עריכת הדף "דבר אברהם/ב/לג" (פסקה)

==א==

א) '''{{עוגן1|וע"ד}}''' הקושיא השני' של הרה"ג מהרר"ש גאץ נ"י בע"ז {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/לד/ב|דף ל"ד ע"ב]]}} אר"ח א"ר המקדש בפרש של שור הנסקל מקודשת בפרש עגלי עבודת כוכבים אינה מקודשת אב"א סברא ואב"א קרא אב"א סברא גבי עגלי ע"ז ניחא לי' בנפחי' אבל גבי שוה"נ לא ניחא לי' בנפחי' אב"א קרא כתיב הכא ולא יאכל את בשרו בשר אסור הא פרשו מותרת, והקשה הרה"ג הנ"ל לדעת ר"ת דאין שוה"נ נאסר מחיים מהו ענין לאסור את הפרש. הנה הא ודאי לאו קושיא היא כלל, דמיירי לענין פרש שהי' בתוך מעיה בשעת סקילה כמו בעגלי ע"ז בשעת זביחה, וכחו שאמרה גם כת"ר אלא שמוסיף אני לומר דאין כאן שום דוחק בדבר שהרי להסוברים דנאסר משעת גמ"ד ע"כ נמי צ"ל דהיינו דוקא בפרש שהי' בשעת גמ"ד בתוך מעיה אבל פרש שלאחר גמ"ד לא, כדאמרינן בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/פ/ב|דף פ']]}} לענין ולדה אם משנגמר דינה עיברה וילדה דמותר למ"ד זוז"ג מותר אפילו אי עובר ירך אמו, דכיון דלא הי' בשעת גמ"ד שוב אינו נאסר מחמת עצמו אלא מצד שבא מאיה"נ וכיון דזוז"ג מותר חשיב כלא בא מאיה"נ ואין מקום לאוסרו, וא"כ האי פרש נמי דלא אתי מגרמת השור אלא מעלמא [מן המאכל] בודאי מותר כל שלא הי' בשעת גמ"ד אפי"ת דפרש בכלל בהמה הוא, דהא מעצמו לא נאסר ומאיה"נ נמי לא בא אולם לכאורה לר"ת צ"ל דאותו הפרש הי' בין בגמ"ד בין בשעת סקילה, דאלו הטילתו אחר גמ"ד ולא הי' במעיה בשעת סקילה עדין לא נאסרה גם הבהמה מחיים לר"ת ואמאי יאסר פרשה יותר מהיא עצמה ואם לא הי' בשעת גמ"ד מאיזה טעם יאסר ע"י הסקילה לחוד, ומ"מ אין בזה שום דוחק דהא אין משהין אותו אלא מיד אחר גמ"ד סוקלין אותו כמ"ש ר"ת בתוס' סנהדרין שם דאסור לענות דינו ומצוה לסוקלו, וכן מבואר להדיא בב"ק {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/צא/א|דף צ"א ע"א]]}} כיון דגמר דינא לא משהינא לי' כו' ולא מענינן לדיני', ולהלן נאריך בזה בס"ד.

אמנם נראה דאינו כן אלא דאי אמרינן דפרש שוה"נ כגופו הרי הוא נאסר בשפת סקילה אע"פ שלא הי' בשעת גמ"ד, וכן עיברה אחר גמ"ד ולא ילדה אלא נסקלה עם עוברה בודאי עוברה נמי אסור למ"ד עובר ירך אמו [כפירושו בכל מקום דהיינו שהוא אבר מהבהמה ולא לפי פי' ר"ת בסוגיין {{ממ|[[תוספות/סנהדרין/פ/ב#עובר|בד"ה עובר]]}} שחל עליו הגמ"ד דלפי"ז אינו ענין ליאסר בסקילת אמו כיון שאינו חלק מגופה וגמ"ד לא הי' עליו], אפי' למ"ד זוז"ג מותר דלא חשיב בא מאיה"נ. דהא ודאי אם נתפטמה הבהמה אח גמ"ד והשמינה ונסקלה שבחה ושומנה נמי אסור, דכיון דגוף אחד הוא לא בעינן גמ"ד על השבת, וה"נ אי עובר ירך אמו הרי זה כנתפטמה והשמינה וכן פרשה אלו הוי כגופה. ולא ראיתי לע"ע מי שנתעורר לזה, אבל כן נראה פשוט בעיני. ונראה לי להביא קצת ראי' לזה, דאל"כ לשי' ר"ת שלא נאסר מחיים וגיזתו מותרת כמ"ש בתוס' שם הרי מצינו גיזת שור הנסקל מותרת אחר סקילה כשהעלה גיזה אחר גמ"ד, וזה לא שמענו. וכ"ת אה"נ א"כ אמאי אמרינן בב"ק {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/מא/ב|דף מ"א ע"ב]]}} ובעל השור נקי ר"א אומר נקי מחצי כופר א"ל ר"ע והלא הוא עצמו אינו משתלם אלא מגופו הביאהו לב"ד וישלם לך והרי נ"מ לאישתהי והפלה גיזה ור"פ דס"ל הוחלט השור שבח מזיק מעצמו נוטל שבח כמבואר בב"ק {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/לד/א|דף ל"ד ע"א]]}}. אולם אין ראי' מזה, דהא בכל אופן הרי משכחת לה לר"ת שקדם וגזזו קודם סקילה דהגיזה מותרת לשיטתו, וצ"ע וכ"ת דגם להחולקין על ר"ת נמי קשה דמשכחת לה כשעיברה אחר גמ"ד וילדה דלר"פ דהוחלט השור שייך חצי הולד לניזק, ז"א דהא ר"א ס"ל זוז"ג אסור, [יעוי' פסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/כו/א|כ"ו.]]}} וע"ז {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/מט/א|מ"ט.]]}}, ועיי' בכורות {{ממ|[[בבלי/בכורות/ז/א|ז'.]]}} ובתוס' [[תוספות/בכורות/ז/א#|שם]] ועיי' חולין {{ממ|[[בבלי/חולין/עט/א|ע"ט.]]}} וצע"ק], וא"כ אסור העובר משום שבא מאיה"נ.

ויש להביא ראי' מסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/טו/ב|דף ט"ו ע"ב]]}} הזאב והארי כר אמר ר"ל והוא שהמיתו כו' חנן ר"א אומר כל הקודם להורגן זכה בשלמא לר"י למאי זכה זכה לעורן אלא לר"ל למאי זכה כיון שהמיתוהו שוינהו רבנן כמאן דגמר דינייהו ואיסורי הנאה נינהו, ונראה פשוט דגמר דינם הוא רק בשעה שהמיתו ולא כל הזמן שאחר שהמיתו, ואי אמרת דגיזה שהעלה אחר גמ"ד ונסקל עמה מותרת הרי משכחת לה דהעלו גיזה אחר שהמיתו וזכה לגיזתן, אע"כ דכל שנסקל עם הגיזה הרי זו אסורה ואע"פ שלא היה בשעת גמ"ד. ובדוחק יש לדחות דהכא דליכא גמ"ד ממש אלא דמה שאמרו כל הקודם להורגן זכה משווי להו לגמ"ד אפשר דכל שעתא ושעתא שאחר שהמיתו שהם בדין כל הקודם להורגן זכה חשיב כעמר דינן באותה שעה ולא משכחת בהו העלאת גיזה אחר גמ"ד. ואי תקשי לך דלכו"ע נימא זכה בפרשן למסקנא דסוגיין דפרש שוה"נ מותרת, צ"ל דפרש לא חשיב וכדאמרינן בעלמא גללים אפקורי מפקר להו, ועוד י"ל דכל שבשוה"נ אינו נאסר לא נפיק כלל מרשות הבעלים לר"ל דס"ל דיש להן תרבות ואין ההורגן זוכה בזה. ולפ"ז הא דאמרינן בכריתות {{ממ|[[בבלי/כריתות/כד/א|כ"ד.]]}} שוה"נ שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו היינו חוץ מפרשו, והא דגללים אפקורי מפקר להו היינו דוקא למי שטרח בשבילו כדפירש"י בב"מ {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/כז/א|כ"ז.]]}}. וצע"ק דלפ"ז כל שומרי בע"ח יהיו ש"ש, אם לא שאין השומר רוצה בגללים או שאינן שוין פרוטה או שהתנה בפירוש להיות כש"ת או שהתנה המפקיד שהגללים שלו וזה דוחק] ואל תשיבני מהא דערכין {{ממ|[[בבלי/ערכין/ז/ב|דף ז' ע"ב]]}} האשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שהרגה אסורה בהנאה כד זו מיתתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרתה, ומבואר דבשערה ופרשה לא שייך חלות איסור מצד הסקילה אלא משעת גמ"ד והיכא דלא הוה לשיר בשעת גמ"ד לא יאסר ע"י הסקילה, דז"א דה"נ בג"ד לא אמרינן שהסקילה עצמה אוסרתה אפי' לשי' ר"ת אלא דעכשיו בשעת סקילה נגמר איסורה מצד הגמ"ד, דכך הי' הגמ"ד שכל שהוא מחובר לגופה יהא אסור משעת מיתה, כמ"ש התוס' סנהדרין שם שהקשו מכאן על שי' ר"ת דמשמע הכא דמגמ"ד נאסרה ותירצו דיש לפרש גמר דינה כלומר מחיים חל עליה איסור שאסורה אפי' שחטה, וביאר דבריהם הוא דמחיים כך נגמר דינה שכל שמחובר לגופה יאסר בשעת מיתה, והלכך אנן הכי קאמרינן דכך הי' הגמ"ד שכל שיהא מחובר לגופה בשעת סקילה או מיתה יאסר והלכך נתפטמה נמי אע"פ שנתוסף בה שומן שלא הי' בשעת גמ"ד מ"מ נאסר כיון שהי' בשעת סקילה וה"ה נמי העלתה גיזה אחר גמ"ד. אולם יש להסתפק ולומר דזהו רק לשי' ר"ת דאינו נאסר מגמ"ד אלא שהגמ"ד אוסרו לאחר מיתה ובזה אפשר לומר דכך הי' הגמ"ד שכל שיהא מחובר בשעת מיתה יאסר, וכן ההכרח מה שהכרחנו מנתפטמה שהפיטום אסור ומה שנסתייענו מסנהדרין דהעלה גיזה אחר גמ"ד אסור משום שהוא מחובר עמו בשעת סקילה הוא רק לר"ת דסבר דלא נאסר מחיים ואין לאסור את אלו בשביל שבאו מאיה"נ ובע"כ לומר דנאסרו משום שמחוברין בשעת סקילה אע"פ שלא היו בשעת גמ"ד דע"ז נמי קאי הגמ"ד לכל מה שיהא מחובר בשעת מיתה משא"כ להחולקים על ר"ת וסוברים דנאסר מגמ"ד ממש דלדידהו לא מצינו כלל שהסקילה או המיתה מחדשים בו שום דבר ואין הגמ"ד נמשך כלל אל הסקילה אפשר דלא שייך כלל לומר שהגמ"ד הי' שכל שיהא מחובר בשעת מיתה יהא אסור אלא דהגמ"ד אוסר רק מה שמחובר בה באותה שעה וכמ"ש רש"י בערכין שם דכל דמחובר בה בשעת גמר דין מיתסר בהדה, ואין ראי' לדידהו מנתפטמה ומההיא דסנהדרין דאליבייהו אפשר לומר דהני דלא הוו בשעת גמ"ד לאו פ"י גמ"ד נאסרין מפני שמתחלה כך הי' גמ"ד שיאסר כל המחובר בה אלא משום שבאים מאיה"נ הוא דנאסרין, וכן מוכרח מסוגיא דסנהדרין, דהא לדידהו שהגמ"ד אושר מחיים בע"כ אי תימא דכך הי' הגמר דין דכל שיהא גופה יאסר לא בעינן שיהא גופה בשפת סקילה דוקא אלא דכל שיהא גופה בכל חשך הזמן שאחר גמר דין יהא אסור, דהא לדידהו אין הסקילה גורמת כלום ולא שייך להגביל בה, וא"כ אמאי עיברה וילדה אחר שנגמר דינה מותר למ"ד זוז"ג מותר הא למ"ד עובר ירך אמו [להמפרשים כפשוטו בכ"מ ולא כר"ת הכא בתוס'] כבר נאסר כשהי' גופה מצד הגמ"ד וזה לא שייך כלל לזוז"ג, אע"כ דלדידהו אין הגמ"ד אוסר אלא מה שמחובר בהדה בשעת גמ"ד ומה שהשביחה אח"כ אינו נאסר אלא משום שבא מאיה"נ והלכך אי זוז"ג מותר אין עוברה נאסר, וא"כ פרש נמי דאתי מעלמא ולא מגוף השור ואינו נאסר מצד בא מאיה"נ כל שלא הי' בשעת גמ"ד מותר אפי' לההו"א דפרשו כגופי' דמי: