עריכת הדף "אור שמח/שאלה ופיקדון/ד" (פסקה)

== ט ==

'''מכאן אתה למד שהשומר שמסר כו' ובעל הבית פטור כו':''' 

''' רבינו ''' תם בתוספות חולק ע"ז וז"ל שם בתוספות ד"ה כל המפקיד כו', אבל אם פשעו ואין להם לשלם כו' ישלם הנפקד כו' ולכך נמי משתבעא אימיה דהנהו זוזי אותבינהו בקרטליתא שלא פשעה כו', פירוש דסבר ר"ת דחזינא דאינה צריכה לשבע שלא אמר לה דלאו דידיה נינהו, וטעמיה כפמש"כ הרא"ש דהמפקיד אינו טוען ברי רק שמא אמר לה כו' יעו"ש, וא"כ אף ע"ג דכל שבועת שומרין עיקרו על ספק הוא רק בטוען ברי שנעשית שומר שלי ואיפה הפקדון שלי, אבל כאן איך נשביע אמו שבועת השומרין שלא פשעה ושאינה ברשותה כיון דעל הנך זוזי לא טעין ברי שהופקד אצלה רק ע"י טענת הבן, והבן הוא נוגע בזה וא"כ הוי טענת בעל הפקדון שמא נעשית שומר שלי, ואי משום הודאתה שקיבלה הנך זוזי מיד בנה הלא אמרה ששמרה כדרך השומרין ולא הוי טענתו ברי ע"פ טענת הבן [ולרבא דאיהו אמר להא מילתא ואיהו סבר בפרק יש נוחלין דף קל"ה דברי ע"י אחר הוי ברי, בכ"ז הכא הבן רוצה לפטור עצמו והוי נוגע ויעוין סימן ע"ה סעיף כ"ג] ואי טעין לה הבן הלא איהו פטור כי טעין ומשתבע דמסר לה, וכיון שנשבע ופטור תו איך מצי טעין לה, ואיך מחוייבת לשבע לו שבועת השומרין דלאו שומר דיליה הוי [ובינותי בספרים ומצאתי בשו"ת עבודת הגרשוני סימן קי"ט שדרך בזה אבל באופן אחר יעו"ש], לכן ע"כ דהבן מחויב לשלם אם לא שמרה כדרך השומרין, א"כ כיון שהבן חייב לשלם תובע אותה הבן דהואי שומרת שלו ומחוייבת לו לשבע שבועת השומרין ששמרה כדרך השומרין, וז"ב בכוונת דבריהם, והחולקים על ר"ת אפשר דסברי כמש"כ התרומת הדשן הובא בש"ך סימן קכ"א ס"ק מ"ב שכיון שטוען שנתן מידו לידו הוי כבע"ד לענין שבועת היסת, כן יסבור לענין שבועת השומרין ודוק:

''' אמנם ''' נראה לעיין מהא דאמר בדף ל"ו פעמים שוכר בחטאת ושואל באשם כגון שמתה כדרכה ואמרו מתה מחמת מלאכה כו' שואל דמחייב כו' וקא פטר נפשיה במתה מחמת מלאכה באשם, דנתבונן הלא לת"ק דמשנתנו צריך לשלם לשוכר, וכיון ששוכר בעצמו הודה שמתה מחמת מלאכה הלא מודה בעצמו דשואל לא מחויב לו לשלם, ותו אף אם יטעון השואל האמת שמתה כדרכה ג"כ יפטור מלשלם לשוכר כיון דאיהו בעצמו אמר שמתה ממלאכה דמיפטר פטור והוי כהודאה נגד הודאה ופטור השואל ומוקמינן לממונא בחזקתיה א"כ הוי תו כפירת דברים וחייב בחטאת, וצ"ל דסבר ר' ירמיה כר' יוסי כמו דקיי"ל כוותיה דמשלם שואל לבעלים א"כ תו אידך בבא דאמר, שוכר באשם ושואל בחטאת כגון שנגנבה ואמרו מתה כדרכה שוכר וכו' באשם שואל דבין כך ובין כך חיובי מחייב בחטאת, הלא כי הוה טעין נגנבה הלא הוי מחויב לשלם לשוכר, והשוכר הוי מחויב לשלם לבעלים ומדינא דר"נ הוי מחויב להראשון, אבל עיקר חיובו לשוכר, אבל כי טעין מתה כדרכה מחויב לשלם להבעלים, וא"כ כפר ממון בשבועתו. ואף שכתב הש"ך בסי רצ"א ס"ק מ"א, דרצה מזה גובה רצה מזה גובה ומחויב לשלם לבעלים כאילו הפקיד אצלו, בכ"ז להשוכר איכא הכחשת ממון. אך ז"א, דהשוכר אינו תובעו ואדרבא טעין דמתה מאליה ואמר שהשואל חייב לבעלים ממון, וא"כ לא שייך שכופר להשוכר, אבל השוכר אמאי חייב באשם, הא אם נגנבה ג"כ פטור לשלם לבעלים כי שאל לשואל אחר, והיה מזה ראיה לרבינו תם דאם אין השני משלם חייב הראשון א"כ כפר ממונא דהא אם נגנבה הלא איהו מחויב לשלם כי לא יהיה לשואל לשלם, אבל לדעת החולקים קשה טובא, דהא אף אם נגנבה ג"כ החיוב על השומר השני לשלם ואפילו למ"ד שומר שמסר לשומר חייב מוקי משנתנו בנתן לו הבעלים רשות להשאיל וא"כ השוכר פטור מגניבה, דהא אוקי גברא בחריקאי, ובין דנגנבה ובין דמתה החיוב על השני הוא השואל לשלם לבעלים, וא"כ השוכר לא כפר ממונא וא"כ שפיר מוכרח, דאם מסר השומר למי שאינו רגיל להפקיד אם יש עדים דפשע השני ואין לשני לשלם חייב הראשון לשלם ולא יוקים רבי ירמיה משנתנו כשנתן רשות להשאיל וא"כ סבר כרבא דאמר אנת מהימנת לי בשבועה איהו לא מהימן לי בשבועה ודוק:

''' וכן ''' למדנו מדברי הנמוק"י, דלרב דשומר שמסר לשומר פטור צריך הבעלים לדון עם השני אפילו העני השני או אין לו במה לשלם, הראשון פטור, דמצי למימר גברא אוחרינא אוקמית לך בחריקאי, ולר' יוחנן נמי היכי שדרכו להפקיד והשני אין לו לשלם הראשון פטור עכ"ד, ומתוך דבריו למדנו שני דברים, חדא דלרב אם מסר שומר שכר לשו"ש ונגנב אצל השני ואין לו במה לשלם שהעני, פטור השומר הראשון, ולר' יוחנן היכי שטוען השני שנגנב בכ"ז חייב הראשון לשלם, דהא דאמר לא מהימן לי בשבועה אין כוונתו דוקא על שבועה רק על כל הדינין למיקם עמו בדינא ודיינא ולהוציא ממנו ממון דאת מהימן לי לדון עמך. עוד למדנו דהא דפטור השומר הראשון לשלם לרב הוא רק אם העני אחר כך או הלך למדינת הים, אבל אם היה עני מעיקרא בשעה שמסר לו לשמור ונגנב אצל השני ודאי חייב הראשון לשלם דלא מצי לומר אוקימנא גברא עני בחריקאי אבל בשדרכו להפקיד אצלו או נתן רשות ודאי השני משלם ואם היה עני קודם הנה פטור לגמרי הראשון, כן נראה בירור דבריו. ובתוספות פרק המפקיד דף ל"ה סד"ה אגרה פרה פ' יום, ואפילו אם השאילה כל ימי השכירות, מ"מ כיון שהיא באחריות השוכר מגניבה ואבידה ופשיעה אם היה עם השואל במלאכתו כו', ולא כתבו בפשיטות כשאין לשומר השני לשלם דמחויב הראשון לשלם, דתוספות אזלי לפום מה דאוקימנא בנתנו הבעלים רשות להשאיל דאז פטור הראשון לגמרי אפילו אם היה עני השני וכפסק הנמוק"י, לכך הוצרכו לאשכוחי גוונא אחרינא דנשאר חיובו, אף דבמפקיד ע"ד אשתו סתמו דאם אין לו חייב הראשון לשלם, ועיין ש"ך סימן ע"ב ס"ק קל"ד ובמחנה אפרים. ומדברי רש"י ותוס' בבא קמא {{ממ|דף יא}} במימרא דעולא בשומר שמסר לשומר פטור כו' הראשון בכל אותן דינים שהיה פטור אם היתה אצלו פטור נמי השתא ולא אמרו פשיעה היא כו', ותוס' כתבו פטור אם נגנבה או נאבדה, מוכח דסברתם דלרב דפטור שומר שמסר לשומר בכ"ז אם נעשה ברשות השני לחיוב היינו בשו"ש שמסר לשו"ש ונגנבה ואין לשני לשלם דחייב הראשון לשלם, וא"כ מצי סבר ר' ירמיה כרב ג"כ, אך לעיל פרק ד' מנזקי ממון הלכה י"א הוכחתי דהעיקר שם בסוגיא כהנמוק"י יעו"ש:

''' ויתכן ''' מה דאמר רב אידי בר אבין לאביי מכדי שוכר קני להאי פרה בשבועה כו' דל אנת ודל שבועתך ואנא משתעינא דינא בהדי שואל, דבשלמא לרבא דמיירי בלא נתן הבעלים רשות ואם היה פשיעה או גניבה ואבידה היה צריך הראשון לשלם אף אם אין להשני או הלך למדינת הים, א"כ לא מצי לומר דל אנת ודל שבועתך כיון דעל כל מילי נשאר חיוב שמירתי וחיובי בתשלומין, א"כ אנא בעל דינא דילך ואשבע ואפטור, אבל לאביי דמוקי לקמן לטעמא דידיה לר' יוחנן כגון שנתנו הבעלים לו רשות להשאיל, וא"כ בפשיעה וגו"א אם אין לשומר השני לשלם הראשון פטור א"כ כל חיובו על השני, א"כ מצי אמר לשוכר דל אנת ודל שבועתך, פירוש דהא אם נגנב היית פטור והייתי מוכרח לדון עם השני, כן גם עכשיו אדון עם השני לבד, ודוק היטב בכ"ז:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}