עריכת הדף "מנחת חינוך/קמט" (פסקה)

== א ==

'''שלא יכנסו כו'.''' עיין ר"מ פ"א מהב"מ וכ"ה כהן שגדל שערו ושיעור גידול שער ל' יום דילפינן מנזיר דכתיב קדוש יהי' גדל פרע כו' והם ל' יום דסתם נזירות ל' יום ונכנס למקדש ועבד עבודה עובר בלאו וחייב על לאו זה מב"ש ובהתרו בו למלקות לוקין ונחשב בכלל הלוקין בר"מ פי"ט מסנהדרין ואע"פ שחייב מיתה אין מחלל עבודה ועבודתו כשרה ובפ"ט מהב"מ מבואר בר"מ דזר וטמא כו' א"ח מיתה אלא בעבודה תמה ועל שאר עבודות א"ח ע"ש. ופ"ר לא נזכר אי צריך דוקא עבודה תמה ועיין במ"ל כ' דין שתויי יין לא נזכר לא בזבחים ולא בד' הר"מ וכ' דנראה מזבחים דח"י דא"ח ע"ש ונראה דה"ה פ"ר דילפינן ח"מ מהיקש דשתי' עש"ס ור"מ אם כן לא חמיר משתיה דא"ח אלא על עבודה תמה אף שמבואר שם דאינו היקש גמור רק גמרא גמירי ולאחולי עבודה לא אתקש מכל מקום מסתברא דאינו חמור משתויי יין ע"ש. והנה בשאר עבודות אף שא"ח מיתה הזר וכדומה מכל מקום עובר בלאו ולוקין עיין ר"מ בה"ה נראה דכאן גם כן לוקין אך אינו ח"מ כ"נ. והנכנס פ"ר בלא עבודה דעת הר"מ דלוקין אם נכנס דוקא מן המזבח ולפנים היינו בין האולם ולמזבח בלא עבודה א"ע ודוקא בעל מום מסופק המ"ל בד' הר"מ פ"ו כאן ואפשר דגם הגשה למזבח עובר ע"ש אבל כאן בודאי דוקא בין המזבח לאולם ע"ש ותבין. ולשון הר"מ כאן בהט"ו יראה לי כו' או פרוע ראש אף על פי שלא עבד לוקה הואיל והוא ראוי לעבודה ונכנס בשעת העבודה כו' נראה מדבריו דוקא בראוי לעבודה אבל בא"ר לעבודה כגון זר או איזה פסול הנחשב שם בפ"ט אין לוקין על הכניסה משום לאו זה דפ"ר אך מ"ש בשעת עבודה נראה דאם נכנס שלא בשעת עבודה אינו לוקה א"י איזה זמן בא למעט ובכ"מ כתב בשם רמב"ן דבשעת עבודה היינו ביום שעבודה כשירה כו' ואיני מבין דגם בלילה שייך עבודה הקטרת אימורים והרבה דברים שכשרים בלילה והזר חייב עליהם מב"ש שהפך בצינורא ע' פ"ט כאן ופ"ד מהמעה"ק אם כן למה אינו קרוי בלילה שעת עבודה ואפשר דבא למעט אם נפגם המזבח עפי"ד מפסולי המוקדשין לענין מחשבה אבל בלילה לפ"ד ה"ל שעת עבודה וד' רמב"ן אין מובנים לי. והראב"ד בהשגות והרמב"ן חולקים על הר"מ וכ' דכניסה לחוד אינו מן התורה כלל רק מעלות דרבנן ומובא דעת רמב"ן כאן בד' הרהמ"ח וטענותיהם באריכות בסמ"ק של רבינו ואינו ת"י כעת. ובמה שכ' לעיל דפ"ר הוי ל' יום דילפינן מנזיר עיין במס' נזיר ובר"מ פ"ד מה"נ דנזיר לכתחלה מגלח יום ל"א דנזירות ל' יום כר' מתנא שם ובדיעבד אם גילח יום ל' יצא אם כן איכא לספוקי דאפשר דוקא יום ל"א הוי פ"ר א"ד כיון דבדיעבד יצא ביום ל' וה"ל פרע אם כן ביום ל' הו"ל פ"ר. וכ"נ כיון דיצא בתגלחת ואמרינן מקצת יום ככולו ע"ש בש"ס אם כן בודאי הוי פרע דגדל פרע כתיב בנזיר אם כן ה"נ ודוקא ביום ל' בבוקר דגבי נזיר מועיל תגלחת בדיעבד אבל בליל ל' לא דמקצת היום ככולו ל"א אלא ביום ולא בלילה ע' בש"ס כ"פ לענין זב וזבה ואבילות לא הוי פרע ופטור כאן ג"כ וא"כ אם נכנס ביום ל' קודם עה"ש לבין אולם ולמזבח ושהה שם עד שהאיר השחר עובר בלאו אם אינו יוצא וגם אי אמרינן דגם לאו שאב"מ מכל מקום אם בא ע"י מעשה אף בהיתר לוקין עמ"ל פ"ג מהב"מ ובמשנ"ח לוקין בכה"ג והר"מ כ' כאן בהט"ו דלוקין על שתו"י ופ"ר וקרועי בגדים בנכנס ובהט"ז כ' ודין הנכנס והיוצא א' הוא כיצד כגון ששתה יין לפנים או קרע בגדים לפנים לוקה והשמיט פ"ר דמשכחת לה ג"כ שנעשה בפנים כמ"ש אך הוא מלתא דל"ש או דסובר כיון דתחלת המעשה בהיתר אין לוקין כמו שהוכיחו האחרונים מדבריו. ועיין בסנהדרין פ"ג רש"י ד"ה פרועי ראש פי' שם ששימשו פ"ר שעברו עליהם יותר מל' יום שלא גילחו ראשם משמע דוקא יותר מל' וביום ל' אינו נקרא פרע וצ"ע.

'''והנה ''' בכה"ד דעת הר"מ דדוקא בביא' למקדש ובלא ביאה מותר לגדל פרע והראב"ד השיגו דכה"ד מסתפר תמיד מל"י לל"י אך באמת אין נ"מ דלהראב"ד בכ"ע אינו אלא מדרבנן. וכה"ג עובר תמיד בלאו דכתיב את ראשו לא יפרע וכה"ג המגדל פרע עובר בלאו אך אין לוקין דהוי לשאב"מ ושיעור פרע גבי כה"ג כמש"ל בכה"ד וד"ז נוהג אף במשוח שעבר כגון דמינו אחר תחתיו ביוה"כ דהדין דראשון חוזר לעבודתו והשני כל מצות כהונה גדולה עליו עיין בהוריות והר"מ לא הביא זה כאן דסמך אמ"ש בהעיוה"כ דכל מצות כה"ג עליו וגם דכ' סתם כה"ג היינו בין משוח ובין מרובה בבגדים ואין חילוק ביניהם רק לענין פר כמבואר כאן בר"מ פ"ד. אך קשה דלאו זה נוהג אף במשוח מלחמה דה' דברים הנאמרים בפרשה לא פורע כו' נוהג במשוח מלחמה עיין בהוריות י"ב והר"מ לא הביא זה כלל ועמ"ל פ"ה מה' כה"מ וד' הר"מ שכ' כאן דכה"ג אסור לגדל פרע לעולם שהרי תמיד הוא במקדש למה כ' רבינו טעם לגזירת הכתוב וגם בגמ' מרבינן משוח מלחמה דעובר בלאו זה אף שאינו תמיד במקדש וגם אם אפילו הכה"ג נעשה בע"מ מכל מקום לא עבר מכה"ג עיין בהוריות. והנה הרהמ"ח התחיל וכ' שלא יכנסו למקדש וכן כ' כ"פ נראה דכל עזרת ישראל דנקרא מקדש לענין טומאה ולענין ש"ד כמבואר כ"פ היא בכלל לאו זה ובאמת כבר כ' דאף הר"מ סובר דאין הלאו אלא בין האולם למזבח ואף אם נאמר דגם המזבח בכלל מכל מקום על כל פנים עד המזבח היינו אותם כ"ב אמות שהוא משער נקנור עד המזבח אינו בכלל לאו זה לכ"ע. ומ"ש הרהמ"ח ח"מ מראשיכם אל תפרעו ולא תמותו הנה בש"ס דילן מבואר מהיקישא דשתוי"י וכ"כ הר"מ כאן ועיין כסף משנה דמקרא זה לא מוכח ח"מ ואפשר הוא רשות דשאר אבלים ח"מ אם לא קרעו ולא פרעו ואתם אינכם בחיוב זה ע"כ מביא הר"מ ההיקש. וצ"ע דבהי"ד כתב דקרועי בגדים ופ"ר א' הם שנא' ראשיכם כו' ובגדיכם לא תפרומו הא אם עבד והוא קרוע בגדים חייב חזינן דיליף מקרא זה חיוב בקרועי בגדים ול"א דהוא רשות אך באמת אי לאו היקישא היינו דגמ' היא ואתי יחזקאל כו' היינו דורשים הפסוק דהוא רשות אך כיון דחזינן היקישא דח"מ אם כן הדר גלי דקרא זה הוא לחיוב ולא לרשות אם כן קרועי בגדים מוכח מקרא זה וגם פ"ר אך היקישא גלי לן דקרא זה הוא לחייב פ"ר וק"ב ולא לרשות ע"כ נקט הרהמ"ח קרא זה גם לפ"ר כיון דבאמת דאחר דאית לן היקישא שוב נלמד מקרא זה והר"מ לישנא דגמ' נקט ע"כ מביא ההיקש וז"פ.

'''ומבואר ''' בר"ם פ"י מהט"צ דכה"ג שנצטרע צ"ל פ"ר ואל יגלח אף על פי דעובר בלאו מכל מקום העשה דמצורע דכתיב ראשו יהי' פרוע דוחה הל"ת דלא יפרע ע' ש"ס דמ"ק מרבינן והצרוע לרבות כה"ג ע"ש ואין כאן מקומו. וכה"ג שקיבל עליו נזירות גדולה בודאי אסור לו לגלח ל"מ אם נאמר דמ"ע דקדוש יהי' גדל פרע דל"ת זו ולא הוי עשה שע"י פשיעה כמ"ש דכ"ה דהעשה נולד ע"י פשיעה דוחה ל"ת וא"ד למ"ש תוס' עירובין גבי מתן ד' כו' אלא אף אם נאמר דא"ד דהוי עשה דקיל כיון דאיתא בשאלה מכל מקום אסור לגלח כי יעבור על לאו דנזירות תער כו' ואין ל"ת דוחה ל"ת ע"כ לא מגלח ועובר על הלאו הזה בשוא"ת ומוטב משיעבור על הלאו בקום ועשה. ומבואר בר"מ פ"ה מה"נ דאם נזיר גילח שלא בתער רק בסם א"ע בל"ת רק בעשה דקדוש יהי' מכל מקום כאן א"י לגלח בסם דאין ל"ת דוחה עשה וער"מ פרק ה' מנזירות דבסם א"ע בל"ת ובלחם משנה הקשה עליו. ונ"ב כיון דילפינן מנזיר אם כן בנזיר שגילח אפילו שערה א' עובר בל"ת ועשה דקדוש עיין ר"מ פ"ה מנזירות אם כן אפילו גילח כל שערו ושער א' יש בראש שלא גילח זה ל' יום עובר בכה"ד וחייב מיתה ובכה"ג עובר בלאו דגם שערה א' נקרא פרע וג"כ כאן אינו מבואר החילוק להרבה שערות או שערה א' כנ"פ. ומבואר עוד בר"מ שם דאם נזיר גילח והניח כדי לכוף ראשה לעיקרה א"ע ובלחם משנה כתב דדעת הר"מ דאפילו בעשה דקדוש א"ע ומביא בשם התוס' נזיר דעל העשה עובר אם כן לדהת"ס אף שהניח כדי לכוף ראשה לעיקרה עובר אם כן אין זה פרע אם כן כאן בגילח אך נשאר כדי לכוף א"ע בלאו הזה דאין כאן פרע אבל לדעת הר"מ דא"ע שם והו"ל פרע אם כן כאן עוברים בלאו הזה אם הי' כדי לכוף ראשן לעיקרן אף שגילח למעלה ומכל מקום צ"ע בדינים אלו. עוד כ' הר"מ כאן בסוף הפרק וכן אסור בין כהן בין ישראל להכנס כו' מתחלת עזרת ישראל כו' פ"ר דרך ניוול ועיין כסף משנה דזה כ' רבינו מסבר' מחמת מורא מקדש ע"ש ופשוט דכאן לא הוי הקפידא בל' יום רק כשהוא דרך ניוול וכ"מ בסוף לשונו ע"ש ולכאורה כיון דהוי מחמת מורא מקדש כמ"ש אין זה כבוד ומורא לבית הגדול והקדוש. אך קשה כיון דהוא מטעם מורא מקדש למה כ' דאסור לכנוס מתחלת עזרת ישראל כו' הא מורא המקדש הוא ג"כ בהר הבית כמ"ש בר"מ פ"ז מה' בהב"ח לא יכנס בהר הבית במקלו כו'. אך באמת דהתורה כ' מורא המקדש ומסרה לחכמים איזה הוא וע"ש שנרא' מדבריו דגם ישיבה שהוא אסור בעזרה הוא מחמת מורא המקדש אם כן החכמים אמרו כ"ד הנראה להם דאין כבוד בהר הבית ואיזו דברים שאינו כבוד דווקא במקום המקודש יותר ע"ש וז"פ: