עריכת הדף "דרישה/אבן העזר/צו" (פסקה)

== א ==

אבל נתגרשה ומתה בנים נשבעין כו' ז"ל ב"י דטעמא דאין נזקקין לנכסי יתומים הוי משום דאימור צררי אתפסה ובנתגרשה ליכא למימר הכי וכו' עד צריכין לישבע כדתנן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה עכ"ל רש"י והביא כל זה הב"י ובזה מבוארים דברי רבינו רק בתוספת קצת ביאור דמ"ש אין אדם מוריש לבניו ממון שאין יכול לגבותו אלא בשבועה ר"ל כגון שבועה הבאה מחמת יתומים שהרי אף בלא טענת הנתבעים וזה בלא ריעותא התובע מחוייב התובע לישבע מטעם שהב"ד אביהן של יתומים וטוענין להם כל מה דאפשר לתבוע והיינו דלמא צררי אתפסה וכיוצא בזה ובאלמנה שהיתה מחוייבת לישבע שבועה כזו הבאה מכח יתומים בלי טענות התובע שבועה כזה אינה מורשת לבנים משא"כ בגרושה שתובעת כתובתה מבעלה בחיים ואין ב"ד טוענין שום דבר עבור בעלה לכן אף אם היה בעלה טוען עליה שתפסה משלו או שפרעה אחר הגירושין לא היינו פוסקין וטוענין עבורו שתשבעעל טענתו עד שהבעל עצמו יטעון ויאמר תשבע לי שלא תפסה משלי או שלא פרעתיך ואף אם טען כבר עליה ופסקו הב"ד עליה שתשבע ומתה ולא נשבעה על ככה היו היורשים נשבעים שלא פקדתנו אמנו והיו נוטלים ממנו ואם מת הוא בחייה דינו כאלמנה אף שכבר נתגרשה ואפילו לא טען בעלה כלום בחייו שהב"ד טוענין בעד היתומים שתשבע שלא נפרעה מהבעל ואם מתה אחריו קודם שנשבעה אף שלא תבעה כתובתה בב"ד בחייה מ"מ אין בניה גובין כתובתה מטעם דאין אדם מוריש לבניו ממון שבעצמו לא היה אפשר לגבותו בשום צד בלא שבועה אבל נתגרשה ומתה בחייו ואח"כ מת הבעל אחריה אף שהב"ד מעצמן טוענין עבור היתומים שישבעו שלא נפרעת אמם והיינו מטעם שטוענין כל זכות שהיה אבי היתומים יכול לטעון ואילו היה קיים דלמא היה טוען שפרע לאמם אחר שגרשה ותשבע לי שלא פרעתיך שבועה כזו אף שאמם היתה צריכה לישבע שלא נפרעת אדם מוריש לבניו והם נשבעים שלא פקדתנו אמנו וזה מבואר בח"מ סי' ק"ח בדין לוה ומלוה וכמ"ש בשם מ"ו בסמוך. ומ"ש רבינו אבל נתגרשה ומתה בניה נשבעין שבועה שלא פקדתנו ונוטלין ר"ל אם הבעל טוען שפרע לה ומ"ש ואפילו מיורשיו ר"ל אם מתה היא בחייו ואח"כ מת הוא הב"ד טוענין עבור היתומים שישבעו שלא פקדה להם אמם וק"ל: (אין יורשיה יורשים כתובתה ומיהו אין קורעין הכתובה אע"פ שאין מגבין כמ"ש בח"מ סי' ק"ח לענין מלוה ריב"ש כ"פ):