עריכת הדף "
דבר אברהם/ב/כד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==א== א) '''במה''' שעמד כת"ר על מה שכתבתי בספרי בהערה ל[[דבר אברהם/א/טו#ה|סי' ט"ו אות ה']] על מ"ש התוס' דהא דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל הוא רק בבעלים אבל אחר אינו יכול לפדות בשו"פ, וכתבתי דמפשטיות דבריהם משמע דמשום עיכוב הבעלים נגעו בה שזה פודה על שו"פ ולוקח לעצמו ממון שהקדיש חברו ולא בא התועלת להקדש כמחשבתו, זכר לדבר כההיא דערכין {{ממ|[[בבלי/ערכין/ו/ב|דף ו' ע"ב]]}} ישראל שהתנדב מנורה כו' אסור לשנותה, וע"ז קרא כת"ר תגר דבקדשי בה"ב אין לבעלים שום זכות ולא הוו בעלים כלל ואינו מן הענין שבעלים יעכבו בזכותם דאין כאן זכותים ואין כאן בעלים, ומוסיף כת"ר לבאר פירוש התוס' שאינו תלוי בבעלים של החפץ רק בבעלים הנאמר בדין פדיון, דבהלכות פדיון יש להבעלים דין מסוים ע"פ דין והיינו מקדיש וכדקיי"ל שהמקדיש מוסיף חומש וכו'. נפלאתי מאד על כת"ר על הוספתו זו שבא לבאר את המבואר ובספרי שם בפנים אחר שהבאתי דברי התוס' סיימתי בפירוש בזה"ל ומכ"ש קדשי מזבח שהמקריב עדיין בעלים עליהם, ואנכי באתי רק להסביר החילוק שבין בעלים לאחר דאיירי בהו התוס', וקרי לי' בעלים קרי לי' מקדיש מ"מ מאי נ"מ בינו לאחר, דהתוס' לא הראו מקור לזה אלא קיימוהו רק מסברא, וכבר נתלבט בזה הטו"א מגילה {{ממ|[[טורי אבן/מגילה/כג/א|דף כ"ג]]}} להסביר הדבר יעו"ש, ולכן הסברתי לה דהיינו טעמיי' משום עיכוב הבעלים, והיינו באמת מקדיש שהוא גם בעל החפץ, ומה בא כת"ר לחדש בזה בעצם המובן של בעלים. ותמיהני על כת"ר שעבר ע"ז כלאחר יד ולא פגע ולא נגע בהקושי שבדברי התוס', דכיון דיסוד הדבר הוא משום שאין אונאה להקדש כמבואר בב"מ {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/נז/א|דף נ"ז ע"א]]}} ובתמורה {{ממ|[[בבלי/תמורה/כז/ב|דף כ"ז ע"ב]]}} יעו"ש בסוגיא בלישני דלכתחלה ודיעבד {{הערה|הגה"ה. '''ויש''' לי מקום עיון בשמ"ק בכורות {{ממ|[[בבלי/בכורות/יג/ב|דף י"ג ע"ב]]}} דאמרינן התם לאמימר דאצטריך באונאה תרי קראי לעמיתך ולא תונו איש את אחיו חד למעוטי עכו"ם וחד למעוטי הקדש וצריכי דאי כתב רחמנא חד הו"א לעכו"ם היא דאין לו אונאה אבל הקדש יש לו אונאה קמ"ל, וכתב השמ"ק וז"ל אכל הקדש יש לו אונאה אע"ג דהקדש שוה מנה שחללו על שו"פ מחולל היינו דמתכוין אבל בטעות הו"א דיש אונאה, כ"מ בתוס' כ"י עכ"ל. ותמיהני דלפי דברים אלו אין ההיא דשמואל תלוי כלל כדין אונאה דהקדש וזה אפשר רק לומר לפי האיבעיא הא לכתחלה הא דיעבד שבש"ס ב"מ ותמורה וכפי פירוש מקצת הראשונים דלכתחלה היינו שמתכוין לפדות שלא בשוויי', ולמה הוצרך לכל זה עדיפא הו"ל לשנויי דאי לאו דכתב קרא דאין אונאה להקדש אה"נ דחללו על שו"ש אינו מחולל ושמואל קאמר לה רק לבתר דכתב קרא. ושמא סבר דהלכה כההיא לישנא דלכתחלה ודיעבד, וצ"ע מנ"ל:}} למה גם בחילל אחר אינו מחולל, וע"ז הסברתי דמצד עיכוב הבעלים נגעו בה, ולהלן עוד נדבר מזה. ונראה דגרם לכת"ר כ"ז מפני שעמד רק בדברי התוס' תמורה שם שדבריהם סתומין, אבל אלו עמד בדברי התוס' מנחות {{ממ|[[תוספות/מנחות/עא/ב#ומתירין|דף ע"א ע"ב]] ד"ה ומתירין}} שהוסיפו דברים בהסברם יותר מהנאמר בתמורה לא הי' עובר ע"ז כלאחר יד, דז"ל התוס' א"נ דוקא בעלים הוא דיכול לפדות שו"מ על שו"פ דאין סברא שיוכל כל אחד לפדות הקדש חברו שוה מנה על שו"פ ויקחנו לעצמו עכ"ל. ויותר מזה מבואר בשמ"ק ב"מ {{ממ|[[שיטה מקובצת/בבא מציעא/ו/ב#פריש|דף ו' ע"ב]] ד"ה פריש}} וז"ל והקשו בתוס' אפילו תימא דקדשה אמאי פרשי רבנן חינה ליתלי' על שו"פ דבזה"ז הקדש מנה יכול לחללו אפי' לכתחלה על שו"פ כדמוכח בערכין ותירצו דה"מ בעלים עצמן או אחרים ברצונן אבל בע"כ לא והכא להכי אקדשה שלא יוכל שום אדם לפדות כדי שלא יהנה ממנה חברו, הריטב"א, עכ"ל. ומזה נפשט נמי מה שנסתפקתי בהערתי שם אם אחרים יכולין לפדות על שו"פ כשהבעלים נותנים רשות וצדדתי שם לומר כן, ובדברי הריטב"א אלו משם התוס' מפורש הכי. ואם נימא דחה דאחר אינו יכול לחלל בשו"פ אינו משום עיכוב הבעלים א"כ למה הוא מחלל כשהבעלים נותנין לו רשות. ואף דבתמורה אשכחן נמי דרק הבעלים ממירין ומ"מ כשאמר כל הרוצה להמיר יבוא וימיר מהני, הנה התם אדרבה קשה להיפוך למה לא יוכל אחר להמיר בלא רשות הבעלים וכי מה הוא עושה בבהמת חברו הרי אינו מוציאה לחולין אלא הוא ותמורתו יהי' קדש והוי רק כעין מתפיס, וכבר עמדתי ע"ז בספרי שם אות ה' ויישבתי ג"כ קרוב לזה יעו"ש. אע"כ דרק משום עיכוב הבעלים אין אחר יכול לחלל בשו"פ ולפיכך כשנתנו לו רשות אזדא לי' עיכוב הבעלים. וידעתי היטב שיש מקום לכת"ר ע"פ דרכו לומר דכך הדין שרק הבעלים יכולין לחלל בשו"פ ושוב כך הדין דכל שבא ברשות הבעלים הוי כבעלים לענין זה גם בלי יסוד, אבל אין רוחי נוחה מזה דכיון דמצד הדין אינו יכול לחלל [כדרך כת"ר אע"פ שאין אונאה להקדש] אלא דבעלים בע"כ שאני משום דמפורש בש"ס הכי דיכולין לחלל בשו"פ מנלי' להריטב"א לחדש מעצתו דגם אחר יכול לחלל מרצונו, דין זה היכן נמצא ובעיקרו הרי חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף