עריכת הדף "אור שמח/נזקי ממון/ז" (פסקה)

== ח ==

'''שמין לנזיקין כיצד כו' שנאמר והמת יהיה לו לניזק פחת נבלה [על] הניזק כו':''' 

''' הנה ''' רבינו סתים, ובשו"ע כתב ודוקא שנודע לניזק בשעת מיתה אבל אם לא נודע לו הפחת על המזיק עד שיודע לניזק, וטעמו כמוש"כ בתוס' דמשום הכי בכיחש המזיק מחמת מכה דמשלם כשעת העמדה בדין משום דכיון דהניזק הוא חי יש לו להמתין עד שיתרפא אבל בהומת הלא היה לו למוכרו וזה שייך דוקא בנודע לניזק בשעת מיתה:

''' אמנם ''' נראה לנו בזה דבור חלוק מזה, והוא על פי מה דמרגלא בפומי הא דאמר רבא שור פסולי המוקדשין שנפל לבור ומת פטור משום דאין המת שלו יעויין לקמן פרק י"ג הלכה י"ז ובהשגות, דאמאי סתים הא משכחת למה דקיי"ל דולדות קדשים במעי אמן הן קדושים ואם בהמת קדשים הולידה דרך דופן הלא היוצא דופן קדוש קדושת הגוף ובעי מום לפדות עליו, וכי נפל בו מום ונפדה הרי אם נפל לבור ומת מותר באכילה אם היה בן פקועה דהלא שחיטת אמו התירתו באכילה, ולשיטת רבינו בפרק ד' דתמורה אינו צריך מום, דמה דהוי יוצא דופן הוי מום ניכר ונפדה עליו כמו שמבואר בפ"ק דמנחות {{ממ|דף ו'}} מה להנך שמומן ניכר ויעוין רש"י שם, ובכל זה לשיטת רבינו קדושת הגוף נחתא עלייהו במעי אמן וכי נפדים אסורים אחר כך בגיזה ועבודה, והיכי דמעיקרא היו ראוים לאדם תו אין פודין אותן אם נטרפו אח"כ, או אם מתו אח"ז אין מאכילין אותן לכלבים ויעוין במה שבארתי שם באורך, א"כ בכה"ג שנולד דרך דופן הלא מותר באכילה כי נפל לבור והוי המתה שלו ויתחייב על נזקי בורו:

''' אך ''' זה בדותא, דבחייו הלא אינו ראוי לעבודה ולגיזה רק עומד להשחט, וא"כ מחיותו לא אפסדיה מידי דהא הוא מותר באכילה ע"י שחיטת אמו, ונמצא דמחיותו לא נפסד מידי בנפלו לבור, רק מה דנתקלקל ע"י הבלא דבור הבשר ונתרסקו איבריו ואינם ראוים לאכילה, א"כ לא הוי הפסד לבעלי חיים כלל רק כמו בשר שחוטה שנפלה לבור ונתקלקלה, א"כ הוי כלים דפטרה תורה בבור דכל מידי דלאו בעלי חיים פטור בבור וכמו מים בהלכה ה', ופשוט:

''' ולפ"ז ''' הא דשקיל וטרי דלתחייב בפחת שפחתה הנבלה אע"ג דנבלה שנפלה לבור ונפחתה פטור דהוי כלים, אך הואיל ונפל בעודו בחייו לבור מתחיל חיובו דבעל הבור מעת שהיה השור בחיים על כל מה שנפחת אפילו הפחת בא לאחר מיתה, כן הוי אמינא לולא דגלתה רחמנא והמת יהיה לו, אבל כיון דגלי רחמנא בנזקי גופו ונזקי שורו דפחת נבלה לניזק כשנודע לו לניזק בשעת מיתה, נמצא רואין אנו כוונת התורה דהניזק היה לו לטפל בנבלה ולמוכרה תיכף קודם שתסרח, א"כ החיוב כשלא נודע לניזק בשעת מיתה באה אז כשכבר הומת ואינו יודע א"כ אז הרי כבר אינו חי והוי כאלו נפל השתא לבור ונפחת מדמיו דפטור מטעם דפטור על הכלים בבור, כן נראה לדעתי. ויתכן לומר דהא דשקיל וטרי בדף נ"ג ע"ב מאי חזית דהאי והמת יהיה לו כו' איפוך אנא והמת יהיה לו דבור לבעלים מטפלין בנבלה, היינו לפום ס"ד דקרא בעי למטפלין בנבלה, אבל למאי דמסיק להלכה דאפילו סובין כו' דקרא אזיל לפחת נבלה ודאי מסתברא למדרשיה הך דשור, דאילו הך דבור פטור מסברא דהוי כמו כלים ולא צריך קרא ודוק היטב: