עריכת הדף "יצחק ירנן/תרומות/ח" (פסקה)

== טו ==

'''וכל אשת כהן שאמרה טמאה אני אסורה וכו'.'''  וכתב מרן דפסק כרבא דבתרא הוא דאמר הכי בסוף נדרים יעו"ש. ונראה לענ"ד דפשוט דלדעת רבא דס"ל באומרת טמאה אני לך לבד אסורה לאכול בתרומה דודאי לדידיה מתני' דסוטה דקתני דהאומרת טמאה אני לך וכו' אסורה לאכול בתרומה היינו באמירה לחודא ואף דליכא רגלים לדבר ולדידיה מאי דתני במתני' אסורות לאכול הוא דוקא לאסור לה תרומה ברם אינה אסורה לבעלה דאינה נאמנת דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר וכמשנה אחרונה שם בנדרים דף צ' וכן פסק רבינו פכ"ד דאישות יעו"ש ואף דלא דמי חלוקה זאת לאחרות דמני מתני' ושבאו עדים וכו' ושבעלה בא עליה בדרך וכו' והנך אסורות לבעליהן נינהו אין בכך כלום דא"צ שיהיו כל החלוקות שוות דומות לכל עניניהם ואם כן מעתה אין מקום למ"ש הרב מל"מ בסוף הלשון דזה כמו זר נחשב וכו' דהא לרבא הכי ס"ל לקושטא דמילתא ומה זר הוא דהבינו כן לדעת רב ששת לפום ריהטא והקשו לרב ששת. גם מ"ש הרב ועוד דפשטא דמילתא הוא דמתני' אחר קינוי וסתירה איירי וכו' הם דברים תמוהים דאיך אפשר לומר דמתני' איירי בהכי דהשתא בקינוי וסתירה לחוד תני רישא דאינה אוכלת כשהוסיפה היא והודית מיבעיא אלא ודאי דאיירי בלא קינא לה ונסתרה וכן קשה למה שתירצו התוספות לדעת ר"ש דהכא איירי לאחר קינוי וסתירה.<br>'''  ונראה'''  לענ"ד דמ"ש התוס' דהכא מיירי אחר קינוי וסתירה אין פירושו אחר שניהם אלא או קינוי או סתירה דשני אלו כל חד באנפי נפשיה אינן אוסרות לאכול בתרומה אלא שתיהן יחד כמבואר בריש פ"ק דסוטה יעו"ש והשתא אשמועינן מתני' דבאחד מהן קינוי או סתירה עם אמירה דטמאה אני לך דאסורה לאכול בתרומה וזו היא ג"כ כונת הירושלמי ומעתה אין מקום לכל מ"ש המל"מ על דבריהם. גם מ"ש הרב מל"מ וז"ל ואם נאמר וכו' דאין הבעל יכול לכופה לשתות זו וכו' הא שמעינן לה וכו' עכ"ל, לא היה צריך לזה דהא משנה ערוכה שנינו שם בפ"ק דסוטה סמוך להאי מתני' אומרים לה עשי לשם הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים וכו' ואם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה וכו' הרי שכל (שתודית) [שמודית] אין משקין לה ואף גם זאת לא יכולתי להלום סיגנון לשונו ומ"מ לפי מ"ש בכונת התוס' והירושלמי אין מקום לכל מ"ש הרב וכדכתיבנא ודוק.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}