עריכת הדף "אור שמח/מתנות עניים/ג" (פסקה)

== א ==

'''אין מניחין את הפאה משדה על חברתה כו'.''' 

''' בירושלמי ''' סוף פרק ואלו מפסיקין לפאה ר' פנחס בעי קצירת חוצה לארץ מהו שתהא חייבת בפאה, ותמוה דהא הוי דבר שהוא חובת קרקע ואינו נוהג אלא בארץ, וברור דצריך להיות שתהא מפסקת בפאה או מהו שתחלק בפאה, והפירוש שאם משני צדדים ארץ ישראל ובאמצע שדה חו"ל וכמו שאמרו בפ"ק דגיטין רצועה נפקא כו' אם הוי כשדות חלוקות וצריך להפריש שני פאות ולא מצי להפריש מאחת על חברתה. ומ"ש שם עוד שלא תאמר הקדש פטור וחוצה לארץ פטור אי מה הקדש חייב אף חו"ל חייב, הפירוש שאם יש שדה הקדש בנתיים אין חלק הקדש מחלק את השדה שיהא צריך להפריש שתי פאות רק מפריש פאה אחת, ויעוין חלה פ"ד ה"ב קב הקדש מצרף כו' מה בין חלה כו' הקדש ראוי לפדותו ולאכלו, ולכן כאן הוה"ד דאינו מפסיק הקדש לפאה דראוי לפדות קודם הקצירה, אשכח תני קציר ארצכם ולא קציר חו"ל, פירוש שכל הקציר יהא מארצכם וזה שכתוב בלשון רבים ולא שיהא קציר חו"ל בנתיים. ושם, קצר הגזבר חצי חצי' ולא הספיק לקצור את השאר עד שפדה כולה מפריש מן הקמה כצ"ל, על הקציר פירוש על הקציר שקצר המקדיש קודם שהקדיש חצי' השנית מפריש מן הקמה שנפדה היינו חצי חציה השנית וכל מה שנקצר ברשות הקדש כבר נפטר פירוש ואינו מחלק הקדש את הפאה אף שמה שנקצר ברשות גזבר כבר נפטר. זה בירור הירושלמי והגהתו. וגבי מעשר בהמה דבאין מחו"ל לקדש אבל לא ליקרב אינו מצטרף חו"ל עם של הארץ אבל ודאי דאינו מפסיק יעו"ש בחלה מה דרמי ממעשר בהמה לענין שכבר נפטר, וזה הלכות ברורות ודוק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}