עריכת הדף "אור שמח/שאלה ופיקדון/ז" (פסקה)

== ד ==

'''ואם פתח וקרא וגלל בגלל עצמו הרי שלח יד בפקדון ונתחייב באונסין:''' 

''' מדברי ''' רבינו למדנו דאף דמצוה קא עביד וכמו שאמרו בגמרא מה"ד ניחא ליה לאינש דתיעבד מצוה בממונו, וא"כ סד"א דמצות לאו ליהנות ניתנו, והוי כמו שגזל חפץ על מנת להחזירו ולעשות בו מצוה סד"א דלא מתקרי גזל קמ"ל דגזלן מקרי וחייב באונסין ומזה לגוזל אתרוג ביו"ט שני דשאול כשר ע"מ לצאת בו ולהחזירו לבעליו גזל הוי ואינו יוצא בו י"ח וחייב באונסין:

''' והנה ''' ראיתי להאחרונים ובראשם המחנ"א שדנו בשואל ספר מחבירו ללמוד בו דכיון דמצות לאו ליהנות ניתנו, ומה שנהנה שאינו צריך לשלם שכר עבור הספר ללמוד בו זה הוי כמו שאלה לראות בה דלשיטת רש"י מספקא לן אם חייב בשאלה, דממונא דא"ל הנאה מיניה בעינן, ולדעתי לא נהירא דעיקרא דחייבה התורה לשואל היינו משום דכמו דבעלים אם מת מת לו וכל אונסיו שלו, כן לשעתא דא הוי כבעלים ופרה ברשותיה קיימא דהא אין לבעלים לזמן שאלה תועליות בפרתו כיון דהיא שאולה, ולכן חייביה רחמנא באונסין דהוי פסידא דיליה כמו בבעלים, וא"כ בשואל אותה לראות בה כיון דאף לשעה חדא לא הוי כבעלים דאין לו שום קנין לשעה בה, רק למידי דאינו מגוף החפץ ולאו להכי קיימא, וממאי דהוי ממון אצל הבעלים היינו משום דראויה היא למלאכה מזה אינה שאולה אפילו לשעה, דהגע נא בעצמך, האם מה דעביד אינש וקני לפרה האם הוי מפני שיתראה בה, הכי משום זה קיימא פרה בשוקא לתגרא, א"כ אין עליו דין בעלים אף לשעה חדא ופטור, אבל במשאיל ספר ללמוד הלא כל שויא של ספר משום דקאי ללמוד ומש"ה קאים בדמי בשוקא וזה גדר שויו, בודאי דהוי שואל וחייב דהוא כמו שאל פרה לחרוש, דגם הכא הוי בעלים לשעה, ומה דעביד הבעלים בספרו עביד השואל לעת השאלה, ונמצא ממה דהוי ממון היינו מלימוד דע"ז קאי גם לבעלים, מגדר הזה אית ליה הנאה לשואל ודאי דחייב באונסין ומיקרי ממונא דאית ליה הנאה מיניה היינו ממה שמיקרי ממון, וכן טעמא דרבינו דחשיב ליה שולח יד וחייב באונסין אף לאחר שגללו למקומו והחזירו גלול ומונח במקום שהיה מטעם שליחות יד, [דאילו מטעם דשואל שלא מדעת גזלן הוי פירשו במלחמות דהרועה לא מתחייב מטעם דכיון דעושה מלאכתו של בעה"ב ולא מתחייב במה שהניח מקלו ותרמילו ולא כוון להוציא מרשות הבעלים יעו"ש ובזה יש לדבר] משום דאף ע"ג דמצות לאו ליהנות ניתנו בכ"ז הלא ס"ת עיקר שויו הוא מטעם דקאי לקריאה, וא"כ עושה מה שהבעלים עושה לצורך עצמו, לכן הוי שולח יד וחייב באונסין עד דמהדר למריה, כן אם אדם גוזל אתרוג מחבירו ביו"ט שני כיון דאתרוג קאי לצאת בו וזה הוי דמיו דאילו לאכילה אסור כל שבעה ודמיו פחותין כמש"כ תוספות בסוכה {{ממ|דף לט}}, א"כ הוי גזל מעליא ואינו יוצא בו, ומה שפי' רש"י בפרק הניזקין בהא דאמרו מכי אגבה קניא גבי מנסך ע"מ לגוזלו, משמע דאילו לנסך לא איתחייב באונסין, משום דהתם אטו שווי היין הוא משום שעומד לנסך אתמהה, לכן לא הוה גזל בזה, משא"כ כאן דעושה ומשתמש בזה החפץ מה שהבעלים עושה, וממה דהוי דמי ושווי החפץ, ודאי הוי גזלן וחייב בהשבה ולא יצא בו י"ח ודוק: