עריכת הדף "אור שמח/יום טוב/ו" (פסקה)

== יד ==

'''אבל היום שבני ארץ ישראל סומכין על החשבון כו' אין יו"ט שני להסתלק מן הספק אלא מנהג בלבד.''' 

''' הנני ''' לכתוב פה מה שנשאלתי במה שהורה חכם מפורסם להתיר לישראל לנגן בכלי שיר ביו"ט שני ביום גנוסיא של מלך לכבוד המלך. אם יפה הורה והשבתי לכאורה הלא גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה מאן ל"ת לא תסור ורב אשי איפסוק לי' קרנא דחוטי בכרמלית ולא שדי לי' בכרמלית בסוף הקומץ רבה אולם זה דוקא במידי דבזיונא הוא לבריות, אבל במידי דאין בו משום בזיון אלא ענין של כבוד שצריך לנהוג למלכים צ"ב מי שרי. והנה אשכחן בפרק מי שמתו דמוקי הך דמדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים לקראת מלכים כו' דרוב ארונות יש בהן פותח טפח כו' ומשום כבוד מלכים לא גזרו רבנן. הרי דמשום כבוד מלכים מותר במידי דהוי טומאה מדברי סופרים ובמסקנא דסוגיין מסיק לחד גירסא שהובא' בתוספות דלאו שאינו שוה בכל דחי לי' מידי דכבוד הבריות ולפ"ז הא תו מצי למימר דמדלגין בטומאה דבר תורה ומשום דהוי לאו דטומאת כהנים אינו שוה בכל וצ"ל דמה דלא הוי בזיון אלא משום כבוד מלכים שזה אינו בכל אדם רק במלך לא אלים למדחי דבר תורה אף שאינו שוה בכל. ונראה לי דעד כאן לא אשכחן דמידי דכבוד מלכים לא גזרו רבנן דוקא היכא דאשכחן דהתורה לא גזרה על טומאתו במקום בזיון גדול כמו קבורת מת מצוה אבל במקום שהתורה לא חילקה ולא מחלה על מצותה משום כבוד הבריות תו גם חכמים לא הקילו על מצותן משום כבוד מלכים אף בדבריהם. ומה"ט נ"ל איסור להוציא ס"ת לכרמלית בשבת משום כבוד מלכים [אשר מצאנו כזה ירושלמי יומא פרק בא לו והא תמן מובלין אורייתא גבי ריש גלותא אר' יוסי בר"ב כו'] דכיון דלא שריא רחמנא משום כבוד הבריות תו לא הקילו חכמים משום כבוד מלכים ולפ"ז ביו"ט ש"ג דהותרה אפילו מלאכה גמורה לגבי מת דכחול שויוהו רבנן הוה"ד דשבות דידי' כמו לנגן בכלי שיר שריא משום כבוד מלכים אע"ג דעיקר' דהך דרבנן הוא יו"ט ראשון לא אשכחן דניהוי שרי מלאכה גמורה משום כבוד הבריות מ"מ מסתברא כדאמרן ויפה הורה.

''' וראיתי ''' בשו"ת [[שו"ת הריב"ש/רכו|ריב"ש סי' רכ"ו]] שנשאל בתינוק שמילה שלו בחול המועד אם מותר לעשות לו מלבושין בחוהמ"ע משום דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה יעו"ש מה שאסר ולדעתי נראה דעד כאן לא שריא משום כבוד הבריות אלא היכא דבעידנא דעוקר אתה את המצוה בזה מצילו מבזיונא וכמו מדלגין היינו לקראת מלכים וכמו בא בטמאה באין עמו בטמאה וכמו קבורת מת מצוה וכי"ב. אבל תמן הלא בשעה שתופר הבגדים לתינוק בזה אינו מציל את אבי התינוק מבזיון ולא הוי בעידנא אפשר דלא מידחי משום דבשעה שמצילו מן הבזיון אין שום דחי' לאיסור וכה"ג לא אשכחן דשרי ודו"ק. והנה רבותינו בתוס' ב"ק דף פ"א העירו דנוכיח להתיר ביום טוב שני אף של רה"ש לכרות עצים לעשות ברזל לצורך מילה ע"י ישראל מקו"ח ממת דלא שרי לקבור ע"י עו"ג בשבת אפילו הכי ביו"ט שני של רה"ש אפילו ישראל יתעסקו בו. כש"כ מילה דשריא ע"י עו"ג איסורא דאוריתא בשבת [לשיטת בה"ג ורבים מקדמונים בפרק הדר] לצורך מילה לאתויי חמין דרך רה"ר בודאי שרי מלאכה גמורה ע"י ישראל ביו"ט שני של רה"ש ג"כ יעו"ש. והנה באמת הנם שני סוגים, דמכשירי מילה הם מכשירין מדבר הדוחה שבת עצמה במלאכה גמורה ע"י ישראל זה המילה בעצמה, אבל נגד זה הלא אפשר לקיימן קודם השבת שהזמן ידוע שצריך למולו בשבת ויכול להכין מע"ש, לא כן קבורת מת היא בעצמה אינה דוחה שבת ואין לקיימה קודם כי אין ידוע אם יהי' מת למחר נמצא דשבות דשבת ע"י עממין חמיר לענין דאין תכליתו דוחה שבת ע"י ישראל כמו לקבור מת ע"י עממין וקיל לענין מכשירי מילה דמילה בעצמותה נדחית בישראל במלאכת חובל דלא ליתי לאקולי במלאכת שבת דלא ילמדו ממילה שכן בעצמה דוחה שבת אבל יו"ט שני דדבריהם להקל במלאכה גמורה לישראל לא עשו רק בדבר שלא יתכן לקיימו מערב יו"ט ולכן אף למיגד לי' גלימא ולמיגז לי' אסא התירו דזה לא יתכן לקיים מערב יו"ט דמי יודע מי ימות למחר ביו"ט, אבל בדבר שיכול לקיימו מערב יו"ט הלא הוי כמבטל יו"ט דדבריהם במכוון גזרו טפי אף לצורך מילה. ולכן לדון כיון דבמת שריא מכשירין דיליה למיגז לי' אסא כו' ביו"ט ב' כ"ש דשרו מכשירי מילה זהו ק"ו של שטות דהא מכשירי מת לא שייך להכין מעיו"ט ודלא כמחבר אחד שטעה בזה. וזה ברור ובתשב"ץ ח"ג סי' ש"ד יעוי"ש שלקיים ענה כסיל אמר מכשירי קבורה יעוי"ש.

''' אולם ''' נראה גדר יותר מדוקדק דבשבת חזינן דהותרה לצורך גבוה לגמרי ולצורך הדיוט לא אשתראי כלל [אם לא בפקוח נפש שדוחה כל התורה כלה וחי בהם ולא שימות בהם אפילו מספיקא דילי'] לא כן יו"ט לצורך הדיוט הותרה לגמרי ולצורך גבוה לא הותרה לכם ולא לגבוה, ונדרים ונדבות עולות אין קרבין ביו"ט וא"כ רבנן ג"כ בדבריהם תקנו כעין של תורה שבשבת התירו מכשירי מילה ע"י עו"ג שזה צורך גבוה וכמו דאמרו בפ"ק דמנחות דף ה' מה לשבת שכן הותרה במלאכה אצל הדיוט במילה, אטו מילה צורך הדיוט הוא, מילה מצוה היא אבל לא קבורת מת שזה צורך הדיוט הוא דלא ליתבזי או דליהוי לי' כפר' ע"י עו"ג ג"כ, אמנם ביו"ט ב' של דבריהם עשו כיו"ט ראשון לגבי חי כן עשו יו"ט שני לגבי מת דהוא צורך הדיוט אבל במכשירי מילה ע"י ישראל החמירו דזה צורך מצוה הוא ולא לצורך הדיוט. וזה נכון. ומסייע לסברתנו הקודמת דמשו"ה התירו לכבוד מלכים בטומאה דמשום כבוד הבריות שריא רחמנא להטמא לקרובים אבל בשבת להוציא ס"ת לכרמלית נ"ל דאסור דלא הותרה שבת לא צורך ולא לכבוד הדיוט ודו"ק.