עריכת הדף "בינת נבונים/כללים" (פסקה)

==כלל א==
התוס' שבת {{ממ|[[תוספות/שבת/ע/ב|ע:]]}} כתבו דהא דקיימ"ל כר"י לגבי ריש לקיש לבר מתלת לא מיירי אלא בדברים הנוהגים בזמן הזה, ועיין בתיו"ט {{ממ|[[תוספות יום טוב/כלים/ג#ב|כלים פ"ג מ"ב]]}} ובלחם חמודות בברכות פרק הרואה {{ממ|[[לחם חמודות/ברכות/ט#י|סק"י]]}} הביא בשם תשובות מהרי"ק שכתב דהנהו כללות דהרלכה כמר לגבי מר לא אמרו על הדינים הבלתי נוהגים בזמן הזה, והתוס' זבחים {{ממ|[[תוספות/זבחים/ו/א|ו.]]}} ס"ל שהכללים הללו נאמרו אף בדברים שאינם נוהגים בזמן הזה וכ"כ בתוספת חדשים כלים פ"ג משנה ב' וז"ל אבל הרמב"ם לא ס"ל כן (כמהרי"ק) שתמיד הולך בכל ספרו אפילו באינם נוהגים בזה"ז בכללות אלו, עצמו לספר, גם לא היה אפשר לחבר חיבורו ולפסוק הלכה אם לא על דרך זה, וכן מוכח מגמ' דמנחות {{ממ|[[בבלי/מנחות/נא/א|נא.]]}} דפליגי ר' יהודה ור"ש ובברייתא אמרת נשנה דבריהם להיפך וקאמר הי מנייהו אחרנייתא ופירש רש"י דקיימ"ל ר"י ור"ש הלכה כר"י ולסמוך עליה כו' עיי"ש וכן שם ע"ב פסק ר"י הלכה כאבא יוסי בן דוסתאי, ופריך והא אמר ר"י הלכה כסתם משנה כו' עיי"ש וכל אלו אינם נוהגים בזמנינו עכ"ל התו"ח אלמא שרש"י ס"ל דהנך כללי נאמרים אף בדברים שאינם נוהגים בזמן הזה ולדעת המהרי"ק צ"ל דהא דפריך הש"ס הי מנייהו אחרנייתא לא פריך מכח האי כללא דקיי"ל כר"י לגבי ר"ש אלא דבלא זה רצה הגמרא לברורי דעתו של ר' שמעון בזה כיון דאפשר לברורי מבררינן ודרוש וקבל שכר; ואולי אפשר דאדרבה דקים להו לחכמי הגמרא דהלכה בזה כר"ש לגבי ר' יהודה לכך קא בעי הש"ס הי מנייהו אחרנייתא והאיך דעתו של ר"ש למסקנא, דהלכתא כותיה בזה; ומשם ע"ב דפריך הש"ס והא אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה לא קשה למהרי"ק דדוקא גבי כללי דהלכה כמר לגבי מר קאמר המהרי"ק דזה לא נאמר על הדברים שאינם נוהגים בזמן הזה אבל בהא דהלכה כסתם משנה זה נאמר אפילו בדברים שאינם נוהגים בזמן הזה דלכך רבי ובית דינו סתמו המשנה ותנו אותה סתם לומר דהלכתא כוותיה (שער הקודש פ"ו) ועיין בתשובות נו"ב מ"ת אבהע"ז סי' קכ"ט ובשיבת ציון סימן כ"א:

הרא"ש כתב בפ"ד דב"ק סי"ד וז"ל דמאיזה טעם עשו חכמי הגמרא כלל זה לפסוק הלכה כשמואל בדיני וכרב באיסורי בכל מקום לפי שידעו ששמואל היה רגיל תמיד לפסוק ידינין ולכך היה מדקדק בהן ויורד לעומק ומשכיל על כל דבר אמת, וכן רב היה רגיל לדקדק בהוראות איסור והתר לכך סמכו על הוראותיו לעניני איסור והתר עכ"ל, ולפי דברי הרא"ש הנ"ל אם כן דוקא בדיני איסור והתר הנוהגים בזמן הזה דרב היה רגיל לפוסקן קי"ל דהלכה כרב באיסורי אבל בדברים שאינם נוהגים בזמן הזה לא איפסוק הלכתא כרב לגבי שמואל. אבל אפ"ל דטעם דהלכה כרב באיסורי משום דהיה גדול הרבה משמואל, דאפילו רב אסי תלמידו דרב היה גדול משמואל עיין ב"ק דף פ' בהא דרב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן שמואל לא עיל קמי דרב אסי משום דרב אסי היה גדול ממנו, ושם ברש"י שמואל קטן שבכולן היה עכ"ל ולכך הלכה כרב שהיה גדול הרבה משמואל אלא שבדיני ממונות הלכה כשמואל לגבי דרב אע"פ שרב היה גדול ממנו משום ששמואל עסק במקצוע זו הרבה והיה בקי בהן ולכך הלכה כמותו במקצוע זו, אבל בשאר מילי הלכה כרב משום שהיה גדול משמואל ולכך אפילו בדברים שאינם נוהגים בזמן הזה הלכה כרב (שם):