עריכת הדף "
דבר אברהם/ג/כ
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==א== {{מרכז|א{{ש}}'''בענין תופס לבעל חוב.'''}} '''בב"מ''' {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/י/א|דף י' ע"א]]}} ר"נ ורב חסדא דאמרי תרווייהו המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו מ"ט הוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים ותופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה, וכתב רש"י וז"ל דלאו כל כמיני' להיות קופץ מאליו וחב לאלו מאחר שלא עשה אותו הנושה שליח לתפוס ובתוס' הקשו עליו וז"ל מה שפירש"י משום דלא עשאו שליח אינו נראה דבפ' הכותב (דף פד:) משמע גבי עובדא דיימר בר חשו דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אפי' עשאו שליח, ובגיטין (י"א:) הוסיפו להקשות ת"ל דאין חילוק דאפילו לא עשאו שליח שלוחו הוא דזכי' מטעם שליחות עכ"ל, והרא"ש הק' מגופה דמתני' דבעא ר"נ למידק מעני לעני מחלוקת והתם עשאו שליח דאמר תנה לי וקתני דלא קנה משום דחב לאחרים, וכעין זה הקשה המהר"ם שיף דאמרינן ור"י אמר תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים קנה וא"ת משנתינו דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי, ולשי' רש"י אמאי קשה ממתני' רק לר"י והוצרך לומר אליבי' דאמר תנה לי כו' אליבא דידן דלא קנה נמי צריך לומר דאמר תנה דאי אמר זכה לי הרי עשאו שליח ולכו"ע קנה לרש"י. '''והנראה''' ליישב בשנבאר תחילה טעמא דרש"י דבשליח קנה. דלכאורה קשה על עיקרא דדינא דתופס לבע"ח לא קנה, הרי כיון דאסור לו לתפוס ותפס נעשה גזלן וחייב בהשבה וחל עליו שעבודא דר' נתן מקרא דונתן לאשר אשם לו שחייב לשלם להבע"ח. ואפי' אילו הוי גזלן מ"מ לא גרע מפקדון בידו, דהא ודאי חייב בשמירה והשבה ובפקדון נמי איכא שעבודא דר"נ (עיי' חו"מ סי' פ"ו ס"ד ובש"ך סי' ק"ה סק"ט) וכיון שהוא חייב לשלם להבע"ח הרי הוא במקום הלוה (בע"ד של הבע"ת, וכך הוא לשון הש"ך במקום הנזכר דשעבודא דר"נ שייך אפי' אית לי נכסי כו' כיון דנשתעבד לי' הנפקד מדר"נ ה"ל נפקד בע"ד דהמלוה) וכיון שהוא חייב לשלם להבע"ח הרי הוא במקום הלוה ובע"ד של הבע"ח) וכשהלוה בעצמו נותן לשליח של אחד הבע"ח בודאי קנה, וא"כ כיון שהוא עצמו תופס בשביל בע"ח אחד אמאי לא קני. '''ועד"ז''' אמרתי ליישב את הרמ"ה מובא בטיו"ד סי' ר"מ דאף דקיי"ל כיבוד אב משל אב ואם רוצה האב למישדי ארנקי של בן לים מני לאכלומי' ה"מ מקמי דשדייה לים דאפשר דמימנע ולא שדי לי' אבל בתר דשדייה אסור לאכלומי' דמאי דהוה הוה, והק' עליו העצמ"י מסוגיא דקידושין (ל"ב.) איבעיא להו משלמי כו' ת"ש כו' עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם כדי שיטול ארנקי ויזרקנו לים בפניו ואינו מכלימו ואי אמרת משל אב מאי נפקא לי' מיני', ולהרמ"ה מאי ראי' היא דילמא לעולם משל אב והארנקי הי' של בן ומ"מ אסור להכלימו דאחר המעשה מאי דהוה הוה. ואמרתי ליישב דהוכחת הש"ס היא מזה דאי אמרת דהארנקי הי' של בן וכיבוד משל אב הרי נעשה האב גזלן בנטלו ארנקי של בן ואינו עושה מעשה עמך ושוב מותר להכלימו. '''אולם''' זה יספיק רק להרמ"ה ולא להרמב"ם, דכ' בפ"ו מממרים ה"ז עד היכן כיבוד אב ואם אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים לא יכלימם כו', ותמה בכ"מ שהרי פסק הרמב"ם דכיבוד אב משל אב א"כ האי ארנקי צריך להיות משל אב והיאך כתב אפי' נטלו כיס של זהובים שלו, ותי' הלח"מ דרבינו אית לי' כדעת הרמ"ה דבתר דשדיי' אסור לאכלומי דמאי דהוה הוה, ומשו"ה כתב רבינו אפילו כיס של זהובים שלו כו' כלומר אחר שנזרקו אין להכלימו. והשתא להרמב"ם תקשה קושיית העצמ"י שעל הרמ"ה וא"א לשנויי כמ"ש דההוכחה היא משום שאינו עושה מעשה עמך, דאיהו ס"ל (שם ה' י"א) דאפילו הי' אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתיירא ממנו. ואגב נאמר דברים אחדים בביאור דברי הרמב"ם האחרונים, דנו"כ הקשו עליו מהניח להם אביהם פרה וטלית משל רבית כו' חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם ופריך איקרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ומשני בשעשה תשובה, ותי' הרדב"ז והלח"מ דהתם איירי כשמת שלא מתוך תשובה דשוב לא יוכל לתקן והרמב"ם מיירי בחייו דעדיין יוכל לעשות תשובה. והדברים אינם מובנים די צרכם, ביחוד מ"ש הרדב"ז דלא תזכרנה הראשונות ונמצא הבן עבר למפרע, והוא תמוה למה יעבור למפרע, ולמה יחוש שיעשה תשובה אח"כ והרי השתא אינו מחויב ואין לו אלא מקומו ושעתו, ועוד דעל מכתו וקללתו כתב דפטור עד שיעשה תשובה ומאי שנא כיבוד, ובאיזהו נשך שם אמרו ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ומזה יליף לכיבוד הרי דקללת נשיא וכיבוד או"א כי הדדי נינהו ולמה מפסיק להו הרמב"ם בסכינא חריפא. ונראה לומר אף כי בדוחק קצת דכיבוד מוגדר גם בשלא להכלימו בש"ס ובדברי הרמב"ם לעיל וי"ל דהיכא דאינו מכבדו או יושב במקומו כו' מפני שהוא רשע הוי בזיון לו והכלימה והבזיון נשארת אצלו ומצערו גם אח"כ כשיעשה תשובה ונמצא שהבן מכלים עתה את אביו בם לאח"כ כשיעשה תשובה, ואולי יש להכניס כוונה זו בדברי הרדב"ז וזה שייך רק בכיבוד ולא במכתו וקללתו ואינו שייך אלא בחייו ולא כשמת כבר בלא תשובה. '''ויש''' לעיין עוד בזה די"א דאף באינו עושה מעשה עמך אף למאן דסבר דפטור מכיבוד מ"מ לבזותו אסור ולהכלימו הוי כלבזותו. ועיי' בעצמ"י שהביא בשם מהרי"ק דלצערו אסור מ"מ והעצמ"י השיג עליו. '''תבנן''' לדידן דכיון דתופס נעשה גזלן ומדר"נ הוא נכנס בחיוב תשלומין במקום הלוה כשהוא נותן לשלוחו של אחד מן הבע"ח בודאי קנה. ואין לומר כיון שהוא במקום הלוה אין אדם מזכה ממונו ע"י עצמו, דז"א שהרי באמת אין זה ממונו של תופס תלא שהתורה הטילה עליו חיוב תשלומין כנכנס תחת הבעלים ואין זה ענין למזכה ממונו ע"י עצמו. והונח ני דאימתי הוא קונה עבור הבע"ח בשעת קניינו דהיינו ברגע תפיסתו וההיא שעתא עדיין לא הי' עליו שעבודא דר"נ, דשעבודא דר"נ חל עליו רק לאחר שעשה קנין, וא"כ בשעת קניינו עדיין איש זר הוא ולאחר שחל שעבודא דר"נ אינו עושה קנין שני בשביל הבע"ח. אבל עדיין אינו מעלה ארוכה, שהרי גם אחר הקנין הוא אוחז בידו לכה"פ רגע וליקני לי' להבע"ח בקנין יד, ואע"פ שאינו מתכוין לקנות דסבר דסגי בקנין הראשון שבשעת התפיסה, הרי ידו של אדם קונה לו שלא מדעתו. ואף שהתוס' ב"ב (נ"ד. ד"ה אדעתא דציבי) כתבו דהא דחצר קונה לו שלא מדעתו היינו שאינו יודע אם הוא בחצירו ואם הי' יודע הי' רוצה לקנות אבל אם יודע ואינו מתכוין לקנות לא קני, נראה דלאו דכו"ע היא ומתוס' ב"מ (י"א. ד"ה זכתה לי) משמע קצת להיפך, דכתבו בראה אותן רצין אחר מציאה ואמר זכתה לי שדי דנראה דאע"ג דלא אמר זכתה לי שדי דזכתה לו כו' ועוד דאריב"ח חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו כו', ועמד ע"ז הרש"ש בב"ב שם. (ועיי' בחי' הריטב"א לב"מ שם שמדבריו מצהירה כוונה אחרת בדברי התוס'). ואיך שיהי' לצורך יישוב דברי רש"י ז"ל נאמר דלא ס"ל הכי אלא דאף בידע ולא קא מכוין נמי קניא לי' ידו כיון דמ"מ רוצה הוא לקנות אלא שטועה וסובר דקנוי לו כבר, ולא עוד אלא שאפשר דבכה"ג גם התוס' דב"ב מודו, ועיי' בדברי הריטב"א שהזכרנו ואפשר דהכל עולה בקנה אחד ואין להאריך בזה. וא"כ קשה בכל תופס לבע"ח אמאי לא קנה. '''וע"ז''' נראה לי לומר דאף דבכ"מ ידו של אדם קונה לו שלא מדעתו הכא צריך דעת מטעמא אחרינא. שהרי הכא בתופס לבע"ח דאמרינן זכיי' מטעם שליחות לא נעשה שליח מן הבע"ח לקנות, אלא כיון שמתכוין לקנות בשבילו הוא נעשה מעצמו שליח עבורו למעשה זה, וא"כ בקנין יד כשאינו מתכוין לקנות בו מלבד חסרון הכוונה לשם קנין יש בו עוד חסרון אחר דכיון דשאינו מכוין שום דבר בקנין של יד הרי אינו חושב ליעשות במעשה זה שלוחו של הבע"ת, וא"כ חסר כאן עיקר השליחות ומשו"ה לא קנה. '''וכיון''' שכן אין זה שייך אלא בתופס בעלמא שאנו באים עלה משום זכיי' מטעם שליחות, משא"כ כשעשאו שליח לקנות שהוא שלוחו עד שיקנה ולא הסרה עוד דעת על השליחות בקנין יד. שנעשה שליח לקנות באיזה קנין שיהי', ונשאר רק חסרון כוונה לשם קנין, להכי בידו דלא בעינן דעת הוא קונה בה בשביל המשלח. ומשו"ה ס"ל לרש"י דבעשאו שליח קנה. נמצא דיסוד הדבר דעשאו שליח קנה הוא משום דנתחייב משעבודא דר"נ שהוא נישה הבע"ד במקום הלוה, ולפי"ז מתיישבות הקושיות הנ"ל שעל שי' רש"י, ובפ' הכותב מיירי שהנתפסים הם יורשים שאינן חייבין לשלם וכיון שהם אינם חייבין גם התופס מהם אינו חייב לשלם מדינא דר"נ שאין אני קורא בו ונתן לאשר אשם לו. (עדיין יש בזה מקום עיון אם הנכסים עצמם משועבדים, ועיי' שמ"ק ב"ה דף מ' ופסחים ל"ב, וצ"ע), וא"כ אינו נעשה הבע"ד של הבע"ח ומה יועיל אח"כ קנין ידו דשוב הוי תופס לבע"ח ככל תופס דעלמא, ומתורץ גם קושיית התוס' בגיטין דבקנין היד חסרה עיקר השליחות, ומתורץ בזה גם קושיית הרא"ש והמהר"ם שיף דלדידן ל"ק ממתני' דמיירי במציאה דלא שייך בה שעבודא דר"נ ואינו נעשה בע"ד ומ"ל עשאו שליח מ"ל לא עשאו שליח. אך עיקר היסוד דשעבודא דר"נ משווי לי' כנכנס תחת הבעלים ומיקרי בע"ד לענין שיוכל ליתן למי שירצה מהבע"ח צ"ע טובא, וזהו מקום הקולשא ולחידוד חברים בלבד נאמרו הדברים. '''ויש''' מי שרצה לומר דתופס לבע"ח לא קנה משום דאין שליח לדבר עבירה, ומיושב בזה מה שהקשו הראשונים למה חצר קונה מציאה והרי חב לאחרים, ולהאמור ניחא דבחצר ל"ש אשלד"ע, והק' מטעם זה על שי' רש"י דבעשאו שליח קני. אבל ז"א שהרי העבירה היא רק על השליח ולא על המשלח שהרי למשלח עצמו מותר לתפוס ונמצא דבמעשה התפיסה אין איסור על המשלח (ומה שעובר על לפני עור אינו במעשה השליחות כמובן). וכה"ג לא אמרינן אין שליח לד"ע. (עיי' בקצה"ח סי' קפ"ב) ויש לה"ר לזה מהא דמכות (ט"ז.) אי שוויתי' שליח איהי קא מבטלה לי', ואמאי והרי אין שליח לד"ע שהבעל השליח עובר עבירה, דאע"ג שהלאו כבר עבר מקודם והשתא אינו עובר עליו אלא שמבטל את אפשרות התיקון. מ"מ הרי מבטל הוא בזה מ"ע ועבירה בידו. אלא ע"כ דהא דאין שליח לד"ע לביטול המעשה הוא רק כשהמשלח עובר. '''ולפום''' רהיטא הי' נראה דיש לדחות קצת. דלכאורה קשה טובא מאי דאמרינן אי שוויתי' שלית איהי קא מבטלה והרי הוא המקדש וגומר הבטול ובמאי נפטר במה שהיא שוויתי' שליח. וכבר עמד ע"ז הריטב"א בחי' וכתב דאע"פ שהוא מסייע על ידה מ"מ עיקר הביטול בדידה הוא, אבל אין הדברים מובנים כל צרכם. והי' נראה לי לכאורה די"ל דהכוונה דאיהי קא מבטלה היא כדאמרינן בכתובות (מ'.) אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל וה"נ גם הלאו דלא יוכל לשלחה הוא רק כשהיא אינה רוצה לצאת והוא משלחה אבל כשהיא רוצה בשילוח אין איסור, ואמרינן התם ולו תהיה לאשה מדעתה, וכיון שכן כשהיא משווי' לי' לשליח ה"ז כאומרת לא בעינא עוד ואין כאן עשה כלל, וממילא לא עביד הבעל איסור ואין כאן שליח לד"ע. אבל עדיין לא נייח דהא הש"ס מהדר למישכח ביטול על ידו ושפיר משכח"ל כה"ג דאמרה בעינא ובעינא למיהדר אליו אבל מכיון שאינו רוצה בה היא מקבלת קידושין מאחר ובכה"ג לא נעקרה עשה, ויש כאן דבר עבירה, ומוכח דכה"ג לא אמרינן אין שליח לד"ע. '''ואגב''' אזכיר מה שהק' לי בדברי התוס' כתובות (ל"ט: ד"ה לכשיוציא) וז"ל אפילו פיתה לשם אישות מ"מ פריך אשתו היא כיון דאינה צריכה גט, ולהלן (ד"ה מפתה דאיהו מצי מעכב) כתבו ואפי' פיתה לשם אישות יכול הוא לגרשה. והשבתי בפשיטות דבקידושין ריש האיש מקדש אמרינן קידשה נערה ואח"כ נתרצה האב כששמע מקודשת, וא"כ א"ש דצריכה גט כיון דרק איהו קא מעכב והוא פיתה לשם אישות והאב רוצה, אבל לעיל פריך הש"ס שפיר וכי בכה"ג דלאו אשתו היא כגון שהאב מוחה דאינה צריכה גט לא יתן חמשים כסף בתמיה, ופשוט הוא. '''וכאן''' אצרף מה שהקשו לפני בכתובות (ט:) אי למיתב לה כתובה ליתב לה והקשו דהרי תטרוף מלקוחות שלא כדין, ואמרתי עפי"ד התוס' לעיל (ב'. ד"ה שאם) שהקשו מגיטין י"ז דלא חיישינן לזנות ותרצו דלענין שתשב תחתיו באיסור כל ימיה חיישינן ומשו"ה תיקנו יום ד' לנישואין, וא"כ לפי ההו"א דאינו נאמן ולא תיאסר הרי אין לנו לחשוש כההיא דגיטין.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף