עריכת הדף "אלשיך/במדבר/כז" (פסקה)

== ו ==

'''ויאמר ה' וכו' עלה אל הר העבריים וכו'.''' ראוי לשית לב שאחר אומרו וראה את הארץ למה חזר ואמר וראית אותה וגם באומרו את הארץ מה ריבה האת וכן באומרו גם אתה מה בא לרבות הגם ומלת אתה מיותרת כי באומרו ונאספת ודאי שעליו ידבר: 

'''ועוד ''' אומרו כאשר מריתם וכו' למה מזכיר אשמתם פה: 

'''ועוד ''' למה מזכיר מריבת העדה ומהראוי יאמר כאשר מריתם פי להקדישני וכו': 

'''ועוד ''' למה חוזר ואומר הם מי מריבת קדש מי לא ידע כי הן שם: 

'''ועוד ''' שהי' ראוי יאמר על אשר מרית' ולא כאשר מריתם שהוא כמשולל הבנה: 

'''אמנם ''' הנה ארז"ל שמשה בקש רחמים שבכל מקום שיזכר סילוקן של משה ואהרן יזכר עונם בל יחשבו העולם שבעון דור המדבר מתו כי כמות דור המדבר שמה ולא נכנס לארץ כן מות משה ואהרן במדבר ההוא ולא באו אל הארץ ע"כ שאל משה יזכר מה שהיה על שלא הקדישו שמו יתברך על המים לעיניהם משל לשתי נשים שהיו לוקות א' על שזינתה וא' על שאכלה פירות שביעית וביקשה השנית שיתלו הפירות בצוארה שלא יאמרו שגם היא זינתה כחברתה. ונבא אל הענין והוא כי הנה רצה הקב"ה להודיע דבר זה להעולם במקום זה והוא כי הנה בסמוך אמר כי לא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון והנה הי' פתחון פה ללצי' יליצו באומרם כי גם משה ואהרן שם מתו ולא באו לארץ כנען על כן מיד כהתימו דיני הירושה שנמשכה מענין שנאמר בו שלא נותר איש רצה להודיע מיד ענין מרע"ה ואחיו כאומרו עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ וכו'. והוא כי אל מתי מדבר לא בלבד אמר אלהים שלא יכנסו לארץ כ"א שגם לא יראוה כאומרו אם יראו האנשים וכו' וכל מנאצי לא יראוה ע"כ הדבר הראשון שעשה יתברך להורות כי לא כמתי מדבר חלק אהרן ומשה בעון ההוא אמר עלה אל הר וכו' וראה את הארץ באופן שעל ידי כן יורה שאין מות זה כמות זה חלילה ועוד אמר לו ליישב דעתו כי לא בלבד יראה א"י התחתונה כי אם גם הארץ העליונה כי האת ריבה את העליונה ועל ידי כן ונאספת וכו'. והוא בהזכיר הכתוב אצלינו בענין אסיפה אל עמיו מה היא והיא כי בהגיע עת סילוק הצדיק אמרו בספר הזוהר פרשת ויחי כי מצוה יתברך את כל הצדיקים בני גילו מתייחסים אל נפשו ואשר מחיצתם קרובה אל מחיצתו ויוצאין להקביל פניו ומאספים אותו אליהם וזה אחשוב שהיא אסיפה אל עמיו. וכאשר בצאתו מהעולם יש לחצונים אחיזה בו מאיזה עון אשר חטא אין מאספין אותו אליהם הבאים להקבילו עד ישלים מירוק אשמתו וימי ליבונו ואחר יאסף אליהם. וההיקש בזה אם הצדיקים ההם אשר בעולם העליון מקדושים אשר בארץ המה ואשר מת כעת ויוצאין להקבילו אבל מת בח"ל אין נאסף אליהם מיד עד יעבור כל החצוניות ויגיע וראה בגבול שכנגד הארץ העליונה שלעומת ארץ ישראל אשר משם היא מחיצתן. אך אין זה רק לבלתי מת בנשיקה. אך אשר ימות בנשיקה שהוא כי השכינה מתדבקת אל נפשו וממשיכה אליה כמריח בשושנה ושואב ריחה אז גם כי ימות בח"ל אין עיכוב ליאסף אל עמיו כי הנשמות ההן באות עם השכינה ועמה חוזרות: 

'''והנה ''' על זה מאמר רבה. שהיה משה מסיח עם נפשו ואומר לה היכן את עתידה לילך והשיבה אתהלך לפני ה' בארצות החיים פתבנו פי חש פן יציאת נפשי בח"ל יעכבוה מלידבק מיד בארץ העליונה עד עוברת כל תחום ח"ל וז"א היכן אתה עתידה לילך והשיבה שאין פחד כי הלא במקום שהוא עומד גם בח"ל מתדבקים לו ארצות החיים וז"א אתהלך לפני ה' בארצות החיים וזהו שלא אמר לארצות. ובמה שכתבנו יתכן כי זה עצמו הודיע לו פה הוא יתברך כי אחר שמראה לו ארצות החיים תחתונ' ועליונה לא יעכבנו היות הסילוק בח"ל מלאסף אל עמיו והוא כי הנה ידוע כי משה ואהרן מתו בנשיקה פי בשניהם נאמר ע"פ ה'. וזה בישר יתברך באומרו וראה את הארץ שהוא ארץ התחתונה והעליונה ואמר וראיתה אותה כלומר ע"י שתי הראיות שוראיתה אותה כאשר תורה הוי"ו של וראית וכו' שהוא תוספת על ראיה א' ע"י כן שהשכינה אתך לא יהיה לך עיכב סילוקך בח"ל ליאסף מיד אל עמך והטעם הוא שיהיה כאשר ראית בעיניך כאשר נאסף אהרן אחיך שהיה סילוקו ע"י נשיקת שכינה וע"כ נאסף אל עמיו כן יהיה לך וענין זה לא נעלם ממשה בסילוק אהרן כאשר הפליגו רז"ל מאשר ראה משה בסילוק אהרן: 

'''או ''' שיעור הכתוב על דרך זה בשום לב כי אחר אומרו וראה את הארץ אומרו וראיתה אותה הוא מיותר ועוד כי ה"א של וראיתה היא מיותרת שהרי באומר וראית את אחורי אין שם ה"א בסוף התיבה אך הנה ידוע כי כל איש ישראל במותו רואה פני שכינה אך לא כלם זוכים שיראה ויאסף במחיצת הצדיקים מיד כי יש שאחרי ראותם תצא נפשו ותסתלק שכינה ולא יאסף אל עמיו עד ימרק ויטהר מחלאת איזה חטא או עון. אמר לו הוא יתברך הנה אמרתי וראה את הארץ שרביתי באת ארץ העליונה עתה אני מוסיף כי וראיתה שהוא את ארץ העליונה היא שכינה שהוא נקראת ה"א וגם אותה היא את התחתונה יחד ומיד ונאספת עמה אל עמך. ואם נאמר שבאומרו וראיתה בה"א שהוא כאומר וראית אותה כענין אתה ה' עשיתה שהיא כאומר עשות אותה יהיה אומר אותה את השכינה ומיד ונאספת וכו' והכל הולך אל מקום אחד: 

'''עוד ''' כיון באומרו גם אתה. והן אמת שהיה אפשר ריבה גם את מרים שמתה בנשיקה אך רז"ל למדו מג"ש דשם שם. ולכן יתכן שהכל הוא במשה והוא כי משה זכה למה שלא זכה זולתו והוא כי יתר צדיקים הנפש נאספת אל עמיה אך הגוף נשאר בקבר אמנם משה ע"ה גם גופו היה קדוש וזך כי על כן הוטפל בו היא יתברך וקברו ועל כן קברו נברא בין השמשות ככתוב אצלינו במקומו שהיה מציאות מעין רוחניות מעין איכות שפע קדושה הבא בערב שבת בין השמשות באופן שלא בלבד נאמר בו שבאו נפשות צדיקים להקביל פני נפשו כי אם להקביל פני גופו כי קרן עור פניו שהיתה הוראת ספיריותו כי לא חנם הי' עם ה' ק"ך יום וזה ירבה הגם באומרו ונאספת אל עמך גם אתה שהיא גם גופך כאשר נאסף נפש אהרן אחיך כמדובר. ואחר כל הקדמה זו גלה הענין לומר כאשר מריתם וכו' לומר כי לא היו כמתי מדבר על עון מרגלים. והנה עדיין היה מקום לומר כי הן אמת כי לא חטאו בעון מרגלים אך עדיין לא יבצר מהיות אשמת בלתי קלה כי הלא מרי קראם יתברך לזה אמר אינכם כבדי עון כי הלא כאשר מריתם פי במדבר צין לא לכוונת מרי הי' תחילה לכם כ"א במריבת העדה שהוא בשביל מריבתם והוא שכתבנו למעלה כי ריבתם אשר רבו היסבו השתנות כוונת משה מדיבר להכאה ועם כל זה חפצתי להקדישני לעיניהם ולא יעלה על רוח איש כי באומרו מריבת העדה שגם אשר לא קיימת מאמרו מריבה תקרא ג"כ אלא שנתלית במריבת העדה לבלתי הקדישני כי לא כך הוא כי לא היתה מריבה זולתי מריבת העדה וזהו הם מי מריבת קדש מדבר צין לומר כי כל כללות מריבת קדש אינו אלא אותה האמורה מדבר צין שהוא מאמר הכתוב שם המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' לא שיתייחס תואר זה להשם חלילה כי זה כיון לשלול שם ופה אמר שהם האמורות למעלה כמדובר: