עריכת הדף "העמק דבר/בראשית/כד" (פסקה)

== א ==

''' ואברהם זקן.''' הקדים הכתוב להודיע לפני הענין המסופר בפרשה זו שאברהם היה זקן בא בימים מבואר שהוא נוגע להענין כי לולא זה לא היה מצוה לעבדו אלא הוא בעצמו היה מזדרז למצוה רבה זו ליתן אשה ליצחק שבזה תלוי כל התכלית אבל משום שהי׳ זקן: 

'''בא בימים.''' היינו שהי׳ מחשב כמה ימים עוד יחיה ע״כ הי׳ חושש אולי ימות בדרך רב כזה. אמנם בלי זה הטעם הי׳ רשאי לילך בעצמו לארם נהרים. אע״ג שהיה מוזהר ללכת משם. כבר ביארנו שממעשה העקידה הותר לו לחשוב מארץ הזאת ולזכרה. וה״נ הותר לו הליכות עראי לשם: 

'''וה׳ ברך את אברהם בכל.''' עוד טעם על שלא הלך בעצמו משום שהיו עסקיו עם כל אדם זה בא ושואל בעניני אמונה וזה להתפלל עליו וכדאי׳ בב״ב שמרגליות הי׳ תלוי׳ בצוארו של א״א כו׳ והכונה הוא תפלתו וברכתו וכיב״ז היה הרבה ענינים מוטלים עליו ומשום זה לא הי׳ יכול לצאת ממקומו{{תוספת|א|והנה אי׳ בב״ר פנ״ט על וה׳ ברך את אברהם בכל. שהיה שולט ביצרו. וכן דרשו על הא דכתיב באליעזר עבדו המושל בכל אשר לו. שהיה שולט ביצרו. ולכאורה תמוה וכי אפשר שהיה העבד שוה לאדוניו ח״ו. אבל באמת אין היצה״ר של העבד שוה ליצרו של א״א. שא״א היה נשיא ומנהיג את הדור. ובזה האופן עלול אפי׳ צדיק גמור לפול ברשת הכבוד והמשגה בין אדם לחבירו כמ״ש (דברים י׳ י״ב). מש״ה כתיב דבא״א היה ברכה ששלט ביצרו בכל. פי׳ בדבריו עם כל אדם. כמו בנוסח התפלה ונפשי כעפר לכל תהיה. אבל גבי העבד כתיב המושל בכל אשר לו. משמעו שולט ביצרו שהיה נוגע אך לנפשו בעניני תאוה וכדומה. אבל דבר כללי לא היה לו עם אדם:}} והנה הודיע הכתוב ג״כ בזה צדקת אברהם לפני הענין. ללמדנו שהיו הכל באין לפניו ודאג לטובת רבים לכן הי׳ מוכרח להעמיס לקיחת אשה לבנו על עבדו: