עריכת הדף "העמק שאלה/לו" (פסקה)

== א ==

{{העמקש|א}} '''ואילו מאן דא"ל לחברי' כו'.''' בב"מ ד' מ"ט א' רב אמר דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה ור"י א' יש בהם משום מח"א. והלכה כר"י. וכמש"כ רבינו להלן ואי א"ל והדר בי' מתקרי מחוסר אמנה. מיהו תחלה כ' רבינו לא מתבעי לי' למיהדר בי' והוסיף דאפי' גמר בלבו לזבוני' לי' כו' לא מתבעי למיהדר בי'. ובהאי גוונא ודאי אין משום מח"א. שהרי דברים קאמר ר"י. וס"ד דהש"ס התם דנ"ל מדכתיב הין צדק שיהא הן שלך צדק כו' משמע שאומר בפיו הן ולאו. ותו דמסיק הש"ס טעמא דר"י משום דסמכא דעתי' דחברי'. ובמתנה מרובה רשאי לחזור בו ואין בו משום מח"א. וא"כ גמרו בלב לא ידע חברי' ולכ"ע אין בו משום מח"א וא"כ איך כייל רבינו גמרו בלב עם מאן דא"ל אלא ע"כ אפי' למאן דס"ל אין בדברים משום מח"א לא מתבעי לאינש למיהדר בי' כמו לר"י בגמרו בלב. וא"כ תקשה היאך הורה רב לרב כהנא למיהדר בי' כד אייקר כיתנא. נהי דאין בהם משום מח"א. מכ"מ הא עיני בנאמני ארץ כתיב והיינו שהזהיר ר"י בן חנני' בנדה ד' ע"ב וישא ויתן באמונה. ומשנה בשלהי שביעית כל המטלטלין ניקנין במשיכה וכל המקיים את דברו רוח חכמים נוחה הימנו. והיאך פליג עליו רב. וכבר הרגיש הר"ש שם וכ' דהא דדייקינן שא"ל אין רוח חכמים נוחה הימנו לאו משום דאיכא איסור כו'. ולא זכיתי להבין א"כ אזדא ק' הגמרא מדר"ש ג"כ אלא ודאי יש להוכיח כשיטת הרמב"ן ורוב פוסקים דפלוגתייהו דרב ור"י בתרי תרעי. ומשום שנשתנה השער מה שלא עלה ע"ד בשעה שהבטיח. ס"ל לרב דכיון שאין בהם משום מח"א אלא דמכ"מ אין לו לאדם לשנות דבריו אבל בנשתנה הענין רשאי. ור"י ס"ל דיש בהם משום מח"א ולא מהני שנוי השער. ומקשה הש"ס אדרב מר"ש דמיירי בתרי תרעי כדאי' בד' מ"ח א' בהא דקאמר ר"ש מכ"מ כך הלכה אבל אמרו מי שפרע כו' מאי מכל מקום לאו דל"ש לוקח ול"ש מוכר מקבל עליו מש"פ וע"כ בתרי תרעי דגם לוקח מצי הדר בי' וע"ז האופן מסיק ר"ש והנושא והנותן בדברים לא קנה והחוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו. אבל ממתניתין דשביעית אפשר ליישב דלא נשתנה הענין. ולא תקשה מהא דמייתי הש"ס דר' יוחנן בן מתיא שאמר לבנו דליהדר בי' ס"ל כרב והא בהאי גוונא רב נמי מודה שאין רוח חכמים נוחה הימנו אלא שאין בזה משום מח"א. הא ל"ק דהתם דמי לשנוי שער כיון דאביו לא הסכים עמו. ואפי' הוי תלי' בי' מצי למימר דאדעתא דהכי דליצערן לאבא לא אמינא. ואפי' בנדרים פותחין בזה כדאי' בנדרים ד' כ"ב ב' דרב סחורא פתח לי' בהא דתנן איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כו' ועוד שם מי נדרת אדעתא דליצערי רבנן. וממוצא דבר אתה למד לפי המסקנא דר"י מודה במתנה מרובה דלא סמכא דעתי' דמקבל. לא פליגי רב ור"י כלל במתנה. דבמתנה מועטת גם רב מודה דאסור לחזור בו ומתניתין היא וכמש"כ ולא פליגי אלא במו"מ ונשתנה השער. דר"י ס"ל דכיון דסמכא דעתי' דחברי' יש בהם משום מח"א. ורב סבר דכיון דלא עלה ע"ד שישתנה השער רשאי לחזור בו. ואין בזה שקר דחזר בו לפי הענין שנשתנה. ומעתה הא דירו' שהביא הרי"ף בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו ובקש לחזור בו מותר לחזור בו. ורב אמר לשמשי' כד אימר לך תן מתנה לב"נ אי הוי מסכין הב לי' מיד ואי עתיר אמליך בי תניינות. אתי שפיר דתרוויהו מיירי במתנה מרובה דלא סמכא דעתא דמקבל. אבל במתנה מועטת גם רב מודה דאסור לחזור בו. מיהו אמת כ' הבעה"מ דהירו' פליג על ש"ס דילן וס"ל דר"י ורב במתנה מועטת ג"כ מיירי. דבירו' שביעית פ"י מקשה מהא דאמר רב כד אמר אנא לבני ביתי ליתן מתנה לבר נש לינא חזר בי ומשני תמן למדה"ד ומה דרב נהיג למדות חסידות. הרי דלא מחלק בין מתנה מרובה למועטת והכי מוכח עוד שם ע"ש היטב אבל יפה כ' הרמב"ן גם בזה דדרך הרי"ף והגאונים להביא מימרי דאמוראי בסברא אחריני ממה שכוון בעל המאמר. וכמש"כ בסי' הקודם אות ט"ו בס"ד. מכש"כ הכא דהמימרא דר"י ודרב כמשמעה. אלא דפליגי התלמודים בדעתייהו. ולש"ס דילן תרוויהו במתנה מרובה. והא דרב אמר דלינא חזר בי מיירי במתנה מועטת. והירו' לא ס"ל הכי ולא איפת לן: