עריכת הדף "משאת המלך/שמות/כג" (פסקה)

==ז==
'''מדבר שקר תרחק''' (כג ז)

'''כתב''' הרמב"ם {{ממ|ב[[רמב"ם/סנהדרין/כד#ג|פכ"ד מסנהדרין הל"ג]]}} ז"ל, ומנין לדיין שהוא יודע בדין שהוא מרומה, שלא יאמר אחתכנו ויהיה הקולר תלוי בצואר העדים, ת"ל מדבר שקר תרחק, כיצד יעשה בו, ידרוש ויחקור הרבה כו', אבל אם היה לבו נוקפו שיש בדין רמאות כו', כל אלו הדברים וכיוצא בהן אם באו לדיין בדין, אסור לו לחתוך אותו הדין, אלא יסלק עצמו מדין זה וידיננו מי שלבו שלם בדבר, עכ"ל.

'''ונראה''' מבואר דאמנם אם חתך הדין ע"פ הראיה שבידיו אע"פ שיודע הוא בו שהוא מרומה, לא עבר על עוות הדין ועל הגזל, שדין תורה הוא שיכול לסמוך על עדים אע"פ שבלבו יודע שהם משקרים, וכמוש"כ לעיל בהל"א א"כ למה הצריכה תורה שני עדים, שבזמן שיבואו לפני הדיין שני עדים, ידון ע"פ עדותן אע"פ שאינו יודע אם באמת העידו או בשקר. וכ"כ בפ"ח מהל' יסוה"ת {{ממ|[[רמב"ם/יסודי התורה/ח#ב|הל"ב]]}} ז"ל, כמו שצונו לחתוך הדבר ע"פ שנים עדים, ואע"פ שאין אנו יודעין אם העידו אמת אם שקר כו' ע"ש, נמצא דהגם דאי"ז עוות הדין, מ"מ נאמר בזה איסור מסויים מדבר שקר תרחק.

'''וכן''' מורה לשון הרמב"ם שכתב אלא יסלק עצמו מדין זה וידיננו מי שלבו שלם בדבר, דלכאורה אין לזה מובן, וכי בא להשיא עצה שיחלץ עצמו מעוות הדין ויפיל אחר תחתיו, אלא ע"כ כמוש"ב דאין כאן עוות הדין כלל לפי שכך הוא הגזה"כ לדון ע"פ עדים, אלא דמ"מ איהו שנקפו לבו הרי הוא באיסור מדבר שקר תרחק, אבל האחר שלבו שלם בדבר א"כ אינו בכלל מדבר שקר תרחק, ולכך יכול האחר לדון הדין, דמצד הדין תורה הרי יש לחתוך הדבר ע"פ עדים, אע"פ שאינו יודע אם אמת אמרו או שיקרו ופשוט. [וע"ע ב[[בית יוסף/חושן משפט/טו#|ב"י]] וב[[ב"ח/חושן משפט/טו#|ב"ח]] סי' ט"ו באם אכן יכול לדונו דיין אחר, והאיך גי' הטור ברמב"ם בזה].

{{ניווט כללי תחתון}}
{{משאמ}}