עריכת הדף "אור שמח/נחלות/ו" (פסקה)

== ה ==

'''אבל אם נתן מתנה דבריו קיימין כו' ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום:''' 

''' לכאורה ''' קשה לשיטת רבינו לעיל פרק י"ב הלכה ד' מזכיה ואם היה הראשון ראוי ליורשו כו' שכל לשון מתנה ליורש הרי הוא כלשון ירושה, וירושה אין לה הפסק ואף עפ"י שאמר ואחריו לפלוני, א"כ איך מהני בלשון מתנה נגד בכור דרחמנא אמרה לא יוכל לבכר, הא לשון מתנה דידיה הוי כירושה, וכאן בשכ"מ ודאי מתנה דידיה כירושה הוי ואמאי דבריו קיימין. אמנם לק"מ, דאי אפשר כאן לחול ירושה נגד הבכור שלא יוכל לבכר אמר רחמנא, ועל כרחין דכוון רק לשון מתנה בלבד שיהיה נתון לבנו כמו שהיה נותן לאחר. ולפי מש"כ הרמב"ן דלא נתנו חכמים רשות ליתן למי שראוי ליורשו בתורת מתנה כיון דמצי להוריש בתורת ירושה יעו"ש, א"כ הכא דאיכא בכור, ומדין ירושה לא מצי מורית נעשה כגברא אחרינא ולשון מתנה מועיל ופשוט, ומצאתי אח"כ בלח"מ הלכות זכיה שם. ולפ"ז יצא לנו דין חדש, דהיכי שהיה בכור והשוה את בניו בלשון מתנה ואמר נכסי לבני פלוני ופלוני כו' במתנה ואחרי פלוני יהיה לראובן כו' דבזה חל המתנה לאחריך דכאן לא שייך לומר ירושה אין לה הפסק, דאין כאן ירושה כלל רק מתנה בלבדה, ועדיפא טפי מהא שכתב רבינו שם, שאם פירש ואמר לא משום ירושה אני נותן לך אלא במתנה והרי הפסקתי כו' דבכה"ג קנה אחריך, וזה דין חדש. וזולת זה קשה בהא דמוכיח ר"ש דבשני שדות ושני ב"א דהמני לשון מתנה דחדא לדחבריה מהך דתנא תנו שקל לבני בכל שבת כו' ואם מתו ירשו אחרים תחתיהם יעו"ש, וקשה הא לשון מתנה לבניו הוי לשון ירושה ותו מה מועיל לאחריני, וזה ל"ק לשיטת רבינו שפירש דמיירי כגון שפירש ואמר לא משום ירושה אני נותן כו', רק להנך רבוותא שפירשו משום דלא שוינהו יורשים רק בהך שקל, או דביד שליש שאני. ולפי מה שפירש מרן בב"י בדעת רבינו גם דעת רבינו כן, קשה טובא, וכבר עמד בזה הרב בקצות סימן רנ"ג יעו"ש:

''' אולם ''' ע"ז ראוי לומר טבא חדא פלפלא חריפא, שהמהרי"ט אנהיר לן עיינין בחלק חו"מ סימן ע"ד, הוא אמר, דאם כתב בלשון מתנה לראוי ליורשו ארכביה אתרי ריכשי ושוינהו יורש ומקבל מתנה, ולכן אין לאחריך כלום, דיורש מתורת ירושה, דמזה לא אפקעינהו שאין לשון המתנה שולל הירושה, וכיון שזכה יורש בנכסים תו אין ליורש הפסק, אבל גבי בכור כיון שיפה כחו בתורת מתנה, ירושה לא מחריב בה דזכי בהשדה מתורת מקבל מתנה, ולפ"ז כיון דנסתלק משדה זו כח הבכור משום לשון המתנה שיפה כחו, מצי להיות שזכה בה גם מתורת ירושה לבתר כן. ולפ"ז אפילו במקום שיש בכור ואמר אחריך לפלוני לא זכה אחריך, ויש לצדד כיון דבתחלת זכייתו אינו זוכה משום ירושה נגד הבכור רק מתורת מתנה תו הוי שלו, ולאחר זמן לא מצי זכי בה משום ירושה דכבר שלו הויא אף ע"ג דלא זכי מעיקרא רק מדרבנן דמתנת שכ"מ דרבנן בכ"ז לאחר זמן אין לו לירש דשלו הוי, א"כ שפיר יש לה הפסק, וצ"ע עוד כי יש לצדד בזה הרבה. ולפ"ז גם קושיית הקצות לק"מ, דאף ע"ג דלשון ירושה אינו שולל, בכ"ז לשון מתנה איתוסף עליו ויפה כחו בלשון מתנה דהוי כמקל מתנה בהך שקל ג"כ ושפיר מועיל לגברא אחרינא דבלשון ירושה דיליה הוי כמו דהוה מזכיר לשון מתנה, דמשום דראוי ליורשו לא מבטלין המתנה רק דיורש ג"כ הוי, וכן הוא מוכרח לכל השיטות ודוק:

''' ובזה ''' ביארתי דברי הגמרא {{ממ|בדף קי"א}} רב ניתאי סבר למיעבד עובדא כר' זכריה בן הקצב א"ל שמואל כמאן כזכריה אפס זכריה ופירש רשב"ם כלומר בטלו שאין הלכה כמותו. ונראה הכוונה דכיון דפסק שמואל {{ממ|בדף קל}} הלכה כריב"ב דמצי להנחיל בן בין הבנים ובת בין הבנות, אבל אח במקום בת ובת בין הבנים לא מצי להנחיל יעו"ש, ואם נאמר כר' זכריה דבן ובת בנכסי האם שוין א"כ מצי האם להנחיל לבת בין הבנים כיון דאצל האם בת ובן שוין ולפי"ז במשנה דפרק מי שמת באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה תנו כבינתי לבתי ומתה וקיימו חכמים את דבריה א"ל כו' ואמאי לא השיב להם ר"א כיון דאצל האם בן ובת שוין מציא להנחיל לבת במקום בן מתורת ירושה ולא מתורת מתנת שכ"מ דלראוי ליורשו לשון מתנה ג"כ הוי לשון ירושה לאלומי כחו, וע"כ דר"א וחכמים לא סברי כר' זכריה בן הקצב בהא מילתא ולכן לולא דין דמתנת שכ"מ לא היה מועיל כלל, והוא כמו אפס זכרו שלא הזכירוהו ר"א וחכמים ורבי השמיט דעתו במשנה ודוק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}