עריכת הדף "
העמק דבר/דברים/ד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == ''' ועתה ישראל.''' אחר שהוכיחן וביאר לפניהן כמה נחוץ לפניהם לקבל זה הדרך בעול למוד הלכות וביאור התורה. וכמה השתטח ע״ז. החל לומר לישראל שהן המה גדולי האומה כידוע: '''שמע אל החקים ואל המשפטים.''' כבר ביארנו בס׳ ויקרא י״ח ה׳ ע״פ ברייתא בספרי ותלמוד בבלי וירושלמי. דזה הלשון משמעו חקים אלו המדרשות י״ג מדות שהתורה נדרשת בהן ונחקקת בכל תיבה ואות. ומשפטים אלו הדינים שנחקר עי״ז. ומוציאם הלכות חדשות. והוא כח התלמוד שבכל דור. ואמר משה ''' אשר אנכי מלמד אתכם לעשות.''' אין הפי׳ לעשות המצוה. שהרי אינו מענין הפ׳ וגם לא שייך ע״ז לומר מלמד אלא מצוה. אלא קאי על החקים והמשפטים ומשמעו להעמיד המקרא על דקדוקיו כמש״כ בספר ויקרא ט׳ ו׳. ולהלן ל״ב מ״ו. וכ״פ מתפרש עשיה על חידוש הלכה ע״פ חקירת התלמוד מדרשי דקראי כמש״כ בס׳ ויקרא י״ח ה׳. ומשה רבינו לימד לישראל במה שהראה כמה חקים ומשפטים אשר העלה בפלפולו. ומזה ישכילו גם המה לעשות כן בכל דור. ונמצא משמעות לעשות על החקים כפי׳ הראשון להעמיד המקרא על מכונו. ועל המשפטים כפי׳ השני להעמיד ההלכה על עיקרה: '''למען תחיו.''' לא ביארו רבותינו הראשונים תיבות הללו כאן ובכ״מ. והראב״ע כ׳ כי עובדי פעור נשמדו. ואין זה הפי׳ אלא פלא וכי כל שאינו שומע אל החקים ואל המשפטים עובדים את הפעור. וכי כל עובדי פעור נשמדים. אבל הכונה הוא כמש״כ בס׳ בראשית ב׳ ז׳ וכ״פ דמשמעות חי כ״פ הוא עליזת הנפש ועונג שמשיג בהגיעו לתכלית שלימותו. והכלל דכל הרגש רוחני מוסיף חיות וכמו שחיות האדם תלוי במה שמרגיש עונג הדעת והכבוד והוא מרובה יותר מחיות הבהמה שאינה מרגשת עונג אלא באכילה ושתיה וכדומה. ואם יקרה אדם שמאבד ומשחית הרגשותיו הרוחניים וישקיע עצמו והרגשו רק בתאות אכילה וכדומה ה״ז נחשב כבהמה ואינו נקרא אדם חי שהרי מאבד מה שהי׳ בכחו לחיות בטוב. כך העובד את ה׳ באמונה מתענג ומרגיש חיות מזה העבודה ומי מישראל שמאבד הרגשה נעימה זו נקרא מת. שהרי הוא משחית חיות שהיה בכחו. וזהו מאמרם ז״ל רשעים בחייהם קרויים מתים{{תוספת|א|ויותר מזה למי שעפ״י מזלו או עפ״י השגחת ה׳ אינו מוצלח והוא עני ומדוכא. בזה האופן הרבה חלק לבבם של בעלי אמונה בה׳ ואוחזים בעץ החיים בעבודתו. ממי שאין לו אמונה דמי שמאמין בה׳ ובהשגחתו ובכל הכתוב בתורה ודברי עבדיו הנביאים וחכמי תורה. אינו נקרא אובד לגמרי שהרי הוא עלז כמה שעות בה׳ ובעבודתו וגם הבטחון כי טוב ה׳ למעוז בעת צרה וישועת ה׳ כהרף עין מרחיב לבבו וגם בעת צר לו מאוד הרי מאמין שהוא נקיון מעונותיו. וכי שכרו משלם בעולם הגמול. ווה הרעיון עצמו מוסיף חיות ומחזק את הלב עד שישועת ה׳ באה לאותו אדם במועדו עפ״י מזלו או עפ״י השגחה. משא״כ מי שאינו מאמין והוא מתחכם כי אך עולם כמנהגו נוהג בלי שום השגחה עליונה רק מזל או מקרה הרי חייו של אותו עני ומדוכא אינם חיים כלל וטוב ממנו המות. ועכ״ז בא הקב׳׳ה במאמרו לחבקוק הנביא על תוכחתו שראה בימי החרבן כמה שמן חלקם של נ״נ וחבריו רשעי עולם. וכמה סובלים יראי ה׳ וחושבי שמו ותורתו ית׳ צרת ועוני אשר לא ישוער. ויענהו ה׳ שהוא טועה בעיקר הדבר. ולא כמו שהוא חושב כי אך טוב לרשעים ורע לצדיקים לא כן הדבר. הן הרשעים הנה עפלה לא ישרה נפשו בו. פי׳ איך שהוא חזק ונראה שמח בעולמו אבל באמת לא ישרה נפשו בו שהוא מתאוה לדבר שאין בידו להשיג ומתמרמר מזה עד שחייו אינם חיים שלמים. והביאו בילקוט ע״ז המקרא שסנחריב היה כובש כל העולם והיתה בוערת בקרבו התאוה לכבוש ג״כ את ירושלים ולא ישרה נפשו בו מעולם. ונ״נ כבש גם ירושלים בכ״ז לא ישרה נפשו משום שהיה קצר קומה והיה מתאוה להיות גדול בקומה ולא השיג תאותו. ומה נאמר בשלוי עולם שלא השגו חיל כ״כ כמו סנחריב ונ״נ. ולהיפך וצדיק באמונתו יחיה. הרי הוא בעניו וצרותיו חי ועלז באמונתו ומהביל כל הליכות עולמו שהוא ברע רק עובד ומקוה ומיחל לה׳ ושמח בו בחייו ויודע שיחיה עוד לנצח בחיי העוה״ב. והיינו דתנן באבות פ״ב {{ממ|[[משנה/אבות/ב#ז|משנה ז']]}} מרבה תורה מרבה חיים. שהיא גורמת להרבות הרגשות טובות:}}. וכ״ז במי שלא הגיע למדרגה עליונה רק עובד את ה׳ באמונה. אמנם מי שזכה לעלות באורח חיים למעלה למשכיל להרגיש עונג מדביקות בה׳ הוא מוסיף עוד חיות הרבה ממי שלא הגיע לזה ההרגש וזה חיות שאין למעלה הימנו כי עזה כמות אהבת ה׳. וכמש״כ בס׳ בראשי׳ שם. ואמר משה דשמיעת החקים והמשפטים שהוא עסק התלמוד יביא לידי חיות היותר אפשר כמבואר עוד להלן ו׳ ו׳ וכ״ד. [ובחיבורנו רנה ש״ת על שה״ש נתבאר בזה הרבה ברצות ה׳]: '''ובאתם וירשתם.''' המקום המוכשר ביותר לזה החיות. דבחו״ל אין זה החיות אפשר להיות בתכלית השלמות. משום שחסר רוה״ק הופעת אהבת ה׳ לדבקים בו. וגם יש הרבה מפריעים לזה משא״כ בא״י תגיעו לזה החיות בנקל ע״י עסק התורה. וגם זכות התורה מסייע לבא לא״י כדאי׳ בב״ב ד״ח עה״מ גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף