עריכת הדף "מאמר יהונתן/נרצה/פירוש על חד גדיא" (פסקה)

==חד גדיא חד גדיא ==

'''מלת''' גדיא הוא כינוי ותואר על האומה הישראלית אשר בחר ה' בהם מכל העמים עם קדוש לה' חבל נחלתו. כי כל האומות יקראו בשם גדי. נגזר ומושאל מגזירת ג"ד שם עצם של המזל. היותם מעותדים לקבל ערכיהם. כפי הנהגת (נ"א השגת) הגלגל ותנועתו הגרמיים. מפאת המקריים (נ"א הנותנים) בתכונתם ובמזגיהם וכל העולם ההוו' וההפסד. אמנם הוא בכח שפעם מן הגלגל. וכמאמר חכז"ל אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע כו'. ואולם יהי' כח כוכב אחד מיוחד במין אחד כענין בכוחות הגשם. כי המציאות אחד מחבירו. כי המציאות כולו איש אחד. והראיה כי לירח כח מוסיף ומיוחד ביסוד המים. כנראה מתוספת הימים והנהרים בתוספת הירח וחסרונם בחסרונו והחלק תקיש אל הכל. ובהיות כי זה התחתון עם הגלגל מיוחד לעמי הארץ. כמאמר הפסוק בפרשת האזינו בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם. יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. והוא ע' נפש מרומז לע' שרי האומות מנהיגי הטבע והמזל. לכך יקראו האומות בכלל גד"י. כאשר מלת גד"י במספר קטן ח' כנודע בחכמת ספרייא. וזה מורה על גלגל ח' שצ"מ חנכ"ל. וגלגל הח' הנקרא גלגל כ"ימ'. אשר בו הקבע הבורא כוכבי לכת (נ"א שבת) ונחים המציירים בצורותיהם ובקביעותיהם צורות י"ב מזלות כסיל ומעדנות כימה. להורות נתן במלת גדי כל הנהגת ומקרי היסודות בפעולותיהם. והדבר יתבאר כשנבין מה שאמרו חכז"ל במסכת מגילה. וישב שלמה על כסא ה' שמלך על עליונים ופירש"י שדים. ותמוה בעצמות' לתאר ולכנות כסא ה' בשם שדים. והרצון כי אין הכוונה על שדים הנקראים בפי המון מזיקים שכוני ארץ. רק הכוונה על ע' שרים המסבבים את כסא ה'. כמ"ש ירושלים הרים סביב לה כו'. והם משפיעים כ"א למטה לאומתו שרים התחתונים ע' אומות. והם נקראים בערכם שדי"ם. מלשון שוד וחומה כי הם השומרים של הגלגלים. וז' כוכבי נבוכה המנהיגים על כל גלגל וגלגל עשרה שדים. כי לכל המדריגות צריך עשרה. כמאמרם ונקדשתי כו' וכמ"ש הרמב"ם במדע עשר ספירות עשר כיתות עשר מאמרות עשר דברות עשר קדושות עשר גלגלים. כי כל הבחינות עשר כי העלולים מעללו כולם מיוצר אחד. רק ההבדל אחד יחיד באחדותו. ועשר בריבוי. (ובזה תבין קצת ההפרש בין גדי"א באלף ובין גד"י ביו"ד) וא"כ לזיי"ן הגלגלים צריך המספר ע' שרים אשר הוא ע' שדים. כי אחיזתם ושפעתם מיוצר אחד ולכך גם הם בבחינת עשר שהוא אחד. וזהו כי כסא שלמה היה למעלה מן שש מעלות כנודע. שהוא מרווח כנגד זיי"ן כוכבי לכת נבוכה. לכך נאמר עליו וישב על כסא ה' שמלך בעליונים ופירש"י שפיר שדים. והיינו ע' שרים הנ"ל המנהיגים הטבע והגלגלים. ולזה נקראים האומות בשם גד"י ביו"ד. לרמז בהם התמנותם על כל גלגל וגלגל. אשר האומות נכנעים ונתונים תחתיו. אבל ישראל בחירי ה' יקראו בשם גדיא בתוספת האל"ף. להורות על התדבקם ביוצר א' בלי אמצעות המזל והטבע. כי מאותות השמים אל תחתו:

'''ונבאר''' התואר והכינוי גדיא על ישראל. כי להם היחוד והאחדות הגמורה. ואין להם ערך לגרמיים השמימיים כי ה' הוא מלכם. וזהו מרומז באות א' המורה על היחוד. ובאל"ף נתמעט הריבוי רק כולם אחדות בחינת ישראל גוי אחד בארץ:

'''ועתה''' המעיין פקח עיניך וראה דברים אמתיים מבריקים כהלל בן שחר. כי לא על חנם הוסיף בעל הגדה אות האל"ף מול ישראל עם קדוש. כי כאשר תדקדק בצורת אות '''א'''' תראה כי לכל צד שתהפכנה לא תפסיד תמונתה הן למעלה הן למטה. והוא מורה על נצחיות האומה הישראלית בלי שום שינוי ותמורה אשר לא ימירו ויתמוטטו מצבם הקדוש. כמאמר הנביא ירמיהו נתן שמש לאור יום חוקת ירח וכוכבים לאור הלילה. רוגע הים ויהמו גליו כו'. הורה בזה הנביא בהיות כי ישראל מקבלים שפלות והפסד בכל דור ודור בעו"ה. יש להעלות על לב ח"ו כי זה סימן להפסד הכלל. כמאמר הטבעיים דבר שהוא עלול להפסד ולקבל חסרון וגרעון לא יתמיד ויקויים לנצח כי יקיש חלק על הכל. ולכך נתן השם סימן בשמש. כי כבר עבר העידו חכמי התוכנים כי כוחות אור השמש אינם כ"כ כמו מימי הקדם. ונתמעטים במיעוט רב בכדור ארציי. כי אי' אופו הזהב בבטן הארץ ואי' אבנים גדולות ויקרות. וגזר האדם הפילסוף יולידי האדם והשמש (נ"א וגדר הפילסוף האדם יוליד האדם) ואי' הם הענקים וגיבורי כח כמו מקדם. והכל הוא לנו לאות ולראיה ממעוט כוחותיו. ומ"מ לא יקיש האדם חלק אל הכל לומר כי תקבל הפסד. והדבר כן בירח וכוכבים כי אף המה הולכים וחסירים וחוזרים ונמלאים. והדבר מוחלט בפי התוכנים. כי הכוכבי דשביט הוא דבר הנולד בכוכבים עליונים. ויקרה הפסד באיזה כוכבים עליונים אשר לא יהילו אורם עוד. ויש לנו ראיה מוכרחת כי הכוכבים יקבלו הפסד. אך לסיבת הנ"ל לא יקשו אל כולן לומר שיקבלו הפסד בכלל ויקרה כן לכל הכוכבים. וגם נתן סימן מפאת הים שמקבלים הפסד. וזהו רוגע הים כי ידוע בים ענגלעטראר וים מצרים שכל ששה שעות נתמעט. ובים מצרים הפליגו לדבר עד שמצאו הפוקרים ימ"ש פתחון פה כי קריעת ים סוף היה בהתחכמות משה (בזמן {{לפיענוח|עבטטט}} אונד פפלוטא). ועיין בס"י שחיבר החכם ר' יוסף בן גוריון. אעפי"כ לא יצוייר שיופסד הים בכללי. וכך הדבר בישראל שלא יקבלו הפסד בכלל. וע"ז רמז ה-'''א'''' שהוא ג"כ בלי שינוי ותמורה:

'''ובאמת''' מלת גדי"א במספר קטן ט'. והוא מספר הנצחיים כנודע. כי כל עוד שתכפלנו לא יכליף ולא ימיר דתו לעולמים כנודע במ"ק. גם נרמז באות הא' השם המיוחד והנורא. הוי"ה העולה כ"ו. כי צורות הה' כזה '''א''' הוא יו"ד וי"ו יו"ד. ובאות א' נכלל כל העשר ספירות הקדושות אורות צחות ומצוחצחות. כי היו"ד הראשונה מורה על ספירת החכמה. חכמת אלקים והוא הבריכה העליונה מקור נאמן אשר לא יכזבו מימיו. והוא נותנת שפע ורצון לכל הנמצאים עליונים ותחתונים. בסוד פותח את ידיך. אל תקרא ידיך אלא יודי"ך. וב' יודי"ן והוא"ו שבאל"ף הם סוד מעשר ראשון (ומעשר שני) והוי"ו שנים שהמעשר נוהג בהם. והתג היינו קוצה דיו"ד אשר בראשונה. הוא ספירת הכתר ניתן בראש המלך. ולכן התג הוא קטן ודק לרוב העלמו והסתרו. ועוקץ היו"ד הדק המחבר בין היו"ד והוי"ו הוא רומז לבינה. וראה כי באות יו"ד נרמזו ג' רוחניות עליונות ואות וי"ו מורה לקו אמצעי עץ החיים אשר הוא בתוך הגן הכולל שש קצוות כנודע. והיו"ד התחתונה של הא' רמז למלכות והוא עשירית לאצילות. ולזה יש באות הא' שלש עולומות. עולם השכל עולם הבנין עולם הנקיבה. סוד הכרובים שנאמר בהם ופניהם איש אל אחיו. וכמער איש ולויתו כו' והבן זה:

'''והנה''' אין בכל האותיות שם מלא כמו באות אל"ף שיש בה א"ל בראשה שם החסד. ולהורות כי למעלה במקום שהוא רומזת כולו חסדים גמורים ורחמים פשוטים לא דין ולא פחד וקטרוג. וכ"כ המקובלים כי למעלה מן הבינה אין בו שום דין. וז"ש הכתוב מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אלא הטוב בלבד. וע"ז מרומז שם הא"ל במלת האל"ף. וזה השם מורה בעצם אל אומתינו הקדושה. וזהו התוספת במלת גדי"א א' על תואר הישראלי. המסתעף באות אל"ף: