עריכת הדף "דברי מלכיאל/ב/י" (פסקה)

==א==

א) הנה חלודה ידוע שא"א שתתהוה ברגע אחת וצריכה איזה זמן לזה משיתחיל הסכין להחליד. וכעין זה איתא בב"מ כ"ט ע"ב שהמוצא כלי כסף ונחושת משתמש בהם לפרקים כדי שלא יעלו חלודה בקרקע. ומבואר דאף בקרקע מ"מ אין עולה חלודה רק באיזה משך זמן. והנה לא נתבאר באיזה זמן אפשר שתבוא חלודה. ורש"י פירש לפרקים ולא ביאר כמה שיעור פרקים. ובברכות נ"ט ע"ב איתא דלפרקים הוי שלשים יום. אבל הכא אין נראה שיהא הכוונה כן. דא"כ הו"ל לפרושי במשנה כמו דמפרש גבי ספרים וכסות. וזה בודאי אין לומר שסומך אהא שהזכיר מקודם בספרים וכסות שלשים יום. וברמב"ם ובח"מ סי' רס"ז סי"ט לא נזכר כלל דין זה דרק לפרקים משתמש. רק איתא שם שמשתמש בכסף בצונן ובנחשת בחמין ובקרדומות ברך וכו'. והוא ברייתא בב"מ ל' ע"א. והנה רש"י פירש במשנה דקתני משתמש לצרכן אבל לא לשחקן. לצרכן כדי שלא יתעפשו משתמש לפרקים אבל לא ישתמש זמן ארוך שלא ישחקו. ולפ"ז צ"ל דמפרש דהא דקתני בברייתא דמשתמש בצונן היינו דאף לפרקים אינו משתמש רק בצונן ובחמין אינו משתמש כלל. [והב"י הביא בסי' רס"ז בשם נ"י ולפלא שכן פירש"י במקומו] ולפ"ז קשה למה לא הביאו הפוסקים דין המבואר במשנה. וצ"ל דהרמב"ם וש"פ מפרשים שכדי שלא יעלה חלודה צריך להשתמש תמיד בכלי כסף ונחושת וברזל. ודקאמר במשנה לצרכן אבל לא לשחקן מפרש לה בברייתא כל אחד כפי טבעו זה בצונן וזה בחמין וזה ברך. ודקאמר במשנה לשחקן אף דשל כסף בחמין משחירן י"ל דזה ג"כ מיקרי שחקן שנפחתים מערכם. ולזה הביאו רק דברי הברייתא. ולפ"ז יהא מוכח לדעתם שאפשר שתעלה חלודה אף בשעה קטנה. דאלת"ה לא הו"ל להתיר להשתמש רק לפרקים שיש לחוש לחלודה וכפירש"י. ואין לומר דכיון שכתבו הפוסקים שם גבי טלית וגבי כלי עץ ששוטחה ומשתמש לצרכה ה"ה בכולהו וממילא נשמע שמשתמש כן לפרקים כפי שדרוש לצרכה שלא תעלה חלודה. כי זה דוחק דכל כה"ג הו"ל להפוסקים לפרושי: