עריכת הדף "אור שמח/חמץ ומצה/ה" (פסקה)

== ב ==
{{גופן|4|וילנה|'''חמשת מיני דגן אלו אם לשן במי פירות בלבד כו' שאין מי פירות מחמיצין אלא מסריחין כו'.'''}}

'''בשו"ת''' נוב"י [[נודע ביהודה/קמא/כב|מהד"ק סימן כ"ב]] כתב וז"ל והנה בדף נ"ז דמרבה מנחת נסכים לחימוץ ופריך מנחת נסכים מי פירות הם ואין מחמיצין ומשני אומר הי' ריה"ג מ"נ מגבלה במים וכשירה ואי ס"ד דמי פירות ומים לא הוי רק נוקשה א"כ איך ס"ד דנוקשה הוי רק דרבנן א"כ הק"ל אפילו אם מגבלן במים מי פירות נינהו ומים והוי נוקשה שאינו מן התורה כו' הא ודאי חדא מתרתי או כו'.

'''ולדעתי''' נ"ל לפרש דכיון דכשירה אם מגבלה במים אין זה כמחמץ פסולה ולכן קודם שנבללה בשמן וגיבלה במים ואז החמיצה קודם והוי חמץ גמור. אבל דא אינו. דא"כ לר"ח דאמר פ"ק דמנחות דאין מנחה קדושה בלא שמן אמאי צריך לריה"ג למעט מנחת נסכים מחימוץ כיון דעדיין לא נתקדשה כ"ז שלא נתן עלי' שמן וכמו דפריך על לחם הפנים למ"ד מדת יבש לא נתקדשה ואף אם דעתו ליתן שמן פליג וסבר דאינו קדוש כדמוכח כולה שמועה תמן דבהא פליגי וע"כ דלאחר שנתן שמן וכבר נתקדשה בכלי ממעט קרא ואפ"ה הוי חמץ גמור וע"כ דמי פירות עם מים הוי חמץ דבר תורה או דהוי חמץ גמור או דהוי נוקשה מן התורה.

'''שם''' ואמנם בבואי כאן פראג כו' אבל מנחת נסכים דשמנו מרובה סובר ר"ת דלא שייך בו צריד שלא יכנס בו שמן כו' ע"ש. והנה במנחות דף ח' אמר מנחה לחה היא כו' אלא ליבש שבה. ופרש"י מנחה בלולה א"א בלא קרטין סולת יבש שלא יגיע בהן שמן ואפ"ה מקדשין במזרקין כו' ורש"י פירש תמן שניהם מלאים סולת ובמנחת נסכים קא משתעי דטעונה שמן כו' הרי דמנחת נסכים נמי איכא בהו יבש שלא הגיע בהן שמן אולם בחומש ברש"י פירש דהיו מנחות נדבה יעו"ש וא"ש ודו"ק. ויעוין בתוספות שנדפסו בש"ס חדש ווילנא.

'''ראיתי''' בשו"ת כת"י לאחד מחכמי הדור שתמה על דברי הח"י שתמה בסי' תס"ב על חמץ בשמרין שלא מקרי מי פירות ולא ראה דברי התוספות פסחים דף כ"ח שפירשו נתחמץ מחמת דבר אחר ע"י שמרי יין יבשים, ול"ד לעיסה שנילושה ביין ובמחכ"ת לא כוון יפה, דכונת התו' היא משום דעיסה שנילושה במים ונתגבלה הלא אם שהתה מתחמצת כדאמר פרק אלו עוברין ואם שהתה זמן מרובה אז נתערבו סדקין זב"ז וכח החמוץ בה בעצמה לכן אם מחמצין ע"י שמרים יבשים אז כח החמוץ שלה גובר והולך, אבל אם נילושה ג"כ ביין כיון שהגיבול שלה היה ע"י יין הוי נוקשה וזה שכיונו התוס' ולכן במנחות דפליגי אם מחמצין בתפוחים מביא משנה דתפוח שרסקו ונתנו לתוך העיסה דתפוח מחמיץ משום דאם אינו אלא מעורר את החמוץ שלה בעצמה לא מהתפוח של תרומה למה אסורה לזרים אע"כ דגוף התפוח מחמיץ. וזה פשוט אלא שראיתי בביאורי הרא"ם לסמ"ג שלא פירש כן.