עריכת הדף "מזרחי/בראשית/מא" (פסקה)

== א ==

'''מקץ כתרגומו מסוף וכל לשון קץ סוף היא. '''{{הערה|ראה ספר גושפנקא דמלכא {{ממ|קצת חידושים להרב המחבר ז"ל בסוף הספר, אות ז}}.}} אמר כתרגומו מסוף לפרש המלה ואף על פי שנכתבה קודם זה בכמה מקומות קץ כל בשר מקץ ימים מקץ עשר שנים אין קושי מזה כי כמוהו רבים ואמר כל לשון קץ סוף הוא להורות שאין לשון קץ מלשון קצה כי מלת קצה מתפרשת על פנים רבים פעם סוף כמו מקצה שלש שנים פעם קצה כמו כרוב אחד מקצה מזה פעם קצת כמו מקצה אחיו לקח ואלו לשון קץ לעולם סוף הוא והיינו דמסיים וכל לשון קץ סוף הוא כלומר ואם כן אי אפשר לומר שהוא מלשון קצה. וליכא לאקשויי מקרא דמקץ שבע שנים תעשה שמטה שפירושו מתחלת השנה השביעית כדכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה משום דקרא דמקץ שבע שנים תעשה שמטה בהשמטת כספים קמיירי והשמטת כספים אינה משמטת אלא בסופה כדתניא בספרי דבי רב והא דתניא בגיטין פרק השולח רבי אומר וזה דבר השמטה שמוט בשתי שמטות הכתוב מדבר אתת שמטת קרקעות ואתת שמטת כספים אינה אלא להקישא בעלמא לומר לך בזמן שאתה משמיט קרקע אתה משמיט כספים בזמן שאין אתה משמיט קרקע אין אתה משמיט כספים דאי לאו הקשא ה"א כיון דהשמטת כספים חובת הגוף היא נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ קמ"ל הקשא ללמד דלא נהגה אלא בזמן שמטת קרקעות כדאיתא התם. אבל החכם רבי אברהם ן' עזרא אמר וטעם מקץ שבע שנים תעשה שמטה בתחלת השנה והעד הקהל את העם. ויש לתמוה ממנו שאם פירוש מקץ שבע שנים מתחלת שבע תהיה אם כן השמטה בשנה הראשונה מהשבע שהיא קצה כל השבע לא בתחלת השנה השביעית ואם ישיב ששמיטת כספים היא בתחלת שבע שאחר שבעה שני השמטה הקודמים מה יאמר בפרשת הקהל שכתוב בו במועד שנת השמטה. ומה שאמרו בספרי מקץ שבע שנים יכול מתחלת השנה הרי אתה דן נאמר כאן קץ ונאמר להלן קץ מה קץ האמור להלן בסופה אף קץ האמור כאן בסופה אינו רוצה לומר יכול פירוש מקץ שבע מתחלת שבע מפני שאם תאמר תחלת השנה הראשונה שאחר הז' הראשונות היינו מה להלן בסופה אף כאן בסופה שפרושו בסוף הז' שנים הראשונים שהיא תחלת הז' שאחר הז' ומאי יכול דקאמר ואם תאמר מתחלת הז' הראשונות זה לא יעלה על הדעת ועוד שאם נסתפקו בפירו' מקץ אם פירושו מתחלה או מסוף מה קץ האמור להלן סוף אף קץ האמור כאן סוף מיבעי ליה אלא עכ"ל לעולם מקץ סוף הוא רק שנפל הספק אם סוף השבע הוא סוף כל השבע ותהיה שמטת כספים בסוף השנה השביעית או סוף השבע היא השנה השביעית ותהיה שמיטת כספים מתחלת השנה השביעית. ויתכן לפרש גם כן דברי החכם ן' עזרא שיהי' פירוש מקץ ז' מסוף ז' רק שיהי' פירושו השנה השביעית ותהיה שמטת קרקעות ושמטת כספים מתחלת השנה השביעית על פי הפשט שלא כדעת רבותינו ז"ל ושיהיה פרשת הקהל גם כן בתחלת השנה הז' על פי הפשט שלא כדעת רבותינו ז"ל אבל הרמב"ן ז"ל פירש דברי החכם שיהיה פירש מקץ מתחלה כי יש מקץ תחלה ויש מקץ סוף לדעת המפרשים וטען מה שטען. והא דכתיב בירמיה מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך דמיירי בתחלת השנה השביעית מדכתיב בתריה ועבדך שש שנים ושלחתו חפשי מעמך שלא יתכן לפרשו מסוף ז' והיא השנה השביעית שכבר באה הג"ש ולמדתנו שסוף השבע הוא סוף השנה השביעית ואם כן עכ"ל שפירושו מתחלת ז' דאם לא כן איך אפשר שישלחו העבד בסוף ז' והרי הכתוב אומר ובשביעית יצא לחפשי חנם. כבר תרצו בזה בשילהי מסכת ערכין אמר רב נחמן בר יצחק שש לנמכר ושבע לנרצע ופרש"י שש לנמכר כדכתיב שש שנים יעבוד ושבע לנרצע שהנרצע אינו יוצא עד היובל ואם נרצע ופגע בו יובל בשנת שמינית למכירתו יוצא ביובל שהוא סוף שבע: 

'''כל שאר נהרות אינם קרויים יאורים חוץ מנילוס. ''' אבל נהר חדקל שכתוב בו אחד הנה לשפת היאור ואחד הנה לשפת היאור אין זה אלא דברי מחזה שנדמה לו כדמות יאור ולכן לא נקרא כן בשום מקום וה"א היאור שב אל הנהר הנזכר וקראהו יאור לפי המחזה גם יתכן שהיה שם יאור ידוע להם סמוך לנהר חדקל והי' המלאכים עומדים שם לא על נהר חדקל שהי' עומד הוא. אבל הרמב"ן ז"ל חשב כי הרב ז"ל לא זכר אותו וישכחהו. ומה שטען עוד מדברי המתרגם שתרגם יאור נהרא וחשב שהוא פירוש מלה אינה טענה כי המתרגם שומר הטעמים לא המלות כי כן כתב הוא עצמו בפרשת קרח ואנקלוס שתרגם ויקח ואתפליג פתר הענין לא הלשון כמנהגו במקומות רבים וכן תרגם על דבר קרח על פלוגתא דקרח ותרגם בדבר בלע' בעצת בלעם כי הוא מזכיר העניין כתרגומו והתימה ממנו כי הוא עצמו אמ' ששם הנהר אינו מורה רק על הטבעי ושם היאור כולל הטבעי והבלתי טבעי העשוי בידי אדם כמו שכתב והנה לדעתו כלם יקראו יאורים הגדולים נקראים נהרות ויאורים ואלו העשויים חפירות ארוכות בידי אדם גם הם יקראו יאורים ואם כן אין פי' יאור נהרא אחר ששם הנהר אינו נאמר רק על הטבעי ושם היאור נאמר על הטבעי והבלתי טבעי ולא פי' יאוריהם אריתיהון אחר ששם הארית אינו נאמר על הנהר הגדול כלל ושם היאור נאמר על הנהר הטבעי ועל הבלתי טבעי העשוי בידי אדם רק שניהם יחד הם פתרון ענין לא פי' מלה ואף אם יאמר ששם הארית גם כן הוא שם כולל כשם היאור עדיין יהיה תרגום יאור נהרא פתרון עניין לא פירו' מלה כאשר נראה מדבריו ז"ל ועוד מאחר שהוא מחויב שיודה שאין התרגום של יאור בשניהם יחד פי' מלה אחר שפעם מתרגם היאור נהרא ופעם מתרגם היאור ארית מי הגיד לו שתרגם יאור נהרא הוא פי' מלה ותרגום יאוריהם אריתיהון הוא פתרון ענין ולא ההפך אדרבה איפכא מסתבר' שאז יהיה לנהר וליאור שם בלשון ארמי שם הנהר נהרא ושם היאור ארית אבל אם יהיה ההפך לא יהיה שם בלשון ארמי ליאור כלל כי תרגום יאור נהרא הוא החלק הא' משני חלקי היאור הנכללים בו שהם הטבעי והבלתי טבעי לא הכולל הטבעי והבלתי טבעי כשם היאור: