עריכת הדף "אור החיים/בראשית/ו" (פסקה)

==ג==
'''ויאמר ה' לא ידון רוחי''' וגו'. מקרא זה צריך מגיד ורז"ל דרשו בו הרבה דרשות אבל פשט הכתוב לא נודע ונראה שיכוין לומר להיות שהיה ה' מתנהג עם ברואיו להוכיח ולהתדיין עמהם בנגלה ויאמר ה' אל הנחש ואל האשה אמר וכו' ולאדם אמר וכו' ויאמר ה' אל קין למה וגו' ויאמר ה' אי הבל וגו' וכאשר הגדילו להתעיב אמר ה' לא ידון עוד לעול' רוחי באדם פנים בפני' להשפט עמו יחד ופי' רוחי היא שכינתו יתברך שלא יהיה עוד נחשב האדם להדרגה זו ותמצא כי כפי מעשיו מרחיק הדרגתו מטה מטה שבתחילה היה ה' מוכיח לאדם על פניו ונמצאים הנבראים כולם במדרגת נביאים ויהי כי החל האדם פי' נתחלל או נעשה חולין הובדל מהדרגת נביא ובהמשך הזמן הניצנים נראו בארץ הם הצדיקים שהחזירו העטרה ליושנה ומשחרב המעוז נסתם חזון ונשארה בחינת רוח הקודש וכשנסתתמו עיני ישראל אין אתנו משיג ריח הקודש ואצ"ל רוח הקודש וזו היא צרת בית ישראל שאין למעלה ממנה הצמאים להריח ריח אבינו שבשמים ותחי רוחינו. ותחילת קללה זו התחילה מדור המבול ונתן ה' טעם לדבר זה בשגם הוא בשר פי' בשביל שהוסיף להתעיב בתיעוב מוסרח בעון הניאוף הוא בשר כאמור בענין וה' שונא זימה ומאס מדבר אליו:

'''עוד''' ירצה ע"ד אומרם{{הערה|בדפו"ר: '''אומרו'''.}} כי הצדיקים מהפכים החומר לעשותו צורה והרשעים מהפכי' הצורה לחומר וזה הוא איבודן לעולם והוא אומרו לא ידון רוחי פי' לא יהיה לי רצון מהם לעולם פי' מעתה ועד עולם ואפי' עולם הנצחי והטעם הוא בשגם פי' בשביל שגם הוא רוחניות שבו הפכו ועשאו בשר וזה הוא איבוד הנפש והוא או' ז"ל {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/קז/ב|מתני' סנהדרין קז:]]}} דור המבול אין להם חלק לעולם הבא:

'''עוד''' ירצה עז"ה ויאמר ה' לא ידון עוד מידת רחמים הרמוזה בתיבת רוחי לעולם הכונה היא שלא יחזור בו מגזרתו עליהם לרעה כמנהגו הטוב אשר ינחם ה' על הרעה בטענת כי הם מחומר קורצו והוא או' ויזכור כי בשר המה והוא אומרו בשגם הוא בשר פי' עם היות הוא בשר טענה זו וסניגוריא זו לא תועיל להם לחזור לדון אותם לרחמים:

'''עוד''' ירצה להיות שה' קבע השכר והעונש הכל לעולם העליון ישובו רשעים לשאולה עתה אמר ה' כי לא ידון דין הרשעים לעולם הבא בשגם הוא בשר פי' בשביל שגם הוא בשר שהוא חומר והחומר יתייסר בעולם העכור והגס הוא עולם הזה השפל ותלה להם ק"ך שנה אולי יחזרו גם שבמשך זה ישלימו שנותיהם הצדיקים שהיו בדור ההוא כמתושלח וכדומה ותמצא שדרשו ז"ל {{ממ|}} בפ' {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ז#כב|להלן ז כב]]}} כל אשר נשמת רוח וכו' מכל אשר בחרבה מתו שהם הצדיקים שיש להם בחינת הנשמה כלם מתו קודם ביאת המבול ע"כ:

'''עוד''' ירמוז שנתכוון ה' לומר כי לא ינהיג רחמים גמורים לעולם והוא אומרו ויאמר ה' שהוא שם הרחמים לא ידון רוחי פי' רצון שם המיוחד הזה שהוא מרוצה לרחם וכו' לא ידון לעולם פירוש לנבראים שבעולם כי באמצעות ריבוי הרחמים הנבראים מפליאות להתגאות ולבקש תאוות נכריות ע"ד או' וזהב הרבתי להם וכו' וסלק ה' הרחמים לעולם העליון ותמצא שגם הצדיקים אפי' כיעקב אבינו לא השיג הרצון להתישב בשלוה בעוה"ז וקפץ עליו רוגזו של יוסף וכן כל צדיק וצדיק כשרואה עצמו עברו עליו ל' יום [בשלוה]{{הערה|בדפו"ר אינו.}} מפחד ע"ע שאינו מרוצה לעולם העליון והטעם הוא כי כן גזר ה' שלא יתנהג במידת רחמים גמורה בעה"ז ואפי' עם הצדיקים והוא או' בשגם הוא בשר פי' מאותן שיש להם לב בשר עכ"פ תרדפם מידת הדין לשלם דקדוקי העבירות ובזה יתרבה המורא בלב הנבראים כשיעשה דין בצדיקים ויראוהו וגם הצדיקים להנחילם ש"י{{הערה|בדפו"ר: '''יש'''.}} עולמות: