עריכת הדף "אלשיך/בראשית/יא" (פסקה)

== א ==

'''ויהי כל הארץ כו'. ''' ראוי לשום לב מה ענין היות כל הארץ שפה א' ענין זה. ומה הוא ענין דברים אחדים לפי פשוטו: 

'''והנה ''' ארז"ל. שאמרו דברים אחדים על ה' אלהינו ה' אחד. ועל א' היה אברהם בארץ כו' וזה רחוק מפשוטו. ועוד באומר ויהי בנסעם כו' מה זו נסיעה ומה זו מציאה מצאו בבקעה ההיא ועוד באומרו ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה כו' מה ענין אמור איש אל רעהו. והיל"ל וילבנו לבנים וישרפו כו'. ועוד אמר הבה נבנה כו' מה ענין עיר ומגדל זה והלא לא יתכן היות כל הארץ דרים בעיר ומגדל א'. ועוד מה ענין וראשו בשמים שהוא דבר בלתי אפשר. ועוד או' ונעשה לנו שם מה הוא השם הזה שיעשו בעיר ומגדל ועוד שאם הכונה שישכנו בעיר א' כולם פן יפוצו מה הוא השם הזה ומהראוי יאמר נבנה לנו עיר ומגדל פן נפוץ כי מה ענין השם אל העדר הנופוץ. ועוד האם כל כך הוא עשות עיר ומגדל. שע"י כן יהיה להם שם. ועוד מה להם אם יפוצו על פני כל הארץ. ועוד או' וירד ה' לראות כו' האם כל רעתם לא היתה רק ענין בנין העיר ומגדל מה איכפת לו ית' ואם הוא על כוונת רעה למה תולה הדבר בעיר ומגדל. ועוד אומרו הן עם א' כו' ולא יבצר מהם כו' האם מבלעדי ה' לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ועוד מה הוא העונש הזה לבלבל שפתם ולהפיצם. ועוד אומרו ע"כ קרא שמה בבל כו' האם כ"כ דבר רשום הוא לקרא שם לעיר על זה: 

'''והנה ''' לבא אל הענין ראוי לשית לב מה עלה על לב העם ההוא ומה יזמו לעשות. והנה רז"ל {{ממ|ב"ר פ' ל"ח}} אמרו שדברו על ה' אלהינו ה' אחד ועל א' היה אברהם. אמרו אברהם זה פרדה עקרה הוא אינו מוליד. ועל ה' אלהינו אמרו לא כל הימנו לבור את העליונים וליתן לנו את התחתונים אלא באו ונעשה לנו מגדל ונעשה ע"ג בראשו וניתן חרב בידו. ותהי נראה כאלו עושה עמו מלחמה ע"כ: 

'''וראוי ''' לדעת מי הכניס את אברהם בזה ומה גם כי שנתים אחר המבול היחלו ליטפל בעיר ומגדל. ומי נתן את אברהם בימים ההם. וגם כי כשנתפלגו היה אברהם בן מ"ח שנה ואז דברו זה. הלא אין נראה מהכתובים רק שמספר התחלת עניינם. וכן מה להם את אברהם פרדה עקרה ואינו מוליד. ועוד אומרו לא כל הימנו לבור כו' היתכן היו חפצים לעלות השמימה. ושיהיה הוא ית' בארץ. האם לא ידעו כי אין מבוא לחומריים למעלה. ולא לרוחנים למטה. ועוד אומרו עליונים ותחתונים ולא אמר למעלה ולמטה. ועוד או' נעשה ע"ג בראשו. האם בהיות הע"ג בראש מגדל. יגדל כחו נגד אלהי עולם ית'. ומה היא חרב שבידה. האם נגד ה' יסכון לה חרב בידו. ועוד אומרו ותהי נראה כאילו עושה מלחמה מה יתן ומה יוסיף היות נראה. א' שבפועל אינה יכולה לעשות מלחמה ואם מפני כבודו ית' אמרו כן. אך דעתם היתה להלחם בו ית' ממש חלילה הלא יקשה כי לא ימנע. או היו שוטים והבל מעשיהם ובלי דעת מילין יכבירו. או היה לאל ידם לעשות חלילה לולא הפיצם ה'. אם לא היה לאל ידם לעשות. איך אומר הוא ית' עתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ואם היה יכולת בידם לעשות. הלא יפלא האם נגד ה' יתכן יוכלו לעשות דבר: 

'''והנה ''' לבא אל הענין. נזכירה מאמרם ז"ל בב"ר פרשת כ"א. וז"ל התבן והקש מדיינין זה עם זה. זה אומר בשבילו נזרעה השדה וזה אומר בשבילי נזרעה השדה אמרו החטים המתינו עד שיבא הגרן ואנו יודעי' בשביל מי נזרעה השדה בא הגרן ויצא בעה"ב לזרותה הלך לו המוץ נטל את התבן והשליכו על הארץ. נטל את החטים ועשה אותם כרי כו'. כך עו"ג אומרים אנו עיקר ובשבילנו נברא העולם. והללו אומרים בשבילנו נברא. ואומרים להם ישראל המתינו עד שיגיע היום. ואנו יודעים בשביל מי נברא העולם. הה"ד הנה יום בא כו'. ועליהם הוא אומרו תזרם ורוח תשא' כו'. אבל ישראל ואתה תגיל בה' ע"כ. וכן הוא ענין והיו כעור מן אדרי קיט כו': 

'''ולבא ''' אל הענין. והוא בהקדים הקדמות מפורשת אצלנו כל א' במקומה. {{ממ|א}} כי כאשר יש כחות קדושה כך לעומתן כחות טומאה הנקראים חצונים. כי זה לעומת זה עשה האלהים. {{ממ|ב}} כי הקדושה א' היא תכלית האחדות כי כל בחינותיה א' הן אך בחצוניות יש פירוד ורבוין ונקראים עולם הפירוד. {{ממ|ג}} כי נשמות ישראל מהקדושה המה. וע"כ נקראו גוי א' ורוב עם מתייחסים לנפש א' כד"א שבעים נפש. אך נפשות עכ"ם מהחצונים. וע"כ אפי' אם א' מתייחסים לרבים כאומרו בבני עשו נפשות ביתו. {{ממ|ד}} כי אין קיום ומציאות העמדה לשום כח חצוני. אם לא שבאיכותן ופנימיותן מציאות מאור הקדוש. כנודע מחכמי האמת. {{ממ|ה}} כי כל כח חצוני עליון תאב תמיד ושואב משפע עליון. להריק על נפשותם מהם. כמאמר ס' הזוהר {{ממ|נח דף ע"ד}} על פ' הכפירים שואגים לטרף. אך כשישראל עושים רצונו של מקום נותן השפע לישראל ומתמציתן נהנים גם הם. וכשאין עושים. מתהפך השפע לחצונים והולך הכל לע"ג. וישראל גולים אצלם לאכול מאשר ישאבון שריהם. {{ממ|ו}} כי יותר צער מרגשת השכינה כביכול בהשפיע אל החיצונים ולא לנו. יותר מאשר נרגיש אנחנו. כמאמר ס' הזוהר כי מר לה מאד. {{ממ|ז}} כי מאז ברא אלהים אדם על הארץ היה בעבור ישראל. בעלי נשמות קדושות. להשלים כל נשמות שבגוף. למען באחרית הימים יברור אוכל מתוך פסולת. כי יקום אלהא שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל כו' והדקת כו' והוו כעור מין אדרי קיט ואומר תזרם ורוח תשאם. כאמור במאמר שהזכרנו. {{ממ|ח}} כי אין העה"ז למה שהוא גשמי מתקיים. אם לא בהשתלשל שפע מן העולמות העליונים: 

'''והנה ''' אפשר יהיה השתלשלת דרך צנורות הקדושה משער השמים והוכן לקבל השפע הקדושה ע"י ירושלים ציון כפי סוד עניינה. כנודע. או אפשר יהיה דרך צנורות החצונים. אמנם אין הכנה בחצונים להפך ההשתלשלות אליהם בעצם. על דבר הנגדיות אשר להם עם הקדושה. כי כולה אחדות והמה מעולם הפרוד. ום נזכירה מאמר ס' הזוהר כי אמרו וימצאו בקעה הוא כי הבקעה ההיא מקום מוכן לכל מיני טומאה מכל החצוניות לעזר לעשות צירופי כחות טמאה. להביא כונתם אל הפועל: 

'''ובזה ''' נאמר כי האנשים חכמים היו להרע. ובאצטגנינותם ובמיני חכמות כשפיהם וטומאותם ידעו כי נפשותם מהחיצונים המה ושעתיד היה הוא יתברך להביא את אברהם בנפש מהקדושה. ושימשך זרעו אחריו בעלי נפש קדושה מתחת כסא הכבוד ובאחרית הימים את העו"ג שמהחצונים. יזרם ורוח ישאם. וישראל יגילו בה'. ע"כ התחכמו לעשות דרך יהיה כל העה"ז אל החצונים לבדם. ולא יהיו בו בעלי נפש מהקדושה. ושיתקים העולם ע"י צנורות החצונים. באופן שבסוף הדורות לא יבור לו את ישראל. ויזרה ויפיץ את השאר כי אם יקימם לעד. כי אין זולתם בעולם. והנה ההכנות הצריכות לזה. הם ראשונה אחדות כמ"ש בהקדמה שמינית. מה שאין כן בחצונים כי הם כחות נפרדים. וזה מאמר הכ' ויהי כל הארץ שפה א' ודברים אחדים שהיה להם אחדות בזה. אך זה איננו שוה לבדו כי הנה יש דברים אחדים. כוש מכח חצוני א'. ומצרים שרשו מכח א'. וההיקש בכל משפחות. שעם שכל משפחה היא מכח חצוני א'. הלא הם אחדים רבים והוא פירוד. ואיך יתכן תעשה השכינה אשר הוא מהאחדות מיוחד. עיקר מהחצונים נפרדים. לשלשל שפע לקיים העולם על ידם. ע"כ לתקן זה ויהי בנסעם שמשם נסעו בני נח אחר המבול מצד מזרח. מציאה מצאו. והיא אותה בקעה המוכנת לקבל כל הטומאה ליחדם. כי שם מקום כולל להם. כנודע מס' הזוהר {{ממ|דף ע"ה}}. וזהו וימצאו בקעה ויהיה ייחודה בבנות בנינים בצרופי חכמת טומאות. ולמען יבנוהו בבחינות ולא יתעצלו. מה עשו ויאמרו איש אל רעהו שכל איש שבמקרא חשוב. והוא כמשז"ל כוש למצרים ופוט לכנען שהם ראשי אומות זה לזה. אם לא נתחיל אנחנו לעשות בידנו. לא יזדרזו ההמון לעשות כעצת אבימלך בן ירובעל. ע"כ אמר איש החשוב אל רעהו כיוצא בו. הנה נלבנה בעצמנו לבנים וכו' ומה שיראו שעשינו. ימהרו יעשו כמונו. ובמקום שאין אבנים נמצאת שם. אמרו ונשרפה לשרפה שהוא לשרפם בכבשן שיהיו קשים כאבן. וז"א ותהי להם הלבנה לאבן כו'. עוד שנית ראו והנה שער השמים הוא נגד ציון וירושלים מכוון לשבתו ית' למעלה. ומשם הוא השתלשלות השפע לקיים העולם ושם הכנת ירושלים וציון. כנודע ליודעי חן. לקבלת שפע הקדושה ע"כ נועצו ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל עיר כנגד ירושלים ומגדל כנגד ציון. כי מגדל דוד היא ציון. להכין אותה לשלשל שפע אל המקומות ההם כי מעון ההכנה שיש לציון וירושלים. כפי דוגמתו למעלה נגד שער השמים. כך יהיו לעיר ומגדל אלה מעין דוגמתן בחצונים שכנגד הבקעה ההיא. כי זה לעומת זה הן כנודע. וש"ת איך יורק השפע אל העיר ומגדל זה. לז"א וראשו בשמים. והוא כי ראשו של מגדל מרמז אל כח זכר המשפיע דרך חצונים ראש לכלם הוא סמ"אל: יהיה בשמים נגד הבקעה לשלשל על ידו. והכוונה כי כאשר אין בין ראש גבר. לכל התפשטות גופו הפסק. כי אם מהמוח יושפע הכל. כן הכח הנזכר יהיה ראש למגדל. שלא יהיה הפסק. רק מתפשט ומשתלשל דרך צנורותיו עד למטה. ובכלל הדבר הוא כי כל העו"ג יסכימו לשום להם ראש א' הוא סמ"אל. באופן יהיה להם אחדות כל כחות הטומאה יהפכום בלהטיהם אל ראש א' הוא הנזכר. וכל הנ"ל יעבדוהו. וע"י כן ימשך כי יוסיפו אומץ בקליפה ההיא ע"י עבודתם. ויהפך כל הכחות אליו. ובאחדות יוכן לקבל השפע מהשכינה ולהשרות למטה בעיר ומגדל. וע"י הרבוי של כל כחות הטומאה בעה"ז. לא יהיה מבא. לבא להשרות שכינה בארץ הלזו כנודע. כי ע"י שבעה שחטאו. נסתלקה עד רקיע שביעי כי אינה שורה במקום טומאת עון. ומה גם עתה ע"י כל הטומאה הזאת. וא"כ ע"י זה ישאר כל העה"ז להחצונים לגמרי. ולא אל קדושי עליונים. שנפשותם חלק אלהים קדושים. והנה הוקשה להם כי ראו בלהטיהם ובאצטגנינות שלהם כי יבא אברהם וימשוך הקדושה אל העול' השפל ומתבטל כוונתם ע"כ אמרו שהוא פרדה עקרה ולא יוליד כו' והוא במה שכתבו רז"ל בפרקי ר"ל כי כל הנפש אשר עשה בחרן ובשאר המקומות. לא נמשך גרותן לדור אחר כלל. באופן לא נמשכה הקדושה רק לזרעו אחריו כמפורש אצלנו בפ' כי ידעתיו למען כו' וע"כ אמרו מה שינגדנו אברהם להמשיך הקדושה לארץ לא יתקיים. כי לא יוליד זרע להמשיך הקדושה בעולם. שהנפשות אשר יעשה לא יתמידו. באופן תעשה מחשבותינו. והנה עדיין כל זה אינו שוה להם כי הלא מה בצע לו ית' בעולם משולל קדושה. והלא יבטל כי ע"כ אמרו שא"א לעולם בלא ישראל כנודע. ע"כ לתקן זה. אמרו ונעשה לנו שם. והוא במ"ש כי אין קיום לחצונים בלעדי הקדושה. וע"כ כל ישעם וכל חפץ לידבק בה. ולעשות נפשות קדושות אצלם כדעת חכמי האמת על פ' {{ממ|קהלת ד'}} דמעת העשוקים ואין להם מנחם. וע"כ אמרו הנה בהפליג השראות כחות טומאה בארץ ותסתלק השכינה הנה ע"י אחדות משתלשל הקדושה דרך צנורותם. וגם באשר שם ה' נקרא על ישראל ולא על השאר. אז שם ה' יקרא על אחדות החצונים כי אין זולתם בזה. גם נפשות רבות מהקדושה יתלבשו תוך הקליפות ההם. באופן שע"י כן יתלבשו למו ויעשו למו שם. הוא שמו ית' שיקרא עליהם. וע"י כן יתקיים העולם בלי ישראל. וזהו ונעשה לנו שם. וכהתימם כל זה גלו אז ואמרו מה הכניסום לכל זה. ואמרו פן נפוץ כו' והוא כי המה ידעו כי לעתיד יבור לו הוא ית' את ישראל. הנקראים קדישי עליונים מפאת נשמתם. ואת ע"ג החצונים יפיצם ורוח ישאם כד"א תזרם ורוח תשאם כו' ואתה תגיל בה' כו' ע"כ אמרו ונעשה לנו שם שנגיל בה' כי לא יהיה זולתנו בעולם פן נפוץ ורוח ישאנו לעתיד. והוא מה שכתבנו שזה היה כל ישעם וכל חפץ. וזה מאמרם ז"ל שדברו על ה' אלהינו ה' אחד שאמרו למה יאמרו ישראל ה' אלהינו ולא יהיה של יתר אומות ולמה יהיה ע"י ישראל ה' אחד ולא על ידם כי ע"כ גם הם יתיחדו. וזה לא כל הימנו לבור לו את העליונים הם ישראל הנקראים קדישי עליונים שכל נפשותם מהקדושה ואין להם חלק בחצונים. ונתן לנו את החצונים התחתונים הם בחינות תחתונות שיהיה נשמותינו מהתחתונים ולא יתן בתוכנו תוך הקליפה מן העליונים מכחות הקדושה כי זה כל ישעם וכל חפץ כאשר כתבנו ועל כן מה עשו אמרו באו ונעשה לנו מגדל ונעשה ע"ג והוא מה שכתבנו על וראשו בשמים. כי כל האומות הנ"ל עשו ע"ג כי עבדו את ראש א'. ווהו נבנה כו' כל האומות הנ"ל הסכימו ונתאחדו לזה ולא היו תחת שרים רבים ונותן חרב הוא מה שנוסיף כח ואומץ בזיון בראש ההוא הוא סמאל ע"י עבוד כל האומות אותו והפך כל הכחות החצונים אלו באחדות ובזו כחו יהיה נראה כאילו עושה מלחמה עם השכינה. והוא כי ע"י ההכנות הנזכר שעשו יש בראש הנזכר כח ליונק מהקדושה של השכינה. אך בהניק אותם הוא כעושה מלחמה כי היא מר לה מאד בהשפיעה אל החיצונים כאשר כתבנו בהקדמות. נמצאת נותנת שלא מדעתה כל ההכנות שהוא משל החרב ונראה כעושה מלחמה על שהוא חוץ מרצונה. והיא ההקדמה שקשה לפניו יתברך על אשמת ישראל שצריך להשפיע בחצונים. ומה שסדרו קדמונינו כי אמרו דור הפלגה נבקיע הרקיע להלחם בו. והיה בקיעת הרקיע כי מה שהיה שער השמים מתחלה נגד ירושלים יהיה עתה נגד עיר ומגדל שבבקעת דורא בקוע ושער חדש להריק שפע משם. ואמרו להלחם בו הוא מה שכתבנו שעל ותהי נראה כאלו עושה מלחמה כמדובר: