עריכת הדף "
מעשה רקח/שופר/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == '''ושופר שתוקעים וכו'.''' פרק ראוהו בי"ד דף כ"ו כל השופרות כשרים חוץ משל פרה וכו' אמר ר' יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן וכו' שופר של ר"ה של יעל פשוט וכו' שוה יובל לר"ה וכו' ר' יהודה אומר בר"ה תוקעים בשל זכרים וביובל בשל יעלים ובגמרא אמר רבי לוי מצוה של ר"ה ויוה"כ בכפופים ושל כל השנה בפשוטים והתנן שופר של ר"ה של יעל פשוט הוא דאמר כי האי תנא דתניא ר' יהודה אומר בר"ה היו תוקעין בשל זכרים כפופים וביובלות בשל יעלים ולימא הלכתא כר"י אי אמר הלכה כר"י הו"א אפי' ביובל נמי כר"י סבירא ליה קמ"ל במאי קמפלגי מר סבר בר"ה כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי וביוה"כ כמה דפשיט וכו' ומר סבר בר"ה כמה דפשיט איניש וכו' וביוה"כ כמה (דפשיט) [דכייף] וכו' ע"כ. ואיכא למידק בהך דרבי לוי דקאמר בשל כל השנה בפשוטים דנראה דהוי דלא כמאן דבשל כל השנה לא פליגי ת"ק ור"י כמבואר בלישנא דמתניתין וי"ל עם מ"ש רש"י בד"ה כמה דפשיט וכו' ובתעניות דלכנופיא לא איכפת לן עבדינן כפופים להיכירא וכו' ע"כ. משמע דר"ל כיון דשופר בתעניות אינו מצוה אלא רשות דהא והרעותם בחצוצרות כתיב ושופר אינו אלא לכנופיא בעלמא עבדינן ליה שינויא מר"ה ויוה"כ דהוי מצות עשה של תורה דון מינה דלר"י דלא שייך ביה היכירא דהא בר"ה בכפופין ויוה"כ בפשוטין אין קפידא בתעניות ואה"נ דאי הוה ס"ל דר"ה ויוה"כ בעי או כפופים או פשוטים הוה בעי היכירא לשל תעניות ונמצא דהך היכירא הוי לכו"ע ומזה הוליד רבי לוי של כל השנה בפשוטין לפי פסקו דר"ה ויוה"כ בכפופים אכן לשיטת רבינו שהשמיט בהל' תעניות דבעינן פשוט נראה דצ"ל דמתני' אף בכפופין קאמר בתענית וה"נ בדרבי לוי וכ"כ הרב שמות בארץ ז"ל. '''וראיתי ''' להר"ן ז"ל שהקשה לדעת רבינו דס"ל דלעיכובא פליגי חדא דלר' יהודה זכרים לאו דוקא דהוא הדין שאר כפופין ועוד דכפופין משמע שלא לעכב אלא למצוה דאי לעכב פליגי הו"ל לומר ואחרים אומרים ועוד לעיכובא מנ"ל הא בקרא לא כתיב לא כפוף ולא פשוט ורבי יהודה נמי היכי אמר דשל ר"ה לא כשרים ביובל וכו' והא מיובל גמרינן ליה וכו' ועוד כתב ותדע לך דלמצוה קאמרינן מדאמר רבי לוי מצוה של ר"ה וכו' אלמא כולה מלתא למצוה קאמרינן ולא לעיכובא וכו' ועוד דאי זכרים דאמר היינו של איל דוקא משום עקידת יצחק כי אמרינן בגמ' מר סבר וכו' הו"ל לומר רבי יהודה סבר של איל טפי עדיף משום עקידת יצחק ע"כ תוכן דבריו ונראה לענ"ד להליץ בעד רבינו ז"ל וראשונה למ"ש דאם איתא הו"ל לומר אחרים אומרים יש לפרש לדעת רבינו דרבי יהודה פליג אכולהו תנאי דלעיל וזה דת"ק דרבי יוסי הכשיר כל השופרות וכו' ורבי יוסי לא פליג אלא בשל פרה ותני בתר הכי דאף דכל השופרות כשרים למצוה מן המובחר בעינן בר"ה של יעל פשוט מטעמא דכמה דפשיט איניש וכו' ורבי יהודה פליג דלעיכובא בעינן זכרים דהיינו כפופין ולהכי שינה בלשונו לומר בר"ה תוקעים בשל זכרים דהיה די באומרו בר"ה בשל זכרים כלישנא דת"ק אלא דייק בלישניה אגב ארחיה לאשמועינן כונתו דתוקעים דוקא בשל זכרים ולעיכובא וכן בלישנא דברייתא נקט נמי לישנא דתוקעים וכו' וגם רבי לוי העתיק כוונת רבי יהודה באמרו מצוה של ר"ה ויוה"כ בכפופין ואי למצוה בעלמא קאמר ולא לעיכובא הכי הו"ל למימר שופר של ר"ה ויוה"כ מצוה בכפופין השתא דקאמר מצוה ברישא אשמועינן הלכתא דבעי למימר מצוה דאמר רחמנא לתקוע בר"ה ויוה"כ היינו בכפופין דוקא ובהכי מיתרצא קושיא קמייתא דלא הוה מצי למיתני אחרים אומרים. וגם קשיא מלישנא דרבי לוי כאמור. ולההיא שהקשה דבקרא לא כתיב כפוף ופשוט וכן מה שהקשה לרבי יהודה דהא מיובל גמרינן ליה כבר נתעוררו על זה התוס' ז"ל בד"ה ר"י אומר וכו'. '''ולקושיא ''' בתרייתא דהו"ל למימר רבי יהודה סבר של איל טפי עדיף משום עקידת יצחק אפשר דמשום דמלתא דפשיטא היא לא הוצרך לבארו דכיון דר"י קפיד אזכרים דר"ל איל פשיטא דכוונתו זכר לעקידת יצחק וכההיא דרבי אבהו ומשו"ה יהבינן טעמא לכפופין משום דכמה דכייף וכו' דהוי חדושא טפי אי נמי לא בעי תלמודא לומר כן לר"י משום דאיכא למטעי דת"ק פליג האוקמתא דר"א וזה אינו דת"ק ס"ל דטפי עדיף של יעל פשוט מטעמא דכמה דפשיט וכו' ונקט יעל משום דסתמו פשוט ואה"נ דאי משכחת לה של איל ופשוט טפי עדיף מכולהו דאיכא טעמא דרבי אבהו ואיכא טעמא דכמה דפשיט שהיא העיקרית לסברת ת"ק ודו"ק. והנה הר"ן ז"ל לפי שיטתו פירש גבי ההיא דרבי אבהו דטעמא למנהגא אתי לאשמועינן עיי"ש ולדעת רבינו דס"ל דלעיכובא קאמר אין להכריח מלישנא דנקט למה תוקעים וכו' דהרי שם דף ט"ז אמר רבי יצחק למה תוקעים בר"ה וכו' כדי לערבב השטן הרי דבדבר שאינו לעיכובא וכו' קאמר למה תוקעים אלא נראה דהכרח רבינו היינו מלישנא דר' אבהו דקאמר אמר הקב"ה וכו' והך לישנא משמע דהוי לעיכובא כמו אמר הקב"ה הביאו לפני שתי הלחם והעומר וניסוך המים דהוי לעיכובא ועיין להר"ם בן חביב ז"ל. '''וראיתי ''' להרב לח"מ ז"ל שתמה הרבה ע"ד מרן ז"ל וז"ל ולא הבנותי זה אדרבא מוכרח בגמרא דמשכחת לה זכרים בלא כפופין דאל"כ תקשה ליה למה אמר הוא דאמר כי האי תנא לימא כר' יהודה דמתניתין שהזכיר זכרים וכו' ומה מאד קשה מ"ש והכי אמרינן בגמרא בהדיא וכו' דאדרבא משם משמע דזכרים אפשר בלא כפופין מדהוצרך להזכיר כפוף וכו' ועל כרחך נראה זה מוכרח מדלא הביא ראיה מר"י דמתניתין ועוד קשה דאע"ג דכל זכר כפוף לדעתו אינו מוכרח שיהא מתהפך ולומר כל כפוף זכר וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ע"כ. ויפה הקשה הרב ז"ל אמנם יש להליץ בעד מרן והמדייק בדבריו יראה דרוח אחרת אתו מדכתב דאע"ג דלכאורה נראה מדברי רבינו דלא קפיד אלא שיהא קרן כבש אבל לא אכפוף א"א לומר כן דהא רבי לוי דאמר מצוה בכפופין אוקימנא כרבי יהודה ואם איתא וכו' אלא ודאי של זכרים כפופין הם והכי אמרינן להדיא גבי רבי לוי וכו' ולשון זה מובן דנעוץ סופו בתחילתו דכל מ"ש היינו לפי מסקנת הגמרא דמדחזינן לרבי לוי שהוליד דינו מכח ברייתא דר"י דקתני בה להדיא זכרים כפופין ואיהו גופיה לא נקט אלא כפופים לאורויי דעל כרחך סתם זכרים היינו כפופים מדנקט ר"י במתניתין זכרים סתם ואם איתא דאפשר בפשוטין נמצא דפליג מדידיה אדידיה דבברייתא לא הכשיר אלא זכרים כפופין דוקא ומפשטא דמתניתין משמע דכל הקפידה אינה אלא שיהיו זכרים ונמצא דלפי המסקנא על כרחך זכרים סתמא היינו כפופין והמדקדק בדברים נראה לענ"ד שיתורץ בזה מרן ז"ל ודו"ק. ובענין שופר של בהמה טמאה אם הוכשר או לא עיין להר"ן והרח"א נר"ו והרב כנסת הגדולה סי' תקפ"ו כתב דהראם הוא בהמה טמאה והתוספות בחולין וזבחים כתבו בהיפך עיין להפר"ח שם ובמפתחות הכסת הגדולה יו"ד הובאו בסוף ספר קול בן לוי סי' קע"ט חזר בו הרב וכתב שהראם הוא טהור עיי"ש. '''ואע"פ שלא נתפרש וכו'.''' שם דף ל"ג. ומרן הקדוש תפש על רבינו במ"ש '''ומפי השמועה וכו'.''' כיון דבגמ' מייתינן לה בהיקישא אי נמי בגזרה שוה וכו' ע"כ. נראה דכוונתו ז"ל להקשות עליו דלמה לא הביא כדרשת הגמ' דכדפריך והאי תנא מעיקרא מייתי לה בהקישא והשתא מייתי לה בג"ש משמע דר"ל אמאי לא יליף מהיקישא כי אם דרשת דבעינן שופר ושלש שלש וליתן את האמור של זה בזה יליף לה בג"ש הו"ל למילף גם זה מהיקישא א"נ כולהו מג"ש ואמאי פלגינהו ומתרץ ליה דה"ק אי לא הוה ג"ש אה"נ דהוה מייתינן מהך היקישא גם לדרשת ליתן את האמור של זה בזה אמנם כיון דעל כרחך אית לן למדרש ג"ש לדרשא זו היקישא לא צריך להך דרשא אלא לדרשא קמייתא ונמצא דשניהם איצטריכו מהיקישא ילפינן דבעינן שופר וכו' ומג"ש דבעינן ג' וכו' והשתא רבינו שהביא קרא דוהעברת אמאי לא כתב דילפינן לה מיתורא דחדש השביעי ומדכתב מפי השמועה ולא פירש הדרשא משמע דס"ל דלאו דרשא גמורה היא והשתא מ"ש מרן אי נמי בגזרה שוה רצה לומר חדא מהיקישא וחדא מג"ש ותירץ ז"ל ע"פ מ"ש רש"י השתא דנאמרה הלכה למשה מסיני זו לדונה כלומר שאין זו כשאר ג"ש אלא כאן נאמר הדין ג"כ למשה מסיני [עיין להפר"ח ז"ל] נמצא דהך ג"ש שנייא היא משאר ג"ש שכאן נאמר הדין בעצמו למשה מסיני אמטו להכי רבינו לא חש להביא גוף הדרשא העיקרית כיון שהסוגיא מתפרשת כמ"ש רש"י דלית לן למילף היקישא כלל וג"ש זו נאמרה בפירוש וכו' ולהכי הביא מפי השמועה ולא חש אל הדרשא הוא הנראה לענ"ד בכוונת מרן ז"ל.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף