עריכת הדף "אלשיך/שיר השירים/ג" (פסקה)

== א ==

'''על משכבי וגו'.''' הלא למעלה כתבנו כי במגילת ספר הלזו ידמה את עם בני ישראל אצלו ית' למלכה אשר המלך אהבה ועל אשר לא טוב עשתה שלחה מביתו ויצאה והיתה גולה וסורה בארצות אויביה וגם שם לא זז מחבבה והיא גם היא לשמו ולזכרו תאות נפש ולולא התעצלה לקום ממשכב דמשק ערשה ולקום ולבקש את דודה לא המציא עצמו לה כן כמשל הזה אנו בני ישראל הכניסנו לחופת הר סיני הוא יתברך ותרב אהבת כלולתינו ובמוצאו בנו ערות דבר מארצו יצאנו זה פעמי' כהיו' הזה ועל שוכבנו על ערש תרדמת משובתינו ולא קמנו ונתעודד לא נושענו וע"כ עלינו תטוף מלתו יתברך קומי לך כלומר קומי לך ממשכב עצלות משובתך ושובי עדי ותהי תשובתינו אליו לאמר יעשה למענו ויסוב ידמה לעופר האילים וגם תהיה מרוצת מהירותו לגאלנו על הרי בתר עוד תוסיף אמריה כ"י ותאמר הנה עוד ראיתי בדרכי טובך כי גם בשכבי במשכב תרדמת משובה היטבת חסדך וגם עתה כחסד אשר עשיתי בימים ההם עשה גם עתה כי גם כי לא שלמים אנחנו מפאת זכיותינו כי שוכבים אנו על מטות עצלת משובתנו זכור נא כי על משכבי שהייתי שוכבת וישנה מלהתעורר ולשוב בשני לילות שהבאת סמוכות הם שתי גליות כי הגלות ידמה ללילה באמת והוא כי גלות מדי אשר היה ע"י המן האגגי הלא היא טרם כלות לגמרי גלות בבל שבעים שנה ואז דלגת על הרי בתר שבתרת ותאביד הכשדים והמן וסיעתו בקרב ימים ולא ארכו הימים בין זה לזה כי סמכת השני לילות סמוכים ועם היותי על משכבי של משובה הן אמת שבקשתי בלי תשובה את שאהבה נפשי יושיענו מגזרת המן ולא מצאתיו מיד בשועי אבל לא הארכת הרבה כ"א הלא כאשר אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחובות הוא בקום מרדכי שהוא חלק ממני כנודע כי כל נפשות ישראל אחת יחשבו וכל גויתיהם כאברי גוף א' שקם אז בשוקים וברחוב העיר צועק צעקה גדולה ומרה כי מרדכי יתייחס לכל הכללות כי כל מעשיו כאלו עשינו אנחנו וע"כ אמר אקומה כאלו כלנו עשינו ואסובבה בעיר כמדובר וגם שתכף לא נושענו ובקשתיו ולא מצאתיו הלא לא אחרת הדבר ומצאוני השומרים וכו' והוא מאמרם ז"ל במדרש חזית שהוא יתברך בישר את מרדכי ביום השלישי לצומות ע"י תינוקות של בית רבן שהיו מהלכין בעיר ואמר לא' פסוק לי פסוקיך ואמר אל תירא מפחד פתאו' כו' פתח השני ואמר אני קריתי היו' ובזה בפסוק עמדתי עצו עצה ותופר וכו' פתח השלישי ואמר ועד זקנה אני הוא וכו' וזהו מצאוני השומרים הם תינוקות של בית רבן הנקראים נטורי קרתא כמאמר רבי חייא וזהו השומרים הסובבים אז ומהלכי בעיר כי מצאם בשוק ואשאלה להם פסוק לי פסוקיך לראות מה ישים ה' בפיהם וזהו את שאהבה נפשי הוא יתברך ראית' באשר ישים בפיכם ואז כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי ואושעה ואז בהחילו לימצא לי אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי הוא כותל מערבי ונבנה החדר הוא ב"ה על תלו ושרת' שם שכינה בעצם במקום שהיה שם בתחלה בימי אבותי וזהו אל חדר הורתי: 

או יאמר מצאוני השומרים הם חגי זכריה ומלאכי שהיו שומרי ישראל בצדקתם שהוצרכו לישאר כנודע כי לבנות המזבח היה יהי' ע"פ נביא והן הם אשר הנהיגו בעיר הקדש לסבב בעיר את המזבח בערבה שבעה פעמים כי מנהג נביאים הוא וזהו הסובבים בעיר. או יאמר הסובבים בעיר כי הם אשר סיבבו את ירושלים בשתי תורות עזרא הוא מלאכי ונחמיה עם כל הגדולים והכהנים והשרים ואשאלה את פיהם את שאהבה נפשי ראיתם במראה הנבואה אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ ובית ה' נלך והוא כמפורש בנבואתם והם בשרונו וצוו אותנו על פי ה' לקום ולבנות חרבות ירושלים וכמעט שעברתי מהם בבשרם אותם עד שמצאתי את שאהבה נפשי ויתן את חן העם בעיני מלך פרס ויתן יד לבנות אז אחזתיו ולא ארפנו עד שנגמר הדבר והבאתיו כו' כמדובר כלומ' ולכן גם עתה כמאז ויהי מה ריצה על הרי בתר וכאשר אז מיהרנו למצוא עם היותי שוכבת על מטת משובה ותקרה לפני ימצאוני השומרים כמעט קומה לשוב כי לא שבו כל הכללות כולו ועל ידי אשר מצאוני אחזתיך כי אחזתי בך עד שהבאתיך לבית אמי ובניתי לי בית הבחירה היא חדר הורתי גם עתה בשצף קומה המצא והקר' לפנינו ימהרו ימצאונו מבשרים וגואלים מאתך ואזי נאחז בך ולא נרפך עד בואנו אל הר ה' והיכל ה' תבנה מה שאין כן עתה כי בהצר לנו טרם ראותנו התחלת המבשרים הלא יפנה לבנו אחר יצרנו ונדחינו חלילה אך לו מיהרת להביא סימני גאולה ומבשרים משמך הנה נתאמץ לבבנו ונחזיק בך ולא נרפך והנה תשובתו יתברך המיוחדת להשיב על זה הלא היא כי הלא אז יכינו על יד מה שסבלנו צרת המן הרע י"א חדש באבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד מעותדים ליום הריגה כאשר דרשו ז"ל עליהם פסוק ולא תאמין בחייך וע"כ ע"י המרק ההוא הטהרו להיות כדאים ליבנות אחרי כן בית המקדש אך עתה מי יעצר כח לסבול צרה גדולה כמוה ולא יאבד חלילה ולכן טוב טוב להאריך הגלות לאט עד עת קץ מלתת בלב המלכות להביאני הצרה גדולה כמוה ע"כ למען נבין תשובתו על דברנו וה' עושה כהופך פניו אל בנות ירושלים הנזכר למעלה שהם מכלל הויכוח הם הבבליים ואומר השבעתי אתכם וכו' שהוא כמפורש למעלה שמשביעם בל ידחקו הגלות יותר מדאי כי גם שעל ידי כן תמהר גאולתינו לבא ויחישנה בלא עתה אינינו חפץ תהיה החפזון מחמ' כך רק מחמת רב חפץ ותשוקה ותשובה שנזכה מאלינו ויחישנה פן לא נוכל לסבול ונקוץ ונאבד חלילה ובזה נמשכה אלינו תשובה על שאלתנו והוא כי אז דחקה הצרה יותר מדאי כי היא היתה להשמיד להרוג ולאבד וכו' וע"י כן קמנו ונתעודד והיה לנו פטיש חזק הוא מרדכי היהודי ואסתר המלכה אך עתה אדרב' טוב טוב הוא להשביע לבבליי' אל יעשו עוד כדבר ההוא פן לא נוכל לסבול ומפני כבוד יש' לא דבר פה לנוכח אתנו כי אינו כבודנו לאמר אלינו כי נבעוט בכובד הייסורין והגלות אך השביע את המיצר בל יכביד וממוצא דבר באה תשובתו אלינו: 

או יהי' שיעור הכתובים מי יתן ועל היותנו שוכבי' על משכב המשובה ואין אנו קמי' כדבריך קומי לך מאליך תעש' כאשר בהיותי על משכבי בלילו' שהוא בזמן שהוכללו שתי גליות כאחד הוא בימי המן טרם מלאת גלות שבעים שנה לבבל שהבאתנו בצרה רבה היא גזרת המן והסתר הסתרת פניך ממנו כי בקשתיהו ולא מצאתיהו ואף כי אקומה נא ואסובבה וכו' על יד מרדכי גם כן עדיין היתה הסתר פנים עד יום השלישי שמצאוני השומרים כו' כמפורש בדרך הראשון ואז אחזתיו וכו' עד נבנה ב"ה כן גם עתה אם אין אנו קמים מאלינו עשה כן והביאנו במצודה רעה כבימי המן והסתר פניך ואז על כרחינו נקומה ונסובבה בתשובה שלימה מתוך צרה ואז חיש מהרה תצמיח ישועה כמאז והבא עלינו כל הטובה אשר צפנת לנו משיב הוא יתברך כאומר לבבליי' השבעתי אתכם בל תעשו בקשתם זאת כמדובר כלומר כי אינם יודעים לשאול כי לא יוכלו לסבול ומה גם כי אז מלאו הימים לבנות חרבות ירושלים שבעים שנה על כן דחקה הצרה למהר אך עתה לא יעשה הוא יתברך כן רק בבא עתה שזו התקנה כי אפס מקום ליחל עוד אך להביא הקיצין של אחישנה אין לדחוק רק שתחפץ מאליה לקום ולשוב וזהו עד שתחפץ: