עריכת הדף "אור שמח/עדות/כ" (פסקה)

== ז ==

'''וכן העדים שהיו טריפה והעידו בדבר שחייבין עליו מיתת ב"ד והוזמו אין נהרגין כו':''' 

''' הכס"מ ''' הקשה איך קבלו עדותן של העדים כיון שאם יוזמו אינן נהרגין והוי עדותן עדות שאי אתה יכול להזימה. וצריך ביאור קושייתו, דהא בעדים על איש טריפה ג"כ קשה איך מקבלינן עדותן, ובאמת כתבו רבינו לעיל פרק ד' מרוצח דמה"ט טריפה שהרג בפני עדים פטור, אך זה סיבה להמסובב. אולם על עדי טריפה שפיר מקשה דהוי מצי להשמיענו שהעידו ונעשו טריפה והוזמו אינן נהרגין. אמנם באמת יפלא, דטריפה שהרג דפטור הוא מפורש בכ"ד בש"ס, אבל שיהיו עדי טריפה פסולים להעיד משום דאינן נהרגין אם יוזמו, וא"כ איכא מאן דכשר בדיני ממונות ודיני קנסות, ובד"נ פסול, דבדיני קנסות אם יעידו עדי טריפה הלא כשיוזמו יתחייבו לשלם דזוממיהן שפיר יתחייבו אם יזמו דרצו להוציא ממון מהעדי טריפה שלא כדין ע"י עדות שקר [וכן כתב הרב בש"ך סימן ל"ג ס"ק ט"ז] ואיתנהו בזוממי זוממין, ואמאי לא נשנה לן מלתא חדתא כזה בשום מקום, ולענין מלקות נראה דלפי מה דאמר ריש הנחנקין דבעי במקוים שבעמך, א"כ גם בטריפה ליתנהו בזוממי זוממין:

''' וזה ''' אין להקשות דאמאי לא השמיענו רב אשי בשור הנסקל שאינו נהרג עפ"י עדי טריפה כיון דבעלים ליתנהו במיתה עפ"י עדי טריפה ואיתקש סקילת שור למיתת בעלים, דז"א, דניחזי הא שור הנסקל נהרג עפ"י אחד המכריע את הרוב אף ע"פ שלמיתת בעלים בעינן שנים, כמו דאמר בפרק אחד ד"מ דף ל"ו ויליף מקראי, והיינו משום דלא ילפינן לפטור השור באופן דפטור האדם רק מה שפטור האדם מצד עצמו שהוא טריפה וכיו"ב, אבל מה דפטור מצד דליתא בהזמה והיינו שאין על המעשה עדים לחייבו לא שייך להקיש בזה סקילת שור למיתת בעליו כיון דעל השור העדים איתנהו בזוממי זוממין דמשלמי דמי שור, לכן שור של אדם טריפה, דהאדם אף דאיכא עדים לאו בר חיוב הוי מצד דתמיד עדיו לאו בני הזמה נינהו לכן שורו ג"כ פטור, אבל בעדי טריפה דמשכחת עדים על המעשה שחייבוהו לבעליו מיתה רק דאיתרמי הואיל ואין כאן רק עדי טריפה לא מקשינן לפוטרו וילפינן מהא דמטין עפ"י אחד, אע"ג דלענין כ"ג מקשינן הוא אינו לפוטרו רק לדון אותו בכ"ג ושאר מילי ילפינן דכמו לענין הטייה בשור הנסקל החיוב כזכות כן לכל מילי ויעוין שם ברש"י:

''' ומדברי ''' רבינו פרק י' מנזקי ממון התבוננתי ליישב מה דקשה טובא בהא דטריפה שהרג בעדים פטור, דכ"ז דלא קטל בפני ב"ד לאו ובערת הרע וגו' רמי על הב"ד, ובפרק החובל דפריך זוממי עבד לא יהרוגו, והפירוש דעבד שהרג לא יתחייב דעדיו הוי עדות שא"א יכול להזימה, משני אמר קרא ובערת הרע מקרבך מכל מקום, א"כ לא יתחייב רק אם הרג בפני ב"ד, וכבר עמד הר"י בכר דוד ע"ז. והנראה דבעונשי ב"ד יש שהוא חיוב על העבר שעל זה שעשה נענש, ויש שחיובו משום להבא שלא יוסיף עוד להרוג וכמו בן סו"מ. והנה ברוצח איכא שני דברים להרגו, מצד עונש שהרג אף עפ"י דליהוי גלי לן כדקמי שמיא שלא יהרג עוד, ואחד משום שלא יהרוג להבא, והנה בטריפה שהרג מחמת עונש שהרג ע"ז אינן מצווין ב"ד לקבל עדים ולהענישו כיון שמיתתו בידו וכבר מחתכין סימנים דיליה, רק משום שלא יהרוג ויהיה כחיה רעה להרוג בני אדם, זה לא נאמר אלא בפני ב"ד דהם בעצמן ראו ויודעין בבירור הדבר, אבל בעדים דלאו בני הזמה נינהו דאינו ברור הדבר איך נוכל להרוג אותו, אבל בעבד שהרג גם עליו גם על העדים מונח ענין דובערת הרע מקרבך מצד העונש ולא בעינן לאחיו דוקא, דאין סברא דעבד ועדיו יפטרו מדין העונש ודוק. אולם ע"ד הפשוט לק"מ, דלעולם הך קרא דובערת הרע מקרבך לא נאמר רק בפני ב"ד, אולם בעבד אמרינן דיהרג עפ"י עדים דמחויב מיתה, ואי דלא תוכל להרוג אותם גם הם יהרגו דהם עברו בפני ב"ד והעידו שקר וקרינא ובערת הרע מקרבך דמרבה להוציא ממשמע דכתיב לאחיו קודם וכידוע דרך דרשות רז"ל, אע"ג דעל העבירה שהעידו שקר לא ידעינן רק מפי עדים, הא העדים המזימין המה עדות שאתה יכול להזימה, אבל בטריפה שהרג אם יוזמו עדיו ודאי לא יתחייבו עדים מיתה דע"ז לא קאי ובערת הרע מקרבך, דהגע בעצמך אילו הרג את הטריפה בפני ב"ד פטור, ואיך על הזממה להרוג את הטריפה יהיה שייך ע"ז ובערת הרע, ועדיפא מקו"ח דבר פדא ריש מכות ודוק:

''' אולם ''' דא למדתי מדברי רבינו, דאילו היה הטעם דטריפה פטור מטעם עדות שא"א יכול להזימה לחוד, כי אז לא היה שייך ההיקש להקישו למיתת בעליו כיון דביה שפיר בני הזמה נינהו דרצו להפסיד לטריפה ממון, רק באמת פטור דטריפה הוא מצד שאינו מצוה לב"ד להענישו כיון דכבר כמת הוא ועונשו בידו, ע"ז כיון דהפטור לאו מצד הזמה שייך שפיר להקיש דינו של שור לבעלים ואפילו לבעלים דידיה, ואם תאמר, הא הבעלים צריך להתחייב כדי שלא יעשה להבא ורק בעדות שאינה ברור פטור. ע"ז אשיב לך, כי נתבונן הלא שור ההפקר שהמית חייב ושור של אדם טריפה פטור ולמה לא יהיה כאילו הוא שור הפקר במה שנוגע אל סקילת השור, ואי משום פסידא דבעלים, הלא הנוגע לבעלים לא עדיפא מדיני ממונות דעלמא, וע"כ דגזה"כ הוא דהיכי דמסור לבעלים תליא סקילה דשור אם הבעלים בר חיוב מיתה, אילו לא נתנה תורה כופר לנפשו והיה בר מיתה על סקילת השור ולכן כתבה רחמנא בלשון יומת להראות דאימת נסקל השור אם היה בעלים דיליה בר חיוב מיתה על נגיחה זו דשור אילו היה חייב מיתה על השור. ונתבונן אם היה טריפה הלא אף אם הדין דחייב מיתה על נגיחת שורו ג"כ היה פטור דאין ב"ד מצווין להענישו, ועבור שלא יגח להבא ע"ז היה די בסקילת השור לחודא כיון דאיהו לא רצח נפש אדם, א"כ מקשינן לזה גם הסקילת השור, אבל מצד הזמה לא שייך להקיש וא"כ בעדי טריפה דאינו נהרג מצד שאינו בזוממי זוממין לא שייך להקיש לכן נהרג השור ע"י עדי טריפה. וזה לדעתי עומק כוונת רבינו לעיל פרק י' מנזקי ממון, ז"ל הזהב, כמיתת בעלים כך מיתת השור, וכיון שבעליו כמת הם חשובים ואינן צריכין מיתה פטור, התבונן איך עמקו דברי רבינו ודוק:

''' נחזור ''' לדברינו, כי יפלא מאוד לומר דטריפה פסול להעיד בדיני נפשות. והנ"ל, דניחזי, דרבא סבר דעדי טריפה שהוזמו נהרגין דאע"ג דאינן בזוממי זוממין והם טריפה המה בכלל דיני מיתות דעדים זוממין להיות נענש כאשר זמם, ורב אשי חידש לן דאינן נהרגין לפי שאינן בזוממי זוממין, ולפ"ז אם עד אחד טריפה ועד אחד אינו טריפה מעידין על אחד שחייב מיתה מקבלינן עדותן דאם יוזמו יהיו נהרגין, ואם תאמר דהא המזימין אותם אם יוזמו לא יהיו נהרגין, ז"א דהא אין עדים זוממין נהרגין עד שיוזמו שניהן וכיון דיוזמו שניהן תו חייבין המזימין מיתה הואיל ורצו להרוג העד השני שאינו טריפה וז"ב. ואם תאמר במעידין פלוני בא על אשת פלוני, ופלוני הוי טריפה יהרג הואיל ועדיו אם יוזמו יהיו נהרגין הואיל ורצו להרוג האשה דהיא אינה טריפה. זה בדותא, דתמן הוי עדות הבועל עם עדות הנבעלת שני דברים ויוכל היות עדות על האשה בלא האיש ועדות האיש בלא האשה רק המה העידו שני עדיות וכמו דמפורש פ"ק דסנהדרין {{ממ|דף י'}}, אבל הכא מי מצי לחייבו מהנך עדים דאיכא בינייהו טריפה בלי הזמת השני וכי מזימין שניהן הוא עדות חדא דלא מצי לאזומי לחדא בלא חבריה, שפיר אמרינן כיון דאם המזימין יוזמו יהרגו הואיל ורצו להרוג האינו טריפה שפיר הוי על המזימין דין הזמה ומיקרי דאיתנהו בהזמה, ותו העדים דאיכא בהו טריפה עדות כשירה, דאם יוזמו יהיו נהרגין וכן המזימין שלהן אם יוזמו יהיו נהרגין וזה חדש וצ"ע:

''' אולם ''' רבוותא בתוס' פליגי ע"ז, דבהא דריש מכות דפריך אלא מעתה הרוג יציל פירש ר"י בתוספות דמש"ה הרוג יציל דמשעה שנעשה טריפה פסול להעיד, הרי דסברי דטריפה פוסל העדים דהוי כנמצא אחד מהן קרוב או פסול, ולפי מש"כ כשר עד אחד להעיד כשהוא טריפה ולהצטרף עם מי שאינו טריפה. אמנם שם רבו הפרושים ואין להכריע כלום משמועה זו. ומה שיש להרהר אחרי דברי, כיון דשני עדים טריפה אינם מועילים משום דליתנהו בזו"ז הוא הדין דעד אחד טריפה אינו מצטרף להעד השני דבעינן שיהיו שניהן שוין, משא"כ כאן אילו הוי שנים כוותיה לא היו מועילין, זה לא נזכר בשום דוכתא, ואדרבא בירושלמי סנהדרין פרק ז"ב ה"ט מיעוט שעירים שנים כו' מה ת"ל שני שיהיו שניהן שוין כו' התיב ר' חגיי לר' יסא והכתיב ועמדו שני האנשים מיעוט אנשים שנים מה ת"ל שני שיהיו שוין והכתיב לא תטה משפט גר יתום כו' הרי גר דן עם שאינו גר יתום דן עם מי שאינו יתום, ומאי קושיא דהא הך קרא קאי גם על העדים וכמו דבירושלמי לקמן אר"ב כו' צריכין העדים לעמוד בשעה שמעידין שנאמר ועמדו שני האנשים וא"כ הא צריך קרא דשני להורות שיהיו שניהן שוין כמו דאמרן דאחד טריפה פסול להצטרף עם מי שאינו טריפה הואיל ושניהן טריפה פסולין להעיד, ויש ליישב, עכ"פ הואיל ולא נזכר זה בשום מקום קצרתי:

''' ואין ''' להקשות בהא דפ"ק דמכות {{ממ|דף ג'}} דאמר רבא באומר שקר העדתי כל כמיניה ועיין תוס' שם, דלפ"ז קשה לוקמא באומר שקר העדתי והייתי במקום אחר עם פלוני ופלוני, ובאו פלוני ופלוני והזימו אותן כיון דאם יוזמו המזימין לא יהיו צריכין לשלם חלקו, דהא איהו אומר שאינו צריך ליטול מהם מעות דהם העידו באמת וזוממי זוממין משקרין תו אינו בזהמה, וחבריה שפיר הוי בהזמה כמבואר במרובה דף ע"ה דבכה"ג הוי עדות שא"א יכול להזימה לרבנן דפליגי על סומכוס, דמלבד דבתוספתא משמע דאינן משלמין עד שישלמו שניהן, ואפילו לפי גירסת תלמודין דעד שיזומו שניהן והכא לענין הזמה שפיר מתזום, דע"ז היינו לפסול שפיר הוי עדות המזימין עדות שאילה"ז, דאם יוזמו לא יועיל מה שהמוזם מסייעם שלא לפסול דאינו נאמן כלל [דכיון שהגיד אינו חור ומגיד] בכ"ז כאן לרבא קאי ואיהו אמר דעדי טריפה שהוזמו נהרגין אף ע"ג דליתנהו בזוממי זוממין וה"נ משלם גם הוא עפ"י העדים שמסייע אותן המזימין עדותו הראשונה אף ע"ג דלכי יוזמו לא ישלמו ממון ופשוט: