עריכת הדף "אור שמח/זכיה ומתנה/יב" (פסקה)

== י ==

'''אבל אם מכרן הראשון או נתנן לבנ{{ממ|י}}ו מתנה או לאחד מיורשיו לא עשה כלום:''' 

''' בהשגות ''' זה אינו מחוור המעשה דר"ב בר אביי דאקניה לבנו הקטן ולא תפסו עליו אלא משום דאחריו דר"ב היא עצמה היתה כו', פירוש דמפרש בגמרא כרש"י, אבל לעצמו שהשיור היה לעצמו שברב ביבי אמרה אחר חייו יהיה לה עצמה וכו', [ועוד כי הדרך שכתב אינו אלא כדברי ריב"ב] פירוש דסברת רבינו יתכן לר' יוחנן בן ברוקא דלדידיה אמרינן בנכסי לך ואחריך לפלוני אין זה לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק, הרי דלשון מתנה הוי לשון ירושה, וכיון דהוי לשון ירושה תו קדמו אחריך דיורש לא מצי יריש, [והוא כתב שאינו בבריא] ורבינו הא פסק דבבריא לא אמר ריב"ב, וא"כ בבריא אין זה לשון ירושה אלא לשון מתנה והוי ראוי ליורשו כמו אחר דמי, וא"כ הוי כנותן לאחר דלא מצי טריף אחריך [ואני סבור שהוא מפרש ענין דר"ב כו' אימור דאמר כו' אבל לעצמו כגון שנתן לבנו קטן שהוא אוכל הפירות], פירוש דהאב הא אוכל פירות שדה שנתן לבנו והוי כאילו נתן לעצמו ואם כך הוא מפרש נותן לבנו גדול שאין האב אוכל פירות מנין לו שלא הועיל כי אם לדעת ריב"ב, פירוש לדעתו הרי הוי מי שראוי ליורשו הוי מתנה ירושה, וא"כ לכן קדים אחריך כמו דקדים לכל יורש והוא אמר שלא אמר כו' אלא בבריא, כך פירוש ההשגות. ולחנם נתקשה הלח"מ בדבריו דהא בלשון מתנה מהני בבריא, וז"א דאדרבא דכן הקשה כיון דבריא אינו יכול להנחיל לראוי ליורשו, א"כ הוי מתנה דיליה מתנה גמורה וכמו דנתן לאחר דמי, וא"כ אמאי טריף מיניה אחריך כיון דלבריא אין לשון מתנה לשון ירושה, ולא עמד כלל על סוף דעתו:

''' ודע ''' דסברת הראב"ד ברבינו לא יתכן לפום פירוש האמיתי דפריש לן מוהרי"ט בחו"מ סימן ע"ד, דהא דאף אם כתב לשון מתנה ליורש הוי ירושה ואין לה הפסק, היינו דאמרינן ארכביה אתרי ריכשי ונתן לו כח המתנה כמו לאחר וכן כח הירושה, דאטו משום דמצי זכי לאחר מותו בתורת ירושה לא מגרע כחו אי יהיב ליה בתורת מתנה ג"כ, דלפ"ז כאן אמאי טריף אחריך כיון דכח המתנה ג"כ יש לו לא גרע מאלו נתן לאחר, והראב"ד הבין לפ"ז בדעת רבינו דאינו נותן לו מתורת מתנה כלום רק מכיון דזה הוי ירושה וא"כ גם לגרועי כח המקבל אמרינן דיורש הוי וטריף אחריך ודוק: