עריכת הדף "אלשיך/שמות/יח" (פסקה)

== א ==

'''וישמע יתרו כהן מדין וכו'. ''' הנה ידוע כי תחלה היה כהן מדין ועדין לא היה שמו יתרו כי הנה שבעה שמות נקראו לו ולא נקרא יתרו עד שנתגייר ונקרא תחלה רעואל וחובב שחיבב את התורה וכשיתר פרשה אחת בתורה נקרא יתר ועל מה שאחרי כן הוסיף מצות ומעשים טובים הוסיפו לו וי"ו יתירה ונקרא יתרו ואיך יאמר וישמע יתרו שקורא אותו קודם שיתגייר בשם שקנה אחר כל השלמות שאחר הגרות ועוד שאחר כל המעלה הזאת שקראו יתרו מפילו עד תהום רבה וקורא אותו כהן מדין הוא שם הבעלים שהיה כומר לע"ג ועוד אומרו חותן משה שהרי נודע היה שהרי נאמר למעלה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדין: 

'''אמנם ''' הנה ראש דבר הכ' מלמד לאדם דעת איככה יאחז צדיק דרך ה' להיות בטוח ההגעה אל תכלית השלמיות הלא היא השמיעה כי ע"י שמיעה שאדם נותן לב לשמוע אל דברי ה' ומוסריו ולמודיו עולה במעלות האושר קו לקו כמז"ל על פסוק שמעו ותחי נפשכם וז"א וישמע יתרו כי ע"י מה ששמע ששת לב אל מעשה ה' כי נורא הוא זכה ליקרב אליו ית' קו לקו עד הגיעו אל סוף השלמות עד הקרא יתרו. עוד שנית למדנו כמה מעלות טובות למתחבר לצדיקים כי הלא כמה וכמה שמעו קריעת ים סוף וכמאמר רחב (יהושע ב׳:י׳) כי שמענו את אשר הוביש ה' וכו'. ומה גם למה שארז"ל (ש"ר פ' כ"ח) כי נשמע בכל העולם. ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים וכו'. וא"כ איפה מה היה כי הבלתי אדוקי' בע"ג לא שתו לב אל קריעת ים סוף להתגייר וזה שהיה כומר לע"ג שמע ונתגייר אך אמור מעתה כי אין זה כ"א על התחברו למשה. וז"א וישמע שנתן לב לשמוע עד גדר הקרא יתרו. מי שהיה כהן מדין כלומר לע"ג מה שלא נתגיירו הבלתי אדוקים בה. אין זה רק להיותו חותן משה כי בהתחברות אליו נדבק בה'. כי נתן לב בעצם את כל אשר עשה ה' וכו'. והנה ראוי לשים לב. (א) אל אומרו למשה ולישראל שנכנס בשניה' ויצא בא' בישראל לבד באו' כי הוציא ה' את ישראל ממצרים. (ב) לדרך רש"י ז"ל. והוא מרז"ל שאומרו את כל אשר עשה ה' וכו'. הוא מן ובאר וענני כבוד למה התחיל במאוחרי' ואח"כ אמר כי הוציא ה' את ישראל שקדם לכל. (ג) שלפי זה הל"ל וכי הוציא כי ענין אחר הוא. (ד) אומרו תחלה תואר אלהים ואח"כ כי הוציא ה'. (ה) אומרו ויקח יתרו חותן משה כי מהראוי לא יאמר רק ויקח את צפורה וידוע כי יתרו חותן משה היה (ו) אומרו אשת משה ולא אמר את צפורה בתו כי ידוע שהיא אשת משה. (ז) הזכירו פה שלוחיה בלי צורך. (ח) אומרו שני בניה ולא אמר בניו. (ט) אומרו שם האחד גרשום כי אמר וכו' כי הלא שמו בטעמו נאמר במקומו למעלה פרשת שמות. (י) אומרו ושם הא' אליעזר כי הנה הראשון היה ראוי יקרה כה והשני גרשום כסדר המאורע. (יא) אומרו ויבא יתרו חותן משה שגם תואריו אלה מיותרים פה ומן הראוי יאמר ויבאו אל משה. (יב) אומרו אל המדבר אשר הוא חונה שם כי מי לא ידע שבבואם אליו יבאו אל המדבר אשר הוא חונה שם וגם אומרו הר האלהים. (יג) אומרו אני חתנך יתרו בא אליך כי אומרו יתרו מיותר וכן אומרו ושני בניה עמה כי אומרו עמה מיותר. וגם לא אמר עמי וגם אומרו בניה ולא אמר בניך כ"א בניה. (יד) או' איש לרעהו מה ענין אומרו רעהו ולא אמר וישאל לו לשלום. (טו) או' ויספר משה וכו' כי הלא מעצמו ידע כי הוא זה כאומרו למעלה וישמע יתרו את כל אשר עשה וכו' ומה ענין תלאת הדרך שבא לספר. וגם מלת מצאתם. (טז) אומרו ויחד כו' למה חזר לפרט אשר הצילו מיד מצרים. (יז) אומרו ברוך ה' וכו' למה נכנס לנוכ' באומרו אתכם ויצא בעם באומרו הציל את העם. וגם באומרו מיד מצרים ויצא באומרו מתחת יד כו'. (יח) אומרו עתה ידעתי כי גדול וכו' כי הלא לזאת יחרד כל לב כי יראה כי אלהים המה האחרים כ"א בה' גדול מהם והוא הפך דת האמת חלילה חלילה אלף פעמים כי אם שכל אלהי העמי' אלילים הבל המה ואין אלוה מבלעדי אלהינו (יט) אומרו ויקח יתרו שהל"ל ויקרב או ויזבח (כ) אומרו חותן משה הוא מיותר. אמנם הנה כתבנו למעלה כי פרעה ראה מתחלה את מעשה ה' בעשר מכת בעבור ישראל עמו אך אחרי ראותו אותם נבוכים בארץ אמר בלבו לא ה' פעל כל זאת כ"א בעבור שמו הגדול אשר לא החשיב פרעה ואמר מי ה' כו' לא ידעתי את ה' שאם היה בעבור ישראל למה הניחם נבוכים בארץ אחרי צרתם אך אחרי ראותו ענין ים סוף חזר והודה ואמר אנוסה מפני ישראל כי מאשר עושה בים בשבילם יורה למפרע כי ה' היה נלחם להם במצרים בעשר המכות ולא עשה על דבר כבוד שמו כאשר חשבנו בשובם אחור וזה יאמר פה כי וישמע יתרו את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו שהוא כולל יציאת מצרים ומן ובאר וענני כבוד שהיה בזכות משה וישראל ולא על שנגע בכבוד שמו יתב' כי זה נתאמת לו ע"י קריעת ים סוף שהציל את ישראל ושמא תאמר אולי היה בשביל משה ואגבו זכו ישראל. לז"א מה שאמרתי ולישראל הוא מוכרח כי הלא הוציא ה' בלבד את ישראל ולא את משה כי מי הכניסו שיצא הרי כי בשביל ישראל עשה גם הם וזהו כי הוציא ה' וכו'. או שיעור הכ' וישמע יתרו. כד"א (בראשית כ״ג:ו׳) שמעני אדוני שהבין את כל אשר עשה אלהים שכולל כל ענייני יציאת מצרים ובמה שאח"כ שהכל היה על אודות ישראל. וזהו למשה ולישראל עמו ולא על כבוד שמו אשר חילל פרעה והוא כדרכו יתברך לקנא על כבוד בניו מעל כבוד עצמו והראיה כי הנה הוציא ה' בעצמו וכבודו את ישראל ממצרים ובמה ידע הוא שהיה על ידו ולא על ידי מלאך לזה אמר ממצרים הלא הוא כי היו עבדים והיה במצרים שמזלם גוזר בל יצא עבד לחירות והוא יתב' שידד המערכות הנה עשה שני דברים. (א) כי הוציא ה' את אשר חילל פרעה את ישראל שחס על כבוד ישראל מעל כבוד שמו. (ב) היות ממצרים ששידד המזל ובשמוע משה ענו מאד ענין יתרו אמר הלא דבריך טובים שלא חס על כבוד עמו אך הגהה אחת אני עושה בדבריך כי אמרת שעשה למשה ולישראל שתחשבני בפני עצמי כאלו אני שקול כהם בשבילי לבדי כאשר בשבילם אך אשר תאמר הוא על אודות ישראל דרך כלל כי אהיה נכלל בכללם ולא ליחשב בפני עצמי וז"א ויספר משה וכו' לו' הנה דעתך הוא כי כל אשר עשה ה' הי' למשה ולישראל דע איפה כי הן אמת שכיון לטובת ישראל יותר מעל כבוד שמו אך לא תאמר כי כל אשר עשה היה למשה ולישראל כי למעני שאני יחיד איני כדאי לכך אך כל אשר עשה וכו' היה על אודות ישראל והראיה שלא היה חש על כבוד שמו אשר חילל פרעה כי הלא כל התלאה והוא כי אלו היה כאשר חשב פרעה בשובם על פי החירות כי עזבם ה' כי גם עד כה לא למענם היה עושה כי אם על דבר כבוד שמו לא היה מצילם מתלאות הדרך אחרי כן כ"א אדרבה מעת שמצאם התלאה כבר ויצלם ה' כענין תלאת בשובם אחור שהי' להם חלאת פחד המצריים ופחד המדבר ופחד הים שמאז היו נצולים כי היתה תלאת הכנה אל ההצלה או יאמר פן יאמר איש אולי מה שבא יתרו להתגייר לא היה רק כי ראה את הערב רב שנתגיירו שהטיב ה' להם בהנצל בקריעת ים סוף ובאר ומן וע"כ נתן אל לבו להתגייר גם הוא לזה אמר כי לא כן הוא כ"א וישמע וכו' את כל אשר עשה אלהים כי לא בעד הערב רב היה כ"א למשה ולישראל עמו והראיה כי הנה כי הוציא ה' את ישראל בלבד ממצרים כי האחרים הם הערב רב לא הוציאם הוא יתברך כ"א שמעצמם יצאו כאומרו וגם ערב רב עלה אתם. והוא ג"כ מאמר משה לחותנו למען יחזיק בזה ולא יתגייר על מה שהטיב ה' לגרים כ"א את אשר עשה אלהים היה על אודות ישראל וכן כל התלאה ויצילם ה' את ישראל עמו ולא לערב רב ועכ"ז שת לבו להתגייר וודאי שהוא לשם שמים. או יאמר לכל אחד משני הדרכים הכתובים למעלה שעשה בשביל ישראל ולא על כבוד שמו שחילל פרעה בין לפירוש השני שלא עשה יתרו על שחשב שעשה טובה לגרים כי אם שהכל נעשה בשביל ישראל מביא ראיה באומרו כי הוציא ה' וכו'. והוא ענין מז"ל ועברתי בארץ מצרים וכו' משל לכהן שתרומתו בבית הקברות אמר אם אכנס הוא מקום טומאה ואם לאו אפסיד את תרומתי כך הקב"ה היה קדש ישראל במצרים מלאה גלולים אם אכנס וכו' ואם לאו אפסיד את תרומתי וכו'. והוא מה שכתבנו במקומו שאם לא היה הוא ית' נכנס לא היה אפשר להוציא את ישראל ע"י מלאך וע"כ על הכנסו במצרים לא חש שהיה מקום טמא. וזה יאמר תדע איך הכל היה בשביל ישראל כי הוציא ה' את ישראל ממצרים כי הוא מקום טומאה ולא חש על כבודו לאהבת ישראל ומזה נלמד כי הכל עשה למענם להיותם תרומתו ית'. עוד כיון הכ' כי הנה זה דרכו ית' שבשביל הצדיקים החביבים לפניו מהפך מדת הדין למדת רחמים אך לא כן הרשעים כ"א אדרבה מדת הרחמין למדת הדין. וזה מאמר הכתוב כי גם ע"ז פקח עיניו יתרו. וז"א וישמע יתרו וכו' את כל אשר עשה אלהים וכו' הוא מדת הדין למשה ולישראל עמו כענין מכת הדם שממנה העשירו ישראל וההיקש בשאר כמן ובאר וענני כבוד אך למצרים אפי' מדת רחמים מתהפך להם לדין כי הוציא ה' הוא מדת רחמים את ישראל ממצרים שהיה במדת רחמים כאומרו ועבר ה' לנגוף את מצרים כי אז היתה ההוצאה. וז"א כי הוציא וכו' ממצרים. או יאמר וישמע לבל יעלה על לב שעיקר כוונתו היתה להוליך בתו ובניה לבעלה אך בראותו שם את ישראל בכבודו של עולם מי וענני כבוד ובאר וחתנו מלך עליהם נתן אל לבו להתגייר ע"כ הקדים הכתוב ואמר וישמע וכו' לו' כי הן אמת שבעת שמיעתו היה בו בחי' יתרו שהוא תואר יהודית ותואר כהן מדין שהיו שתי הבחינות מקשקשות בלבו כדרך כל ע"ג השם בלבו אל מעשה ה' כי נורא הוא לעקור עצמו מהבלו אל תורת ה' כי בהתחיל רוח ה' לפעמו להגישו אל האמת עודנו שוקל בלבו ב' הבחינות עד התיישבו בעצם וגו' בלבו כי ה' אמת ותורתו אמת ואין זולתו. וזה יאמר וישמע יתרו כהן מדין שהם ב' הבחינות בעת השמיעה בלבד אך כשנדבה רוחו אותו ליקח את בתו כבר נטהר בדעתו להיות ראוי ליקרא יתרו ולא כהן מדין. וז"א ויקח יתרו לו' כי לקיחתו היתה אחר היותו ראוי ליקרא יתרו שהוא תואר שלמות יהודתו כמפורש למעלה וזהו כי בשמיעה אמר כהן מדין ואחר כך אמר יתרו לומר כי כששמע היה כהן מדין אך כשלקח את צפורה לא היה רק יתרו שכבר קיבל יהידות בעצם ולהורות כי לא היתה עיקר כונתו על שחמל על בתו כי היתה בעצבות רוח עמו כל ימי נעוריה ומה גם כי הוא מלך על עם רב ועצום וירבה להיטיב עמו בהוליכו אותה אליו. וגם להטיב עם בני ביתו שייטב להם עם אביהם. לז"א שלא על היות צפורה בתו כיוון רק למה שהוא חותן משה וצפורה אשת משה לעשות נחת רוח למשה למצוא חן בעיניו שיקבלהו וידריכהו בדרכי ה' ולהורות החסד שעשה עמו שע"כ בטח לבו ידריכהו גם הוא בדרך אמת אמר שלוחיה. כלו' שאחר שמשה לא חש לכבוד בתו ולכבוד אביה להחזירה בעצמו למדין כי לא היה ממאן הוא יתברך מהניחו לשוב עמה למדין. ואח"כ יחזיר לשליחותו. כ"א שלחה ע"י אחר. לא שלח לו יתרו לשלחה ע"י אחר. כי עתה חמיו מפני כבוד חתנו מביאה אליו בעצמו. וז"א ויקח את צפורה וכו' למה שהיא אשת משה עם היות אחר שלוחיה ששלחה משה ע"י אחר: