עריכת הדף "משל ומליצה/שיר השירים/ח" (פסקה)

==ז==
'''אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו.''' במ"ר לעתיד יאמרו אומות העולם אנו נותנין כל ממונינו בשביל התורה, משיב להם הקדוש ברוך הוא וכו' בושה אמכם.

להבין ענין הבושה על מה, נמתיק לדמיון:

איש אחד היה רגיל בכל ערב שבת היה טועם מהדגים שמבשל לשבת כי כן איתא בספרים לעשות ככה ואסמכוה למאמר {{ממ|תפילת מוסף לשבת}} טועמיה חיים זכו וישאלהו שכנו על מה הוא עושה כן ויגד לו על פי הדברים האלה. ויאמר אליו אם כם איפוא הלא יותר טוב לפני לאכול כל הדגים עד תומם, דאחרי זה נאמר וגם האוהבים דבריה גדולה בחרו.

וישחק ממנו האיש. וישאלהו למה זה צחקת. ויאמר לו כדבר אחד הסכלים תדבר. שלמות הענין הוא אשר גם לזמן שהוא תוספת שבת ליהנות בו ממאכל של שבת, אך אם תאכל כל הדגים הלא אז איננו מאכל של שבת, רק של ערב שבת.

כן על דרך זו ענין הממון שמקדישין אותו בשביל התורה או בבנין בית המקדש. אין הקדוש ברוך הוא צריך לממון שלנו, דכבר נאמר {{ממ|}} לי הכסף ולי הזהב וגו'. אך יען כי חפץ חסד הוא אשר גם בממונו של אדם שמסתפק בו לצורך גופו יוכשרו גם המה לשלמות נפשו, לכן צוהו לבזבז מנכסיו החומש לשם ד' וכאשר הבורא יתברך טועם בהממון טעימת המצוה מתאחד הטעימה ביחד עם גוף המאכל של ממון האדם, ואז נחשב כולו לתכונת המצוה.

והמה אומרים אנו נותנים כל ממונינו בשביל התורה, צחוק עשו בדבריהם לתת כל המאכל לחלק הטעימה. ובאמת הטעימה של הבורא יתברך הוא רק בשביל הכשר המאכל לאדם. דגוף הטעימה אינו צריך כלל.

לכן משיב להם בושה אמכם, שאינכם מבינים כלל תכונת הענין ונחשב בעיניכם כאילו אני צריך לממון שלכם ואין בושה גדולה מזאת: