עריכת הדף "מזרחי/ויקרא/טז" (פסקה)

== ב ==

'''ה"ג ויאמר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא אין אנו יודעים מה נא' לו בדבר ראשון היה ר' אלעזר בן עזריה מושלו משל לחול' שנכנס אצלו רופ' אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני זה האחרון זרזו יותר מן הראשון לכך נא' אחרי מות שני בני אהרן ויאמר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא של' ימות כדרך שמתו בניו. ''' ע"כ לשון רש"י. אבל בתורת כהנים שנינו ויאמר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא אין אנו יודעין מה נאמר לו בדבור ראשון היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות בא אחר ואמר לו תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני זה זרזו יותר מכולו לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן ויאמר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש שאם בא הוא מת כדרך שמתו שני בני אהרן והכי פירושא אילו לא כתב ויאמר יי' אל משה אחר וידבר יי' אל משה ה"א דקרא דוידבר יי' אל משה קאי אדבר אל אהרן אחיך מפני שהספור של אחרי מות אינו אלא להודיע הזמן שדבר לו מתי היה אבל מאחר שחזר וכתב עוד ויאמר יי' אל משה קודם דבר אל אהרן אחיך נשאר הדבור הראשון בלא שום מאמר אמרו ובדבור ראשון מה נאמר לו ואם תאמר ולמה הוקשה להם פה ולא בפרשת וארא דכתיב וידבר אלהים אל משה ואח"כ ויאמר אליו שפירושו כמו ויאמר אל משה והלא כמו שפירשו שם המפרשים שוידבר מורה על הכלל והאמירה על הפרט כמו וידבר ואחריו לאמר דבר ואחריו ואמרת כך היה להם לפרש פה יש לומר אף על פי שהכנוי בכל מקום הוא תמורת השם מכל מקום הוא מחבר הדבור הראשון עם האחרון לעשותו ספור אחד והשם אדרבה הוא מפריד הדבור הראשון מהדבור השני לעשות כל אחד דבור בפני עצמו ולכן הוקשה להם פה מאחר שויאמר יי' אל משה הוא דבור בפני עצמו אם כן בדבור ראשון מה נאמר לו ובא רבי אלעזר ואמר שלשה מיני אזהרות הן האחת אל יבא בכל עת אל הקדש האחרת אל יבא שלא ימות האחרת אל יבא שלא ימות כדרך שמתו שני בניו דאם לא כן למה הוזכרו מיתתן פה ולמה הוצרך להודיע זמן האזהרה הזאת מה שלא עשה כן בשאר האזהרות ויהיה יישוב המקראות כן תחלה אמור וידבר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארון ואחר כך אמר ויאמר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא וגו' ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת ואחר כך אמר אחרי מות שני בני אהרו בקרבתם לפני יי' וימותו ויאמר י ' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא וגו' ולא ימות שפירושו מאחר שמתו שני בני אהרן בקרבתם לפני יי' דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש שלא ימות גם הוא כדרך שמתו בניו ואף על פי שהקדים הכתו' הדבור השלישי לדבור השני אין בכך כלום דאין מוקדם ומאוחר בתורה כמו שתרץ רבינו הלל והביאו גם הרב רבי אברהם זעירא בפירושו בתורת כהנים ואם תאמר מנ"ל לרבי אלעזר לפרושי הני קראי בשלש אזהרות והלא אין בפרשה כי אם שני דבורים ועוד מאחר שהקושיא לא היתה רק ובדבור ראשון מה נאמר לו לא היה לו לרבי אלעזר לתרץ אלא שתי אזהרות הראשונה וידבר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארון והשני' אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני יי' וימותו ויאמר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא וגו' ולא ימות שבזה תתורץ הקושיא של ובדבור ראשון מה נאמר לו יש לומר שמפני שהתשובה שהשיב על הקושיא הזאת על פי המשל של הרופאים היא מחייבת שתתפרש הפרשה הזאת לשלשה אזהרות כפי חלק הבחינות שיש ברופאים האחת שלא יבא בכל עת אל הקדש השני' שלא יבא ולא ימות השלישי' שלא יבא ולא ימות כדרך שמתו בניו שאי אפשר לומר שכלל השלש בחינות לב' דבורים האחת בדבור הראשון והשתים בדבור השני שאם כן היה לו לכלול כל שלשתן בדבור אחד מאחר שאינם כמנהג הרופאים ומאחר שלא כלל הכל בדבור אחד אלא הבחינה הראשונה לבדה הנה בהכרח שיהיו הדבורים שלשה כפי מספר הבחינות ולכן כשבא רבי אלעזר לתרץ הקושיא עם המשל של הרופאים שכל א' הוליך ומוסיף מדרגה אחת מן הראשון וראה הפרשה הזאת שיש בו שלש מדרגות זו חמורה מזו לא היה אפשר לו לפרש המקראות הללו בב' אזהרות אף על פי שאין בפרשה רק שני דבורים מפני שאם יאמר שבדבור הראשון הזהירו שלא יבא שהוא מדרגה אחת נשאר הדבור השני שהזהירו שלא יבא ולא ימות כמו שמתו בני אהרן שהן שתי מדרגות נוספות האחד שלא ימות והשנית כמו שמתו בני אהרן ואין זה דומה למשל אבל רש"י ז"ל השמיט האזהרה השלישית וכלל הכל בשתי אזהרות מפני שאין בפרש' רק שני דבורי' והדבו' השלישי אינו מובן רק מכח השלש מדרגות וצריך דבור בכל אזהר' ואזהרה כפי דרך המשל והוא רחוק מפשוטו של מקרא וישוב המקראות לפי דרכו של רש"י ז"ל כן הוא תחלה וידבר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארן ואחר כך אחרי מות שני שני אהרן בקרבתם לפני יי' וימותו ויאמר יי אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא וגו' ולא ימות שפירושו מאחר שמתו שני בני אהרן בקרבתם לפני יי' דבר אל אהרן אחיך ואל יבא שלא ימות גם הוא כמותם אבל לא ידעתי מי הכריח את רש"י ז"ל לחבר שתי המדרגות המרחקות של ולא ימות של אחרי מות שני בני אהרן בדבור א' ולהפריד מדרגת ואל יבא ממדרגת ולא ימות ששתיהן דבקות לשים אותם בדבור א' והלא יותר טוב היה לחבר שתי המדרגות של ואל יבא בכל עת אל הקדש ושל ולא ימות בדבור אחד כמו שהן כתובות בפרשה ותשאר המדרגה של אחרי מות שני בני אהרן לבדה כמו שהיא כתובה בפרשה בדבור אחד ושמא י"ל שמפני שמנהג הכתוב בכל מקום להקדים האזהרה מהעונש ולכתוב האזהרה בדבור א' והעונש בדבור אחר הוכרח גם פה להפריד אזהרת ולא יבא ממאמר ולא ימות לשלם אזהרות ולא יבא בדבור ראשון והעונש בדבור שני ומפני שיש בפרשה עוד מדרגה שלישית והיא אחרי מות שפירושו שלא ימות גם הוא כבניו והדבורים שנים בלבד הוכרח לכללה עם מדרגת ולא ימות מפני שלא יתכן לומר כמו שמתו בניו אלא אחר זכירת העונש ולפי זה נפרש גם דברי רבי אלעזר שחלק הפרשה לשלשה דבורים אף על פי שאין בה כי אם שנים בלבד שמפני שאי אפשר שתהיה מדרגת ולא יבא עם מדרגת העונש של ולא ימות בדבור אחד גם אי אפשר שתהיה מדרגת העונש עם מדרגת אחרי מות דבור אחד מפני שהן מרוחקות זו מזו וכאילו כל אחת דבור לעצמו הוכרח לשים דבור ולא יבא דבור בפני עצמו ודבר ולא ימות דבר בפני עצמו ודבור אחרי מות דבור בפני עצמו ורש"י ז"ל לא רצה להביא האגדה של רבי אלעזר כמו שהיא מפני שהיא רחוקה מפשוטו של מקרא כי הכתוב לא הזכיר רק שני דבורים וכבר כתב בפרש' בראשית שלא יביא בפירושו רק מהאגדות הקרובות לפשוטו של מקרא: 

'''ולא ימות שאם בא הוא מת. ''' הוצרך לומר זה פה אף על פי שמכל התורה כולה מכלל לאו אתה שומע הין מפני שפירש שאחרי מות שני בני אהרן דבק עם ולא ימות שפירושו כדרך שמתו שני בני אהרן וא"כ לפי זה היה ראוי להיות ואל יבא בכל עת אל הקדש שאם יבא ימות כדרך שבאו בניו ומתו אבל באל יבא ולא ימות משמע כדרך שלא באו בניו ולא מתו ולפיכך הוכרח רש"י לומר שמכלל לאו אתה שומע הין כלומר שמאמר אחרי מות שני בני אהרן אינו דבק עם ולא ימות רק עם המתחייב ממנו שאם בא ימות כדרך שמתו בני אהרן בבאם אל הקדש ועוד שנתינת טעם הכתוב והוא אמרו כי בענן אראה על הכפורת הוא טעם על המיתה המתחייבת מן ולא יבא ולא ימות שאם בא הוא מת מפני שאני עומד שם עם עמוד ענני: 

'''כי בענן אראה כי תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני. ''' תקן בזה מתחלה שהמקר' הזה הפוך שהיה ראוי להיות כי אראה על הכפרת בענן שההראות היא טעם על המיתה וסיבת המיתה למי שנכנס מבית לפרוכת איננה רק מפני ששכינתו שם ויסתכל וימות לא בעבור הענן העומד שם דאדרבא הענן הוא מסך מונע מלהסתכל בשכינה ולא נכתב פה רק מפני שדרך השכינה תמיד להיות עם עמוד הענן גם פירש מלת אראה שהוא עתיד אני נראה שהוא בינוני מפני שסבת מיתת הנכנס אינה מפני שעתיד להראות שם רק מפני שהוא נראה שם תמיד ויסתכל וימות גם הוסיף מלת אני מפני שהביניני הוא כולל הנספר והנמצא והמדבר בעדו ומן ההכרח שתהיה פה מלת אני להורות על המדבר בעדו גם הוסיף מלת תמיד מפני שהבינוני יתכן להיות באותה העת לבדה לפיכך הוסיף מלת תמיד להורות שנראה שם ולא באותה העת לבדה שאלו היתה מורה על העת ההיא לבדה לא היתה אזהרת ולא יבא נוהגת רק באותה העת שהשכינה שם ומפני שכבר נכתב למעלה על פני הכפורת ולא היה צריך לכתוב עוד אראה על הכפרת רק אראה שם כתב רש"י אני נראה שם שבא השם תמורת הכנוי וכמוהו עלה אל יי' במקום עלה אלי ומפני שהענן השוכן למטה בארץ הוא לעולם כדמות עמוד יורד מן השמים כדכתיב ויי' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש הוצרך להוסיף מלת בעמוד ומפני שמלת בענן יאמר גם על ענן הקטרת כדכתיב וכסה ענן הקטרת את הכפורת אמר עם עמוד ענני לאפוקי מענן הקטרת ומפני שבי"ת בענן יסובל שיהיה כלי מקום או כלי העזר פירש אותו במקום עם ואמר עם עמוד ענני ולא בתוך עמוד ענני שאם כן היה על הכפרת חסר שי"ן: 

'''ומדרשו לא יבא כי אם בענן הקטרת ביום הכפורים. ''' פירוש והוא אזהרה שלא יבא בלתי ענן כדתניא בת"כ כי בענן הרי זו אזהרה ופי' אראה על הכפרת כמו יבא כאלו אמר אלא בענן יבא ומפני שבבאו שם אראה לו מאחר שאני שוכן שם אמר אראה במקום יבא ותהיה במלת כי לפי הפירוש הזה במקום אלא שהוא אחד מהארבע לשונות של כי אי דילמא אלא דהא כדאיתא בשלהי גיטין והוסיף לומר ביום הכפורים משום דסתם אל יבא בכל עת אלא בענן משמע אפילו בשאר ימות השנה אם רצה להכנס בפנים עם הענן הרשות בידו לפיכך אמר ביום הכפורים לימר לך ביום הכפורים דוקא הוא דאית ליה רשות למיעל בעידן הקטרה והזייה עם הקטרת והנמשכים אחריו כדכתיב בזאת יבא שפירושו בשעת העבודה אבל שלא בשעת העבודה לא אבל בשאר ימות השנה אינו רשאי לבא בשום אופן כדנפקא לן מייתורא דאל הקדש דלא הוה ליה למכתביה כיון דכתיב בהדיא מבית לפרכת אלא לרבות שאר ימות השנה דאסור ליה למיעל תמן כלל וכך היא שנויה בתורת כהנים ואל יבא בכל עת זה יום הכפורים דאף על גב דאתיהיב ליה רשותא למיעל בעדן הקטרה והזאה בההוא יומא לית ליה רשותא למיעל בלא עדן עבודה אל הקדש לרבות שאר ימות השנה שלא יבא לפני לפני' בשום אופן לא בשעת העבודה ולא שלא בשעת העבודה ובסוף הפרשה נכתב בפירוש והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל אחת בשנה וכן כתב רש"י בהדיא בזאת יבא אהרן וגו' ואף זו לא בכל עת כי אם ביום הכפורים כמו שמפורש בסוף הפרשה בחדש השביעי בעשור לחדש וכאילו אמר ואל יבא בכל עת כי אם בענן הקטרת ובפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה וגו' ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת וגו' והיתה זאת לכם לחוקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש דהיינו ביום הכפורים ובת"כ נמי שאמרו ואל יבא בכל עת זה יום הכפורים מסוף הפרשה הוא דמפיק לה ויהיה פירוש ואל יבא בכל עת אל הקדש אזהרה אחת בעבור שאר כל ימות השנה לא שנא בפר בן בקר והנמשכים לו ל"ש בזולתם ואחר כך הזהיר אזהרה אחרת ואמר מבית לפרוכת עד בזאת יבא שפירושו בעבור יום הכפורים שלא יבא אלא בשעת העבודה בפר בן בקר והנמשכים אחריו ולא בזולתם אך שמה שפרש"י כי אם בענן הקטרת קשיא לי טובא מפני שזו דעת צדוקי' היא כדתניא ביומא פרק הוציאו לו את הכף ונתן את הקטרת על האש שלא יתקן מבחוץ ויכניס בפנים להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים יתקן מבחוץ ויכניס בפנים מאי דרוש כי בענן אראה על הכפורת אמרו להן חכמים והלא כבר נאמר ונתן את הקטרת על האש לפני יי' אם כן למה נאמר כי בענן אראה על הכפרת מלמד שנותן בה מעלה עשן אלמא פירוש כי בענן לדברי חכמים ענן של מעלה עשן הוא ולא ענן של קטרת ואם כן היאך הניח הפירוש של חכמים ז"ל ופירש הפירוש של צדוקים י"ל דרש"י ז"ל לא כיון בפירושו זה שיבא עם ענן הקטרת מבחוץ אלא לאפוקי ממה שפירש תחלה שהוא עמוד הענן שהשכינה שורה בו ואלו לפי מדרשו הוא ענן הקטרת שבזה גם חכמים ז"ל מודי' ומה שאמרו מלמד שנותן בה מעלה עשן אינו רוצה לומר שפירוש בענן הוא ענן של מעלה עשן ולא ענן של קטרת דאם כן לא הוה להם לומר מלמד שנותן בה מעלה עשן אלא מאי בענן בענן של מעלה עשן אלא עכ"ל דה"ק שפירושו כי בענן אראה הוא בקטרת אראה שישים בו האש לפני יי' ואמר בענן במקום בקטרת ללמד שצריך לשים בקטרת עשב של מעלה עשן כדי לעשות ענן כמקל כשישימו בו את האש לפני יי' כי לולא המעלה עשן שנתנו בה היו הבשמים שבה מתבערים בגחלים ולא היו מעלין עשן אבל עם המעלה עשן שנתנו בה היה הקטרת מעלה ענן ומתמר ועולה כמקל ולפיכך אמר כי אם בענן במקום כי אם בקטרת ואלו היה אומר כי אם בקטרת לא היינו יודעים אם ישים בה מעלה עשן אם לא השתא דכתיב כי אם בענן משמע בקטרת שתעשה ענן דהיינו שנותן בה מעלה עשן אבל לא באו לומר שבעת הכנוס בפנים יכנס בענן של מעלה עשן ומה שאמרו בת"כ כי בענן אראה על הכפורת הרי זו אזהרה ופירשו המפרשים אל יבא כי אם במעלה עשן ואם בא בזולת מעלה עשן חייב מיתה כדכתיב ולא ימות פירושו אל יבא כי אם בקטרת שתהי' ראויה להעלות ענן בעת שישימוה על הגחלים לפני יי' ואי זו זו קטרת שמעורב בה מעלה עשן אבל אם בא בקטרת שאינה ראויה להעלות ענן בעת שישימוה על הגחלים שהיא הקטרת שאין בה מעלה עשן חייב מיתה לא שיכנס עם ענן של מעלה עשן כי המעלה עשן מעורב עם סממני הקטרת כדתניא בפ"ק דכריתות פטום הקטרת הצרי והצפורן כו' מעלה עשן כל שהוא: