עריכת הדף "
דבר אברהם/ב/לד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==א== א) '''{{עוגן1|גרסינן}}''' בב"ק {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/צ/ב|דף צ' ע"ב]]}} ת"ר שור תם שהמית והזיק דנין אותו דיני נפשות ואין דנין אותו דיני ממונות מועד שהמית והזיק דנין אותו דיני ממונות וחוזרין ודנין אותו דיני נפשות קדמו ודנוהו דיני נפשות הין חוזרין ודנין אותו ד"מ, וכי קדמו ודנוהו דיני נפשות מאי הוי ליהדר ולידייני' נמי דיני ממונות, אמר רבא אשכחתינהו לרבנן דב רב דיתבי וקאמרי הא מני ר' שמעון התימני היא דאמר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים אלמא בעינן אומדנא דבי דינא והא כיון דגמר דינא לקטלא לא משהינא לי' לאומדנא דבי דינא ולא מענינן לדיני', ואמינא להו אנא אפי"ת ר"ע הב"ע כשברת אי ברח כי לא דנוהו ד"נ היכי דיינינא לי' ד"מ בלא בעלים דקביל סהדי וברח סוף סוף מהיכא משתלם מרדא. הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/נזקי ממון/א#ז|פ"א מנזקי ממון הל' ז' ח']]}} כתב ומועד שהמית והזיק דנין אותו ד"מ וחוזרין ודנין אותו ד"נ קדמו ודנוהו ד"נ תחלה חוזרין ודנין אותו ד"מ, ומהיכן משתלם מן השבת שהשביח ברדייתו אחר שנגמר דינו, שכיון שנגמר דינו לסקילה אין לו בעלים שיתחייבו בנזקיו, דנוהו ד"נ וברח אין דנין אותו ד"מ, ע"כ. וכתב ע"ז הראב"ד בהשגות א"א זו הסוגיא אינה מסכמת עם הגמי והיא עצמה שבוש דאיהו סבר שאין חוששין במיתת השור משום עינוי הדין וא"כ תם שהמית כו' ועוד דאמרינן בגמ' דקביל סהדי וברח ומה לנו אם ברת השור או לא ברת אלא ודאי כשברחו הבעלים כמו שאנו מפרשים והכל בענין אחד וחוששין לעינוי הדין עכ"ל. המבואר דלהלכה פלוגתא דהרמב"ם והראב"ד היא אם חוששין בשור לעינוי הדין ולהרמב"ם אין חוששין. ועיי' במ"מ שביאר דברי הר"מ ז"ל דהא מילתא תליא בתרי אוקימתי דגמ', דלרבנן דבי רב דאוקמי לה כר"ש התימני אסור לענות דינו של שור ולאוקימתא דרבא כר"ע מותר לענות וזהו פירושו לרדיא שמשהין אותו לרדיא אפי' אחר גמ"ד בכדי לגבות היזקו, ואין דנין מיירי בברח השור דא"א ברדיא, ופסק רבינו כאוקימתא בתרייתא. והכ"מ כתב דמצינן למימר דהרמב"ם נמי סבר דחיישינן לעינוי דינו של שור ומאי דקאמר דמשתלם מרדיא לא שמשהין אותו לרדיא אחר שנגמר דינו אלא אם ביום שנגמר דינו בלילה שאחריו השבית ברדייתו ולמחר סקלוהו או שאירע אונס לב"ד שלא יכלו לסקלו עד אחר כמה ימים לאחר שנגמר דינו והשביח ברדייתו עכ"ד. אבל דברים תמוהים הם דא"כ מאי האי דקאמר הש"ס והרמב"ם דנוהו ד"נ וברא אין דנין אותו ד"מ אפי' לא ברח נמי אין דנין אותו ד"מ דאסור לענות דיני' והכי הו"ל למימר לא השבית ברדיא אין דנין אותו ד"מ, והוא פלא, והעיקר כהמ"מ דהרמב"ם סבר כתירוצא בתרא דאין חוששין לעינוי השיר שכן הבין גם הראב"ד בכוונתו [וכן מ"ש הכ"מ אלא אם ביום שנגמר דינו בלילה שאחריו השבית ברדייתו ולמחר סקלוהו או שאירע אונס לב"ד ולא יכול לסקלו עד אחר כחה ימים והשביח ברדייתו נמי תמוה טובא, דמשמע מדבריו דלא הוצרך לאונס ב"ד אלא לכמה ימים אבל ללילה שאחר יום שנגמר דינו לא הוצרך לאונס וז"א דכל מקום שעינוי הדין אסור חוששין גם לעינוי הדין דלילה שאחר גמ"ד ואם א"א לסקלו בו ביום אין גומרין דינו אלא למחר כמבואר בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/לה/א|דף ל"ה ע"א]]}} וליגמרי' לדיני' בשבתא וליקטלי' בחד בשבתא נמצא אתה מענה את דינו, ושלא בדיוק נאמרו דברים אלו], והנה יש לתמוה על הרמב"ם מנ"ל לפסוק כתירוצא בתרא דאין חוששין לעינוי השוד ולא כתירוצא קמא, ובפרט שהרמב"ם פסק כר"ש התימני כחו שהעיר בלח"מ. וביותר יש לתמוה מי דחקו להרמב"ם לנוד מפירש"י והראב"ד כפשוטו דגם תירוצא בתרא ס"ל דחוששין לעינוי השור ואין משהין אותו לרדיא וברח קאי על הבעלים ולמה יחדש דבר גדול כזה באין צורך בפשט הסוגיא. ונ"ל להראות מקור לדברי הרמב"ם דאין חוששין בשור לעינוי הדין וממילא הוכרח לפרש דלכה"פ תירוצא בתרא ס"ל הכי דאל"ה תקשי ברייתא דמשהין אותו לרדיא ובע"כ כשברח השור מיירי. דאמרינן בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/לו/ב|דף ל"ו ע"ב]]}} אר"א י' דברים יש בין דיני ממונות לדיני נפשות וכולן אין נוהגין בשור הנסקל חוץ מעשרים ושלשה. מה"ח אר"א בר פפא דא"ק לא תטה משפט אביונך בריבו משפט אביונך אי אתה מטה אבל אתה מטה משפט של שוה"נ, ופסקה הרמב"ם ז"ל {{ממ|[[רמב"ם/סנהדרין/יא#ד|פי"א מסנהדרין ה"ד]]}} וראיתי בס' [[ערוך לנר/סנהדרין/לו/ב#|ערוך לנר]] בסנהדרין שהקשה דלטעם הגמ' דאתה מטה משפט שוה"נ לא שייך להוציא שוה"נ אלא מאינך דיני דמתני' שהן מצד הטיי' לטובה אבל הא דאין גומרין דינו אלא ביום דוקא דלאו משום הטיי' הוא אלא מגזיה"כ דוהוקע אותם נגד השמש ניבעי גם בשור מכח כמיתת בעלים כך מיתת השור. ונ"ל לתרץ דלעיל מינה בסוגיין דסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/לד/ב|לד:]]}} עלה דמתני' דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום אמרינן מה"מ אר"ש בר חייא א"ק והוקע אותם לה' נגד השמש, ולכאורה צריך ביאור דמזה לא שמענו אלא דהמיתה לא תהא אלא ביום אבל מנלן שאין גומרין דינו אלא ביום. אמנם פירושו פשוט דכיון דחזינן דאין ממיתין אותו אלא ביום ממילא אין גומרין דינו אלא ביום דאילו גמרו דינו בלילה הי' צריך להשהות אותו עד למחר דאין ממיתין בלילה ונמצא אתה מענה את דינו. וכיון שדין זה דגמ"ד בלילה תלוי רק בעינוי הדין ס"ל לר"א דאין עינוי הדין בשור ולכן שפיר גומרין דינו בלילה ומשהין סקילתו למחר. וכיון שהרמב"ם פסק כר"א הרי לנו מקור נאמן שאין חוששין בשור לעינוי הדין והוצרך לפרש תירוצא בתרא דרבא דלא כרש"י וראב"ד דאל"ה תקשה ברייתא להלכה. והטעם י"ל משום דעינוי הדין הוא משום צער ובשור לא שייך לשון צער. ותירוצא קמא אפשר דסבר דאין הטעם משים צער ושייך נמי בשור, או דאע"ג דבי' גופא לא שייך טעמא דצער מ"מ כיון דבבעלים מיהא אין מפנים דינם שוב אמרינן כמיתת בעלים כך מיתת השור:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף