עריכת הדף "
דבר אברהם/ב/לב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==ענף א== ===א=== א) '''{{עוגן1|הקשה}}''' כתר"ה בשם הרב הגביר הנכבד הגדול בתו"י מוהרר"ש גאץ נ"י בשבועות {{ממ|[[בבלי/שבועות/לב/ב|דף ל"ב ע"ב]]}} אמר רב פפא הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב כו' ש"מ משביע ערי קרקע חייב דלמא דתפישא מטלטלי, ופירש"י ש"מ משביע עדי קרקע כו' ועד אמיתה עד קרקע הוא שהכתובה אינה נגבית אלא מן הקרקע, והקשה הרה"ג הנ"ל למה לי' לרש"י ז"ל לבוא עלה מכח כתובה דיקא ומשום שאינה נגבית אלא מן הקרקע, הרי שטרות דעלמא נמי אע"ג דנגבין גם ממטלטלין מיקרו נמי שעבוד קרקעות, וכבר עמד ע"ז הגרעק"א ז"ל בתשובותיו {{ממ|[[שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קנג|סי' קנ"ג]]}}. והרגיש כת"ר דקושיא קלישתא היא, די"ל דאה"נ אלו הוה גביא גם ממטלטלין נמי הוה קשה אלא דכיון דבכתובה קא איירינן כתב רש"י לקושטא דמילתא ביתר חומר דאינה נגבית אלא מן הקרקע, אלא דכת"ר חיזקה מרש"י כתובות {{ממ|[[רש"י/כתובות/פז/ב#|דף פ"ז ע"ב]]}} סבר רמב"ח למימר שבועה דאורייתא כו' אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין והיא נשבעת ונוטלת ועוד אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות, ופירש"י כל שטרות שעבוד קרקעות הן ואין נשבעין על הקרקעות, ולמה שינה רש"י כאן לפרש משום כתובה דוקא. וכת"ר תירץ דמרא דשמעתתא דשבועות מאן ניהו רב פפא ולעיל מינה {{ממ|[[בבלי/שבועות/לא/א|דף ל"א ע"א]]}} אמרינן אינה נוהגת אלא בראוין להעיד כו' לאפוקי מאי אמר רב פפא לאפוקי מלך וראב"י אמר לאפוקי משחק בקוביא מ"ד משחק בקוביא כ"ש מלך ומ"ד מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזא חזי ורבנן הוא דפסליהו, הרי דר"פ ס"ל דבשבועת העדות אזלינן בתר דאורייתא, [ויעוי' בתוס' שם {{ממ|[[תוספות/שבועות/לא/א#ורבנן|ד"ה ורבנן]]}} דאזלינן בתר תרווייהו לחייבו], ורב פפא ס"ל נמי שעבודא לאו דאורייתא כמ"ש התוס' קידושין {{ממ|[[תוספות/קידושין/יג/ב#אמר|דף י"ג ע"ב]] ד"ה אר"פ}}, ונמצא דלדידי' מדאורייתא תביעת שטרות לאו תביעת קרקע היא דהא אין שעבוד כלל על הקרקעות וא"כ משביע עלי' עדים השתא נמי חייבין, דמדרבנן לחוד הוו שע"ק ולר"פ דאזיל בתר דאורייתא חייבין, וא"כ מצד כל שטרוח דעלמא לא מצי הש"ס מידי ש"מ משביע עדי קרקע חייב דהא מדאורייתא לאו עדי קרקע נינהו, ולכן פירש"י דפרכת הש"ס היא רק מצד כתובה דאינה נגבית אלא מן הקרקע ולכן גם לר"פ הוו עדי קרקע. אלו דברי כתר"ה: ===ב=== ב) '''{{עוגן1|ואני}}''' בטרם אפתח שפתי ליישוב הקושיא אבוא לחזקה תחלה ולתקוע לה יחד במקום נאמן. דהנה על רש"י ז"ל בודאי נק"מ כמש"ל. דכיון דבכתובה קא איירינן להכי נקט רש"י לקושטא דמלתא דמשו"ה הוו עדי קרקע משום דאינה נגבית אלא מן הקרקע ולמ"ל לאהדורי בתר שטרות דעלמא כיון דכתובה אלימא מינייהו לענין זה. ומה שחיזק כתר"ה הקושיא מדגבי פוגמת אתי רש"י עלה רק מצד שטרות דעלמא יש ליישב בפשיטות. דבהא דנחלקו ר"מ ורבנן אי מטלטלי משתעבדי לכתובה כתבו רוב הראשונים ז"ל דהיינו אפילו מיני' וס"ל לרבנן דמחיים לא גביא ממטלטלי אבל דעת הרמב"ם ז"ל {{ממ|[[רמב"ם/אישות/טז#ה|פט"ז מאישות הל' ה']]}} לפי הגירסא שלפנינו היא דדוקא אלמנה לא גביא ממטלטלי אבל גרושה גביא, שכן כתב וכן התקינו שלא תגבה האלמנה כתובתה אלא מן הקרקע, יעו"ש במ"מ. ובחי' הרשב"א קידושין {{ממ|[[רשב"א/קידושין/סה/ב|דף ס"ה ע"ב]]}} הביא משם הראב"ד דלא איפלגו ר"מ ורבנן אלא לאחר מיתה אבל מיני' גביא נמי ממטלטלין אפילו לרבנן. ובס' בית מאיר חאה"ע {{ממ|[[בית מאיר/אבן העזר/ק#א|סי' ק' סק"א]]}} כתב דכ"ה גם שי' רש"י ז"ל כדמשמע בכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/סז/א|דף ס"ז ע"א]]}} אמר רבא מריש הו"א הני ארנקי דמחוזא אשה גובה פרנא מהם מ"ט אסמכתייהו עלייהו כיון דחזאי דשקלי להו ונפקי וכי משכחי ארעא זבני בהו אמינא אסמכתייהו אארעא הוא, ופירש"י פרנא לזה שמעתי כתובה מנכסי יתומים ולא אמרינן מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח, ומדפירש רק לענין יתמי ש"מ דסבר דמיני' ממטלטלי נמי גביא לכו"ע. וראיתי בס' אילת אהבים לכתובות להגרא"ל צונ"ץ ז"ל שעמד על דברי רש"י אלו וכתב דכוונתו לנדוניא ונדוניא יש לה דין חוב לגבות מיני' ממטלטלין ולכן פירש"י ביתמי דוקא. אבל דבריו תמוהים בעיני, דא"כ למ"ל לרש"י לאוקמי בנדוניא וביתמי דוקא לימא בכתובה ממש ואפילו מיני', אע"כ דס"ל דמיני' כחובה נמי גביא ממטלטלין וע"כ רק ביתמי איירי. ולפ"ז בההיא דפוגמת דמיירי בחיי הבעל לא שניא כתובה לענין גביית מטלטלין משטרות דעלמא, ולכן כתב רש"י דמשו"ה הוי שע"ק דכל שטרות שע"ק נינהו, משא"כ בסוגיין דשבועות דמיירי לענין גביי' מיתמי דלא גביא ממטלטלין כלל לא אצטריך לן לבוא עלה מכח שטרות דעלמא דכתובה זו גריעא מינייהו דלא גביא אלא מקרקעי, ואין מקום לקושיא כלל על רש"י ז"ל. אלא דד"ת עניים במקום זה ועשירים במק"א ויש לי מקום גדול לקושיא זו על מ"ש הריטב"א ז"ל בחי' לקידושין {{ממ|[[ריטב"א/קידושין/סה/ב|דף ס"ה:]]}} וז"ל ור"מ היא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה מהא שמעינן דלרבנן אפי' מחיים לא משתעבדי מטלטלי בכתובה כו' והיינו דאמרינן התם ש"מ משביע עדי קרקע חייב דסהדי כתובה עדי קרקע חשיבי כיון דלא גביא ממטלטלי אפי' מחיים עכ"ל, ובזה תגדל התמיה והקושיא הנ"ל נצבת כמו נד דאפילו אי גביא נמי ממטלטלין מ"מ לא גריעא משטרות דעלמא דגבו נמי ממטלטלין ומ"מ הוו שע"ק ומאי סייעתא היא דאין כתיבה נגבית ממטלטלין: ===ג=== ג) '''{{עוגן1|ודרך}}''' אגב אעיר שדברי הריטב"א אלו בל"ז נמי תמוהין טובא ומרפסן איגרא, דהיאך מסתייע מהכא דמחיים נמי לא משתעבדי מטלטלין בכתובה הרי לא עסקינן בסוגיין אלא בעדי מיתה דאתיא למיגבי מיתמי ומנ"ל להריטב"א למילף מזה למחיים. ומצאתי שכבר עמד ע"ז בס' אבני מלואים {{ממ|[[אבני מילואים/אבן העזר/ק#א|סי' ק' סק"א]]}}, ותי' עפימ"ש התוס' יבמות {{ממ|[[תוספות/יבמות/פח/א#מתוך|דף פ"ח ע"א]] ד"ה מתוך}} דהא דע"א נאמן במיתה הוא רק מדרבנן ורש"י שבת {{ממ|[[רש"י/שבת/קמה/ב|דף קמ"ה ע"ב]]}} כתב דהוא משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני', וא"כ לעולם מחזקינן לי' עדיין בחי ואין האחין יורדין לנחלה על פיו, והא דגובה כתובתה מתנאי כתובה קאתינן עלה שכן כותב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מאי דכתוב ליכי וכיון שמותרת לינשא נוטלת כתובתה והרי היא כגרושה שנוטלת כתובה שלא בפניו, וא"כ מוכח דגם מחיים אינה גובה ממטלטלין דאל"ה הי' לה לגבות מהן גם בעד מיתה דדינה לענין כתובה כגרושה. אבל אין דברים אלי נראים לי כלל, חדא שהם תמוהים מצד עצמם דהוי כתרתי דסתרי שתהא מותרת לינשא ותטול כתובה כמו שהוא חי, וכבר עמד עליו הרב המגיה יעו"ש. וכן ק"ק ע"ז מתוס' שבועות {{ממ|[[תוספות/שבועות/לא/א#ורבנן|ל"א.]] ד"ה ורבנן}} וז"ל ורבנן הוא דפסלוהו ואע"ג דאמר לקמן הכל מודים בעד מיתה דחייב משום דרבנן אכשרוה ואזלינן בתר דרבנן בתר תרווייהו אזלינן לחייבו כו', ואי אמרת דאינה נוטלת כתובתה אלא מצד תנאי כתובה ומשום דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' א"כ גם מדאורייתא יש כאן חיוב ממון מצד תנאו ואמאי קרו לה התוס' דרבנן, אע"כ דנוטלת כתובתה רק מצד דמדרבנן מהימנינן לעד שהוא מת ונוטלת כאלמנה בחזקת שהוא מת ומדאורייתא לא שקלא מידי, דאפילו כי אפקעו רבנן לקידושין מיני' אין לה כתובה דאגלאי מלתא שלא היתה אשתו ולא נתחייב כלל בכתובתה. וכ"ת דא"כ מדרבנן נמי למה נוטלת כתובה כיון דאפקעו לקידושין מיני' ואינה אשתו, ז"א דמדרבנן ודאי חשבינן לי' כמת ולא הוצרכו להפקעת הקידושין אלא לענין איסורא שלא לעקור דבר מה"ת דעל סמך הפקעת קידושין אין כאן עקירת דבר מה"ת ויכולין לחושבו כמת, אבל לענין ממון לא דנוהו כלל כקידושין מופקעין אלא חשבינן לי' כמת והפקר ב"ד הפקר. ועוד דבר מן כל דין אין דבריו מעלים ארוכה להריטב"א צ"ל לשיטתו, דבחי' הריטב"א ליבמות שם מבואר להדיא דס"ל דעד מיתה נאמן מדאורייתא דאנן סהדי דדייקא ומינסבא וכולנו כעדים וכסברת התוס' שם בתחלת דבריהם שדחאה הר"י, וא"כ להריטב"א גופי' ליכא לתרוצי כהאב"מ: ===ד=== ד) '''{{עוגן1|ולא}}''' אמנע מלרשום בזה לכת"ר פרפרת חדא דטבא רק לפלפולא ליישוב דברי הריטב"א. דהנה כבר הזכרנו שדעת הרמב"ם ז"ל לפי גירסתנו דדוקא אלמנה לא גביא ממטלטלי אבל מיני' ממטלטלי נמי גביא, ולפ"ז לא איפלגו ר"מ ורבנן אלא מיתמי. ויש לחקור לר"מ דס"ל דגביא ממטלטלי דיתמי אי גביא נמי ממטלטלי דלקוחות או לא. והנה ביבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/צט/א|דף צ"ט ע"א]]}} גרסינן יש מוכר את אביו להגבות אמו כתובתה כיצד ישראל לקח עבד ושפחה מן השוק ולהם בן ושחרר את השפחה ונשאה ועמד וכתב כל נכסיו לבנה נמצא זה מוכר את אביו להגבות לאמו כתובתה מאי קמ"ל כולה ר"מ היא ועבדא מטלטלי ומטלטלי משתעבדי לכתובה. והקשו התוס' דהכא מטלטלי דמתנה נינהו ואמאי גביא מינייהו אפילו לר"מ הרי מתנה אלימא מיתמי, ותירצו דהכא במתנת שכ"מ מיירי דגרועה מירושה, [ביבמות הגירסא בתוס' דגרועה כירושה, אבל בכתובות {{ממ|[[תוספות/כתובות/פא/ב#רבי|דף פ"א ע"ב]] ד"ה ר"מ}} הגירסא דגרועה מירושה, וכן צ"ל כמבואר למעיין בדבריהם]. איברא דהתוס' קיימי התם לשי' ר"ת דממטלטלי דיתמי ר"מ נמי מודה דלא גביא ולכן הוקשה להם ממטלטלי דמתנה בק"ו, אבל למאן דסבר דגביא ממטלטלי דיתמי אפשר דה"ה דגביא נמי ממטלטלי דלקוחות. אמנם מצינו לרבותינו הראשונים ז"ל דס"ל דלר"מ גביא ממטלטלי דיתמי ומ"מ מלקוחות לא ניחא להו למימר כלל דגביא והלכך אוקמוה לההיא דיבמות כהתוס' במתנת שכ"מ דהויא כירושה, יעוי' בחי' הרמב"ן קדושין {{ממ|[[רמב"ן/קידושין/סה/ב#|ס"ה:]]}} ועוד רבוותא. אך לשי' הרמב"ם הי' נראה לי להוכיח דלר"מ גביא נמי ממטלטלין דלקוחות, דאי לא גביא מלקוחות בע"כ צריכין אנו לאוקמי כתב כל נכסיו לבנה במתנת שכ"מ שהיא כירושה דאי במתנת בריא ה"ל כלוקח, ולהרמב"ם א"א לאוקמי בהכי כמו שיבואר. דכתב {{ממ|[[רמב"ם/זכיה ומתנה/ח#ח|פ"ח מזכייה ה"ח]]}} מתנת שכ"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה כו' לפיכך מוציאין לכתובת האשה ומזון האלמנה והבנות מיד אלו שצוה לתת להם שהרי במיתתו נתחייבו הנכסים בכתובה ובמזונות ואלו שנתן להם לא יקנו אלא לאחר מיתה. ועיי' בקצוה"ח {{ממ|[[קצות החושן/חושן משפט/רנב#א|סי' רנ"ב סק"א]]}} מה שהביא מתשובות הב"ח {{ממ|}} יעו"ש. והשתא לדברי הרמב"ם נחזי אנן, מי שנתן מטלטלין במתנת שכ"מ אם נתחייבו המטלטלין לכתובת האשה עם גמר מיתה או לא. ונראה דלדידי' דמחיים גביא ממטלטלין ורק מיתמי לא גביא נתחייבו מטלטלין הללו עם גמר מיתה, דהא המקבל מתנת שכ"מ עדיין לא זכה בהן בההיא שעתא עד לאחר מיתה, ויורשים נמי אע"ג דבכ"מ עם גמיר מיתה הם יורשים אותו מ"מ הכא לא זכו בהן משום דאידחו מקמי מתנת שכ"מ המפקעת ירושתם, כמבואר בתשו' הרשב"א ח"ג {{ממ|[[שו"ת הרשב"א/ג/קכה#|סי' קכ"ה]]}} מובאה בקצוה"ח שם, וכיון דבההיא שעתא ליכא על מטלטלין הללו לא רשות היורשים ולא רשות המקבל מתנה בודאי נידונים כמיני' דגביא ממטלטלין ונתחייבו המטלטלין לכתובתה וקדמה לזכיית המקבל מתנת שכ"מ כמ"ש הרמב"ם במזונות. וא"כ א"א לומר בסוגיין דיבמות דהא דכתב כל נכסיו לבנה במתנת שכ"מ הוא, דא"כ אמאי מוקמינן לה כר"מ הא לרבנן נמי גביא מהן כיון דמודו דמיני' גביא ממטלטלין ועם גמר מיתה נמי כמיני' דמי. וע"כ צ"ל דמיירי דכתב כל נכסיו לבנה במתנת בריא דזכה בהן מיד ולהכי לרבנן לא גביא, ומוכח מינה דלר"מ ממטלטלין דלקוחות נמי גביא: '''{{עוגן1|אמנם}}''' י"ל דאכתי גם להרמב"ם לא מוכח הכי. דהרשב"א קידושין לבתר דהביא דעת הראב"ד דמיני' גביא ממטלטלין הקשה עליו מסוגיא דהתם דאמרינן שנים שבאו ממדינת הים ואשה עמהם וחבילה עמהם זה אומר זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי וזה אומר זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי ואשה אומרת אלו שני עבדי וחבילה שלי צריכה שני גיטין וגובה כתובתה מן החבילה כו' ור"מ היא דאמר מטלטלין משתעבדי לכתובה, ואי אמרת דמחיים מודו רבנן למה לי לאפוקי בר מהלכתא ולאוקמי' כר"מ לוקמה מחיים ואפי' לרבנן ודינא דחלוקה קמ"ל כמשנת שנים אוחזין. ונראה לענ"ד ליישב דאפ"ל דס"ל נמי להראב"ד דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה כלל אפי' מחיים משום סברת הרשב"א ואינך רבוותא דלא אסמכא דעתה עלייהו אחרי שאין זמן קצוב לכתובתה, והא דמחיים גבינן מיני' כתובתה אפי' מן גלימא דעל כתפי' אין זה מתורת שעבוד דרביץ על המטלטלין אלא מתורת כפיי' בלחוד, דאף דהמטלטלין לא נשתעבדו מ"מ שעבוד הגוף מיהא איכא וחיובא רביץ עלי' דגברא לפרוע לה כתובתה וכופין על פריעת בע"ח כמבואר בכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/פו/א|דף פ"ו ע"א]]}} וכשם שכופין ע"י גופו ה"נ כופין אותו ע"י ממונו, וכמ"ש הראשונים ז"ל בגביית מלוה מה"ת למ"ד שעבודא לאו דאורייתא שהוא מתורת כפיי' לפריעת בע"ח, עיי' ריטב"א קידושין {{ממ|[[ריטב"א/קידושין/יג/ב|י"ג:]]}} ועוד. ולפי"ז י"ל דבההיא דחבילה לא שייך דין כפיי', דהתם ליכא חיובא כלל אגברא לפרוע לה כתובתה שהרי היא עצמה מודה ואומרת שאינו בעלה ואינו חייב לה כלל כתובה אלא דמן החבילה לחודא היא גובה, ממ"נ כפירש"י דאמרה חבילה שלי, וכמבואר בריטב"א דמנכסים אחרים לא גביא כתובתה מה"ט דהודחה שאינה אשתו ורק מן החבילה גופה גובה ממ"נ ועיי' בחי' הרמב"ן וכיון דליכא עלי' דין כפיי' שוב אינה גובה ממטלטלין כלל ואפי' מן החבילה דהא תורת שעבוד ליכא עלייהו גם להראב"ד, ולהכי איצטריך לן לאוקמי כר"מ דמטלטלין משתעבדי מתורת שעבוד גמור. והוא דבר נכון ב"ה לענ"ד. והשתא גם להרמב"ם ז"ל י"ל הכי, דלעולם מחיים נמי אין תורת שעבוד על המטלטלין וגרושה גביא מיני' ממטלטלין רק מתורת כפיי', וא"כ אין זה שייך אלא מחיים ממש משא"כ עם גמר מיתה דאע"ג דעדיין לא באו המטלטלין לא לרשות יורשים ולא לרשות מקבל מתנת שכ"מ מכל מקום לא שייך למידן ההיא שעתא כמיני', חדא דלא שייך אז ענין הכפיי' דליכא למי לכוף וממילא חיילא אח"כ מתנת שכ"מ, ועוד דאפילו אי הוה שייך כפיי' נמי לא תעכב מלחול מתנת שכ"מ דכיון דשעבוד מיהא ליכא על המטלטלין לא נתחייבו הן עצמן לכתובתה כל זמן שלא הוגבו וחיילא עלייהו המתנה. ולפי"ז שפיר איכא לאוקמי ההיא דיבמות דכתב כל נכסיו לבנה במתנת שכ"מ אבל מלקוחות אה"נ דלא גביא גם לר"מ, ומ"מ אצטריך לן לאוקמי דוקא כר"מ דלרבנן ממתנת שכ"מ נמי לא גביא כמ"ש: '''{{עוגן1|ומעתה}}''' נהדר לדברי הריטב"א במה שהוכיח מסוגיין דשבועות דמיני' נמי גביא ממטלטלין. דהריטב"א הרי לא נחית בגביית מטלטלין מחיים לטעמא דכפיי' וכל עיקר הוא שקיל וטרי אי איכא עלייהו תורת שעבוד ממש, ובזה י"ל דכוונתו להוכיח מסוגיין דלא נחית עלייהו תורת שעבוד על הדרך שכתבנו, דאי תימא דמשתעבדי ממש מחיים א"כ מאי פריך ש"מ משביע עדי קרקע חייב והרי איכא לאוקמי בשכתב נכסיו במתנת שכ"מ דחלה רק לאחר מיתה ובכה"ג גובה גם ממטלטלין משום דדינה בההיא שעתא דעם גמר מיתה כמיני' וממילא לא חיילא עלייהו אח"כ מתנת שכ"מ, כמו שנתבאר למעלה להרמב"ם ז"ל אילו הוה אמרינן דמחיים איכא על מטלטלין שעבוד ממש ולא רק תורת כפיי', אע"כ דגם מחיים ליכא עלייהו תורת שעבוד כלל וכ"ת דר"פ כללא רבא קאמר דהכל מודים בעד מיתה שהוא חייב ואתה בא לאוקמי' רק בכתב נכסיו במתנת שכ"מ, הנה ממה שלפנינו {{ממ|[[#י|אות י']]}} יבואר דע"כ לאו כללא רבא הוא דלעולם עד מיתה חייב כל דלא אמר לדידה ולא אמר להו לב"ד, ואדרבא לעולם הוא פטור ורק בתנאי ידוע הוא חייב, ובמסקנא נמי אוקמינן לה רק בדתפישא מטלטלי, וא"כ לא דחיקא לן כ"כ לאוקמי גם בכתב נכסיו במתנת שכ"מ. וכל זה הוא כאמור רק לפלפולא ולקושטא דמילתא רחוק הוא דכל כי האי הו"ל להריטב"א ז"ל לפרושי: '''{{עוגן1|ואגב}}''' אעיר על מה שתפסו הב"ח והקצוה"ח בדברי הרמב"ם דחיוב המזונות חל קודם מתנת שכ"מ וחולק הוא על הרי"ף שכתב דבהדי הדדי קאתו, דגם ברמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/אישות/יח#יג|פי"ח מאישות הי"ג]]}} מבואר להדיא כרי"ף דבהדי הדדי קאתו יעו"ש, וצע"ק דנראין דבריו כסותרים זא"ז במקצת, ואכמ"ל: ===ה=== ה) '''{{עוגן1|ועתה}}''' אפנה לתירוצו של כתר"ה, דנראה לענ"ד דליישוב דברי רש"י ז"ל אינו עולה יפה. דמלבד שאינו מוסכם לכו"ע דרב פפא ס"ל שעבודא לאו דאורייתא ואיכא דאמרי לה להיפוך דסבר ש"ד ודעת רש"י ז"ל לא ברירא בזה ומדבריו בקידושין נוטה יותר לומר דסבר ש"ד מלבד זה נ"ל דלרש"י ז"ל לא שייך לומר כדברי כת"ר דכיון דשעבודא לאו דאורייתא הלכך גם עכשיו לבתר דתקינו רבנן שעבוד לא הויא תביעת קרקע אלא מדרבנן ולא מה"ת ודמי למשחק בקוביא דמדאורייתא מחזא חזי. דנראה לענ"ד דדוקא לשי' הראשונים דפירושא דשעבודא לאו דאורייתא הוא דמה"ת אין דין חלות שעבוד כלל דלא אשכחן אלא קנין גמור או לא כלום אבל שעבוד שהוא כעין קנין למחצה לא אשכחן מה"ת כלל ורק רבנן הוא דתקינו קנין כזה למחצה, דוקא לשי' זו יש מקום לומר כדברי כת"ר דגם לבתר דתקינו רבנן דין שעבוד אין הנכסים משועבדים אלא מדרבנן אבל מדאורייתא השתא נמי אינם משועבדים כלל ולא הויא תביעת קרקע מה"ת, אבל שי' רש"י ז"ל אינה כן דבהדיא כתב בקידושין שם דמ"ד שעבודא לאו דאורייתא היינו דוקא במלוה ע"פ אבל בשטר מודה דש"ד, ועיי' בחי' הרשב"א שם דר"ל בשיעבדו בפירוש, וא"כ נראה דחכמים לא חידשו עיקר קנין השעבוד ומה"ת נמי יש קנין כזה אלא דמדאורייתא בעינן שישעבד בפירוש ורבנן תקנו דלעולם יהא שעבוד, וא"כ עכשיו דתקנו חכמים שעבוד לא גרע מפירש וממילא, הויא תביעת קרקע גם מה"ת, ולא דמי כלל למשחק בקוביא דמדאורייתא השתא נמי בר הגדה הוא וחיילא עלי' שבועה. אך לפי"מ דשדינן הקושיא מגברא אגברא ואקשינן לה לעיל על דברי הריטב"א יש מקום לדברי כת"ר, דכבר מצינו להריטב"א ז"ל בקידושין שם {{ממ|[[ריטב"א/קידושין/יג/ב|י"ג:]]}} שתפס דהעיקר דר"פ ס"ל של"ד ומאן דסבר של"ד היינו אפילו בשטר משום דמה"ת אין עיקר ענין השעבוד דאין קנין למחצה, ושוב י"ל כדברי כת"ר דמה"ת אין כאן תביעת קרקע כלל. אבל באמת אכתי גם להריטב"א ז"ל לא מיחוור לי כ"כ, דמה בכך דמדאורייתא אין כאן תביעת קרקע הא מ"מ לבתר דתקינו רבנן שעבוד הרי זה תובע קרקע שע"פ תק"ח ואין חייבין ע"ז בשבועת העדות. וכ"ת משחק בקוביא נמי לבתר דפסלוהו רבנן אינו מפסידו ממון בכפירתו ומ"מ אמרינן בי' מדאורייתא מחזא חזי, הנה באמת כבר עמד ע"ז הרשב"א ז"ל בחי' וז"ל תמי' לי מ"מ כיון דפסלוהו רבנן ואפילו יגיד לא יתחייב הלה ממון למה יגיד והלא לא חייבתו תורה אלא במפסיד לתובע בכפירתו, ומתוך הדחק י"ל דמשחק בקוביא ופסולין דרבנן אע"פ שאין מוציאין ממון בעדותן מהני עדותן דאי תפיס ואפילו בעדים לא מפקינן מיני' עכ"ל, וא"כ אדרבא משם ראי' קצת להיפוך איברא דיש לחלק דשאני משחק בקוביא דכיון דפסלוהו רבנן ולא יקבלו עדותו אין עליו חיוב הגדה או דמי כמו שאין ב"ד בעולם שיגיד עדותו לפניהם שאז אין דין שבועת העדות משא"כ בנ"ד, אבל אין הדברים מתקבלים על דעתי דמ"מ לבתר תק"ח הרי זה תובע קרקע ועל התביעה גופה לא שייך כלל לחלק בין דרבנן לדאורייתא: '''{{עוגן1|וראיתי}}''' בקצוה"ח {{ממ|[[קצות החושן/חושן משפט/לט#א|סי' ל"ט סק"א]]}} שהביא בשם אחיו מהר"י שהקשה לדעת הרשב"א דמה"ת מטלטלי דיתמי נמי משתעבדי א"כ מאי פריך ש"מ משביע עדי קרקע חייב הא כתובה מה"ת ומה"ת מטלטלי נמי משתעבדי וא"כ חייב לר"פ דאמר מדאורייתא מחזא חזי. ולדידי לק"מ דלבתר דהפקיעו רבנן החיוב מעל מטלטלי דיתמי הרי זה תובע רק קרקע וגם מה"ת הוי כתביעת קרקע, דמה שהפקיעו חכמים אינו יכול לתבוע עוד [ולפי"מ שנכתוב להלן {{ממ|[[#ט|אות ט']]}} ביישוב קושייתנו בלא"ה נמי לק"מ]. גם מאי דתלי קושייתו במה שכתובה מה"ת אבל אי כתובה דרבנן ניחא לי' דאין זה תביעת ממון מה"ת לא נראה לי כלל, דכיון דרבנן חייבוהו בכתובה הרי זה תביעת ממון מה"ת דמ"ל אם הוא עצמו מתחייב בשטר מרצונו ומ"ל אם מתחייב ע"י תק"ח, וכ"כ להדיא הריטב"א בחי' בסוגיין וז"ל ויש מקשין למ"ד כתובה דרבנן למה העד חייב קרבן על כפירחו כו' ולאו קושיא היא דרחמנא בכל כפירת ממין חייב קרבן והכא כיון דתקון רבנן והבעל מחויב לה מדרבנן כפירת ממון גמור הוא וזה פשוט עכ"ל. ובזה נדחה נמי תירוצו של הקצוה"ח לקושיית אחיו דלשי' התוס' דעד מיתה אינו נאמן אלא מדרבנן אשתכח דאין חיוב לא מדרבנן ולא מדאורייתא דמדאורייתא אינו נאמן ומדרבנן ה"ז תביעת קרקע אלא דבזה יש להתעקש עוד ואין להאריך בו דהפשוט הוא כמ"ש דלבתר דהפקיעו חכמים חיוב ממטלטלי דיתמי הוי תביעת קרקע גם מה"ת. עוד כתב הקצוה"ח שהוסיף אחיו לסתור תירוצו ולהקשות לשי' הסוברים דע"א במיתה נאמן מה"ת, ותירץ לו דדוקא להתירה לעלמא נאמן מה"ח אבל לענין ממון אינו נאמן והא דנוטלת כתובה הוא רק מתנאי כתובה דכתב לה כשתנשאי לאחר תטלי כתובתיך וזה הדרש אינו אלא מתק"ח, וגם זה אינו כמ"ש משם הריטב"א דלבתר דתקנו חכמים כפירת ממון גמור היא גם מה"ת וק"ו כשהוא כותב לה: '''{{עוגן1|עוד}}''' קשה על דברי כת"ר דכיון דאזיל גם בשעבוד בתר דאורייתא א"כ מאי מהני מה דכתובה לא גביא אלא מן הקרקע הא מ"מ מדאורייתא אין הקרקע משועבדת ושוב לא הוי תביעת קרקע מה"ת לפי דברי כת"ר ומאי פריך ש"מ משביע עדי קרקע חייב. ויש לי דרך דחוקה ליישב דבריו מצד זה אלא שלא נוחה לי ולכן לא ארשמה בזה: ===ו=== ו) '''{{עוגן1|ובדברי}}''' הרשב"א במשחק בקוביא יש לי מקום עיון. דלפי דבריו דמה דמשחק בקוביא חייב לר"פ הוא משום דמהניא תפיסה וגם זר נקרא הפסד ממון צ"ל דר"פ וראב"י פליגי בהא גופא אי מהני תפיסה או לא או אי מקרי זה הפסד ממון או לא, א"כ מאי האי דקאמר הש"ס מדאורייתא מחזא חזי ורבנן הוא דפסלוהו והרי לא תלי כלל בזה, דבאמת אי הוו פסלי לי' רבנן גם לענין תפיסה לא הוה מהני מאי דמדאורייתא מחזא חזי ולהיפוך לענין תפיסה גם רבנן לא פסלוהו כלל ועיקר הטעם חסר מן הספר איברא די"ל דהיינו נמי טעמא דמהני תפיסה משום דמדאורייתא מחזא חזי כו' ולהכי נקט הש"ס האי לישנא למימרא דמהני תפיסה, אבל דחוק הוא בעיני. וביותר הוא דחוק דנראה מלשון הרשב"א דלאו אליבא דר"פ בלחוד הוא דקאמר דמהני תפיסה אלא דתפס הכי לדינא, וראיתי בס' אור שמח להגאון מוהרמש"ך נ"י {{ממ|[[אור שמח/עדות/יא#|הל' עדות פי"א]]}} שהבין ג"כ הכי בכוונת הרשב"א והביא ראי' לזה מרב אחא משבחא מובא ברא"ש פ' גט פשוט {{ממ|}} יעו"ש, ואנן קיי"ל כראב"י דמשחק בקוביא נמי פטור כמש"פ הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/שבועות/י#א|פ"י משבועות ה"א]]}} וא"כ צ"ל דראב"י פליג אר"פ רק בזה דסבר דהפסד תפיסה לא מקרי כפירח ממון ור"פ סבר דמקרי כפירת ממון, א"כ אין טעם החיוב מאי דמדאורייתא חזי: '''{{עוגן1|ולכאורה}}''' הי' נ"ל דבר חדש, בהקדם דקדוק גדול בדברי רש"י ז"ל במשחק בקוביא שכ' ורב אחא סבר הואיל וסוף סוף אי מסהיד לא מקבלינן לי' לא קרינא בי' והוא עד, והיא דרשה חדשה ובכולי' פרקין אמרינן בכגון זה אם לא יגיד שאם מגיד זה מתחייב זה חמון. ע"כ הי' נ"ל לומר דבר חדש, דלחיוב שבועת העדות בעינן תרתי, א) שתועיל עדות העדים לחייב את זה ממון, ב) שיהא עליהם שם עדים, לאפוקי פסולין אפילו היתה עדותן מועלת שאין שם עד עליהם. קמייתא ילפינן מאם לא יגיד שאם מגיד זה מתחייב זה כמבואר בפרקין ובתרייתא ילפינן מוהוא עד שיהא עליו שם עד. וחילא דידי מתו"כ {{ממ|סו"פ ויקרא}} אמר לשנים משביעני עליכם כו' והן שיודעין לו עדות עד מפי עד או שהי' אחד מהן קרוב או פסול יכול יהו חייבין ת"ל ושמעה קול אלה והוא עד בזמן שהן כשרין לעדות לא בזמן שהן פסולין מן העדות, אלמא דחוץ ממה שלא היתה עדותן מועלת ונתמעטו מאם לא יגיד יצאו אלו שאם יגידו לא יתחייב זה ממון נתמעטו נמי מוהוא עד שאין עליהם תורת עדות כלל. והא דאצטריך התו"כ לדרשא זו ולא סגי לי' בדרשא דאם לא יגיד, י"ל כמ"ש הראשונים ז"ל (שנביאם לקמן) אמתני' דדף ל"ה בקבלו עליהם קא"פ שעדותן מועלת ואין חסרון מצד זה ומ"מ נתמעטו מוהוא עד שאין עליהם שם עדים מן הדין. ואף דבש"ס דילן {{ממ|[[בבלי/שבועות/לה/א|דף ל"ה ע"א]]}} תנינן אמר לשנים כו' והן יודעין לו עדות עד מפי עד או שהי' אחד מהן קרוב או פסול יכול יהו חייבין ת"ל אם לא יגיד ונשא עונו בראוין להגדה הכתוב מדבר, ש דמיירי בלא קבלוהו עלייהו, או דאפילו אי מיירי בקבלוהו אפשר דסמיך אוהוא עד והיינו בראוין להגדה מצד עצמן הכתוב מדבר. תדע דהראשונים ז"ל הקשו אמתני' דהתם למ"ל למיתני עד מפי עד ונמצא אחד מהן קא"פ והא כבר קתני רישא בראוין להעיד ואלו אינן ראויין להעיד ותירצו דאתי למעוטי אפי' קבלוהו עלייהו, וז"ל הריטב"א וי"ל שלא נצרכה משום זו אלא לשקבל עליו בע"ד עד מפי עד או קא"פ ואשמעינן דאע"ג דאיכא כפירת חמון אפ"ה פטורין דכי כתיב בי' והוא עד או ראה בראוין להעיד מחייב ממון מכח עדותן משמע ק פי' בירושלמי והוא עד להוציא אחד שא"ל הרי את מקובל עלינו כב' עדים עכ"ל, הרי דאתי עלה מקרא דוהוא עד ומערב לה עם הירושלמי אע"ג דבש"ס דילן מייתי לה מאם לא יגיד, ונראה כמ"ש דמאם לא יגיד לא ידעינן בקבלוהו והא דאמרינן בראוין להגדה הכתוב מדבר סמיך אוהוא עד. ואף שאין זו ראי' גמורה זכר לדבר מיהא הוי. וראיתי שהגר"א ז"ל הגיה בתו"כ ע"פ ש"ם דילן, אבל מירושלמי נראה דגמר מוהוא עד ובש"ס דילן נמי י"ל דסמיך אוהוא עד, דבאחת מאם לא יגיד לא מוכח מידי לקבלוהו ואין הכרח לשינוי הגירסא בתו"כ. ולפי"מ שנכתוב להלן {{ממ|אות ??}} בס"ד י"ל דש"ס דילן והתו"כ פליגי במלתא אחריתא אבל בדרשא דוהוא עד כו"ע מודו יעו"ש: '''{{עוגן1|ואם}}''' כנים אנחנו בזה מתבארים דברי הרשב"א היטב, דר"פ וראב"י תרווייהו ס"ל דבפסולי עדות דדבריהם מהניא תפיסה ומקרי כפירת חמון, אלא דזה מהני רק לענין שיהא נקרא כפירת ממון אבל לענין שיהא עליו שם עד לא סגי בזה וכל שאין מוציאין ממון על פיו ה"ז נקרא עד פסול, וא"כ משחק בקוביא אע"פ שיש כאן כפירת ממון משום דמהניא תפיסה מ"מ יש בו חסרון מתנאי השני שאין שם עד עליו דהא פסלוהו רבנן שלא להוציא ממון על פיו, וס"ל לראב"י דכיון דרבנן פסלוהו אין עליו שם עד, וע"ז קאמר ר"פ כיון דמדאורייתא מחזא חזי אפילו להוציא ממון ורבנן הוא דפסלוהו יש עליו מה"ת שם עד וחייב בשבועת העדות. והשתא דברי רש"י ז"ל מדוקדקים שכ' בראב"י הואיל וסוף סוף אי מסהיד לא מקבלינן לי' לא קרינא בי' והוא עד ואינה דרשא חדשה אלא נובעת מתו"כ וירושלמי כמ"ש: '''{{עוגן1|אלא}}''' דקשיא לי תו ארש"י מדאמרינן ביומא {{ממ|[[בבלי/יומא/עד/א|דף ע"ד ע"א]]}} וכ"ת כיון דאית לי' היתר מן התורה קא חייל קרבן שבועה והתנן שבועת העדות כו' ראב"י אמר למעוטי משחק בקוביא והא משחק בקוביא מדאורייתא מיחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו ולא קא חיילא עלי' שבועה שאני התם דא"ק אם לא יגיד והאי לאו בר הגדה הוא כלל, ופירש"י דלא מהניא הגדה דידי' כיון דלא מקבלינן לה מדרבנן, הרי דממעטינן לי' פלא יניד ולמה פירש בסוגיין מוהוא עד. איברא די"ל דרש"י ז"ל נקט הכא רק רישא דקרא והוא עד וכוונתו נמי לסיפי' אם לא יגיד, אבל דחוק הוא. ואולי י"ל דהכא פי' כפשוטו דראב"י סבר דאינו ראוי מדרבנן מקרי נמי אינו ראוי מדאורייתא ולא קא חיילא עלי' שבועה ולפיכך יש למעטו מוהוא עד, והתם ביומא דפרכינן מינה לר"ל דעל אינו ראוי מדרבנן חיילא שבועה ולא סגי בטעמא דוהוא עד דמדאורייתא שם פד עליו אצטריך לן לשנויי חלא יגיד. אולם להרשב"א ז"ל נראה מסוגיא דיומא דראב"י סבר דלא מהניא תפיסה או דתפיסה לא חשיבא ככפירת ממון דאל"ה מאי משני א"ק אם לא יגיד והאי לאו בר הגדה הוא, ודוחק לומר דבזה נמי הסוגיות חלוקות. ואולי יפרש הרשב"א והאי לאו בר הגדה הוא דלא כפירש"י משום דלא מהניא הגדה דידי' אלא משום שאין עליו חיוב הגדה כיון דלא יוציאו ממון על פיו, והרשב"א לטעמי' דכ' בחי' לב"ק {{ממ|[[רשב"א/בבא קמא/נו/א|דף נ"ו ע"א]]}} דכל שאין עליו חיוב הגדה אינו חייב בשבועת העדות יעו"ש. אמנם לפ"ז תסתער על הרשב"א קושיא עצומה, דא"כ מ"ט דר"פ דמחייב למשחק בקוביא והרי עכשיו דפסלוהו רבנן אין עליו חיוב הגדה, ודוחק לומר דחייב בהגדה בכדי שתועיל תפיסה, ומכש"כ לפי"מ שראיתי בס' אור שמח {{ממ|[[אור שמח/עדות/יא|פי"א מעדות]]}} דהא דמהני תפיסה הוא משום דגזל מדבריהם אינה יוצאה בדיינים וכההיא דשבועות {{ממ|[[בבלי/שבועות/מא/א|דף מ"א ע"א]]}} במחויב שבועה דרבנן, [לדידי לא נ"ל דברים אלו ויש לי להאריך בזה אלא שאכ"מ], ובודאי אינו חייב להעיד בכדי שיגזול זה ולא יוכלו להוציא מידו בדיינין. ורחוק לומר דסבר ר"פ כיון דמדאורייתא הי' חייב בהגדה סגי, דמה בכך מ"מ עכשיו הרי אינו מחויב בהגדה אמנם ממ"ש הרשב"א אח"כ נראה דחשבו לר"פ כמחויב בהגדה מדאורייתא יעו"ש, וצע"ג: ===ז=== ז) '''{{עוגן1|ועפ"י}}''' דרכנו הנ"ל דבעינן שיהא עליו שם עד הי' אפשר ליישב מה שהוקשה לי קצת במתניתין, שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקין ולא בקרובין בכשרין ולא בפסולין, ומשמע דכללא רבא הוא דלעולם אינה נוהגת בנשים וקרובים ופסולים, ואמאי הרי משכחת לה שבועת העדות גבייהו בעדות מיתה דנשים וקרובין ועד מפי עד ולדעת הנימוק"י גם פסולי עבירה חוץ מרשע דחמס נאמנין. ולפמ"ש ניחא דשאני הני דאע"ג דהימנוהון רבנן בעדות מיתה ואיכא כפירת ממון מכל מקום אין שם עד עליהן ואינן בשבועת העדות, דנאמנות לחוד יהבו להו רבנן אבל עד לא מיקרו ושניין מעד אחד כשר דשם עב עליו. אח"ז מצאתי שכבר עמד המל"מ בפר"ד בדרך מצותיך ת"ד סי' קכ"ג על מ"ש החינוך שאין שבועת העדות נוהגת בנקבות וכתב אף בטומאה ומיתה דמהני עדות אשה אפשר דאינה בשבוה"ע דדוקא ע"א דבעלמא בר הגדה הוא ומצטרף עם אחר חייב אבל אשה שאינה בתורת עדות בשום מקום אף בטומאה ומיתה אינה חייבת קרבן והכי דייקא לישנא דמתניתין דריש פ' שבועת העדות. אבל לענ"ד לא נראה כן מכמה טעמים. חדא דמדברי הרשב"א שאנו עסוקין בהם מוכח ההיפוך, דאל"כ למ"ל לדחוקי נפשי' ולחדש דבפסולי עדות דדבריהם מהניא תפיסה לימא בפשוטו דפליגי במשחק בקוביא בעדות מיתה דמתחייבין ממין על פיו והחסרון הוא רק שאין שם עד עליו ובזה פליגי ר"פ וראב"י אם לא חזי מדרבנן מקרי לא חזי מדאורייתא, אע"כ דבעדות מיתה כיון דמהניא עדותו מקרי לענין זה עד וה"נ נשים וקרובים ופסולים. וכ"ת דע"כ לאו בעדות מיתה פליגי, דאל"כ היאך קאמר ר"פ מדאורייתא מחזא חזי ולפיכך חייב והרי מדאורייתא אין ע"א נאמן כלל במיפה ורק מדרבנן הוא דנאמן כדס"ל להרשב"א בחי' ליבמות {{ממ|[[רשב"א/יבמות/פז/ב#הא|דף פ"ז ע"ב]] ד"ה הא אישתק}} יעו"ש, [ועיי' בקצוה"ח {{ממ|[[קצות החושן/חושן משפט/לט#א|סי' ל"ט סק"א]]}} שכתב להיפוך יתמיהני מזה], וא"כ ממ"נ לא ליחייב, ז"א דמני לאוקמי בשנים משחקים בקוביא דהני מדאורייתא כבר מהימני. וידעתי שיש לדחוק דאי בעדות. מיתה לא שייך למעטינהו מלשון ראוין להעיד דהני במיתה ראוין להעיד נינהו אבל לא נראה בעיני. ועוד דכל הראשונים הקשו במתני' ל"ל למיתני נשים וקרובים ופסולים הא תנא סיפא בראוין להעיד והכל בכלל, ואי אמרת דגם בעדות מיתה ליתנייהו בשבוה"ע אין זו קושיא כלל דאתי לאפוקי כל הני שאין שם. עד עליהן ואפי' בראוין להעיד כגון עדות מיתה, אע"כ דתפסו דבעדות מיתה גם אינהו חייבין. ובירושלמי דפרקין גרסינן בכשרין ולא בפסולין, מנין אם לא יגיד ונשא עונו את שמגיד וחבירו משלם ממון יצא פסול שמגיד ואין חבירו משלם ממון, מפי ב"ד להוציא עד אחד, בשאמרו לו הרי את מקובל עלינו כשני עדים יהא חייב ות"ל והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו את שכשר להעיד עדות תורה יצא אחד שאינו כשר להעיד, ולפי דברינו הנ"ל הוא מתבאר דבפסולין ולא קבלינהו עלייהו אפשר נמי למעט מוהוא עד אלא דסגי בדרשא דאם לא יגיד, אבל בקבלוהו עלייהו לא סגי בדרשא דאם לא יגיד דהא מתחייב כבר ממון על פיו וממעטינן לי' מוהוא עד, והוא כהתו"כ, והיינו דע"א אין שם עד עליו, ומ"מ בעדות מיתה דנאמן וחייב צ"ל דשם עד עליו כיון דנאמן, וא"כ ה"ה קרובים ופסולים [וגם נשים אם לא נחלק לפי שפסולין לעולם]. איברא דבירושלמי סנהדרין {{ממ|[[ירושלמי/סנהדרין/ג/ט|פ"ג ה"ט]]}} איתא בשאמרו לו הרי את מקובל עלינו כשנים יכול יהא חייב ת"ל ראה או ידע את שכשר להעיד עדות תורה כו', ולפ"ז הי' נראה לכאורה דאין הדרשא מוהוא עד שיהא שם עד עליו כמ"ש אלא מראה או ידע דהיינו שיהא ראוי לחייב ממון משעת ראיי' ודיעה לאפוקי קבלוהו אח"כ שבשעת ראיי' לא היה ראוי לחייב ממון, אבל כל הראשונים בסוגיין דדף ל"ה הביאו להירושלמי כגירסא שבשבועות. ומ"מ מכל הנ"ל דנשים וקרובין ופסולין חייבין בעדות מיתה לא נדתה עיקר חידושנו דבעינן שם עד די"ל דבעדות מיתה כיון דמהניא עדותן שם עד עליהן משא"כ בשאר עדות ממון דלא מהניא עדות הפסולין איכא חסרון גם משם עד. ומכש"כ שאין סתירה לזה מדברי הרשב"א מדלא קאמר דפלוגתא דמשחק בקוביא בעדות מיתה היא, דמלבד די"ל כנ"ל דבעדות מיתה שם עד עליו וכן בע"כ לאו בהכי קמיפלגי דהא קיימי אמתני' ומתני' איירי רק בעדות ממון דעלמא דאלו בעדות מיתה גם נשים וקרובים ופסולים [להנימוק"י] חייבין לפום מאי דקיימינן השתא וה"ה משחק בקוביא, מלבד זה י"ל דאפי"ת דכל הני בעדות מיתה נמי פטורין משום שאין שם עד עליהם אפילו היכא דמיהמני משחק בקוביא שאני, דהא ביומא פרכינן מזה עלי' דר"ל דאינו ראוי מדרבנן חיילא עלי' שבועה ומשנינן משום שאין עדותו מועלת כמש"ל, א"כ בעדות מיתה דעדותו מועלת יהא חייב לכו"ע דהא מדאורייתא שם עד עליו וחיילא עלי' שבועה. [וכגון שהיו שנים כמש"ל להרשב"א. ולפמ"ש לעיל דלהרשב"א נפרש ההיא דיומא שאינו חייב בהגדה בלא"ה לק"מ, ויש להאריך בזה]. ובזה נדחה נמי מה שראיתי בחי' הרי"מ לחו"מ {{ממ|[[חידושי הרי"מ/חושן משפט/כח|סי' כ"ח]]}} שרצה ליישב קושיית הרשב"א דמיירי שקבלו עליהם משחק בקוביא דהשתא איכא כבר תועלת בעדותו, וכן בהי' להנתבע מיגו ולשי' הרא"ש בתשובותיו {{ממ|[[שו"ת הרא"ש/סו/ח|כלל ס"ו ס"ח]]}} לא אמרינן מיגו אפי' במקום עדים פסולים ועוד בגווני אחריני שיש תועלת בעדותו ומ"מ אם הוא פסול אינו חייב בקשה"ע ובזה פליגי ראב"י ור"פ בחזי מדאורייתא ולא חזי מדרבנן, ולפמ"ש דחוי הוא דאכתי מה נעני לסוגיא דיומא דגם לראב"י אם יש תועלת בעדותו חייב ועיקר הפטור הוא רק משום שאינו בר הגדה כלל וא"כ הדר קשה קושיית הרשב"א מ"ט דר"פ. ולפמ"ש לעיל דלהרשב"א יש לפרש ההיא דיומא לאו בר הגדה הוא כלל לפי שאינו מחויב בהגדה יש לקיים קצת דבריו, ואין להאריך בזה. ולפ"ז שפיר יש ליישב דברי הרשב"א כמ"ש דמאי דמהניא עדות משחק בקוביא לענין תפיסה לא משווי לי' שם עד כיון דאינו נאמן להוציא ממון על פיו וכמ"ש: '''{{עוגן1|אח"ז}}''' ראיתי בנו"ב מהדו"ק חאה"ע {{ממ|[[נודע ביהודה/קמא/אבן העזר/לג#סוף|סו"ס ל"ג]]}} שכ' ג"כ דנשים וקרובים אף דנאמנים בעדות חיתה מ"מ אינם בקשה"ע שאין תורת עדים עליהן ושאני מע"א כשר ולא הזכיר מהמל"מ שהבאנו. אך הוא ז"ל בקע לו על יסוד זה נתיב לעצמו להוכיח מזה דע"א נאמן מה"ת ואל"ה לא הי' חייב בשה"ע ונשים וקרובים נאמנים רק מדרבנן ולהכי פטורין כדמשמע ממתני'. אבל התוס' ורוב הראשונים הרי ס"ל דגם ע"א רק מדרבנן הוא דנאמן. ומן התימה שלא הזכיר הנו"ב מדברי התוס' {{ממ|[[תוספות/שבועות/לא/א#ורבנן|דף ל"א ע"א]] ד"ה ורבנן}} שכתבו להדיא דגם בנאמן מדרבנן חייב בשבה"ע. אך מדברי החינוך שהביא המל"מ מוכח להדיא דנשים אינם בשבה"ע לעולם. ואין לומר דכוונת החינוך דמה"ת לא משכחת לה גבייהו חיוב קשה"ע וסבר דע"א במיתה נאמן רק מדרבנן, דהא אכתי איתנייהו מה"ת בעדות טימאה וכ"מ שהאמינה תורה ע"א כו', וזוהי תשובה גם לדברי הנו"ב שהוכיח ממתני' מדקתני שאינם בשה"ע לעולם דנשים נאמנות רק מדרבנן, וצ"ע. אח"ז ראיתי שהעיר כן בעצמו. ועדיין צריך אני לישב על מדוכה זו ואכ"מ: ===ח=== ח) '''{{עוגן1|הדרן}}''' לדידן דבתשובות רעק"א שם תירץ לקושייתו על רש"י משום דרמב"ח בכתובות שם דסבר למימר דשבועה דפוגמת הוי דאורייתא ולא חש לתשובת רבא דהוי שע"ק ע"כ סבר דשע"ק אינו כקרקע ונשבעין עליו ואיכא למימר דר"פ נמי הכי ס"ל והביא סמך לזה משבועות {{ממ|[[בבלי/שבועות/לז/ב|דף ל"ז ע"ב]]}}, אלא דזהו רק בשיכול לגבות גם ממטלטלין אבל בכתובה שאינה נגבת אלא מן הקרקע אינהו נמי מודו דהוי כקרקע הנה מלבד דלענ"ד שינויא דחיקא הוא דכיון דסבר ר"פ שע"ק אינו כקרקע מנ"ל להש"ס למיפרך בפשיטות ש"מ משביע עדי קרקע חייב משום דכתובה אינה נגבת אלא מן הקרקע דילמא ס"ל לר"פ דגם בכה"ג שע"ק אינו כקרקע שהרי יכולין לסלקה בזוזי, מלבד זה לא יספיק תירוצו אלא ארש"י אבל למ"ש דגם על הריטב"א יש להקשות כן וביתר תומר לא יתכנו דבריו דבאמת חידוש גדול הוא לומר דרמב"ח ס"ל דנשבעין על שע"ק דהלכה רווחת היא שאין נשבעין, ואי דלא חש רמב"ח לתשובת רבא ה"נ לא חש לתשובה שני' דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין והיא נשבעת ונוטלת, אלא דהגרע"א ז"ל נסמך על הר"ן כתובות שם שכ' הכי די"ל דרמב"ח ס"ל נשבעין על כפירת שע"ק וכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין לאו דוקא אלא מי שבא להעמיד הדבר בחזקתו הראשונה הוא נשבע וכאן האשה באה להעמיד חזקתה יעו"ש, אבל מחי' הריטב"א שם נראה שמיאן בזה וכתב דרמב"ח אמר לשון סתום וכוונתו לומר שהוא כעין תורה ומשום דטעו בו בא רבא הכא ופי' שא"א לומר דמדאורייתא ממש קאמר אלא דע"כ דרבנן כעין דאורייתא היא כו' ויש כיוצא בזו בתלמוד עכ"ל, א"כ לדידי' אין מקום ויסוד כלל לומר דר"פ סבר נשבעין על כפירת שע"ק נגד ההלכה הרווחת דאין נשבעין: ===ט=== ט) '''{{עוגן1|אמנם}}''' הקושיא מתורצת בפשיטות דע"כ אנו צריכין לבוא עלה מכח כתובה דאינה נגבת אלא מן הקרקע ואל"ה לק"מ מצד שטרות דעלמא, דהתוס' ב"מ {{ממ|[[תוספות/בבא מציעא/ד/ב|דף ד' ע"ב]]}} כתבו דבלית לי' קרקע לא הוי שע"ק ונשבעין, וא"כ מצד שטרות דעלמא ליכא למיפרך מידי ש"מ משביע עדי קרקע חייב דאיכא לאוקמי בדליכא קרקע, וע"כ דפריך רק מכח כתובה דלא גביא ממטלטלי כלל ואי ליכא קרקע ממילא פטור העד דלא מפסיד לה מידי דבלא"ה לא היתה גובה כלום, ותו לא מידי:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף