עריכת הדף "יצחק ירנן/קרבן פסח/א" (פסקה)

== א ==

'''עיין '''  מ"ש המל"מ על מ"ש התוס' אי נמי נציבין חו"ל היא ולא ידעתי מה מועיל היותו חו"ל וכו'. ועיין במ"ש בזה בספרי אשר קריתי תועפות רעם סדר אמור. וכעת נראה להביא ראיה ממאי דתנן בפ"א דתענית דף י' רבן גמליאל אומר ט"ו יום אחר החג עד שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת והענין הוא שלא היו שואלין מטר עד שהעולי רגלים יחזרו לבתיהם כולם והיותר רחוקים מעולי רגלים הוי מט"ו יום שהוא נהר פרת, ואם איתא דגם מחו"ל חייבים צריך היה להמתין יותר מט"ו יום אלא ודאי דמחו"ל פטורים ודוגמא לזה היא מה שציינתי שם בספרי משם בעל ספר פרשת הכסף שהביא גם הוא ראיה לדבריהם ממ"ש שם בתעניות דף ד' מאי שנא לדידן דאית לן פירי בדברא לדידהו נמי אית להו עולי רגלים יעו"ש נראה דבחו"ל ליכא עולי רגלים, ויפה כח הדוחה הוא חכם בני הי"ו דאי משם יש לומר דמ"ש לדידהו אית להו עולי רגלים לאו למימרא דלדידן ליכא עולי רגלים אלא גם בני חו"ל חייבים אלא כלפי דלדידן קאמר דאיכא פרי דדברא משא"כ בארץ ישראל אהא קאמר דגם בא"י איכא עולי רגלים דמזיק להו הגשמים ואה"נ דגם לדידן איכא עולי רגלים וכל זה משום יגדיל תורה דהראיה האמיתית היא מה שהבאתי שם בסיפרי מש"ס גיטין דף ד' משם הרב מהרי"א קחינו משם.<br>'''  ודרך'''  אגב עמדתי על דברי הרב שער אפרים סי' ל"ח מחלק או"ח במ"ש על דברי התוס' דחגיגה ריש דף כ"ה שכתבו וז"ל אבל קשה היאך ישראל עלו לרגל והלא צריך הזאה ג' וז' וצ"ע ואיהו מותיב לה שטיהרו עצמם ג' וז' ועלה בדעתו לומר דקיימי בין פסח לעצרת דלא יספיק הזמן ולא ניחא ליה דעד נהר פרת ליכא רק ט"ו יום וסיים דאפשר לומר דעד נהר פרת ט"ו אבל משם ואילך הוא זמן ארוך עד שיגיע לסוף ארץ ישראל עכ"ד.<br>'''  ואבא'''  היום על אחרון ראשון שכתב דמנהר פרת ואילך הוא זמן ארוך דא"כ דמשום אותן דמבני נהר פרת ואילך שהוא זמן ארוך הוא שכתבו התוס' נמצא דהיו עולין לרגל אף אחר נהר פרת וא"כ למה היו שואלין הגשמים אחר ט"ו יום דוקא עד שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת היה להם להמתין עוד לשאר עולי רגלים שאחר נהר פרת אלא ודאי שנהר פרת הוא סוף ארץ ישראל וליכא עוד עולי רגלים וכן כתבו התוס' בפ' אלו מציאות בב"מ דף כ"ח ד"ה ט"ו יום דאחר נהר פרת לא היה עוד ישוב אלא שדות וכרמים ומשו"ה לא היו ממתינים מלשאול יותר מט"ו יום וכן התוס' יו"ט פ"א דתענית מ"ג הוכיח דנהר פרת הוא בקצה הצפון של א"י ויש לכוון דבריו עם התוס' דלא היה קצה ממש אלא שהיה אח"כ יותר משדות וכרמים היוצא מבין כולם שמאחר נהר פרת לא היו עולי רגלים ודוק ומן התימה על התוס' יו"ט פ"ג דחגיגה מ"ד שבא לתרץ קושית התוס' ולא הרגיש בכונתם מה הקשו ואי לא דמסתפינא אמינא דכוונת קושייתם הוא דהלא צריך הזאה ג' וז' ולא מצינו בשום דוכתא שהיו מזין על אותן שבגליל וחסר מדבריהם דברות ב' שהן ארבע.<br>'''  ועיין '''  מ"ש עוד המל"מ על דברי התוס' פסחים דף ג' ומ"ש הרב מרכבת המשנה עליו דשגג בכוונת התוס' דמ"ש דפטור מפסח כמו בראיה מוסב דוקא על זקן שאינו יכול להלוך ברגליו וכמ"ש רבינו בפ"ה ה"ט מהירושלמי אבל מי שאין לו קרקע חייב בפסח וכו' ואדרבא איהו שגג בכוונת התוס' דאי כמו שהבין הוא דמי שאין לו קרקע חייב בפסח מה תירץ התוס' בעד ר' יהודה בן בתירא שלא עלה כיון שחייב לעלות בעד הקרבן פסח וודאי שכוונתם להקשות איך לא עלה לרגל לעשות חובת הרגל דהיינו ראיה וחגיגה וקרבן פסח ואהא תירץ שלא היה לו קרקע וכדר' אמי דמי שאין לו קרקע אינו עולה וה"ה לקרבן פסח וכמו שסיימו דדין הקרבן פסח כמו ראיה וכן מי שאינו יכול לעלות ברגליו דפטור בקרבן פסח כמו בראיה וכן תירץ דנציבין חו"ל ופטור בקרבן פסח כמו בראיה וא"כ משו"ה לא עלה ריב"ב לעשות חובת הרגל ופשוט וממילא נדחה מ"ש, דמ"ש בנציבין שהוא חו"ל היינו מטעם שלא היה לו קרקע בארץ ישראל ומשו"ה נפטר דתירוץ זה ניחא לעלית א"י לקרבן ראיה אבל לא לקרבן פסח דאין למדין זה מזה וחזרה הקושיא דלמה היה עולה למצוות קרבן פסח.<br>'''  ואף'''  גם זאת דבריו אלו אין להם שחר דכיון דהסכים בדבריהם דחו"ל אינו מעלה ומוריד לפטור ממצות ראיה אלא דוקא הקרקע מעכב מי זאת אמר דצריך שיהיה לו הקרקע בארץ ישראל דוקא ולא בחו"ל מה לי זה או זה הא שייך ביה קרא דכתיב לא יחמוד איש את ארצך בעלותך ומה לי ארץ זו או זו ואי משום דסיגנון הכתוב רהיט ואזיל בא"י אין זה כלום דשבח דקרא קאי באורשת גוים מפנינו שאז היו כולם עולים לא"י אבל ה"ה גם בזמן דאיכא ישראל בחו"ל הדין כן דכל דיש לו קרקע גם בחו"ל חייב ברגל ודוק ועיין בספרי תועפות ראם סדר אמור.