עריכת הדף "דרישה/חושן משפט/רז" (פסקה)

== ב ==

כההוא דזבין ארעא כו' ומיהו כתב א"א הרא"ש ז"ל כו' אבל אם כו' בפא"נ דף ס"ה ההוא גברא דזבין ליה ארעא לחבריה שלא באחריות חזייה דהוה עציב א"ל אמאי עציבת אי טרפי לה מינך מזבינא לך שופרא שבחא ופירי אמר אמימר פטומי מילי בעלמא הוא א"ל ר"א לאמימר טעמא מאי כיון דלוקח בעי לאתנויי והכא מוכר קמתני כו' תו גרסי' שם דף ס"ו ההוא ש"מ דכתב גיטא לדביתהו אנגיד ואתנח אמרה ליה אמאי קמתנחת אי קיימת דידך אנא א"ר זביד פטומי מילי בעלמא נינהו עכ"ל וכתבו התוס' ז"ל פטומי מילי בעלמא הוא דוקא הכא שכבר עמדו על סוף לקנות שלא באחריות והיה מצטער הלוקח שלא היה מתרצה המוכר למכרה באחריות והוא לא היה רוצה להניח מלקנות בשביל כן ומש"ה הוה פטומי מילי בעלמא אבל אם בתחילת הדברים פתח המוכר קני לך שדי דאי טרפי לה מינך כו' לא הוה פטומי מילי אלא תנאי גמור כי בודאי לא נתכוון ללקחו אלא באחריות כמו שפתח לו המוכר ונ"מ (פי' מאי נ"מ כאשר אומרים דודאי לא נתכוין ללקחו אלא כאשר פתח לו הלא בלאו פתיחתו נמי קיי"ל אחריות ט"ס הוא כל זמן שאינו מתנה בהדיא שלא ימכרהו אלא באחריות) למ"ד אחריות לאו ט"ס הוא או לשאר תנאים וכן בסמוך מיירי שנתרצה וגמר בדעתו ובפיו לגרשה בלא תנאי והיא באה לנחמו בדבריה עכ"ל התוס' מבואר מדברי התוס' דס"ל דאם בתחלת הדברים נתרצה לקנות שלא באחריות שוב אף ששמע מהמוכר שהבטיחו לא הו"ל לסמוך ע"ז אלא להחזיר דבריו ולחזקם ומדלא עשה כן אמרינן דלא חשבן לעיקר ואם לא התנה עמו בתחילה לקנותו שלא באחריות אף שבא לקנות סתם והמוכר הבטיחו בתחלת המקח להגבותו שופרא תנאו קיים אף למ"ד אחריות לאו ט"ס הוא דאמרינן אדעתא דהכי קנאה כי אינו דומה בא לקנות סתם אף למ"ד דלאו ט"ס הוא לנתרצה בהדיא אף למ"ד ט"ס הוא. וזה מוכח מדכתבו התוס' דנ"מ הוא למ"ד דלאו ט"ס הוא. ועוד מדכתבו התוספות והיה מצטער הלוקח שלא רצה המוכר למכרה כו' והוא לא היה רוצה להניח מלקנות כו' ואי בשעת גמר המקח מיירי הכי הול"ל והיה מצטער על שמוכרח לקנות שלא באחריות ולא היה רוצה לחזור בהמקח כו' וק"ל. ול' הרא"ש הוא כמש"ר בשמו ע"ש רק במקום שכ"ר בשמו בסיפא ז"ל אבל אם בתחלת המכר אמר כו' כתב שם באשר"י אבל אם בתחלת הדברים אמר כו' והנה לכאורה משמעות ל' הרא"ש ורבינו הוא דלא כתוספות אלא ס"ל דאף אם נתרצה מתחלה לקנות שלא באחריות אפ"ה אם הבטיחו המוכר מיד להגבות שופרא ושבחא אף אם לא חזר הלוקח על דבריו לחזקם תנאו קיים וכמ"ש בפרישה ומש"ה הוצרכו לטעם שע"פ פירושו דמוכר נתכוין לקנותו דאל"כ בלאה"נ הא קיי"ל אחריות ט"ס ודוחק לומר דכ"כ אליבא דמ"ד דאחריות לאו ט"ס הוא או נ"מ לשאר תנאים וכמ"ש התוספות דא"כ לא הו"ל להרא"ש ורבינו לסתום אלא לפרש ולסיים כן בדברי התוספות אבל אחר העיון ראיתי דז"א חדא דדוחק גדול הוא לומר שהרא"ש ורבינו יסתמו דבריהן כנגד דברי התוספות בלי טעם וסתירת דבריהן ועוד דהא סיים הרא"ש וכתב ג"כ כל' התוספות בעובדא דההוא ש"מ דיהיב גיטא הנ"ל ז"ל מיירי שנתרצה וגמר בדעתו ובפיו לגרש בלא תנאי והיא באה לנחמו בדבריה עכ"ל ושם דברה לו האשה אי קיימת דידך אנא בשעת כתיבה קודם שיהיב