עריכת הדף "מעשי למלך/ביאת מקדש/א" (פסקה)

== א ==

<small>א')</small>

''' כל ''' 

''' כהן ששתה יין אסור ליכנס מן המזבח ולפנים.''' 

<small> וכ"כ בפ"ו מה' אלו לעניין בע"מ ובמשל"מ שם ובפ"ט העלה דה"ה בזר איכא איסור בכניסה בלי עבודה למזבח והיינו דאמרינן בכמה דוכתין וכי ס"ד שזר קרב לגבי מזבח אמנם לדעת הרמב"ן הכונה נכנס למזבח היינו לעבודה ובמהר"ם ברבי יומא דף כ"ג כ' דיותר נראה שדעת רבינו דרק בבע"מ יש איסור לאו בכניסה אבל לא בזר והקשה מיומא דקאמר לר"א אחרים לרבות בע"מ מנ"ל לרבות דילמא אחרים זר דליכא איסור בכניסה אבל בע"מ דיש איסור בכניסה לא ול"נ די"ל דהא אי זר חייב בכניסה לבד תליא בפלוגתא דרב ולוי שם בעבודת סילוק אי חייב כאשר אבאר דתוס' שם הוק' לרב ל"ל ולמבית הפרוכת יתי' דהו"א כיון דחייב אביאה ריקנית כש"כ דחייב באין עבודה תמה אלא עבודת סילוק לכן צריך קרא דרק אעב"ת ועבודת מתנה ולפי"ז יש להבין א"כ ללוי מנ"ל דקרא לומר לפני ולפנים בעי עבומ"ת ובחוץ אפי' עבוד"ס הא צריך קרא דהו"א דלפול"פ חייב אפי' אעבד"ס וכן הקשה בשי"צ ונראה דא"ש דיסבור דחייב אכניסה גם בזר אפי' מן המזבח ולפנים בין אולם ולמזבח וכן במזבח בלי עבודה ומעתה אין כאן סברא יותר לפול"פ לחייב אע"ס ולכן אמרינן נהי דגלי קרא דעבמ"ת דוקא היינו לפול"פ ובהיכל אבל לא בעזרה אמנם למ"ד עבוד"ס פטור ע"כ דסברי זר פטור בכניסה וא"כ רק לפול"פ צריך קרא דהו"א דא"צ עבדמ"ת כיון דחייב אכניסה אבל בחוץ דפטור אכניסה אעבוד"ס ג"כ פטור ומעתה י"ל הנה הא דקאמר רי"ו ור"ל דתליא הא דרבנן ור"א אי הוצאה והרמה הוה עבודה ע"כ משום דסברי עב"ס חייב דאי פטור א"כ א"צ לומר דל"ה עבודה כלל וכיון דעב"ס חייב ע"כ משום דסובר דזר חייב בכניסה לכן מסברא לחייב אף בעב"ס ולכן ל"ש דנוקי קרא לזר משום דגם בזר איכא איסור כניסה והנה במשל"מ פ"ב מתומ"ס הקשה לדעת רבינו דבע"מ חייב בכניסה א"כ הא דיליף ר"ל הרמה מהוצאה דילמא רק הוצאה לחוץ דליכא איסור כניסה זה התירה תורה וא"כ מנ"ל הרמה ועוד הקשה לרבינו הוצאה לאו עבודה מנ"ל דבע"מ פסול דלמא דוקא בהוצאה ממזבח דאיסור כניסה לכן פסול ונראה לישב דהנה רמב"ן השיג על רבינו מעירובין דנכנסין להיכל לתקן והקשה בשעה"מ הא בהיכל גם לרמב"ן חייב אביאה ריקנית ותי' דהכי פריך בשלמא אי רק בהיכל א"כ שייך רק משום ביאה ריקנית א"כ כשנכנסין לתקן אינו ביאה ריקנית אבל לרבינו גם לפנים למזבח אינו נכנס ע"כ משום מעלות קדושה הוא לא משום ביאה ריקנית דזה ל"ש רק בהיכל א"כ גם בנכנס לתקן ג"כ יהא אסור והנה לדעת רבינו ע"כ לומר דאין חילוק דאף אי משום קדושה שייך ג"כ להתיר בנכנס לצורך בניין דהרי בטמא שהאיסור אין משום ביאה ריקנית שהרי בעזרה מותר ליכנס ביאה ריקנית וטמא אסור ואפ"ה לצורך תיקון מותר והיינו מדגלי קרא מיעוטא דאך אל הכפורת וכמש"כ בשעה"מ ומעתה י"ל הא דבע"מ א"צ רק קרא דשרי להוצאת הדשן ול"א דעבודה הוא וכיון דשרי מטעם עבודה שוב ל"ש איסור כניסה שהרי לצורך כבר ידעינן מקרא דשרי כמו בנכנס לתקן ומה לי תיקון זה או זה לפנות העזרה מדשן וקרא רק בא לומר דשרי אף אי יש כהנים שאין בע"מ ולפי"ז שוב אין לחלק בין הוצאה להרמה דהרי איסור ליכא קרא מקרא דאך ואי לענין היכא דיש אחר שפיר שייך כמו דשרי בהוצאה שרי גם בהרמה אמנם על קו' אחריתי דילמא דוקא בהוצאה דליכא איסור כניסה איה"נ דקרא רק גלי דאין פסול לעבודת הוצאה אבל דליכא איסור כניסה זה ידעינן מאך אל הכפורת דלצורך מותר ליכנס והיכא דאפשר בתמימין איה"נ דלא הותר ומיושב ג"כ קו' הנ"ל דאי לאו דבע"מ פסול לעבודה ממילא גם להוציא ממזבח ל"ה פסול דל"ש איסור כניסה כיון דהוא לצורך כמו בנכנס לתקן ודו"ק:</small><br>''' ובזה '''  נראה לבאר דברי רבינו בפ"ז מבהב"ח שכ' יכנס בע"מ ואל יכנס טמא שטומאה דחוי דלכאורה זה הוי טעם להתיר לא לאסור ונראה שהכוונה כך דבע"מ אסור רק ממזבח ולפנים אבל טמא האיסור בכניסה לעזרה ורק אי הותרה א"כ לגמרי הותרה אף שקדם איסור טומאה אבל כיון דטוד"ח א"כ אי נכנס טמא מפיש באיסור מיד בכניסה לכן יכנס בע"מ שאיסור מתחיל ממזבח ולפנים וממעט באיסור עדיף כיון דט"ד ועפי"ז יש הוכחה דזר ג"כ מוזהר ממזבח ולפנים דאל"כ אמאי יכנס בע"מ ואל יכנס זר הא זר בהיכל מתחיל האיסור ובבע"מ האיסור קודם שבא אל ההיכל ממזבח ובין האולם אלא וודאי גם זר מוזהר ממזבח ולפנים:<br>'''  ועוד '''  יש לפרש מש"כ רבינו אל יכנס טמא שט"ד לפמש"כ שעה"מ יש חילוק אי משום כניסה ריקנית מסתברא דשרי כדי לתקן דל"ה ביאה ריקנית וא"כ י"ל בע"מ רק משום ביאה ריקנית אבל טמא אינו משום ביאה ריקנית רק משום מעלות הקדושה א"כ מסברא דאף לתקן יהי' אסור ליכנס ורק אי הוה אמרינן הותרה ליכא איסור טומאה כלל אבל כיון שט"ד לכן יש לנו לומר יכנס בע"מ שאסרו רק משום ביאה ריקנית וא"כ לתקן מסברא שרי ואל יכנס טמא שאין איסורו משום ביאה ריקנית ומסברא אף לתקן אסור אי לאו קרא דאך אל הכפורת וא"כ כיון דיש בע"מ וטמא יכנס בע"מ כיון שטמא רק דחוי ולא הותרה אסור ליכנס כיון שאין איסורו משום ביאה ריקנית אין להתיר ליכנס לצורך במקום שיש בע"מ שמסברא מותר ליכנס שאיסורו רק משום ביאה ריקנית ולצורך אין כאן כלל ביאה ריקנית והבן:<br>'''  ובמש"כ '''  ניחא לי גם הא דכ' משל"מ סוף ה' אלו מהא דקאמר וכי ס"ד זר קרב אצל מזבח מוכח לכאורה כדעת רבינו דכניסה אסור אמנם דעת הרמב"ן דהכונה דלא יקרב אל מזבח לעשות איזה פעולה והיינו יען דקרא דאל מזבח לא יגשו קאי אלוים דאזהר אותן שלא יקרבו לעבודת הכהנים וא"כ קשיא על רבינו דמפרש דלענין כניסה אייריא ולפמש"כ ניחא דבוודאי כניסה אסור ורק בנכנס לצורך ל"ה ביאה ריקנית לכאורה יש להתיר אלא דשוב אמרינן וכי זר קרב אצל מזבח הכונה איך תבוא מזה קולא בנכנס לעשות איזה מעשה במזבח דל"ה ביאה ריקנית הא זה גופי' מסתבר דקעביד איסור טפי לעשות מעשה אצל מזבח א"כ שוב אסור משום הכניסה ודו"ק היטב:<br><small> ב') </small>

''' ואם ''' 

''' עבר ועבד עבודתו פסולה.''' 

<small> וקשה לי דהנה בגמ' יליף תחלה מקרא דלהבדיל ואח"כ מגז"ש דחוקה חוקה ממחב"ג וא"כ יש לתמוה על רבינו דהוא יליף להלן דהוראה בשיכרות אסור מקרא דלהבדיל א"כ ע"כ דמחלל היינו מגז"ש דחוקה יליף וא"כ למה לא כתבו רבינו כמש"כ בפ"ה גבי שלא רחוץ ידים דיליף מקרא דחוקה חוקה לגז"ש ונראה דלכאורה קשה לי למש"כ הריטב"א ביומא דף נ"ג דהיכא דכתוב לאו אז הוא לעכב א"כ ידעינן דמחלל וכאן כתיב יין ושכר אל תשת בבואכם והנה בח"ס ח"מ כתב על קו' שעה"מ בה' ק"פ דרק היכא דכתיב חוקה רק דהו"א דיען דאין אלא להכשיר אין מעכב לכן כיון דכתיב גם ל"ת הוה לעכב ומעתה יקשה הנה תוס' דף כ' וכן במנחות דף י"ט הוכיחו דמשמע דיליף גז"ש חוקה חוקה הא חוקה לבד ל"ה לעיכובא ומעתה יקשה לריטב"א נהי חוקה לא הוי לעכב אבל כיון דכתיב גם לאו ע"כ חוקה היינו לעכב ולמה צריך לגז"ש וצ"ע ונראה לישב דבגמרא שם מוכח דכיון דיש גז"ש אייתרי קרא דלהבדיל להוראה ולפי"ז י"ל אי לא גז"ש מקרא דחוקה ל"ה ידעינן לעיכובא אלא בעבודות שיש בהן מיתה דאיירי בה קרא כדאיתא בגמ' ולכן צריך לגז"ש דאין מחלקין בין מחב"ג לשתויי יין ואז נשאר קרא דלהבדיל להוראה אבל עיקר הדרשא מוכח דמחלל מדכתיב ל"ת והיינו כיון דכתיב גם חוקה א"כ א"ש דרבינו לא הוצרך לכתוב גז"ש דמקרא דל"ת ידעינן דלעכב היכא דכתיב חוקה ולא צריך באמת לגז"ש אלא לענין עבודה שאין בה מיתה ולכן לא כתב רבינו רק דמחלל דמקרא דיין ושכר אל תשת ידעינן דמחלל ודו"ק {{ממ|עמש"כ בפ"ט ובפ"ה מה' אלו}} משא"כ בפ"ה דלא כתיב לאו בפירוש בריחוץ ידים א"כ שפיר כתב רבינו הגז"ש דחוקה חוקה ומוכח דרבינו ג"כ אין סובר חוקה ממשמעות לעכב אלא מגז"ש:</small><br>''' ולפי"ז '''  א"צ לפרש דברי הריטב"א כמש"כ הח"ס יען דהו"א דאינו אלא להכשיר אלא דחוקה לית לי' דמעכב אלא היכא דכתיב ל"ת אז חוקה משמעותי' לעיכובא ולא צריך גז"ש וא"ל דאכתי נלמוד מגז"ש דחוקה מבעלמא ולא נצטרך לטעמו של הריטב"א לזה שפיר י"ל דהו"א דלהכשיר קאתי לא ילפינן חוקה חוקה מגז"ש מבעלמא אבל אי חוקה משמעותי' לעכב ל"ה סגי בסברת ח"ס יען דרק להכשיר קאתי:<br>'''  והנה '''  שם העלה בח"ס דלשיטת רבינו בפי"ח מפה"מ דיש לאו במחשב בקדשים יען דמפסיד קדשים ולפמש"כ תוס' זבחים דף ה' מקרא דמוצא שפתיך ילפינן דבעי שינה הכתוב לעכב בקדשים א"כ מוכח דאפילו היכא דאיכא לאו ג"כ בקדשים בעינן שינה הכ' לעכב וא"כ מהא"ט שפיר בעינן חוקה לעכב אפילו היכא דיש לאו כאמור:<br>'''  והנה '''  ברמב"ן פ' שמיני כתב דשתויי יין אינו בבמה מטעם כי האזהרה לכהנים בעבודתן ואין כהן מקריב בבמה {{ממ|וכן נראה מתוס' זבחים דף ט"ו שתויי יין פרועי ראש ליכא בבמה מדהוקשו נילף זר משתויי יין ופרועי ראש}} ובטה"ק בזבחים הקשה א"כ טמא ג"כ לא יהא בבמה יען דליכא בבמה כהן ואזהרה על טמא ששימש לא נאמרה רק לכהנים {{ממ|ובסוף זבחים נראה שהיא פלוגתא בין רש"י ורבינו בפי' המשנה ועבה"ז וטה"ק שם}} ולכן כתב דילפינן זאת מקרא דבבואכם אל אוהל מועד מתמעט במה ונ"ל לישב דברי רמב"ן דבשלמא שתויי יין דהוה כזרות דלכן מחלל עבודה כמש"כ תוס' שם וא"כ כיון דבבמה ליכא כיהון וזר כשר ל"ש לפסול שתויי יין אבל כהן טמא אין הפסול משום זרות דכהונתו עליו אף שטמא {{ממ|עתוס' יבמות דף ל"ג בהא דבע"מ ששימש בטומאה}} א"כ שייך גם בבמה אף דלא הוזהר רק לכהנים שייך הפסול גם בזרים כשהי' עבודה בהם ורק בשתויי יין דהוה מטעם זרות א"כ כשהי' עבודה בזרים בבמה ל"ש פסול שתויי יין והבן היטב וראי' לדברינו מסוף פרק זה שכ' רבינו דישראל שנכנס שתויי יין ופרועי ראש [אינן באזהרה.] רק לכהנים נאמר דישראל אף על כניסה לעזרה לא לקי:<br><small> ג') </small>

'''והוא ''' 

''' ששתה רביעית יין חי בב"א מיין שעברו עליו [מ'] יום אבל אם שתה פחות מרביעית או שתה והפסיק בה או מזגה במים פטור ואין מחלל עבודה שתה יותר מרביעית אפילו מזגו חייב מיתה ומחלל עבודה.'''  וראב"ד משיג שאין חייב ואין פוסל עבודה אלא שהוא באזהרה והנה בכ"מ הביא תשו' הרשב"א שהרבה ג"כ לתמוה חדא כהשגת הראב"ד בהא שפסק ביתר מרביעית אף במזוג חייב מיתה ומחלל עבודה ובגמר' משמע שהוא רק באזהרה ואין מחלל וא"מ מיתה ועוד דפסק בדין שאח"ז בשאר משקין לוקה ובגמ' איתא דזה דוקא לר"י אבל לר"א דקיימל"ן כן לא לקי דאי גם לר"א לקי איך קאמר כמאן אתיא הא דא"ר אכל קעילת דבילה ושתה חלב ונכנס למקדש דלוקה כר"י ואי לר"א ג"כ לקי א"כ גם לר"א אתיא וא"ל דפסק כר"י באמת דיקשה חדא כיון דפסק כת"ק דאיכא איסורא בפחות מרביעית וביין מגיתו א"כ איך פסק כר"י ועוד כיון דיליף מושכר כר"א דרך שכרותו דבעינן רביעית בב"א א"כ לא ידעינן שאר משקין ולי קשה עוד אי איתא דפסק כר"י ע"כ דלית לי' גז"ש דשכר מנזיר וכתבו תוס' יומא דף ע"ו יען דמסתבר טפי לומר דבמקדש חייב אף בשאר משקין כיון דגנאי הוא לפנים אפי' שיכור בשאר משקין דאפי' לפני מלך בו"ד הוא גנאי לבוא כך וכתבו שם דמהא"ט לא יליף מעשר ממקדש והנה בנזיר דף ל"ד פליגי למ"ד חייב בשתי' דנזיר ברביעית ולר"ע בכזית ע"ש פי' השני בתוס' וכן מפרש רבינו בפ"ה מנזיר דפסק אכילה בכזית ושתי' ברביעית והיינו כמש"כ ואיתא בירושלמי שם למ"ד ברביעית יליף שכר שכר ממקדש ור"ע יליף מאכילה א"כ לר"י דלא יליף שכר דמקדש משכר דנזיר ה"ה דלא ילפינן נזיר ממקדש כתוס' יומא וא"כ רבינו דפסק כאן כר"י בשאר משקין ע"כ לא יליף שכר מנזיר איך פסק ברביעית כיון דלא ילפינן נזיר ממקדש כמו דלא יליף מקדש מנזיר:<br>'''  אמנם '''  נראה לישב בחדא מחתא דאני אומר נוסחא מוטעת הי' לפניהם בכריתות שתה חלב לוקה כמאן כר"י אבל בסוג' בעלמא איתא דחייב כדאיתא בבכורות דף מ"ה ומשמע דחייב מיתה ולדעתי בבכורות א"א לפרש באופן אחר דשם קתני במשנה בין שאר מומין השוטה והשיכור ומקשה גמ' הא מחלל עבודה ומשני בשאר משקים ודלא כר"י וקשה חדא דלמה לא הביא כל דברי ר"י דקאמר בשאר משקין באזהרה ועוד איך מוכח דלר"י מחלל עבודה מהא דקעילת דבילה כמו דא"ח מיתה אין מחלל ג"כ עבודה ועוד דהרי ע"כ גם למשנה דלקי כיון דחשיב עם כושי והלפזן והננס והחרש ועל אלו סובר רבינו בפ"ו מה' אלו דכל שאין שוה בזרעו של אהרן לקי אלא דאין מחלל עבודה ולכן נראה דלר"י שכר לרבות שאר משקין ברביעית וע"ז אמר הרי אלו באזהרה אבל בשתה עד שנשתכר אז חייב מיתה ומחלל עבודה ג"כ ולכן קאמר בכריתות דברייתא דקתני חייב דהיינו מיתה ע"כ כר"י אתיא דמחייב אשאר משקין ברביעית מלקות ובנשתכר חייב מיתה וכיון שכן גם מחלל עבודה ועפ"ז שפיר קאמר דמשנה דבכורות דמנה בהדי הנהו דאין מחללין עבודה ע"כ דלא כר"י דברייתא דאכל קעילת דבילה כוותי' דסברי דחייב מיתה א"כ מחלל עבודה ג"כ ומשנה סברי דרק בשאר משקין לקי {{ממ|כמש"כ הרע"ב להדיא}} כמו בשאר הנהו שאין שווין בזרעו של אהרן כננס וחרש ובזבחים דחשוב שיכור שקיבל פסול ול"ק שתויי יין ע"כ אייריא בשאר משקין וכר"י דמחלל עבודה או ביין מזוג ביתר מרביעית דהוא בכלל שיכור לא בכלל שתויי יין ומעתה נתבארו כל דברי רבינו דפסק באמת דלא כר"י דלר"י חייב מיתה ומחלל עבודה ורבינו כתב בשאר משקין אף שהי' שיכור דהיינו ששתה יותר מרביעית רק לקי ולא מחלל עבודה והיינו כמשנה דבכורות ממש דחשיב שיכור גבי מומין דלקי ואין מחללין עבודה וכיון דלר"י בשאר משקין אם נשתכר חייב מיתה ומחלל מינה גם לר"א היכא דנשתכר דשתה יותר מרביעית יין אף דמזוג חייב מיתה ומחלל עבודה דזה הדין שיש לר"י בנשתכר בשאר משקין יש לו לר"א ביין מזוג ונתיישב גם השגת הראב"ד דמנ"ל בנשתכר ביין מזוג דחייב מיתה ומחלל עבודה דלפמש"כ הוא הכרח חדא דכמו לר"י בנשתכר בשאר משקין יש לו לר"א בנשתכר ביין מזוג ועוד אמאי לא מוקי משנה דבכורות כר"א ובנשתכר ביין מזוג ולמה מוקי בשאר משקין אע"כ דכהא"ג חייב מיתה ומחלל עבודה ועוד ראי' דהא תוס' בבכורות הקשו מדף י"ד בזבחים דקתני השיכור שקיבל פסול דלא נקט שתויי יין ולדעת רבינו א"ש דנקיט שיכור דהיינו בשתה יין מזוג מחלל עבודה דוקא בנשתכר ואתיא ככו"ע ולדעתי יש להוכיח שגי' זו עיקר דבתוספתא פ"ב דכריתות איתא כשם שאם הי' כהן פסול לעבודה וחייב מיתה כן אם הי' חכם או תלמיד חכם אסור ללמוד ולהורות הרי דקאמר דחייב מיתה והיינו ביין מזוג כדאיתא בגמ' ביותר מרביעית ויין מזוג אסור להורות וקאמר לעבודה כהא"ג חייב וראי' ג"כ לסברת הכ"מ כיון דאסור להורות ע"כ חייב מיתה ומחלל עבודה דהרי לתוספתא תליא הא בהא ואין להקשות הא עכ"פ בשתה יין מגיתו אפי' יותר מרביעית גם לרבינו אין מחלל עבודה א"כ למה לא מוקי משנה דבכורות בשתה יין מגיתו דאין מחלל לק"מ דהרי כ' רבינו דפטור בהא ג"כ והא שיכור דחשיב התם ע"כ דלקי כמו כל הני דתני במשנה דא"ש בזרעו של אהרן לקי לדעת רבינו בפ"ו מה' אלו וא"ל אכתי נוקי כת"ק דמוזהרין י"ל כיון דלא קיימ"ל כן רק כר"א לכן מוקי בשאר משקין וכר"א ומהא"ט פסק באמת רבינו בכל הני כר"א דמוכח מסוגי' דבכורות דע"כ בשתה יין מגיתו פטור ולכן לא מוקי משנה כן ומוכח באמת דבנשתכר אף מחלל עבודה וכן מוכח דלר"א בשאר משקין בנשתכר דלקי עכ"פ והטעם דלקי לא משום דילפינן שכר שכר מנזיר דא"כ אפי' מיתה יהא חייב אלא סובר כיון דעכ"פ שיכור הוא מסתברא דלקי דלענין מלקות שפיר י"ל דאין חילוק בין שאר משקין ליין כסברת תוס' יומא הנ"ל דגנאי ליכנס לפנים שיכור משאר משקין {{ממ|ועמש"כ רבינו דין י"ז שאין זה כבוד לבית הגדול}} והבן היטב:<br>'''  ואולם '''  בדברי ראב"ד שהשיג על רבינו דלא אמרו שחייב מיתה ומחלל עבודה אלא שהוא באזהרה יש לתמוה דבדין ג' השיג דביין מזוג ברביעית אסור לעבוד ורק מותר להורות אמרינן והנה לפי"ז היכא דאסור להורות דהיינו ביותר מרביעית ע"כ דמחלל עבודה וכמש"כ הכ"מ וראי' מתוספתא פ"ב דכריתות דקאמר כשם שאם עבד חייב מיתה ומחלל עבודה כן אסור להורות הרי דתליא זה בזה וקשיא מדידי' אדידי' דסובר דאין מחלל עבודה ואי היכא דאסור להורות אין מחלל עבודה א"כ היכי דמותר להורות ע"כ שרי לעבוד עבודה {{ממ|דאי רק דאין מחלל אבל אסור לעבוד מה איכא לענין עבודה בין שתה רביעית מזוג ליותר מרביעית מזוג דמחלל עבודה במכש"כ דאסור להורות וכמש"כ הכ"מ}} א"כ יקשה ברביעית מזוג דמותר להורות ה"ה דשרי לעבוד ולפי"ז אזלה נמי תי' הכ"מ על השגת הראב"ד דכיון דמותר להורות משמע דמותר לעבוד דלפמש"כ כיון דרבינו סובר היכי דאסור להורות מחלל עבודה א"כ היכי דמותר להורות לא מוכרח לעבוד רק דאין מחלל רק לישב דעת רבינו נראה לפמש"פ הכ"מ דכאן מיירי בליכא רביעית רק עם המים נתישב השגת הראב"ד אף לפי פירושי:<br><small> ב') </small>

''' והנה ''' 

<small> במהר"ם א"ש סי' כ"ד נסתפק אי שתי' משמעותו מה"ת ברביעית או דמשמעותו אפי' בכ"ש רק הלמ"מ מרביעית והביא גמ' דכריתות דקאמר יין ושכר אל תשת יכול בכל שהוא אפי' יין מגיתו ת"ל שכר משמע דשתי' משמעותו בכ"ש והא לדברי הרשב"א בתשו' לתי' השני דמפרש שתי' משמע ברביעית והא דקאמר בכל שהוא היינו מדכתיב יין משמע אפי' בכ"ש ולדעתי תליא זה בפלוגתא דנזיר דף ל"ח למשנה ראשונה איסורו בשתי' ברביעית ואכילה דנזיר בכזית ור"ע יליף מוענבים דו' מוסיף על ענין ראשון דמה אכילה בכזית אף שתי' ואי הפירוש שתי' היינו ברביעית ל"ש דיליף מאכילה דיהא בכזית אבל אי שתי' בכ"ש משמע רק מהלכה ברביעית לכן שפיר סובר ר"ע דו' מוסיף גלי בכאן דלא בא ע"ז הלכה ברביעית אלא דנילף מאכילה ואמנם לפי' השני בתוס' ורש"י שם בתרתי פליגי דלרבנן אפי' אכילה דנזיר ברביעית מוכח ע"כ לרבנן דמשמעותו ברביעית ולכן יליף גם אכילה ברביעית אבל אי שתי' משמעותו בכל שהוא רק מהלכה ברביעית ל"ש ללמוד אכילה ור"ע סובר דשתי' כאכילה להוציא ממשמעות הכתוב ולא דריש אכילה כשתי' ברביעית כרבנן דאז אין מוציא הכ' מפשטי' דשתי' כמשמעותו ברביעית ואכילה דקרא לא הוה מוציא ממשמעותו דאכילה שפיר משמע אף רביעית ומוכח לר"ע שתי' בכ"ש משמע ולרבנן שתי' משמעותו ברביעית:</small><br>''' והנה '''  בירושלמי פ"ו דנזיר דמפרש טעם דמשנה ראשונה דיליף שכר שכר ממקדש דברביעית ואי כרשב"א דשתי' משמע ברביעית ל"צ לילף משכר דמקדש דהרי במקדש אי לאו דכתיב יין ליתורא הוה ידעינן דברביעית מקרא דאל תשת לדעת רשב"א דמשמעותו ברביעית ורק יען דכתיב יין משמע בכ"ש צריך קרא דשכר דמשתכר אבל בנזיר דכתיב ומשרת ענבים לא ישתה משמעותו ברביעית בלעדי הקרא דשכר שכר ממקדש ומוכח לכאורה מירושלמי דלא כרשב"א:<br>'''  אמנם '''  לי נראה ראי' נכונה דשתיה משמעותו בכל שהוא רק מהלכה ברביעית ממש"כ רבינו בפי' ממא"ס דיי"נ בכ"ש מדכתיב דישתו יין נסכים וכתב הטעם דבכ"ש יען דכתיב ולא ידבק בידך מאומה ומעתה אי אמרת דמשמעותו בכ"ש איך אפשר להוציא הכתוב ממשמעותי' מכח הקרא דלא ידבק בשלמא אי משמעותו בכ"ש רק הלכה ברביעית שפיר הוכיח רבינו דכאן בע"ז לא בא הלמ"מ ברביעית כיון דבע"ז כתיב לא ידבק בידך מאומה והנה רבינו שם כתב גם באכילת תקרובת עכו"ם חייב אכ"ש והיינו ג"כ דסמוך אקרא דלא ידבק אף דכתיב בקרא אכילה אשר זבחימו יאכלו לפי"ז נפשט מכאן חקירת המל"מ פ"א מחומ"צ אי אכילה בכ"ש רק הלמ"מ בכזית דלפמש"כ מוכח דאכילה משמע בכ"ש דאז שפיר שייך לומר באכילת תק"ע לא נאמרה הלכה כיון דתורה קפדה וכתבה ולא ידבק בידך מאומה כאמור:<br>'''  והנה '''  בכ"מ תמה כיון שמוזהרים על כל שהוא למה אין לוקין ותי' דעל כ"ש אין לוקין כמו בכל איסורין שבתורה וקשה לי התינח לשיטת הרשב"א לקמן בדין ב' דשתי' משמע רביעית שפיר דאין לוקין כמו בכל איסורין אבל לפמש"כ הפוסקים וכן העלה בשו"ת מהר"ם א"ש סי' כ"ד דשתי' כ"ש משמע א"כ מאי מדמה לשאר איסורין שבתורה דהכא דכ' לא ישתה אמאי לא ילקה אכ"ש וכדמוכח לכאורה מנזיר דף ל"ד דפליגי רבנן ור"ע במשנה ראשונה לחד פירוש ברש"י ותוס' אכילה בכזית וכן שתי' ברביעית ולר"ע שתי' ג"כ בכזית ודריש מקרא דיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל דו' מוסיף על ענין ראשון לומר שגם איסור שתי' בכזית והתינח אי שתי' בכ"ש משמע א"כ הילפותא מאכילה להחמיר דבעינן כזית ובזה אין מוציא הקרא ממשמעותי' דעכ"פ גם בכזית הוה שתי' אבל אי נימא דשתי' משמעותי' ברביעית א"כ איך יליף ר"ע מקרא דבכזית עובר לאפוקי ממשמעותי' דא"ע רק ברביעית והא דכ' ו' מוסיף על ענין ראשון הוא ללמד להיפך דאכילה ג"כ ברביעית דבזה אין מוציא מקרא ממשמעותי' דהא גם יותר מכזית הוא בכלל משמעות אכילה:<br>'''  אך '''  י"ל דהנה מבואר בפירש"י ותוס' שם שיטה אחרת דפליגי בתרתי לרבנן אכילה בשיעור רביעית כפי מה שנופל יין מכוס כשיעור רביעית עיין תוס' נזיר שם ד"ה ואינו חייב ולר"ע שתי' ג"כ בכזית א"כ שפיר מוכח דשתי' רביעית משמע והשתא יליף גם אכילה בשיעור רביעית דאי שתי' כ"ש משמע ורק מהלכה ברביעית איך יליף אכילה ברביעית משתי' כיון דשתי' גופי' משמעותי' אינה כלל שיהא ברביעית דל"ש לומר דקרא אסמכא אהלכה דהוא ברביעית כדמוכח מנזיר דף ס"א דפריך הא הלכה הוא וכ' תוס' דאין סברא דליתי קרא למעוטי דבר שהוא הלכה {{ממ|יעו"ש לענין דנאמר דקרא ממעט בעכו"ם שאין האב מדיר בנו}}:<br>'''  בעת '''  סידור הדברים לבית הדפוס הנה יצא לאור חידושי ח"ס על כתובות ראיתי שכתב בדרך אחר ע"ש בחי' לדף י' וז"ל הנה רמב"ם פ"א מביאת מקדש פסק ככולהו תנאי דבשאר המשכרים לוקה כר"י ופסק דבפחות מרביעית או יין מגתו אסור מה"ת מיהו אינו לוקה לכאורה היינו נמי כת"ק ושוב פסק אם הפסיק בו או נתן מים פטור כר"א נמצא מזכה שטרי ככו"ע והנראה דבנזיר מבואר דר"ש הוא האי ת"ק דר"י דיליף שכר שכר מנזיר א"כ נימא ר"ש לטעמי' דאית לי' בכהת"ר לא נאמרו שיעורים למלקות א"כ שפיר י"ל דמרבה קרא פחות מרביעית דהוה ח"ש מרבינן לי' למלקות ושייך שפיר אל תשת דהוה שיעור שתי' למלקות ומיהו אי לאו ריבוי לא הוה ידעינן למכות אח"ש ואיין מגתו דשכר כתיב דרך שכרות ועוד דלמיתה בעי שיעורא ומלקות לא הוה כתיב אי לאו ייתורא דיין אל תשת אכן אנן קיימ"ל דבעינן שיעורא בכהת"ר א"כ א"א לפרש קרא בחצי רביעית וביין מגתו דאל תשת כתיב ונהי דמ"מ אסורים מה"ת ככל ח"ש דכל איסורים מ"מ מלקות ליכא וע"כ למדרש כר"י שארי משכרים בלאו ועל היין במיתה והנה ר"א דדריש דרך שכרותו ע"כ א"א לומר דלא דרש מיני' שאר משכרים דא"כ הו"ל למיכתב יין שכר בלי ו' דושכר ואע"כ ר"א נמי כר"י יין אל תשת במיתה ושאר משכרים אל תשת באזהרה אלא ר"א מוסיף אדר"י דמדסמכי ענין לו יין לשכר לומר מה שאר משכרים צריך [לשתות] {{ממ|לאכול}} דרך שכרות דהא שכר כתיב ה"ה יין דרך שכרות לאפוקי הפסיק בו או נתן בו מים ור"י לטעמי' דלא דרש סמוכים ואנן דרשינן סמוכין קרי אדר"א טוביינא דחכימי נמצא כל דברי חכמים קיימים ופסק רמב"ם על מכונו עכת"ד:<br><small> ג') </small>

''' אי ''' 

''' שתה רביעית יין והפסיק בה פטור.''' 

<small> ובספר מוצל מאש עמד ע"ז דלא פי' שיעור הפסקה אם הוא כדי אכילת פרס כשיעור אכילה או לא וכ' בספר נר מצוה דבכריתות דף י"ב דפליגי חכמים ור"א בשתה רביעית יין ושהה בשתייתו כדי אכילת פרס ונכנס למקדש חייב. ר"א אמר אם פסק בה או נתן בו מים כ"ש פטור ובגמ' דף י"ג איפסקא הלכתא כר"א וה"מ בשותה רביעית ממש אבל שתה יותר מרביעית מודה ר"א לחכמים דשיעורו בכדי א"פ אבל אם לא שתה אלא רביעית אפי' לא הפסיק בה אלא כדי אכילת פרס ונכנס למקדש פטור וזהו שכ' רבינו כאן שתה יותר מרביעית והיינו ששהה בין שתי' לשתי' בכדי אכילת פרס או פחות מזה אבל אם שהה יותר מכדי א"פ לכ"ע פטור וכן מתבאר מדברי רבינו פ"ו משגגות:</small><br>''' הנה '''  אח"ז ראיתי בס' התוהמ"צ בפ' שמיני שכ' כעין דברינו לישב קו' הרשב"א והכ"מ דרבינו מזכה שטרא לבי תרי וז"ל ומה שפסק שאם הי' שיכור משאר משקין המשכרים ה"ז לוקה ועבודתו כשרה הוא רק אם נשתכר ולא מפני אזהרה זו אלא משום דהשיכור הוא מום הפוסל באדם ולא בבהמה כדאיתא בבכורות דף מ"ה ובגמ' מקשה והלא שכור מחיל עבודה ומשני בשאר משקים המשכרים ודלא כר"י מבואר דלת"ק ור"א החולקים על ר"י שכור משאר משקין אינו מוזהר משום יין ושכר אל תשת אלא הוא בכלל בע"מ ואזיל לשיטתו בפ"ו דבמומין הפוסלים באדם לוקה ואינו מחלל עבודה ולכן בפ"ח מה' ביאמ"ק דלג ולא חשב שכור בכלל המומים הפוסלים באדם לבד כי סמך א"ע על מה שכבר כ' בפ"א עכ"ד וזהו קרוב לדברינו: