עריכת הדף "ארץ חמדה/שמות/כט" (פסקה)

==א==

{{ממ|שמות כט א}} <br>'''וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם''' . במס' ע"ז ר"ע אקלע לגינזק בעי מיניה קנקנים של עכו"ם מהו במה שמש משה ז' ימי המלואים. נראה לי דחדא באידך תליא. דאיתא בזבחים {{ממ|דף צ"ה ע"ב}} דבתנור של חרס מהני היסק. ומקשה גמ' אלא קדירות במקדש אמאי ישברו להדרינהו לכבשונות. ומשני אין עושין כבשונות בירושלים. ופרש"י דעל קרא לא ק' די"ל דישברו במשכן שלא היו קבועים לעשות להם כבשונות. ויש להקשות לפי מה דאיתא ביו"ד סימן צ"ט דקדרה שבלעה טפה חלב מבטלין לכתחלה כיון דאי אפשר לבא לידי נ"ט ומביא הרשב"א ראיה מקנקנים של יין דמותרים משום דהיתר הוא בשפע עי' ט"ז ס"ק ט"ו שא"א לבוא לידי נ"ט כדאי' בפרק אין מעמידין רבי יצחק בריה דרב יהודא וכו' א"כ מנ"ל דיוצא ע"י היסק בחוץ ובפנים ע"י דופן. דלמא לעולם אין יוצא מידי דופיו לעולם. והא דמהני גבי אין טשין את התנור באליה ואם הוסק מותר משום דהאמת דאף דנשאר מעט ולא יצא מידי דופיו כיון דהאיסור מועט וההיתר הוא שפע מבטלין לכתחלה כמו גבי קנקנים משא"כ גבי נותר דאיסור כרת ואסור בהנאה והוה מב"מ במשהו משא"כ סתם יינם. וגם אין טשין באליה שהוא דרבנן עי' תוס' פסחים {{ממ|דף ט'}} {{ממ|ועל קדרות בפסח לא קשה כ"כ דר"ל דלישתינהו והוה נ"ט לפגם אבל נותר א"א לשהות כמ"ש הרא"ש דתיכף חל עליו העשה של שריפה}} ולפרש"י דמס' ז' דהכתוב מיירי במשכן א"כ אין להוכיח מכאן דאין מבטלין איסור לכתחילה במקום שיש היתר בשפע. והא דהכתוב צוה לשבר משום שלא היו קבועים ולעולם היסק מהני דיוצא מידי דופיו. ולכך אם הוסק התנור מותר גבי אין טשין התנור באליה ולא שהיה היתר בשפע. ויש הכרח לפרש דהקרא מיירי דוקא במשכן. דיש להק' הא לדעת רש"י ותוס' {{ממ|משא"כ לרמב"ם עי' בתוס' יו"ט}} דגם בשלמים צריך שבירה קשה למה לא כתב ישבר גבי שלמים. דזה הדין של שבירה היה בהכרח מקודם גבי שלמים כל שבעת ימי המילואים ואז היה הדין כמו בבמה ואין קרבין שם חטאת רק שלמים וא"כ הוה שלמים קודם לחטאת והיה מוכרח להורות הדין קודם גבי שלמים. וצ"ל משום דפרש"י עיקר דהאמת ע"י היסק יוצא מידי דופיו. וא"כ בשנה הראשונה כיון שהיו באמת קבועים לא היה צריך שבירה והיו נוהגים בהיסק משא"כ בשאר שנים במסעות שלא היו קבועים הוכרח לומר דין שבירה לזה כתבה בחטאת כי אפשר דאז היה חטאת קודם והתינח א"ת שהיה דין במה ואסור להקריב חטאת יש הוכחה הנ"ל אבל א"ת שלא היה דין במה והיה מותר להקריב חטאת ג"כ אין שום הוכחה. והשתא יבואר דבעי מיניה קנקנים של ע"ז מהו שיהיה מותר. וא"ל הא בודאי מותר כיון שהאיסור בשפע. ז"א דלמא אין מבטלין איסור לכתחילה וא"ל דהכרח דמבטלין דאל"כ יקשה מדוע כתיב שבירה הא מוכח דמהני היסק מהא דאין טשין וכו' ואם הוסק מותר. וצ"ל בשלמא התם בטיל ברוב משא"כ גבי נותר דבמשהו. ק' הא עכ"פ מוכח שיוצא מידי דופיו. דאל"כ קשה א"כ מבטלין איסור לכתחילה אלא ש"מ דמוכח מזה דמבטלין וליכא להסתפק גבי קנקנים. לכן בעי במה שמש משה בז' ימי המלואים הא לא היו אז בגדי כהונה וצ"ל דל"צ בגדי כהונה דהיה לו דין במה ואין בגדי כהונה בבמה א"כ לא הקריבו רק שלמים וק' היה לו לכתוב שבירה גבי שלמים וצ"ל דאז היו קבועים ומהני היסק מוכח דיוצא מידי דופיו. וא"כ אין הוכחה מטשין התנור באליה דשם יוצא הכל ולא משום דמבטלין איסור. ושפיר מבעי קנקנים אי מותרים או לא. והשתא יבואר קושית מהרש"א דאמר רב משה רבינו כ"ג הוה וחולק בקדשים {{ממ|בדף כ"א ע"ב}} ופרש"י {{ממ|דף כ"א ע"א}} בד"ה ויש אומרים ורב סבר כי"א ומקשה מהרש"א דלמא רב סבר כחכמים דלא נתכהן רק ז' ימי המלואים. ונראה דהא איתא בילקוט דר"ש בן יהוצדק סבר בפ' צו דמנחה מעכב גבי כ"ג וכיון דאין מנחה בבמה איך אמר רב שהיה כ"ג וש"מ דקאי על מ' שנה:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>