עריכת הדף "מראי מקומות/בראשית/מב" (פסקה)

== פסוק ח ==
'''ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו.''' רבי יהונתן אייבשיץ {{ממ|[[תפארת יהונתן/{{כאן}}#ח|תפארת יהונתן]]}} ביאר באופן נפלא, וזאת בחדשו שכל מה שיש 'טביעות עינא דקלא' (כמבואר במסכת גיטין {{ממר|[[בבלי/גיטין/כג/א|כג.]]}}) היינו כשמדבר באותה הלשון שהיה דרכו לדבר בה, אבל אם היה רגיל לדבר בלשון אחת ועתה מדבר בלשון אחרת - אין בכך טביעות עינא דקלא, כי כל לשון ולשון מתחלף בטיב הדבר ונעימת המליצה, אם חזק אם רפה, עד שמי שמכיר בלשון אשכנז ואינו מכיר בלשון צרפת, ושומע את חבירו מדבר בלשון צרפת - אינו מכירו בקלא. ולכן 'ויכר יוסף את אחיו' - שכן הם דיברו בלשון הקודש כדרך שדיברו בשעה שהיו עם יוסף. אבל יוסף שדיבר בפניהם עם המליץ, והיה דיבורו בלשון מצרי, לא היו יכולים האחים להכירו בטביעות עינא דקלא.

מהלך נוסף ביישוב הקושיא כיצד לא הכירו אחיו את יוסף בטביעות עינא דקולא, מבואר בספורנו על הפסוק {{ממ|פסוק ז}}: וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם וידבר איתם קשות וכו'. וכתב ה[[ספורנו/{{כאן}}#ז|ספרונו]]: וידבר אתם קשות, פן יכירוהו בקול, עכ"ל. מבואר מדברי הספורנו שאכן חשש יוסף פן יכירו אחיו את קולו בטביעות עינא דקלא, ולכן דיבר עמם קשות באופן שלא יזהו את קולו.

ובספר השיר והשבח ביאר את לשון הפסוקים 'וירא יוסף את אחיו ויכירם... ויאמר אליהם מאין באתם ויאמרו מארץ ישראל לשבור אוכל. ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו', שיש להעיר מדוע מדגיש הכתוב פעמיים שיוסף הכיר את אחיו, ועוד שבפעם הראשונה כתוב שהוא 'ראה' והכיר ואילו בפסוק השני כתוב רק שהכירם ולא מובא שראם.

והביאור בזה, שמצאנו שתי אפשרויות להכיר אדם, האחת - על ידי סימנים וכמובא בשו"ע {{ממ|[[שולחן ערוך/אבן העזר/יז#כד|אה"ע סימן יז סכ"ד]]}}: מצאוהו הרוג או מת, אם פדחתו וחוטמו ופרצוף פניו קיימים, והכירוהו בהם שהוא פלוני, מעידין עליו. ומלבד זאת יש אפשרות להכירו על יד טביעות עינא דקלא. ויוסף אכן הכירם בשני אופנים אלו, תחילה כש'ראה' אותם והכיר על ידי סימנים שהם אחיו. אבל כששאל אותם מאין באתם והשיבו לו 'מארץ כנען לשבר אכל', אזי מלבד מה ש'ראה את אחיו והכירם' התווסף גם מה ש'הכיר' בהם בלי ראיה, על ידי טביעות עינא דקלא.

כנגד שני אפשרויות זיהוי אלו, נאמר בפסוק על יוסף 'ויתנכר אליהם וידבר איתם קשות', 'ויתנכר אליהם' כמו שכתב הרמב"ן: מיד שראה אותם הכירם ופחד אולי יכירוהו, ויתנכר אליהם ששם המצנפת על מצחו וקצת הפנים ושינה עצמו. הרי שבכך מנע יוסף את אפשרות הזיהוי הראשונה על ידי הכרת פניו. ומלבד זאת 'וידבר איתם קשות' וכמו שפירש הספורנו שעשה כן פן יכירוהו בקול, היינו כנגד אפשרות הזיהוי השניה ב'טביעות עינא דקלא'.