עריכת הדף "מזרחי/במדבר/כא" (פסקה)

== ב ==

'''וישמע הכנעני שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד כו'. ''' כדכתי' ויראו כל העדה כי גוע אהרן ואמר ר' אבהו בפ"ק דר"ה אל תקרי ויראו אלא וייראו וכדריש לקיש דאמר דהאי כי נתינת טעם לדבר שלפניו הוא נתגלו העד' לפי שגוע אהרן שלשון כי בארבע לשונות משמש במקרא פעמים בלשון אם פעמים בלשון שמא פעמים בלשון אלא שסותר את טעם הדבור שלפניו פעמים במקו' שהרי שנותן טעם לדבר שלפניו: 

'''דרך האתרים דרך הנגב שהלכו בה המרגלים שנ' ויעלו בנגב שפי' האתרים כמו התרים שפירושו המרגלים ד"א דרך התייר הגדול הנוסע לפניהם. ''' במדבר רבה דרך האתרי' התייר הגדול שתר להם את הדרך שנ' וארון ברית יי' נוסע לפניה' ולא הבינותי טעמו כי מה טעם לומ' וישמע הכנעני יושב הנגב כי בא ישראל אחרי הארון וילח' וכי בעבו' שבא ישראל אחרי הארון בא להלחם עמה' והלא כל ארבעי' שנה שהיו במדבר ישר' אחרי הארון היו הולכי' אבל לפי הפי' הראשון שפירושו דרך האתרי' דרך המרגלי' אתי שפיר שבעבו' שהיה עמלק יושב בארץ הנגב ושמע שישראל עוברי' דרך שם בא להלחם עמהם ושמא י"ל דהכי קאמ' כששמ' הכנעני שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד ואינו נוסע ישראל עכשו אלא אחרי הארון בלבד שלא נשאר להם מכל אותם שהיו נוסעים עמהם אלא הארון בא להלחם עמהם אבל קודם לכן שהיו נוסעים עמהם כל אותן ענני הכבוד שהיו מסבבין אותם מלמעל' ומלמטה ומד' רוחות העולם ואחד שהיה הולך לפניהם לישר אורחותם להשפיל הגבעות ולהגביה העמקי' חוץ מן הארון שהיה הולך לפניהם לישר אורחותם לתור להם מנוחה שיחנו שם לא היה יכול לבא להלחם עמהם: 

'''וישב ממנו שבי אינה אלא שפחה אחת. ''' הוצרכו רז"ל לפרש כן משום דס"ל אין ישראל מנוצחים מהאויב אלא בעת קלקולם לפני המקום כגון במלחמת עמלק בפעם הראשונה מפני שאמרו היש יי' בקרבנו אם אין ובשניה מפני חטאם במרגלים שכך אמרו במדבר רבה לעולם רצועה של מרדות היה עמלק לישראל את מוצא כיון שאמרו היש יי' בקרבנו מיד ויבא עמלק ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה וירד העמלקי והכנעני אבל בכל מלחמת משה לא נפקד מהם איש לפיכך פירשו כאן שלא מצאו בו קלקול שהשבי ששבו פה אינו אלא השבי ששבו ישראל מהם ואמרו שהיה שפחה מלשון עד בכור השבי שפירושו בכור השפחה דאל"כ וישב ממנו אנשים או נשים וטף מיבעי ליה: 

'''והחרמתי את עריהם אקדיש שללם לגבוה. ''' מלשון אך כל חרם אשר יחרי' איש ליי' ולא מלשון ואת כל הנשמה החרי' שהוא מענין הריגה וכריתה והשחתה ואיבוד ויתכן שנקרא גם ההקדש לגבוה חרם אע"פ שאין שם השחת' ואיבוד מפני היותו באיסור הנאה אצל המחרים אותו והוא אצלו נחשב כאילו נשחת ונאבד ומה שהביאם לפרש אותו מענין הקדש ולא מענין השחתה ואיבוד ממש הוא מפני שאמר וידר ישראל נדר ליי' והנדר ליי' אינו נאמר כי אם על המקדי' דבר לגבוה לא על המגזם לקחת נקמתו או להחריב עיירות: 

'''הגיא אשר בשדה מואב כי שם מת משה ושם בטל הבאר. ''' מפני שכבר בארו רז"ל כל המקרא הזה על הבאר שבמדבר נתנה להם ומשנתנה להם ירדה עמהם לנחלים שנעשו מדם האמורי' ומהנחלים באה עמהם עד במות ומבמות באה עמהם עד הגיא ואלה המסעות עדיין לא היו אלא שאגב שנזכרה הבאר פה ואמר שמשנתנה להם לישראל במדבר ירדה לנחלים שנעשו מדם האמורי' כאן ספר הכתו' כל עניינה עד היכן באה עמהם ונראה מזה שלא באה עמהם יותר לפיכך הוכרח לתת טעם בזה ואמר ששם מת משה ושם בטלה הבאר: 

'''ונשקפה אותה הפסגה. ''' לא הגיא שהוא המסופר מפני שהגאי ל' זכר הוא והוסיף מלת אותה והיה די לומר ונשקפה הפסגה מפנה שהפסגה פה אינה מהמסופ' רק ע"ד הסי' בלבד להודיע מקום הגאי היכן הוא ומפני שמלת נשקפה אינה דבקה עם הגאי שהיא המסופר רק עם הפסגה שהיא על דרך הסימן בלבד הוכרח לומר אותה הפסגה כאילו אמר ואותה הפסגה נשקפה על פני הישימון: 

'''ד"א ונשקפה הבאר. ''' שהבאר ל' נקבה היא ואף היא מן המסופר ומלת הנשקפה נופלת עליה ואין צריך להוסיף כאן אותה הבאר: