עריכת הדף "העמק דבר/ויקרא/י" (פסקה)

== א ==

'''בני אהרן נדב ואביהוא.''' ולא כתיב נו״א בני אהרן. מכאן דרשו בת״כ במכילתא דמלואים הל״ב שלא חלקו כבוד לאהרן. שנהגו כמו שלא היו בניו. והכי נדרש בפ׳ וישלח ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי{{תוספת|א|ויש להסביר טעם השנוי. דשם כתיב שני בני יעקב. וכאן כתיב בני אהרן. והנה שם ביארנו משמעות שני שהיו נכנסים לאותו מעשה שלא בדעה אחת יע״ש. מה שאין כן כאן שניהם נכנסו בדרך א׳ של אהבת ה׳. ולא יכלו להתאפק על התשוקה להשיג דעת וכבוד אלהים. וברוב תשוקה נכנסו להקטיר בהיכל. וקטרת הוא דבר המביא לידי התקרבות יתירה לשמים. וע״כ נבחר הקטורת להר׳׳ן איש במחלוקת קרח אשר גם המה נתעצמו בזו התשוקה יותר מהמדה כמו שביארנו שם. ולעיל ט׳ ו׳. והנה במ״ר פ׳ אחרי אי׳ שחטאו במה שנכנסו פרועי ראש ומחוסרי בגדים ושתו״י והובא בתוס׳ יומא דנ״ג א׳. ולפי השקפה ראשונה הוא פלא למאי נעמיס על קדושי עליון אלו כ״כ עונות יותר מהמפורש. אלא הענין דמאן דמפרש הכי ס״ל שלא הכניסו אש זרה עפ״י טעות הוראה כדעת ר״א שהורו בפני משה רבן. אלא להיפך שידעו שאין כן הלכה לדורות לבני אהרן. אלא בשביל תגבורת התשוקה להשיג אהבת ה׳ מצאו את לבבם לעשות מה שלא נצטוו וא״כ אין כאן דין כהונה כלל. ובזה ג״כ מדויק מה שכתוב בני אהרן ואח״כ נדב ואביהוא ללמד שלא נכנסו מצד שהם בני אהרן אלא מצד עצמם ותשוקתם הקדושה:}}:

'''ויתנו בהן אש.''' לא כתיב עליהן אש כמו בפ׳ קרח ט״ז י״ח היינו שלא מלאו המחתה אש אלא בתוכן:

'''וישימו עליה קטרת.''' עליהן מיבעי וכמו שכתוב בעדת קרח ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת. וע׳ רמב״ן. ונראה דבאמת לא נכנסו שניהם בישוב הדעת זה עם זה. וכדתניא בת״כ איש מחתתו. איש מעצמו ולא נטלו עצה זה מזה. ומש״ה כשבאו לפנים ומצאו זה את זה הוחלט בדעתם שלא יקטירו שניהם כאחת אלא אחד מהם יקטיר והשני היה מסייע לו מש״ה כתיב עליה. וע׳ במדבר ג׳ ד׳ רמז עוד לזה:

'''אש זרה אשר לא צוה אותם.''' אין הלשון מדויק שהרי אסור היה להביא אש זרה ואיך שייך לומר אשר לא צוה דמשמע שלא נזהרו ע״ז ג״כ. וע׳ מש״כ בעה״ט. ובדרך דרש הנזכר בהר״ד. שנכנסו מאש התלהבות של אהבת ה׳ ואמרה תורה דאע״ג דאהבת ה׳ יקרה היא בעיני ה׳ אבל לא בזה הדרך אשר לא צוה וכמש״כ לעיל בשם הת״כ עה״פ ויאמר משה זה הדבר וגו׳: