עריכת הדף "דרישה/חושן משפט/קצג" (פסקה)

== א ==

כל המחובר לקרקע כו' ז"ל המשנה בב"ב דף פ"ד הלוקח פשתן מחבירו ה"ז לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ואם הוא מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה ובגמרא כו' [עי' ב"ח שמביאו]. ופירש ר"ש ז"ל דאמר ליה כו' לך וחזק בקרקע לקנות פשתן המחובר ביה דקרקע נקנה בחזקה וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואתא מתניתין לאשמועינן דחזקת קרקע מהניא לפשתן ואע"ג דלא זבין ליה ארעא ואשמועינן נמי דחזקה קילא דבלקיטת הפשתן מקצתו יכול לקנות הנשאר המחובר וכגון דא"ל המוכר לקוט מן הפשתן עצמו קצת ותייפה הקרקע ויהיה נקי לחרישה וכדאמר בח"ה האי מאן דזכי זכיא אדעתא דארעא קני וה"נ אם לקט מן הפשתן קצת ונתכוין לקנות הקרקע קני לה (דהוי תיקון דארעא וקונה בו כמו בנעל וגדר ופרץ) לקנות כל מה שעליה עכ"ל רשב"ם ונראה פשוט דמה שסיים רשב"ם בסוף דבריו וכתב ונתכוין לקנות הקרקע ר"ל שנתכוין להחזיק בקרקע ביפוי זה כדי לקנות על ידו מה שמחובר לה וכדמוכח ריש דבריו. ומ"ש ואשמועינן נמי דחזקה קילא כו' משום דקשיא ליה מ"ש פשתן דנקט מתניתין וכתב דלכי נקט מתני' פשתן לאשמועינן אגב דאפי' לא עשה בגוף הקרקע אלא חזקה קלה כגון תלישות מעט פשתן מועיל לקנות המחובר לקרקע אפילו אם המחובר ההוא ג"כ פשתן. ובזה דברי רבי' מבוארים דמהך סוגיא למד מ"ש כל המחובר כו' אפי' לא כיון לקנות כו' ומיירי במחובר לקרקע וצריך עדיין לקרקע וכדפי' רשב"ם וכמ"ש בפרישה ומה שהוסיף רבינו וכתב נקנה בכסף ובשטר ובחזקה זה פשוט שדין אחד לשלשתן בכל מקום. ועד"ז נוכל לפרש דברי הרמב"ם דבפ"א דמכירה דין י"ז כתב שם ז"ל. כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ונקנה או בכסף או בשטר או בחזקה כו' וכתב המ"מ עליו ז"ל ודין החזקה נתברר בפרק המוכר את הספינה על מתני' דהלוקח פשתן מחובר כו' (אלא שא"כ קיצר הרמב"ם דהול"ל אפי' לא כיון לקנות הקרקע כו' וכמש"ר כאן) והכ"מ תמה שם על דברי המ"מ וכתב עליו ז"ל ויש לתמוה דזהו על פי פי' רשב"ם דוקא אבל רבי' פירשו דמיירי באינו צריך לקרקע וכתב המ"מ עצמו בפ"ג דמכירה שקנה הקרקע בשכר היפוי וקנה הפשתן אגב הקרקע עכ"ל וא"כ אין דין הפשתן ענין לחזקה כלל עכ"ל הכ"מ שם וכן תמה בב"י כאן ולי לא קשה מזה מידי על המ"מ שהרי המ"מ עצמו סיים וכתב שם ז"ל דכן פירשו קצת מהמפרשים ולשון רבי' ז"ל כל' הגמרא עכ"ל הרי שגילה המ"מ שדברי הרמב"ם הן כל' הגמ' ונוכל לפרשם על ב' דרכים ומ"ש המ"מ בפי' הרמב"ם בפ"א דמכירה הוא ע"פ דרך פי' הרשב"ם ומ"ש בפרק ג' דמכירה בפי' הרמב"ם בע"א הוא ע"פ קצת מהמפרשים. אלא אי קשיא הא קשיא על סיום ל' המ"מ הנ"ל דכתב שם ל' הרמב"ם הוא כל' הגמרא ור"ל דנוכל לפרשם בע"א וכמ"ש וז"א דהרי הרמב"ם כתב שם בפ"ג פשתן כשהוא מחובר לקרקע ויבש שאינו צריך לקרקע וא"ל יפה לי קרקע כל שהוא וקנה כל מה שעליה כיון שתלש כל שהוא קנה הכל מפני התנאי עכ"ל הנה מדכתב ויבש שאין צריך כו' גם מדכתב יפה לי כו' וגם המ"מ הביא ל' הגמרא וכתב יפה לי משמע שגירסת ספרים שלהם היה יפה לי וע"פ גירסא זו וע"פ מ"ש ויבש מוכח דס"ל דפי' הגמרא דקנה בקנין אגב קרקע ולא כגירסת רשב"ם דגרס יפה לך ופירש דמיירי בקנין חזקה וכנ"ל. וע"ק שהמ"מ אמ"ש שם בפ"א דמכירה דדין חזקה נתבאר בפרק הספינה על מתני' דהלוקח פשתן כו' סיים וכתב ז"ל ויתבאר בפרק שלישי עכ"ל והן שני הפכים בנושא א' דהרי בפ"ג פי' המשנה והגמרא בקנין אגב. וע"ק דשם בפ"א לפני זה כתב המ"מ ז"ל ויש פירושים אחרים לחלק בין זו לזו ומ"מ דין החזקה כו' דצ"ע טובא מה ענין זה לזה שהפירושים אחרים לא נאמרו אלא לענין הלכתא דכל העומד ליבצר אי כבצור דמי אי לא אבל אריש דבריו דכל המחובר לקרקע וצריך לקרקע ליכא מאן דפליג. וע"ק דסיים וכתב ומ"מ דין חזקה נתבאר בפרק המוכר את הספינה כו' ובריש הדיבור כתב שם דהוא פשוט ומייתי הגמרא דפרק שבועת הדיינים כו' ע"ש. וכדי ליישב כל זה נראה דצ"ל דמ"ש המ"מ ומ"מ דין חזקה כו' לא קאי אמ"ש הרמב"ם ברישא כל המחובר לקרקע כו' דעל זה כבר כתב שהוא פשוט אלא קאי אמ"ש הרמב"ם בסיפא ואם אינו צריך לקרקע כו' ה"ז כמטלטלין לקנין דר"ל שאינו נקנה בחזקה ועל זה כתב המ"מ לפני זה שהרמב"ם לטעמיה דס"ל גם בשאר דינים דכל העומד ליתלש כתלוש דמי וע"ז מסיק וכתב ואפי' להפירוש האחרים שמחלקים בין זו לזו מ"מ דין החזקה כלומר מ"מ מ"ש הרמב"ם כאן שכל העומד לבצור כבצור דמי לענין שאינו נקנה בחזקה הוא דין אמת ונתברר ממתניתין דפרק הספינה והוא ע"פ שיטת פירושו דהרמב"ם דפ"ג דמכירה הנ"ל שפירש ההיא דפשתן מטעם תלוש וקנה באגב קרקע וכמ"ש לעיל וזהו שסיים המ"מ וכתב ויבואר בפ"ג ואף שלשון דין חזקה אינו עולה יפה לפי פירושו זה דמ"מ דין קניינו הול"ל כיון דבאינו צריך לקרקע איירי ויש לו דין תלוש מ"מ ניחא לן לסבול דוחק הל' דתיבה אחת ולומר דכתב אגב שיטפא דאיירי מחזקה מלסבול כל הקושיות ודוק. ועיין בב"י שכתב על דברי רבי' שכתב כל המחובר כו' דברי הרמב"ם פ"א דמכירה ופירשב"ם הנ"ל ומסיק וכתב עליו וכן כתבו התוס' שכתבו ז"ל לך ויפה לך קרקע כו' כלומר החזק בקרקע על ידי יפוי דהוי כעין נעל וגדר כ"ש ותהא שאולה לך להיות כחצירך לענין זה שתקנה מה שעליה עכ"ל וכתב בעל נמ"י דכיון שלא קנה אלא מדין שכירות קרקע יש לו להזכיר בפי' מקום שעומד בו הפשתן מושכר לך ביפוי זה עכ"ל (כמו שהביאו ב"י אבל חפשתי אחריו ולא מצאתי להאי נמ"י) אבל הרמב"ם בפ"ג דמכירה כתב כו' ע"ש משמע מלשון ב"י דסבירא ליה שדעת רשב"ם ותוספות הן שוין ותוס' ורמב"ם דפ"ג דמכירה מחולקים והוא מבואר שאינו אלא להיפך תוס' ורמב"ם דפ"ג דמכירה שוים בעיקרא דהאי דינא אלא שלדעת התוס' קני ארעא בחזקה דמעשה היפוי והפשתן באגב ולהרמב"ם וגם לנמ"י היפוי לא הוי בחזקה אלא בשכירות והפשתן באגב ולכן דייק וכתב יפה לי וכנ"ל. כלל העולה שהרמב"ם בפ"ג דמכירה והתוס' והנמ"י פירשו להמשנה והגמרא דהספינה דמיירי בפשתן תלוש וקנהו באגב וכן פירשה הרי"ף והר"י מיגא"ש ורשב"ם ורבינו פירשוהו דמיירי בפשתן מחובר וצריך לקרקע וקנהו מטעם חזקה עם הקרקע דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ודברי הרמב"ם דבפרק א' דמכירה אין להם הכרע ויכול להיות דלא איירי שם מסוגיא דהספינה זה מן הפשתן ודוק: