר ה' איש גילוליו לכו עבדו [ואחר] אם אינכם שומעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו]] אמר רבי אלעאי הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא איני והתניא כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם מה היא רבה אומר זה המסתכל בקשת רב יוסף אומר זה העובר עבירה בסתר לא קשיא הא דמצי כייף ליצריה והא דלא מצי כייף ליצריה תנן התם אין מקיפין בחילול השם אחד שוגג ואחד מזיד מאי אין מקיפין אמר מר זוטרא שאין עושים כחנווני מר בריה דרבנא אמר לומר שאם היתה שקולה מכרעת.




ת"ר לעולם {{ממ|[[בבלי/קידושין/מ/ב|קידושין מ:]]}} יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה שנאמר [[תנ"ך/קהלת/ט#יח|וחוטא אחד יאבד טובה הרבה]] בשביל חטא יחידי שחטא אובד ממנו טובות הרבה ר' אלעזר בר' שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה שנאמר וחוטא אחד כו' בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה ר"ש בן יוחי אומר אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות שנאמר [[תנ"ך/יחזקאל/לג#יב|צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו]] ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו שנאמר [[תנ"ך/יחזקאל/לג#יב|ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו]] וניהוי כמחצה עונות ומחצה זכיות אמר ריש לקיש בתוהא על הראשונות.




<big>'''[[משנה/קידושין/א#י|מתני']]''' כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא, שנאמר [[תנ"ך/קהלת/ד#יב|והחוט המשולש לא במהרה ינתק]]. וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ, אינו מן היישוב.</big>

'''גמ'''' אמר רבי אלעזר ברבי צדוק, למה צדיקים נמשלים בעולם הזה, לאילן שכולו עומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה. נקצץ נופו, כולו עומד במקום טהרה. כך הקב"ה מביא יסורים על צדיקים בעולם הזה כדי שיירשו העולם הבא, שנאמר [[תנ"ך/איוב/ח#ז|והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד]]. ולמה רשעים דומים בעולם הזה, לאילן שכולו עומד במקום טומאה ונופו נוטה למקום טהרה. נקצץ נופו, כולו עומד במקום טומאה. כך הקב"ה משפיע להן טובה לרשעים בעולם הזה כדי לטורדן ולהורישן למדריגה התחתונה, שנאמר [[תנ"ך/משלי/יד#יב|יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות]].

וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד, נשאלה שאילה זו בפניהם, תלמוד גדול או מעשה גדול. נענה רבי טרפון ואמר, מעשה גדול. נענה ר"ע ואמר, תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו, תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה.

תניא, רבי יוסי אומר, גדול תלמוד, שקדם לחלה ארבעים שנה, לתרומות ולמעשרות חמשים וארבע, לשמיטים ששים ואחת, ליובלות מאה ושלש. מאה ושלש, מאה וארבע הויין. קסבר יובל מתחילתו הוא משמט.

וכשם שהלימוד קודם למעשה, כך דינו קודם למעשה. כדרב המנונא, דאמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה, שנאמר [[תנ"ך/משלי/יז#יד|פוטר מים ראשית מדון]]. וכשם שדינו קודם למעשה, כך שכרו קודם למעשה, שנאמר [[תנ"ך/תהלים/קה#מד|ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו]].




<big>כל שאינו לא במקרא ולא במשנה.</big>

א"ר יוחנן, ופסול לעדות.

ת"ר, האוכל בשוק, הרי זה דומה לכלב, ויש אומרים פסול לעדות. אמר רב אידי בר אבין הלכה כיש אומרים.

דרש בר קפרא, רגזן {{ממ|[[בבלי/קידושין/מא/א|קידושין מא.]]}} לא עלתה בידו אלא רגזנותא, ולאדם טוב מטעימים אותו מפרי מעשיו, וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ דור הנאה ממנו שנאמר [[תנ"ך/תהלים/א#א|ובמושב לצים לא ישב]] מושבו מושב לצים.