לה כן מוכרחים שם לומר כך וג"כ פירש רש"י שם ומדאמרינן דאמרה כן קודם הכתיבה נוכל לומר שאמרה כן קודם שהתחיל לכתוב אלא מיד שאמר לכתוב הגט אנגיד ואתנח ושמעה אשתו וא"ל כן וזה דומה להבטחת המוכר בתחילת המכירה מגבינא לך שופרא ואפילו הכי אמרינן פטומי מילי בעלמא נינהו מדלא החזיר התנאי ודוחק לחלק ביניהן ולומר דשאני גט דמסתמא לאו ידוע הוא דמגרשה ע"ת והו"ל כמ"ד דס"ל אחריות לאו ט"ס הוא מסתמא משא"כ במכירת שדה לדידן דקיי"ל דט"ס היא מסתמא דז"א דמדאתנח ואנגיד האיש שם בתחילת המעשה גילה דעתו דלא ברצון גירש והול"ל ג"כ דמש"ה לא חזר על התנאי משום דסמך על דבריה כמו שנאמר לסברא הנ"ל לדעת הרא"ש כשהבטיחו המוכר בתחילת המכר בדלא התנה תחילה לקנותה שלא באחריות ועוד דא"כ אדכתב הרא"ש הטעם ז"ל וכיון שנתרצה הלוקח בתחילת המקח ליקח שלא באחריות ור"ל מכח תנאו שהתנה ראשונה הו"ל להוסיף למכתב נמי כיון שנחית לתחילת הקנין בלא חזרה והבטחת המוכר ועוד מדכתב הרא"ש בסיפא ז"ל אבל אם בתחילת הדברים אמר המוכר ללוקח קנה לך שדי ואי טרפי כו' משמע בהדיא ל' זה דמיירי דלא היה תנאי ביניהן לפני זה דא"כ לא היתה ההבטחה בתחילת דבריהן דהא דברו תחילה מהתנאי ועוד דא"כ לא הול"ל דא"ל המוכר להלוקח קנה לך שדי ואי כו' דל' זה נופל אתחילת הדברים אלא הול"ל אבל אם א"ל המוכר אל תירא מלקנות שדי זו דאי טרפי כו' לכן מכל הדקדוקים נ"ל דגם דעת הרא"ש ורבינו הם ככוונת התוספות הנ"ל ואע"פ שהרא"ש בריש דבריו [התחיל] לכתוב אליבא דמ"ד אחריות ט"ס הוא אפילו הכי סיים בטעם דלא נתכוין לקנות אלא כמו שפתח לו המוכר משום נ"מ דשאר תנאים וכמ"ש התוס' ואף שדוחק הוא וכמ"ש מ"מ נסבול דוחק זה כדי שלא נצטרך לעמוד בכל הדוחקים הנ"ל ומה שהכריחו להרא"ש להעמיד דמיירי דהבטחת המוכר היתה בשעת גמר המקח כו' כמ"ש בפרישה דנראה בעיניו דוחק לומר דמתחילה נתרצה לקנותה בלא אחריות ומיד אח"ז עצב מש"ה כתב דהמעשה כך היה דהריצוי היה בתחילת המקח וביני ביני קודם גמר מקח נתחרט ולא היה רוצה לחזור מהמקח בשביל זה וגם לא היה בידו לחזור מאחר שכבר נתן הדמים ואף שהיה במקום שקונין בשטר מ"מ לא רצה ולעמוד במי שפרע. וכ"נ לפרש כוונת רבינו בהעתקת לשון הרא"ש ולא כתב בסיפא תנאי דאחריות אלא אגב רישא דמיניה איירי בגמרא בתנאי אחריות אבל כוונתו לנ"מ לשאר תנאים ודוק. וכן נראה דהיתה כוונת תלמידי רשב"א הביאו הב"י אלא שהוא מיירי אליבא דמ"ד אחריות לאו ט"ס הוא ומש"ה לא כתב דמיירי ההוא דהבטיחו מתחילה לקנותה שלא באחריות אבל בהבטיחו המוכר בתחילת המקח הוצרכו לכתוב דלא אמרינן ביה שהוא פיטומי מילי אם לא שהתנו קודם לכן לקנותו שלא באחריות אפילו למ"ד אחריות לאו ט"ס הוא ודוק ועיין ברמזים שסתם ולא הזכיר שם תנאי דאחריות וגם לא כתב דמיירי שהתנה עליו מתחילה וחדא באידך תליא דדוקא בתנאי דאחריות דקיימא לן דט"ס הוא משום הכי הוצרכו התוספות והרא"ש לכתוב שהתנה עליו בתחילה משא"כ בשאר תנאים מ"מ למדנו מיניה דלא בעינן תרתי תנאי דוקא בתחילה וגם שעבר תחילת הקנין בלא הבטחת המוכר כמו שהיה נ"ל לכאורה לפרש דברי הרא"ש ורבינו דא"כ ודאי לא הוי שתקי מלכתוב האי רבותא ודוק: