עריכת הדף "
מראי מקומות/שמות/טז
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== פסוק ג == === בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע === ;לשון "על" המפרשים הקשו מהו לשון "על" סיר הבשר. ה{{ממק|רשב"ם}} ביאר שפרושו בסמוך{{הערה|עיין פסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/סג/ב|סג:]]}} ומנחות {{ממ|[[בבלי/מנחות/צו/א|צו.]]}}.}}, כמו "ועליו מטה מנשה" {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ב#כ|במדבר ב כ]]}}{{הערה|מנחות שם.}}. ;לשון "בשבתנו" עוד עמדו המפרשים לבאר את החלוקה שבין סיר הבשר עליו "ישבו" בני ישראל ובין הלחם אותו אכלו לשובע. והאם אכן אכלו בשר במצרים או רק ישבו על ידו. יש שביארו שאכן כוונת ישראל היתה שלא אכלו בשר במצרים אלא רק ישבו מן הצד. כך מבואר במדרש {{ממ|[[שמות רבה/טז|ש"ר טז]]}} היה המצרי הולך במדבר ותופס איל או צבי ושוחטו ושופת את הסיר ומבשל ואוכל וישראל רואין ולא טועמין, שנאמר בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע, לא כתיב באכלנו מסיר הבשר אלא בשבתנו, שהיו אוכלין לחמם בלא בשר. כך גם כתב ה{{ממק|אלשיך}} שאכן המצרים הם שאכלו את הבשר במצרים ואילו ישראל רק עמדו מן הצד והתאוו למאכל זה אך לכל הפחות אכלו לחם לשובע. ובביאור הפסוק לפי הבנה זו, ביאר האלשיך שכוונתם היתה שאף שסכנה היא להתאוות למאכל ולא לאוכלו{{הערה|השווה לחיוב לתת לשמש לאכול שמא יתאווה מן המאכל, ולתת לחיה שאחזה בולמוס לאכול אף ביום כיפור.}} מכל מקום לכל הפחות אכלו לחם לשובע ואילו עתה אף לחם אין בידם. ויש שביארו שכוונת ישראל היתה שאכן באמת אכלו בשר במצרים, אלא שנחלקו הדעות האם אמת היה בדברם ואכן היו אוכלים במצרים בשר, ואם כן מנין היה להם בשר זה. דעת רבי אלעזר המודעי שהיו יכולים לאכול בשר ושאר מאכלים כאוות נפשם בשל היותם עבדים למלך, וכך מבואר במכילתא {{ממ|פרשת בשלח}} רבי אלעזר המודעי אומר עבדים היו ישראל למלכים במצרים. יצאו לשוק נוטלין פת בשר ודגים וכל דבר ואין כל בריה מוחה בידם, יוצאין לשדה נוטלים ענבים ותאנים ורימונים וכל דבר ואין בריה מוחה בידם. וכעין זה כתב {{ממק|העמק דבר}} שאחר שהיו עובדים במצרים היו מקבלים מיד המצריים לאכול סיר בשר. כעין זה כתב הרשב"א {{ממ|[[הגדה של פסח/רשב"א|פירוש ההגדה]]}} שהיה זה מצד חמלת השי"ת עלינו שנהיה גולים במקום משופע מלא כל טוב שבעולם וכל המזונות מצויין שם חנם אין כסף. בברית עולם {{ממ|לרמ"ד וואלי}} ביאר שבני ישראל היו מבשלים במצרים בשר עבור המצריים והיו טועמים הבשר בשעת בישולו לדעת אם הוא מבושל כל צורכו, והוסיף שאפשר שאף הניחו המצריים לבני ישראל לטבול את פתם ברוטב הבשר{{הערה|ובכך יתבאר יותר חילוק לשון הפסוק בין אכילת הלחם לשובע ובין הישיבה על סיר הבשר, משא"כ לדעות שאכן אכלו בשר ממש.}}. החתם סופר {{ממ|דרשות, ח"ב שכט.}} מבאר שבמצרים היו רעבים לבשר וללחם כי לא האכילום אלא לחם עוני ומעופש, ובימי החושך שהמצריים לא קמו מתחתם נכנסו רעבתני ישראל לבתיהם ומלאו בטעם בבשרם ולחמם, ומכך מתו הרשעים בימי החושך משום ששינוי וסת תחילת חולי. ועוד ביאר, שביום השבת ששבתו ממלאכה אף במצרים עשו להם יום עונג ומנוח ואכלו בשר ושבעו לחם, ודרש כן מלשון הכתוב "בשבתנו" שבניקוד אחר פירושו "בשבת שלנו". ואילו דעת רבי יהושע {{ממ|[[מכילתא/בשלח|מכילתא שם]]}} שבאמת לא אכלו ישראל במצרים בשר אלא שבידו ואמרו כן. וכעין זה כתב בחמד ימים, למה שיקרו לומר בשבתנו על סיר הבשר והלא טרודין היו בלבנים, פירש המחבר כי כן דרך העני לומר אכלתי ושתיתי יין אצל פלוני הרבה בעין פה, ולא דיבר עמו אפילו דיבור, אלא כדי לזרז ארחים ליתן לו, כי כן דרך הגרגרנים. ה{{ממק|משך חכמה}} מבאר שמי שאמר טענה זו היו הערב רב שאכן היה להם בשר ולחם במצרים קודם שיצאו עם בני ישראל ממצרים. ה{{ממק|אור החיים}} מבאר שהיו אלו השוטרים שטענו כן, שהרי המעונים סובלי עול הגלות לחמא עניא אכלו במצרים. בספר מעשי השם {{ממ|ח"ד, מעשי תורה פ"ב}} הציע פירוש מחודש לפסוק זה, וז"ל: לדעתי היו מתאוים מאכל אחד שעד היום עושים אותו במצרים, והוא שעושים בקמח ומים כמו פירורים ונקרא קושקושו, ומושיבים אותם על סיר הבשר ומתבשלים מן האיד העולה מן השבר, ואין הפירורים ההם נוגעים בבשר רק קשורים תוך מטלית או נתונים תוך כלי נקוב, והכלי הנקוב נתון על פני סיר הבשר. ולכן אמרו בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע כי אותו המאכל אינו ללפת בו את הפת כי הוא פת בעצמו{{הערה|ויעויין להלן {{ממ|פסוק לא}} ביאור הנחלת אבות שהמן היה בצורת קוסקוס שהוא היה מאכל תאוה אצל המצרים והורגלו בו בני ישראל בהיותם במצרים.}}. וע"ע מה שביאר ב{{ממק|אילת השחר}} טעם הדבר שהזכירו לשבח דווקא את אכילת הבשר. ה{{ממק|אור החיים}} מבאר שנקט הכתוב לשון בשבתנו על סיר הבשר ולא באכלנו בשר, כי היה מנהגם לאכול את הבשר בסמוך לגמר בישולו, כדי שלא יפגם טעמו. כעין זה ביאר ה{{ממק|אברבנאל}} שבארץ מצרים היה הבשר ביוקר רב והדגה בזול, וכאשר היו זוכים במצרים לאכול בשר היו מתקבצים ויושבים אבות ובנים סביב הסיר ומקווים מתי יתבשל הבשר לאכלה. ;מי היו המתלוננים בפשטות התלוננו בני ישראל. המשך חכמה {{ממ|הו"ד לעיל}} ביאר שטענו כן הערב רב. האור החיים {{ממ|הו"ד לעיל}} מבאר שהיו אלו השוטרים שהתלוננו כן. ועוד פירש שם שיתכן והיו אלו דתן ואבירם.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף