עריכת הדף "ליקוטי מוהר"ן/יג" (פסקה)

== א ==

אשרי העם ידעי תרועה וכו': {{ממ|תהלים פט}}

'''א''' להמשיך השגחה שלמה אי אפשר אלא עד שישבר תאות ממון, ושבירתה הוא על־ידי צדקה,

כי איתא בזהר {{ממ|פנחס דף רכד.}}: רוחא נחת לשכך חמימא דלבא, וכד נחת רוחא, לבא מקבל לה בחדוה דנגונא דליואי.

רוחא זה בחינת צדקה, שהיא רוח נדיבה – על־ידו מקררין חמימות תאות ממון. וזה בחינת {{ממ|תהילים עו יג}}: יבצר רוח נגידים; שהרוח ממעט תאות הנגידות והעשירות.

נגונא דליואי זה בחינת משא ומתן באמונה, ששמח בחלקו ואינו אץ להעשיר, כי הנגינה זה המשא ומתן, כמו שכתוב {{ממ|שם פא}}: שאו זמרה ותנו תף. חדוה – זה ששמח בחלקו,

וזה בחינת קטרת, שמקשר חמום הלב עם הרוח, וזה {{ממ|משלי כז ט}}: קטרת ישמח לב; וזה בחינת {{ממ|דברים לג י}}: ישימו קטרה באפך – שעל־ידי בחינת קטרת הנ"ל נתבטל בחינת {{ממ|בראשית ג יט}}: "בזעת אפך תאכל".

וזה בחינת התגלות משיח, שאזי יתבטל חמדת הממון, כמו שכתוב {{ממ|ישעיה ב כ}}: ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואלילי זהבו. וזה בחינת {{ממ|איכה ד כ}}: רוח אפינו משיח ה'.

וכל זמן שיש עבודה זרה זאת של ממון בעולם – חרון־אף בעולם; וכפי הבטול של עבודה זרה זאת, כן נתבטל החרון־אף, בבחינת: רוח אפינו משיח ה', ונתמשך חסד בעולם, בבחינת {{ממ|תהילים יח נא}}: ועושה חסד למשיחו.

וכשיתגלה חסד הזה, יתמשך הדעת, שהיא בנין הבית, בבחינת {{ממ|שם ה}}: ואני ברב חסדך אבוא ביתך, כמו שכתוב בזהר {{ממ|פנחס דף רכ:}}: וימינא דא זמין למבנא בי־מקדשא, כי הדעת הוא בחינת בית, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה {{ממ|ברכות לג.}}: מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית־המקדש וכו':