עריכת הדף "אלשיך/בראשית/יב" (פסקה)

== א ==

'''ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך כו'. ''' לבא אל ביאור המקראות. נשים לב אל קצת הערות הלא המה. {{ממ|א}} אומרו ויאמר ה' כו'. כי מן הראוי יאמר תחלה וירא אליו ה'. ואח"כ מה דבר אליו ומה גם אם היתה זו פעם ראשונה שהי' ראוי יודיע חדוש ההתראות: {{ממ|ב}} מלת לך שהיא מיותרת {{ממ|ג}} או' מארצך כו' כי באומר וילך לך אל הארץ אשר אראך. מי לא ידע כי מארצו יצא וממלדתו ומבית אביו. {{ממ|ד}} כי נהפוך הוא הסדר האמתי כי הראוי יאמר מבית אביך וממולדתך ומארצך כי תחלה יוצא מבית אביו. ואח"כ ממולדתו ואח"כ מארצו. ומה גם לרבינו ז"ל {{ממ|שם}} שפירשו מארצך זו איפרכיא שלך. וממולדתך זו שכונתך. ומבית אביך כמשמעו. אלא שדעת רז"ל אחשבה מאשר פירשו פסוק זה. כך על פסוק {{ממ|תהלים מ"ה}} ושכחי עמך ובית אביך. שדעתם לתרץ קושי סדר הכתוב על שישכח. ולא ידאג על פרידת יודעיו בהוא שישכח אברהם אלו הג' סוגים. ולא ידאג על פרידתו מהם. ועל כן הנשכח ראשונה הקדים אל המאוחר. אך עדין ראוי לבקש דרך ישכון אור פשוטו על נכון. {{ממ|ה}} כ"א יאבה אביו לבא עמו. למה ימנעהו שיאמר לו שאדרבה ילך מבית אביו ויעזבם. {{ממ|ו}} או' אשר אראך ולא אמר אשר אומר אליך. כאשר אמר לו על העקידה וכן ליצחק שכון בארץ אשר אומר אליך. {{ממ|ז}} אומר ואעשך כו' כי היתכן שלעשות מצות קונו יצטרך הבטחות. ומה רב קושי העקידה ולא הבטיחו שום הבטחה ולא נמנע מעשות הדבר. {{ממ|ח}} למה נתייחדו לו ההבטחות האלה פה מזולתן. {{ממ|ט}} או' ואברכך. כי הלא גם בעשות אותו לגוי גדול גם הוא ברכה. {{ממ|י}} או' ואגדלה שמך היתכן כי חפץ אברהם בגדולות ובנפלאות. {{ממ|יא}} אומר והיה ברכה. כי איך יהיה הוא הברכה. {{ממ|יב}} אומר ואברכה מברכיך. מה יתן ומה יוסיף לו שיברך מברכיו ושיקלל מקללו. ומה גם כי חפץ חסד הוא. ולא יחפוץ בקללת מקללו. {{ממ|יג}} אומר ונברכו בך כו' כי הלא מקללו גם הם ממשפחות האדמה המה. ואיך יתקיים התברך כל המשפחות אם מקללו יארר. {{ממ|יד}} אומר וילך אברם כאשר דבר אליו ה' כי מי לא ידע כי כאשר דבר אליו ה' הלך. {{ממ|טו}} או' וילך אתו לוט. כי אחר בהוא עתיד לומר ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט כו' למה הזכיר פה תחלה את לוט וגם הזכירו אותו לבדו. {{ממ|טז}} או' ואברם בן חמש שנים כו' למה הודיע אלהים אותנו את כל זאת. ואיך יתקשר עם כל הקודם או עם המאוחר. {{ממ|יז}} או' ויצאו ללכת כו'. כי מהראוי לא יאמר רק וילכו ארצה כנען. {{ממ|יח}} או' והכנעני אז בארץ. כי הוא מיותר ולבני צורך ובלתי מקושר. {{ממ|יט}} או' לה' הנראה אליו. מי לא ידע כי הוא הנראה אליו. {{ממ|כ}} אומר ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה' כי אחר בהמזבח הוא לה'. ראוי שויקרא בשם ה': 

'''אמנם ''' לכאורה אפשר יאמר. כי הנה היה הדעת נוטה יאמר אברם בלבו. מה לי טוב מלזכות את אבי כי אחזירהו בתשובה. ותביאהו ואטעהו בנחלת ה' הטוב אשר היחל בצאתו מאור כשדים. שהיה ללכת ארצה כנען. עתה אומר לו גמור ואבואה עמו נטפל אליו כי הוא ראש בית אב. כי הנה אחרי צאת אברם מחרן היה תרח יותר מששים שנה. כמאמרם ז"ל {{ממ|שם}} כי מה שנאמר וימת תרח קודם הצווי הזה. אינו אלא שפטרו הוא ית' מכבוד אב ואם. עוד שנית הלא היא כי יאמר הנני עושה נפשות ויותר יקל לי להחזיר בתשובה בני ארצי ומולדתי אשר ידעוני מן הגוי אשר לא ידעוני רק לשמע אזן. ולא ישמעו לי כאלה שהם מארצי ומולדתי. ועל פי הדברים האלה לפי דרך זה אפשר לכאורה שאמר לו הקב"ה. על הא' אל תעשה עצמך טפל אל אביך להיות הולך אחריו. שכאשר ילך הוא. תלך אתה אחריו כ"א לך לך לעצמך. ועל השנית אמר מארצך וממולדתך ומבית אביך אשר עדן לא למדו ממך כלום. אך לא הנפש אשר עשית בחרן כי אם תביאם אתך אל הארץ אשר אראך. אך לא תתעכב שם לגייר יותר. כי הלא כל מה שאתה מגייר שם. יש בם שתי חסרונות. {{ממ|א}} שאינם מזרעך. {{ממ|ב}} שלא יהיו גדולי האיכות מפאת נפשותם. אך שם בארץ אשר אראך אעשך לגוי גדול שאת עצמך אעשה בריה חדשה להוליד. ועוד שנית שיהיו לגוי גדול האיכות. והוא מאמרם ז"ל {{ממ|דברים פ"ב}} אומר גוי גדול אשר לו אלהים קרובים כו' אני מעמיד ממך. שהם אשר נפשותם חלק אלוה ממעל. ושמא תאמר כי טוב טוב אגייר עמים רבים במקום שמכירים אותי. מעשות גוי גדול אל תחוש כי ואברכך ברבוי עצום יותר מארצך וממולדתך. ועל אומרו ומבית אביך. אל יתחמץ לבבם על בלתי עשיתי עיקר וראש בית אב ממנו לימשך אחריו. כי הלא ואגדלה שמך באופן יהיה היא טפל אליך. ועל אומרי אל הארץ אשר אראך דע היתרון אשר תקנה כי על ידה והיה ברכה. כי שם תשרה בך שכינה באופן שלא יצטרך לברכך כ"א כאלו אתה בעצמך הברכה. כי נשמתך קשורה בו יתב' ולא אצטרך לברך רק את מברכיך. וההפך למקללך. ולא עוד אלא כי בחוצה לארץ אין מתברכים על ידך רק בני המקום אשר אתה שם. אך לא שאר העולם אך בארץ ההיא מתמצית שיורי ברכתך נברכו גם כל משפחות האדמה. הנה זה הדרך היה נראה לכאורה: 

'''אמנם ''' אשר אבחר דרכי במקראי קדש אלה. הלא הוא כי בא אלהי עולם ה' ללמד לאברהם דעת. למען ישכיל איש הישראלי. מה בין היותו בחוצה לארץ אל היותו באדמת הקודש. והוא כי הלא יאמר איש. הלא ד' המה נפלאו ממני דרך יתרונם בדבר הלזה. {{ממ|א}} האדם עצמו. {{ממ|ב}} הארץ הלזו. {{ממ|ג}} עולם הגלגלים {{ממ|ד}} עולם הרוחני אשר עליו. והוא כי על הא' הוא האדם. כי על עצמו יאמר מה תתן ומה תוסיף א"י בי. והלא כאיכותי בח"ל איכותי בארץ אם טוב ואם רע. ועל הב' היא עצם הארץ. הלא יאמר הנה הארץ וח"ל ממזרח שמש עד מבואו גוף א' הוא. כי סדנא דארעא חד הוא ומה בין חלק זה לחלק זולתו. ועל הג' יאמר מה בין חלק הגלגל אשר לעומת ח"ל. לחלק אשר נגד הארץ ואשר הוברי השמים ישפטו בחוצה לארץ. למה יגרע ממנו בארץ. ומה גם כי הגלגל סובב סובב הולך סביב אל כל עצם הארץ הטהורה והטמאה. ועל הד' גם הוא אמור יאמר מה בין חלק אשר לעומת ח"ל. לאשר הוא לעומת הארץ אחר שכל עולם העליון עליון נורא. על כל ארבע אלה בא האלהים ללמד. לאדם דעת ולהעמיד את אברם על האמת. ויורהו ויאמר לו על האחת לך לך. לומר אתה דע לך כי אינך בח"ל מה שאתה בארץ. והוא כי הלא כל איש חכם לב. הוא ידע כי לא כנפשות הרשעים. נפשות עם אלהי אברהם כי אלה מהחצונים עולם הפירוד. ואלה מן הקדושים עולם האחדות. כי ע"כ כל נפשות הצדיקים א' יקראו כד"א כל נפש ששים ושש. מה שאין ברשעים שנא' בעשו נפשות ביתו. כי ע"כ כל ישראל ערבים זה לזה. עוד ידענו מחכמי האמת כי אין דבר רוחני קדוש הולך ממקום שיעתק. ויעקר לגמרי ממקום שהיה בו. כ"א ששם ישאר עיקר שורשו. וממציאותו מתפשט והולך אל מקום החפץ. א"כ איפה נפשות עם בני ישראל. אשר הן הנה חלק אלוה ממעל. הלא בבואנה אל העוה"ז. ישאירו שורשיהן למעלה תחת כנפי השכינה. היא ארץ העליונה אשר היא לעומת ארץ הקדושה. כי על כן שתיהן ארצות החיים יקראו. באופן כי אין נפש קדושה באה למטה לארץ. שלא ישאר שורשה במקומה העליון. עם ה' אלהים. ולאיש הצדיק דבקות נמשך אליו משורשו אל נפשו פה. נמצא דבק ע"י כן באלהיו וע"כ יקרא חי. משא"כ החוטא המוסך מסך טומאה על נפשו ומפסיק חוט הקדושה הנמשכת. ומבדיל בינו לקונו הוא האלהים חיים. שעל כן מי שהוא רשע שרובו עונות נקרא מת. כמי שנחתכו רוב סימני חיותו. וזהו אשר הנביא דבר. עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם. וממוצא דבר יצא כי העבד ישראל השוכן בא"י אשר היא לעומת ארץ העליונה דבק בשורשו. כי אויר א"י קדוש הוא. וימשך בו דרך ישרה איכות שורש נפשו. אל נפשו אשר בקרבו. נמצא כי שלם יקרא בלי פירוד מניה וביה ממנו לשורשו. משא"כ בהיותו בח"ל. כי איזה הדרך ימשך איכות שורש נפשו אשר בארץ העליונה אשר לעומת התחתונה. דרך עקלתון אל טומאת אויר ארץ אל נפש קרב איש השוכן אתה בתוך טומאתה: 

'''ונבא ''' אל הענין כי הלא זה מאמר ית' אל אברהם עבדו. אל יעלה על רוחך כי מהותך בח"ל ומהותך בארץ א' היא כי הלא דע כי בהיותך בחו"ל אינך דבק עם שורשך ואינך בעצם שלם. כ"א כאלו נפרד קצתך מקצתך. כי נפרד אתה מעיקרך ושורשך. אך בלכתך אל הארץ אתה כהולך ומתחבר את עצמך ושורשך. וזה לך לך. שהוא כי לך ולעצמך אתה הולך הוא השורש הדבק באלהיך. כי איכותך מתעלה ומתקדש ומשתלם בזה. הנה כי אין עצמותך בח"ל כעצמותך בארץ. ועל השניה אמר מארצך לומר אל תאמר כי כל גוף הארץ א' הוא. ואפי' תלך אל קצות הארץ עודך בארצך כי סדנא דארעא חד הוא כי דע לך כי לא כן הוא כי מארצך אתה הולך. כי בלכתך שם הוא כאלו בגוף ארץ אחרת אתה ומה גם לרז"ל {{ממ|ב"ר פ"ב}} האומרים כי בתחלה ברא אלהים א"י בלבד ואח"כ ח"ל שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות. ועל עולם הגלגלים אמר וממולדתך. לומר דע כי המולד שלך בח"ל ממנו אתה הולך כי מה שגוזר מולדתך פה לא יגזור לך בא"י כי בלכתך מארצך אל הארץ הוא כתלך גם מתחת שליטת המזלות וזהו וממולדתך כי המולד שלך הגוזר שלא תוליד יתבטל כאלו אינך תחת המולד שלך. ועל הד' אמר ומבית אביך. והוא כי אין לאדם בית בעוה"ז כי גר הוא כאזרח נטה ללון ולהבל דמה ימיו כצל עובר. אך הבית האמיתי היא למעלה כד"א {{ממ|קהלת י"ב}} כי הולך האדם אל בית עולמו. אלא שיש הפרש כי בית עולמו של איש צדיק הוא תחת כנפי השכינה כי שם ביתו. ובית כל יתר בני נח היתה תחת מלאכים ושרים החצונים ע"כ אמר לו בלכתך מחוץ לארץ. הוא כאלו מתהלך גם בעולם העלוון. ממה שהוא לעומת ארץ התחתונה. גם ממה שהוא מדרגת בית אביך שלא נתגייר שהוא בין השרים כי אתה מתעלה ואינך תחת שרי מעלה. ולעומת אומרו לך לך. אמר לו אל הארץ אשר אראך. והוא בשום לב אל אשר הערני. כי לא נאמר וירא ה' אל אברם טרם יספר מאמרו ית'. וגם אומרו אחרי כן ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו שהוא מיותר: 

'''אמנם ''' הנה למדנו יתברך מה גדלה מעלת אברהם עם היותו שלם. על ידי בא אל הארץ הקדושה. כי כה אמר אליו הנה למה שאדמת חרן היא טמאה ואין שכינה שורה בה. וגם נפש האדם שם נפרדת מקדושת מקורה. ע"כ איננה זוכה לקבלת השראת קדושה שיזכה בעליה להראות אליו הוא ית'. שבמראה אליו יתודע שם. כאשר מצינו ביעקב עודנו בח"ל. כי לא נאמר בו וירא אליו ה' רק ויאמר אליו מלאך האלהים בחלום כו'. אך בבואו אל הארץ. הוא או' וירא אלהים אל יעקב עוד כו' וכן בבית אל בברחו שהיה בא"י. לאמר עלה בית אל כו' הנראה אליך בברחך כו'. כדבר הזה קרה לאברהם כי עודנו בח"ל היה הוא ית' מדבר בו. אך לא היה מתראה אליו. ע"כ נאמר ויאמר ה' אל אברם. אבל לא נאמר וירא ה' אל אברם. כי עודנו עומד בח"ל. ע"כ אמר לו הוא יתב'. אל יתחמץ לבבך באמור אם חפץ בי ה' ודובר בי. למה לא יתראה אלי בצד מה. כי דע איפה כי המקום גורם. כי פה הוא מקום שאפי' אתה רחוק משרשך. אך לך לך שהוא הקרב עצמך אליך והדבק בשרשך הקדוש. ודע קדושת הארץ בזה. כי הלא תבא אל הארץ אשר אראך. והוא כי עד כה הנני דובר בך ואינני מראה אליך מראה. אך עתה תבא אל הארץ אשר אראך שאהיה מראה לפניך מראה. ולא דבור בלבד משולל מראה. וכן היה לו כי ויעבור אברם בארץ כו' וירא ה' אל אברם כו'. אז ויבן שם מזבח להודות לשם ה'. ועל מה היתה ההודאה. לזה אמר לה' הנראה אליו. שהוא לה' שיזכהו הראות אליו. מה שלא זכה עד כה עודנו עצור בח"ל. ובזה טעם בנין המזבח מפורש בכתוב. משא"כ לרש"י ז"ל שהיה על בשורת הזרע ועל בשורת הארץ ואושר זה לא מפאת נשמתו אשר תדבק ביוצרה מעלה מעלה. על ידי קדושת הארץ שרה עליו שכינה. נמצאו באברהם שלשה הדרגות נבואה זו למעלה מזו. {{ממ|א}} והיא טרם היותו בארץ כי שמע את הקול מדבר אליו ומראה איננו רואה זולתי קול. {{ממ|ב}} כאשר עבר בארץ כי שם ה' נראה אליו. אך עדיין היה נופל בהנבאו. {{ממ|ג}} בהמולו את בשר ערלתו כי מאז נוסדו יחד אליו שלמות מעמד שלשתן. והוא מאמר הכתוב וירא ה' אל אברם כו' והוא יושב כו' לומר כי הנה שני הדברים אשר נתוספו לו שהם מראה. והעדר נפילה. הלה הנם ע"י המילה. כי וירא אליו ה' שהיא מראה. וגם עם שהוא יושב ולא נופל. הנה לך הוראות ב הדברים הנחמרים באמת מה שאמרתי לך לך מארצך. ולעומת אומרו וממולדתך. אמר ואעשך לגוי גדול כי גם שמזלך מונע ממך זרע אני אעשך לגוי גדול. ולעומת אומרו ומבית אביך שהוא עולם המלאכים או שרים. אמר ואברכך כלומר אני ע"י עצמי ולא ע"י שר או מלאך וכל זה שאמרתי שאצטרך ע"י עצמי לברכך. הוא בעוד ששמך אברם. אך יבא זמן שהוא כאשר אגדלה שמך שהוא להוסיף אות א' על שמך ליקרא אברהם. כי אז אחר שאגדלה שמך. תדבק בך שכינה באופן שתהיה ברכה. כ י להיותו בך ממך תמשך הברכה. כאלו אתה בעצמך הברכה. ולא אצטרך לברך רק את זולתך. וזהו אברכה מברכך. וההפך במקללך. ומה שלא יהיה ע"י רק ע"י השרים. יהיה ליתר משפחות האדמה. וזהו ונברכו בך וכו' ולא אמר ואברך בך כל משפחות האדמה. וגם זה בך בזכותך. והנה עפ"י הדברים האלה אין כוונתו יתב' להבטיחו הבטחות. שיעשה המצוה ויקבל פרס חלילה. רק בא להגיד לו מה בין א"י לחוצה לארץ. והנה על פי דרכו היה אפשר יעלה על לב הרואה את כל זאת. לדבר ולומר מי יודע אם ע"י כן פתחה אזנו לעשות הדבר על רוב הברכות. על כן בא הוא יתברך והעיד כי לא עשה אברהם רק למה שהיה דבר ה' בלבד ולא על ההבטחות. וזהו אומרו וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. כלומר על מה שדבר אליו. ולא על רוב הברכות היו לו רוב ההודאות: