עריכת הדף "
העמק שאלה/קכה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == {{העמקש|א}} '''הוי לי' דרוסה.''' פי' דהנקיבה בעוקץ אינו בא מחמת משיכה אלא העוקץ עצמו נוקב בדחיק' זהו פסול דרוסה כדאי' בד"ל ואין ושחט אלא ומשך ולמדו מזה פסול דרסה. והיינו כלשון משנתנו חוץ ממגל קציר והמגירה מפני שהן חונקין. ובזה מתיישב הא דאי' בדכ"ז דדרסה גמרא. והכא נ"ל מקרא דושחט. וכבר עמדו ע"ז בפרש"י וחי' רמב"ן שם. אבל לדברי רבינו י"ל דשני מיני דרסה נינהו חדא שהוא דורס ממש בלא הולכה וזה נ"ל מקרא. וחדא שבאמת מושך הסכין אלא שהסימן נחתך לא מחמת המשיכה והיינו פסול פגימה. זהו שיטת רבינו. והנה התוס' ד"ט כתבו דפסול פגימה היינו עקור. ולפי דברי רבינו דפגימת הסכין היינו דרוסה. א"כ נראה דשיטת רבינו דעיקור היינו שמוטה כבה"ג וכפי' הרמב"ם ושארי ראשונים ז"ל. [והתו' שהעלו דפסול פגימה הוא פסול עיקור הסבירו זה הכוונה בפרש"י שכ' דעיקור היינו פסוק הגרגרת. אבל בפרש"י ד"י ד"ה שמא בעור נפגמה כ' שהפגם קורע וזבחת כתיב עכ"ל. מבואר דפסול פגימה אינו משום עיקור. וכוונת רש"י ז"ל נראה מלשון הלבוש סי' י"ח דוזבחת משמע ולא וקרעת. ולי נראה דדייק מדכתיב וזבחת. דמשמע מה שאתה זובח וכדתנן בפרק ב' נפל סכין ושחט כו' שנאמר וזבחת מה שאתה זובח כו'. וכשיש פגם הוא קורע מעצמו ולא נעשה בכח האדם. הא מיהא דלא כהגאון ת"ש סי' כ"ד סק"כ שכ' דהכל מודים דפגימת סכין פסול משום עיקור. ואדרבה אין הדבר ברור כלל. וגם רבותינו התו' לא כתבו הכי אלא משום שלא מצאו לפרש מהו עיקור. אבל משמעות פרש"י דעיקור היינו פסוק בידים ממש. והכי פי' במשנה דכריתות רפ"ה דם עיקור שעקר סימניהם וע"ש בתו' ועקירת סימן א' מיקרי ג"כ פסול בשחיטה כמו שחט א' והמתין לה עד שמתה דתנן בחולין בפ' ב']: ואחר שדעת רבינו נראה כבה"ג דעיקור היינו שמוטה. ראיתי נכון לבאר דעתם. וכבר הוו בה טובא רבותינו התו' ושארי ראשונים עפ"י רומי' דתרי סוגי' בחולין. דבדף כ"א אי' אין עיקור סימנים בעוף. מוכח דעיקור אינו טריפות כלל. שהרי בטריפות אין שום חילוק בין בהמה לעוף. ובד' מ"ד א' בהא דמקשה הגמ' על הא דקאמר דשמוטה ברובו כשר והאמר רבב"ח א' שמואל סימנין שנדלדנו ברובן טרפה. ואי אי' כבה"ג דעיקור היינו שמוטה. תיקשי לי' על רבב"ח גופא. דאי בהכי הוי טריפה א"כ מהו עיקור דקיי"ל שאינו טריפה אלא שאין שחיטה מועלת בו. ויישבו התוס' בדוחק דהוי מצי למימר ולטעמיך. והרשב"א בס' תה"ב בית ב' סוף שער א' יישב בא"א ג"כ בדוחק. והרמב"ן ס"ל דבאמת שלא בזמן שחיטה הוי טריפה ובשעת שחיטה הוי עיקור. וכ"כ הרא"ה בס' בדה"ב. ולא כבה"ג שכ' שנעקרו הסימנים במקום שאינו עושה טריפה. אבל ליישב דעת בה"ג ורבינו אנו צריכים שדבריהם ד"ק: והנראה לפי שיטת הרמב"ם בנקובת הוושט ופסוקת הגרגרת דהוי נבילה מחיים. כמבואר בה' שחיטה פ"ג הי"ט. וכבר הסכימו התב"ש ופליתי וש"א שאין הכוונה דמטמא מחיים. דזה ודאי א"א וכמבואר בחולין דף קכ"א ב' שאינה מטמאה טומאת נבילות כ"ז שמפרכסת עד שתמות. ולא עוד אלא אפי' שחיטתו מטהרתו כדתני' בתוספתא ניקב הוושט ואח"כ שחט שניהם שחיטתו מטהרתו דודאי גם זה בכלל הדרשה שבד' ע"ד וכי ימות מן הבהמה דמהני שחיטה לטהר טריפה. דאחר דלא מטמאין מחיים לאו בכלל מתה היא והשחיטה ממיתה מש"ה אינה נבילה לענין טומאה אפי' אחר שחיטה. ולא קאמר דהוי נבילה אלא לענין איסור אכילה. דמחיים אסורה משום נבילה מטעם דלא מהני לה שחיטה. והיינו דאי' שם דל"ב גבי נקה"ו ופסה"ג כי קתני נבילה דלא מטמאה מחיים כו' פי' נבילה הוי אבל לא מטמאה מחיים. ומפרש הרמב"ם הא דקאמר רבא שם אלו אסורות קתני ויש מהם נבילות כו' פי' דעיקר האיסור גם מחיים אינו משום טריפה ומחמת שאינו יכול לחיות אלא משום נבילה מחמת דלא מהני לה שחיטה. ומש"ה קרי לה התנא אסורה וכוללה בשאר טריפות. [ולא כשאר פוסקים דס"ל דמחיים לא הוי נבילה כלל. והא דאסורה מחיים היינו משום דהוי טריפה כשאר טריפות. והא דקאמר רבא יש מהם נבילות היינו דלאחר שישחטו לא יהיו כטריפות שנשחטו אלא נבילות ג"כ אבל כ"ז שהיא חיה אינה אלא טריפה משום שא"י לחיות. ולא כן דעת הרמב"ם ז"ל]. והיינו דהרמב"ם כשהגיע בפ"ו שם למנין טריפות שיש בנקובה לא מנה אלא נקובת תורבץ הושט ולא וושט עצמו. וכן בפ"ט פסוקה כיצד לא מנה פסוקת הגרגרת. ובסוף פרק י' שמונה והולך עה"ס שבעים טריפות לא מנה ג"כ נקה"ו ופסה"ג. וכשיטתו דהני אין בהם טריפות כלל. ורק משום דלא מהני להו שחיטה אסורין וקרי להו טריפה. ובאמת כשתמצא לומר מבואר הכי בסוגי' דמ"ג בתורבץ הוושט רב אמר במשהו מקום שחיטה הוא שמואל א' ברובו לאו מקום שחיטה הוא. וקשה לי מאי שייטא דשחיטה לענין טריפות. הא לא תליין אלא ביכול לחיות. אלא כמש"כ. דעיקר נקובת הושט ופסוה"ג יכולין לחיות ולא הווין טריפות אלא משום שאינן בר שחיטה. והכי ס"ל לרב ושמואל. ומסקנת הסוגי' דגם לרב אינו מקום שחיטה ומכ"מ נקיבתו במשהו והכי גמירי דשם היא טריפה ממש כשאר טריפות. ומזו הסוגי' עצמה הוא שלמדנו דכמו בפסוקת הגרגרת הוי נבילה מחיים הכי נמי בנקובת הוושט. אף על גב שלא נתבאר בסוגי' דד' ל"ב אלא פסוקת הגרגרת וכבר תמה ע"ז בשו"ת פני אריה סי' צ"ה. אבל מסוגי' זו דתורבץ הושט מבואר יפה טעמו ונימוקו של הרמב"ם. דלל"ק נקה"ו אינה טריפה כלל. ומכ"מ היא נבינה משום שאין לה שחיטה. וה"נ בל"ב דוקא בתורבץ הושט היא טריפה שאינה חיה ולא בושט עצמה. ויש עוד להוכיח מדאי' בד' מ"ג אמר רבא קרום שעלה מחמת מכה בושט אינו קרום. ובד' מ"ח א' קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום והסכמת הפוסקים דה"ה בכל הנקבים המטריפים. וכפרש"י בד' מ"ג בד"ה אינו קרום ואם ניקב כו' דכל נקובי דטריפות לא מהני להו סתימה דסלקא כו'. ולא כרא"ה בבד"ה. וא"כ קשה למאי נקיט רבא הני תרתי. בשלמא הא דנקיט ביחוד ריאה וכן ביבמות דע"ז אי' זהו פסול שחוזר להכשרו למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה שאינו קרום. ניחא לי הא דנקיט ריאה משום דבחולין דמ"ח ס"ד דהש"ס לפרש זהו למעוטי ניקב הריאה ודופן סותמתה וסביך בבשרא ומסיק דזה כשר וזהו למעוטי קרום כו' מש"ה נקיט ריאה. ובאמת רבינו בשאילתא קנ"ב הביא סוגי' זו ואי' שם זהו למעוטי קרום שעלה מחמת מכה שבריאה ושבושט. אבל הא ק' למאי נקיט רבא הני תרתי ריאה וושט דהקרום אינו מועיל. אבל לדעת הרמב"ם ניחא שפיר דפסולי דידהו לא דמיין להדדי ולא היינו למדים זמ"ז. ואי קאמר ריאה דטריפה משום דסופו ליסתר כפרש"י ס"ד הא וושט שאינו טריפה אלא משום דלא מהני לה שחיטה כ"ז שהוא נקוב ומה לי דסופו ליסתר השתא אינו נקוב קמ"ל דלא מהני. ואי קאמר ושט ה"א דוקא בהא דהלכה הוא דלושט נקוב לא מהני שחיטה ומאי מהני הקרום אפי' הוא מגין ולא יהא נסתר סוף סוף הושט הוא נקוב אבל ריאה מהני קמ"ל. ודוק בלשון הרמב"ם שכ' בפ"ג ה' כ"א נקב הושט ועלה בו קרום וסתמו אין הקרום כלום והרי הוא נקוב כשהי'. וגבי ריאה כ' בפ"ז ה"ג ריאה שניקבה ועלה קרום במכה ונסתם הנקב אינו כלום. ולא סיים והרי הוא נקוב כשהי'. והיינו משום דטעם פסול הריאה הוא משום שישוב הנקב למקומו כשיסתר הקרום אבל בשעה זו אין נקב. משא"כ בושט הרי הושט נקוב כשהי'. ועפי"ז מיושב עוד הא דאמר רבא בנדה דכ"ה ושטו נקוב אמו טמאה לידה. ופרש"י ותו' דס"ל לרבא טריפה חיה והקשו מכ"מ וע' תו' תמורה די"א ב'. ולפי דברינו ניחא דרבא לטעמי' דנקה"ו אינו טריפה משום שא"י לחיות. מיהו מזה המאמר אין ראי' להענין לפי דברינו בסי' ק"ג אות ט' דיש נ"מ בין אדם לבהמה. הא מיהא דעת הרמב"ם ברור דבנקה"ו ופסה"ג אין בהם טריפות כלל ויכולין לחיות י"ב חודש אלא שנקראין טריפות משום דלא מהני להו שחיטה. ולפי זה ה"ה שמוטה דלא מהני להו שחיטה. אע"ג דיכול לחיות אסורה מחיים משום נבילה ומיקרי טריפה אע"ג שאין בהם טריפות. ומעתה ניחא שפיר הא דא' רבב"ח א"ש סימנין שנדלדלו ברובן טריפה אע"ג שאינה טריפה אלא משום דלא מהני לה שחיטה. ועדיין יש לנו לבאר שיטה זו לפי מה שהעלינו דעת הרמב"ם דנקה"ו ופסה"ג אינם טריפות כלל. וא"כ אפשר שיכולין לחיות י"ב חודש. ולא מהני בהו אם יש ספק שתשהה י"ב חודש. והכי ודאי דעת הרמב"ם שהרי ז"ל בה"ש רפי"א כל בהמה או עוף שנולד ספק טריפות מטריפות אלו כגון בהמה שנפלה כו'. דייק מטריפות אלו היינו שמונה וסופר על הסדר שם שבעים טריפות וממילא אין שני אלו בכלל הדין של ספק טריפות. אבל ק' מדתנן בסוף משנה ראשונה דפ' א"ט זה הכלל כל שאין כמוה חיה טריפה. ואמר עלה ר"ל רמז לטריפה שאינה חיה מה"ת מנין מדקתני סיפא זה"כ כל שאין כמוה חיה טריפה כו'. הרי דמפרש למשנתנו דהני דתנן אלו טריפות א"א לחיות י"ב חודש. וממילא אם נולד בהן ספק משהין י"ב חודש. והרי נקה"ו ופסה"ג בכלל. ומבואר כהני פוסקים דס"ל נקה"ו ופסה"ג טריפות הן מצד עצמם ולא מצד דלא מהני להו שחיטה. איברא כד דייקת פלוגתא דאמוראי היא דר"ל לטעמי' בד' ל"ב ב' דמשני על רומי' דמשנתנו בפסה"ג כאן ששחט במקום חתך כאן ששחט שלא במקום חתך. ושלא במקום חתך כד"א גורם ליפסל דמי' ומכש"כ עד שלא שחט כלל ודאי אינו אלא טריפה. מעתה אפי' להמסקנא דרמי דר"ל אדר"ל מהא דאמר שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשרה משום דכמנחא בדיקולא דמיא לא הדר אלא בהא דבאמת לא מהני שחיטה בפסה"ג אפי' שלא במקום חתך משום דדמי למנח בדיקולי כיון שנפסק הרוב. אבל בהא לא הדר ר"ל דהוי טריפה משום שא"י לחיות ומכש"כ נקה"ו. וכן נקדרה הקנה דמבואר בחולין דנ"ז ששאל ריב"נ את ריב"ל קדירת קנה בכמה כו' א"ל והלא רחל אחת היתה בשכונתנו שנקדר קנה שלה ועשו לה קרומין ש"ק וחיתה כו'. הרי דקדירת הקנה טריפה כשאר טריפות שאינן מתקיימות י"ב חודש. והרמב"ם כ' בה' שחיטה דהוי נבילה ובריש פרק י"ב שמנה שבעים טריפות שאינן מתקיימות י"ב חודש לא חשיב נקדרה הקנה כמו דלא מנה נקה"ו ופסה"ג. אלא כמש"כ דתליין במחלוקת אמוראי. והני אמוראי ס"ל כרשב"ל דכל פסולי סימנים טריפות ממש הן. ואנן קיי"ל כרבא דס"ל דהני לאו טריפות הן רק משום דלא מהני להו שחיטה קרינן להו טריפות. ורב ושמואל דפליגין בתורבץ הושט כרבא ס"ל. ובזה עמדנו על עומק כוונת התו' בשם ר"ח בהא דמקשי הגמ' ריש פ' א"ט ותו ליכא והאיכא הא דא' רבב"ח א' שמואל סימנין שנדלדלו ברובן טריפה. וכ' התו' בשם ר"ח דלמאי דמסיק להלן בדמ"ד א' היינו שנתפרדו זה מזה. ואינו מובן מאי בעי רבינו חננאל בכאן לפרש מסקנת הסוגי' דלהלן. אבל למש"כ ניחא. שהרי לר"ל דס"ל נקה"ו ופסה"ג טריפות ממש א"כ לאמצינו דכל שלא מהני שחיטה הוי לי' דין נבילה מחיים. וא"כ שמוטה שאינו טריפה אלא משום דלא מהני לה שחיטה באמת כשרה לגמרי בחיים. מעתה לפי הס"ד בד' מ"ד בהא דא' שמואל סימנים שנדלדנו ברובן טריפה. דהיינו עיקור ושמוטה ע"כ א"א לאוקמי כר"ל. אלא שמואל לטעמי' בסוגי' דתורבץ הושט דנקה"ו אינו טריפה אלא משום דלא מהני לה שחיטה ומקרי מש"ה טריפה ה"נ שמוטה. מעתה קשה הא דמקשה הכא והאיכא דא' שמואל סימנין שנדלדלו ברובן טריפה. והרי כל הסוגי' אזיל אליבא דר"ל כאשר יבואר בסמוך. וע"כ שמואל לא אתי כרשב"ל. מש"ה פי' ר"ח דסוגיין אתי לפי המסקנא דפי' סימנים שנדלדלו ברובן היינו שנתפרדו זה מזה. זהו כוונת ר"ח. ולמדנו דר"ח ג"כ בשיטת בה"ג קאי בכ"ז. ועדיין יש לבאר שיטה זו דנקה"ו ופסה"ג אינן טריפות כלל ויכולין לחיות י"ב חודש. ולא כר"ל ר"פ א"ט דמפרש הא דתנן זה"כ כל שאין כמוה חיה טריפה דבא. לפרש דכל הני דתנן במשנתנו אינן יכולין לחיות. אבל לרבא א"א לפרש הכי שהרי נקה"ו ופסה"ג אינו כן. וא"כ זה הכלל למאי אתי. וכי תימא הא אתי לרבות בסג"ר וש"ש דלא תנן וכדמפרש בגמרא. הא ליתא שהרי גם לר"ל קאמר הגמ' הכי. ואע"ג דקאתי לפרש הני דתנן. וע"כ צ"ל דתרי כללי מפרשינן לתרי מילי. היינו זה הכלל. לרבות בסג"ר וש"ש. כל שאין כמוה חיה לפרש הני דתנן כפרש"י בד"ה אלא מנין לטריפה שאין סופה לחיות לפרושי מתניתין דקתני כל שאין כמוה חיה עכ"ל. ומעתה לרבא ק' מאי אתי בזה הכלל השני. איברא למדנו מלשון הרמב"ם בה' מ"א פ"ד ה"ט וענין הכתוב [של ובשר בשדה טריפה ל"ת לכלב תשליכון אותו שמפרש שם בה"ז שיהי' הבשר ראוי לכלב] שהנוטה למות מחמת מכותיה וא"א לחיות מחמת מכה זו אסורה מכאן אמרו חכמים זה הכלל כל שאין כמוה חיה טריפה עכ"ל. ולכאורה קשה למאי הביא על זה הכלל קרא דובשר בשדה וגו' לכלב גו' מי סני לן מקרא דקאמר ר"ל זאת החיה חיה אכול שאינו חיה לא תאכל. אלא בא רבינו ללמדנו דיש מיני טריפות שאינן מקובלין ורק משום שהיא נוטה למות בודאי מחמת מכותיה ה"ז טרפה והיינו ניטל לחי העליון שפסק הרמב"ם דטריפה וכ' בתשובה משום דודאי אינה יכולה לחיות וכלל זה הטריפות בזה הכלל כל שאין כמוה חיה טריפה. ואין פי' משנתנו כר"ל דקאי על הטריפות שמנה במשנתנו ולענין ספק. אלא ללמד שיש עוד טריפות משום שא"א לחיות בשום אופן כמו ניטל לחי העליון. ובאמת יש ללמוד הכי מדאי' בדנ"ד בהא דמחו בכוליא וקטלי ומכשיר ומקשה והא קא חזינן דמתה ומשני גמירי דאי בדרי לה סמא חיי. מבואר דאי בברור דלא מהני לה סמא הוי טריפה אע"ג שאינו במשנה ואינו מקובל וע"כ הוא נכלל בכל שאין כמוה חיה. אלא שזה אינו במצוי ואי אפשר לומר ע"ז שברור וכמש"כ הרמב"ם ה"ש פ"י הי"ג ואין להוסיף על הטריפות אלו כלל שכל שאירע כו' אפשר שתחיה ואפי' נודע לנו מדרך הרפואה שאין סופה לחיות עכ"ל. ר"ל דאמרינן אולי יש איזה רפואה ואנו לא ידענו. משא"כ המקובלים שבעים טריפות שמנו חז"ל הוא להיפך דאע"ג דיש להם רפואה טריפה כמש"כ הרמב"ם שם וכן אלו שמנו חכמים ואמרו שהן טריפה אף על פי שיראה בדרכי הרפואה שבידינו שקצתן אינן ממיתין ואפשר שתחיה מהן אין לך אלא מה שמנו חכמים שנא' ע"פ התורה אשר יורוך עכ"ל. ולכאורה תמוה הרי אנו אומרים שאינה חיה וכבר עמדו ע"ז בהא שמתרמי דטריפה חיה י"ב חודש. וכ' הש"ך סי' נ"ז ס"ק מ"ח שהוא נס. ובשם מהרש"ל כ' דע"פ רוב אינה חיה אבל מיעוטא דמיעוטא חיה. וכ"ז הוא דוחק. אבל נראה דפי' אינה חיה היינו מעצמה שלא ע"י סמים. משא"כ ע"י רפואה וסמים אפשר שתחיה ומכ"מ מיקרי אינה חיה כמש"כ התו' בכורות דף ל"ח ב' לענין מום קבוע דמכ"מ יש לו רפואה אלא שאינו עובר מעצמו. וה"נ מיקרי אינה חיה בלי רפואה. ומש"ה בספק טריפות שנשתהה י"ב חודש כשר דזה אינו מצוי שיקרה להבהמה סמים המרפאים מש"ה תולין במצוי. אבל בודאי טריפה אמרינן שבע"כ אירע איזה עשב וכדומה המרפאת ומכ"מ היא טריפה דטריפה אין לה תקנה כדאי' בדף ס"ח ב'. מיהו כ"ז בטריפות המקובלין דנ"ל מזאת החיה. אבל שאינן מקובלין אינו כן ולא מיקריין טריפות אלא באופן שיהא עומדים לכלבים. היינו דלא מהני להו סמא כלל ונ"ל מלכלב תשליכון אותו. ומש"ה כשר בהא דמחו בכוליא ובגידא נשיא. וכן בדף נ"ז בנקדרה הקנה ושמוטת ירך בעוף וניטלה הנוצה שהביאו ראיה שאינן טריפות מדחיו ע"פ מעשה. כל זה משום שלא באו בקבלה אלא מסברא. זהו דעת הרמב"ם ז"ל. ולא כהרמב"ן חי' חולין דע"ז והר"ן פ"ג גבי תרי אוני דסמיכי שלמדו מהא דאי' גבי מחו בכוליא דגמירי דאי בדרי לה סמא חיי. דה"ה בכל הטריפות לא מהני להו סמי. אבל לדברינו א"צ לומר כן אלא במקובלין אפי' מהני להו סמא טריפות דמכ"מ שאינה חיה מיקרי משום שאינה חיה מעצמה. משא"כ אינן מקובלין תליא בלכלב תשליכון אותו כאמור. ומעתה נתיישב הני תרי כללי דמשנתנו. דזה הכלל אתי לרבות בסג"ר וש"ש בכלל מקובלין. אבל בכל שאין כמוה חיה נכלל הנוטה למות מחמת מכותיה ואין יכולה לחיות בש"א וכלשון הרמב"ם בה' מ"א הנ"ל. ובזה נתיישב הא דפסק הרמב"ם דלקותא דרכיש טריפה. וגם פסק כהא דעולא דאמר שמונה מיני טריפות הן ומפרש הגמ' לאפוקי דרכיש ב"פ וכבר הוו בה טובא גאוני בתראי. ונראה דכל הסוגי' שקיל וטרי אליבא דר"ל דאמר דכל שאין כמוה חיה אתי לפרש הני דמשנתנו. ומקשה הגמ' והאיכא בסג"ר וש"ש. בשלמא בלא ר"ל הייתי אומר דהני אמוראי שהעלו הני שמעתתא חזו שאינן יכולים לחיות בשום אופן אפי' ע"י סמא ונכללו בכל שאין כמוה חיה. אבל לר"ל דכל שאין כמוה חיה פי' הוא על הני ששנינו במשנתנו א"כ אין רמז במשנה טריפות אחרות ומשני דמכ"מ נכללו בזה הכלל. ולפי זה אחר דעולא מונה שמונה מיני טריפות. ע"כ לאפוקי מדרכיש דאין לומר דאף ע"ג שאינו מקובל מכ"מ הוא טריפה משום שברור שאין לו רפואה. דזה אינו מרומז במשנה. ואין לומר דגם זה אתי בזה הכלל וכמו בסג"ר וש"ש דאם כן אמאי חשיב עולא שמונה מיני טריפות ולא יותר. אלא ע"כ בא לאפוקי מדרכיש. אבל לרבא והכי קיי"ל אמרינן דבסגר וש"ש הן מקובלים ונכללו בזה הכלל. והויין כמו ח"י טריפות שבמשנתנו. אבל לקותא דרכיש הוא מין טריפות שבברור דלא מהני לה סמא. ונכלל במשנתנו כל שאין כמוה חיה. ועולא לא חשיב אלא שמונה מיני טריפות המקובלים. אבל מה שאינו מקובל אינו מונה כלל. היוצא מכ"ז. דדעת הרמב"ם דנקה"ו ופסה"ג אינן טריפות כלל. ומכ"מ אסורין מחיים משום שאין להם שחיטה. וה"ה עיקור דהיינו שמוטה. ולפי זה אי אירע ספק בהני שני מיני טריפות לא מהני שהוי י"ב חודש. וח"י טריפות שהם שבעים טריפות אינן יכולים לחיות מעצמם ומכ"מ אפשר שיחיו ע"י סמים. ומקובלים שהן באזהרה דטריפה ל"ת. ואפי' חיו י"ב חודש משום דאמרינן שנזדמן להם סמים ונתרפאו ומכ"מ כלל גדול הוא דטריפה אין לה היתר בידי אדם. [משא"כ בידי שמים. לשיטת רש"י ורא"ש שביארנו בסי' קנ"ב אות י"ד בס"ד. כמו ריאה שניקבה ודופן סותמתה וסביך בבישרא וכן ניקבו הכליות ואח"כ ניטלו ב"ש דכשרו' דאע"ג דטריפ' אינה חיה מאליה כמש"כ. מכ"מ היינו כ"ז שהטריפות כמו שהן. אבל אי נשתנה בידי שמים אפשר דכשרה ג"כ ומכ"מ קודם שנשתנה ה"ה טריפה. אבל תקון בידי אדם אפי' התקון טוב ומועיל ה"ז טריפה] וטריפות שאינן מקובלים אינן טריפות אלא א"כ אין להם רפואה בידי אדם כלל. אבל אם אפשר לעשות רפואה כשר אפי' עד שלא נעשה רפואה:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף